איתמר בן-גביר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איתמר בן-גביר
איתמר בן-גביר
לידה 6 במאי 1976 (בן 41)
בוגר הקריה האקדמית אונו
פעילויות נוספות יועץ התקשורת של מיכאל בן ארי

איתמר בן-גביר (נולד ב-6 במאי 1976) הוא עורך דין ופעיל ימין רדיקלי ישראלי. היה יועץ התקשורת של חבר הכנסת מיכאל בן ארי ודובר תנועת חזית יהודית לאומית. במהלך פעילותו הפוליטית הוגשו נגדו חמישים ושלושה כתבי אישום, לדבריו, מתוכם הורשע בשמונה עבירות פליליות, בהן התפרעות, הפרעה לשוטר, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. בשאר המקרים זוכה. זכה בסכום כולל של רבע מיליון ש"ח בתביעות נגד המשטרה על הפרת זכויותיו.

בן-גביר התפרסם גם בעקבות יוזמות פרובוקטיביות והופעות מתוקשרות בבתי משפט.

פעילות פוליטית-תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-גביר היה פעיל בתנועת כ"ך עוד בילדותו והתקדם לעמדת רכז הנוער של התנועה. לטענתו הוא שהה במעצרים פוליטיים כבר בגיל ארבע-עשרה. בעקבות טבח מערת המכפלה הוכרזה התנועה ארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק. בן-גביר הורשע בעבירה על איסור ההתאגדות של תנועת כך כאשר כרוז שהפיץ נשא את החתימה "פעילי כ"ך לשעבר". בן-גביר לא-גויס לצה"ל. לדבריו הצבא סירב לגייסו בשל עברו בתנועת כ"ך[1].

לאחר שהוצאה התנועה אל מחוץ לחוק המשיך לפעול בארגון חזית הרעיון, עד סגירתו. ערב פירוק התנועה לא היה בן-גביר אחד המפורסמים שבה. אולם התמדתו במחאות מתוקשרות היטב, שהגיעו לא פעם אל בית המשפט (ראו פירוט למטה), קנתה לו מקום בולט בין פעילי הימין הרדיקלי.

בן-גביר הצליח למשוך תשומת לב עיתונאית כשהפך אירועים אזוטריים רבים לפרובוקציות. הוא ריסס גרפיטי ברשות הרבים והפיץ מודעות נגד ביקור האפיפיור. הוא הגיש, למשל, בקשה לספר השיאים של גינס לרשום בית כנסת במאחז כבית התפילה שהוחרב ונבנה מחדש יותר פעמים מכל בית תפילה אחר בעולם. בהזדמנות אחרת, כשבית המשפט דרש ממנו להגיע עם כלבו אל אולם הדיונים, כדי לבדוק אם הכלב אלים, הצהיר בן-גביר באוזני העיתונאים כי הוא והכלב תאמו גרסאות[2].

בן-גביר התפרסם כאשר זמן קצר לפני רצח רבין החזיק את סמל מכוניתו של רבין והכריז "הגענו אל הרכב, נגיע גם לרבין".

חלק נכבד מיוזמותיו של בן-גביר היו משותפות עם ברוך מרזל, מנהיגה האחרון של תנועת כ"ך[3]. מרזל ובן-גביר פעלו גם לביטול מצעדי הגאווה בירושלים.

בכנסת ה-18 שימש עוזר פרלמנטרי של חבר הכנסת מיכאל בן ארי. בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום החמישי ברשימת עוצמה לישראל בראשות אריה אלדד ומיכאל בן ארי[4]. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

הופעות בבית משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפברואר 2009, הוגשו נגד בן-גביר ארבעים ושישה כתבי אישום, מתוכם הורשע בשמונה[5], בהם התפרעות[6], השחתת מקרקעין[7], הפרעה לשוטר[8], החזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור[9] והסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור[10]. כעבור 6 שנים, בראיון איתו בנובמבר 2015, הוא אמר שהוגשו נגדו עוד 7 כתבי אישום, שבכולם יצא זכאי. סך הכל: 53 כתבי אישום[11].

