בית פשיסחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת של החסידות בפשיסחה. כיום

בית פשיסחה הוא שם כולל לחסידויות רבות בפולין שאדמו"ריהם היו תלמידי וצאצאי אדמו"רי פשיסחה. האדמו"ר הראשון היה רבי יעקב יצחק מפשיסחה, "היהודי הקדוש". רבי יעקב יצחק היה תלמידו של יעקב יצחק הורוביץ, "החוזה מלובלין". ממשיכי דרכו היו תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה שהרחיב את החסידות ופיתח אותה, ובנו של רבי יעקב יצחק, רבי ירחמיאל מפשיסחא. רוב אדמו"רי פולין היו תלמידי היהודי הקדוש ורבי שמחה בונים, כך שיטת פשיסחה הייתה השיטה המרכזית בחסידות פולין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי הקדוש מפשיסחא היה בחיר תלמידיו של החוזה מלובלין. חצר לובלין הייתה חצר עממית, שקירבה את פשוטי העם ותלמידי החכמים במידה שווה, ללא הפרשי מעמדות. הלמדנים ותלמידי החכמים לא מצאו את מקומם בחסידות עממית זו, והם תבעו הנהגה למדנית, שתכבד ותתאים את עצמה להם ולמעמדם, ותורה דרך בעבודת השם בהתאם לחריפות מוחם. החוזה מלובלין שידע את המצב, מינה את היהודי הקדוש, בחיר תלמידיו לעמוד בראש חבורה זו, ולהורות את דרכם בעבודת השם.

לאחר תקופה מסוימת, לאחר ההצלחה המיוחדת של חסידות פשיסחא והנהירה ההמונית, ולאחר שחצר חסידות לובלין החלה להתרוקן, היו מראשי חסידות לובלין שחששו לכבודו של הרבי. אלו ניסו לשכנע את הרבי, כי רבי יעקב יצחק מפשיסחא מורד בו ומנהיג עדה עצמאית שאינה כפופה לחסידות לובלין. החוזה מלובלין סירב לקבל את הלשון הרע, אך מעשיהן של אלו גררו התרחקות בין החצרות, ול"קפידא" מסוימת של החוזה מלובלין על תלמידו היהודי הקדוש. היהודי הקדוש נסע מספר פעמים ללובלין והסביר לרבו החוזה מלובלין כי הוא תלמידו המובהק וכפוף אליו, אך תמיד לאחר נסיעתו של היהודי הקדוש היו כאלו שדאגו להחזיר את המצב ליושנו ולהתסיס את האווירה נגד היהודי הקדוש[1].

לאחר פטירת היהודי הקדוש בחיי רבו החוזה מלובלין, מילא את מקומו רבי שמחה בונים שפתח בית מדרש נפרד, ואילו בנו רבי ירחמיאל, שהיה שען, סירב לקבל את האדמו"רות, ורק לאחר 14 שנה מפטירת אביו, החל לכהן באדמו"רות בבית מדרשו של אביו. תחת הנהגתו של רבי שמחה בונים, הקצינה השקפת חסידות פשיסחה שכבר הפכה לחצר עצמאית לחלוטין, ואדמו"רים רבים, בהם תלמידי החוזה מלובלין, רצו להחרים את החצר. בין המתנגדים הגדולים היו הרב מאיר מאפטא, הרב נפתלי צבי מרופשיץ, הרב צבי הירש מזידיטשוב, הרב יוסף מיאריטשוב, הרב משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ.

בשלהי שנת תקפ"א[2] נערכה חתונת נכדו של "הרב מאפטא", זקן האדמו"רים. שנים מתלמידי החוזה מלובלין, רבי יעקב שמעון דייטש מווישניצא ורבי יוסף מיאריטשוב, פנו לרב מאפטא שיחרים את רבי שמחה בונים, והציעו שבמעמד החתונה, יוזמן לבירור שיטתו. בחתונה זו השתתפו כ-200 אדמו"רים, לובשי בגדים לבנים (הלבוש האדמו"רי דאז), והיא הייתה לאחד האירועים הגדולים והמפורסמים בתולדות החסידות, ומכונה "החתונה הגדולה באוסטילה". רבי שמחה בונים רצה לנסוע לחתונה אך תלמידו רבי מנחם מנדל מקוצק, מנעו ואמר לו שאם יסע, ישכב תחת גלגלי העגלה למנוע את נסיעתו. למעשה שלח רבי שמחה בונים חמישה מתלמידיו לייצג את שיטתו, רבי יצחק מאיר אלתר (לימים האדמו"ר מגור) כגאון בתורה, רבי שרגא פייבל מגריצא כחסיד, רבי זושא משדליץ כחכם, רבי ישכר בער הורוביץ[3] כעשיר ורבי אליעזר בער מגרבוביץ כדברן. לאחר ויכוחים מרים בין תלמידי רבי שמחה בונים לתלמידי החוזה מלובלין, פנה הרב מאפטא לרבי ירחמיאל, בנו של היהודי הקדוש שהתגורר אף הוא בפשיסחה, שיחווה את דעתו על רבי שמחה בונים. רבי ירחמיאל שהיה שתקן