בן-גביר זוכה בין היתר מכתב אישום בו נטען שאמר לשוטר ממשטרת מרחב חברון: "אדאג שתפוטר, אתבע אותך"[12], וכן מכתבי אישום שבהם הואשם בהשחתת מקרקעין[13], הפרת הוראה חוקית[14], הדבקת תמונות שביזו את יצחק רבין, הפצת כרוז בגנות שופט ועוד.

בן-גביר הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאי אמנון דנקנר, על שכינה אותו "נאצי קטן" בתוכנית "פופוליטיקה" בשנת 1995, וזכה בה בפיצוי סמלי של שקל אחד. משטרת ישראל שילמה לבן-גביר פיצויים של עשרות אלפי שקלים, לאחר שתבע אותה על הטרדות שונות[5]. אנשי ימין שונים טענו מספר פעמים כי בן-גביר הוא סוכן שב"כ שתול, בדומה לאבישי רביב. בתגובה תבע בן-גביר את המפרסם לדין תורה[15], שלא התקיים לבסוף. בתביעה שהגיש בן-גביר לבית משפט השלום קבע השופט כי הכינוי "סוכן שב"כ" אכן מהווה לשון הרע בקרב חוגי הימין, כי הפרסומים היו בגדר לשון הרע, ופסק לו פיצויים[16][17].

בשנת 2011, במסגרת כתב אישום נוסף שהוגש נגדו, קיבל בן גביר לידיו בהוראת בית המשפט מסמכים שלפיהם השב"כ ומשטרת ישראל השקיעו מאמצים רבים במעקב אחריו ובתיעוד מדויק של תנועותיו במשך שעות רבות ביום[18].

באוגוסט 2011 פסק בית משפט השלום בירושלים כי על משטרת ישראל לשלם לבן גביר סך של 18,000 ש"ח, כפיצוי על כך ששוטר תקף אותו בימי ההתנתקות[19]. בפברואר 2012 פסקה שופטת בית משפט השלום בירושלים שמשטרת ישראל תשלם לבן גביר פיצויים בסך של 14,000 שקל, על כך שנעצר למשך 24 שעות בשל כוונתו להפגין עם אחרים מול בית אלוף פיקוד המרכז[20]. במרץ 2012 זוכה מעבירות של תמיכה בארגון טרור בשל כשלים ראייתיים[21].

איתמר בן גביר וברוך מרזל בהפגנה נגד הפסקת אש במבצע צוק איתן. ירושלים, 15 ביולי 2014

בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם ברוך מרזל, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד הגאווה בירושלים. העתירות נדחו[22].

כעורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבן-גביר השכלה משפטית שאותה רכש בקריה האקדמית אונו. בתחילה החליטה לשכת עורכי הדין למנוע ממנו לגשת להתמחות, עקב עברו הפלילי. בערעור שהגיש על ההחלטה נוצר תיקו בין חברי הוועדה המרכזית של הלשכה וההחלטה המקורית לא שונתה. בן גביר טען שמניעי ההחלטה פוליטיים[23]. לאחר ערעור נוסף, הסירה הוועדה את התנגדותה בכפוף לסיום ההליכים המשפטים הפתוחים נגדו. לאחר זיכויו ניגש למבחני ההסמכה ובשנת 2012 הוסמך כעורך דין[24].

כעורך דין מרבה בן גביר לייצג אנשי ימין המואשמים בעבירות על רקע אידאולוגי. במקרה אחד ייצג נער שהואשם בתקיפת ערבי והביא לזיכויו, לאחר שבתיאום עם השופט הושיב אדם אחר על ספסל הנאשמים ולמרות זאת עד התביעה העיקרי הביע את ביטחונו שזהו הנאשם[25].

בסוף 2015 ייצג את אחד החשודים בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא וטען שחוקרי השב"כ אילצו את מרשו להודות בעזרת עינויים[26].

בשנת 2016 תבע את הוואקף בטענה שאנשיו הטרידו אותו בביקור בהר הבית בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום פסק לו פיצויים בשיעור של 50 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט[27].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-גביר נשוי לאיילה לבית נמרודי וגר בגבעת האבות שבחברון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתי גולן, ‏הסכסוך בין גל"צ לאיתמר בן-גביר, באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
  2. ^ אבירם זינו, בן גביר: "אני והכלב תיאמנו גרסאות", באתר ynet, 12 ביוני 2006
  3. ^ השניים, למשל, הקימו צעקות בעת ביקורו של רם עמנואל בכותל המערבי ויחד עם מיכאל בן ארי הם הקימו צעקות במהלך ההצגה "הו אלוהים" של ענת גוב לאחר שזו חתמה על מכתב ההחרמה של היכל התרבות באריאל.
  4. ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
  5. ^ 5.0 5.1 חגי סגל, אקטואלי, "מקור ראשון", 27.2.2009
  6. ^ איתמר שאלתיאל וחדשות נענע, צו מעצר מנהלי הוצא לנועם פדרמן, באתר Ladiez.Red.Net.il
  7. ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בעבירה של השחתת מקרקעין, באתר ynet, 12 במאי 2004
  8. ^ פסק דין מה-9 בינואר 2005, באתר בתי המשפט
  9. ^ פסק דין מה-16 במאי 2004, באתר RoBoLo
  10. ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, באתר ynet, 25 ביוני 2007
  11. ^ מסתובבים בחברון עם מרזל, גופשטיין ובן-גביר, עוזיאל סבתו, ערוץ שבע
  12. ^ אפרת וייס, שוטרים יפצו את נועם פדרמן ב-20 אלף שקלים, באתר ynet, 10 בינואר 2007
  13. ^ פעיל הימין איתמר בן גביר זוכה בפעם ה-30 ע"י בימ"ש השלום, באתר ערוץ 7, 28 באפריל 2003
  14. ^ עתי"םפעיל הימין, בן גביר, זוכה מהפרת הוראה חוקית, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2004
  15. ^ אורי גליקמן, איתמר בן-גביר נגד הצופה, באתר nrg‏, 4 ביולי 2005
  16. ^ הילה רז ו-The Marker‏, בית המשפט: ברי חמיש יפצה את איתמר בן גביר כי כינה אותו "סוכן שב"כ", באתר וואלה! NEWS‏, 6 במרץ 2008
  17. ^ א 11662/05 איתמר בן גביר ואח' נ' ברי חמיש, באתר law.co.il,‏ 5 במרץ 2008
  18. ^ עמיחי אתאלי, צמודים לימין: הצצה למעקב אחרי בן גביר, באתר nrg‏, 5 במאי 2011
  19. ^ חזקי עזרא, השוטר בעט בבן גביר -המדינה תשלם 18 אלף שקל, באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2011
  20. ^ שמעון כהן, המשטרה תפצה על שעיכבה פעילי ימין, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2012
  21. ^ עוזי ברוך, מכה לפרקליטות: בן גביר זוכה, באתר ערוץ 7, 13 במרץ 2012
  22. ^ בג"ץ 9089/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נגד מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נגד מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נגד מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2008
  23. ^ גלעד גרוסמן‏, איתמר בן גביר לא יוכל להתמחות כעורך דין, באתר וואלה! NEWS‏, 19 בינואר 2011
  24. ^ ‫עמיחי אתאלי, בתום מאבק ממושך: איתמר בן גביר - עו"ד, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012‬
  25. ^ שמעון כהן, בן גביר החליף את הנאשם והביא לזיכויו, באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2013
  26. ^ חופי עמוס, "השתמשו במכשירי עינויים, דברים שהיו רק באינקוויזיציה", באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2015
  27. ^ אמרי סדן, "אינו חסין": הווקף ישלם פיצויים לאיתמר בן גביר, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2016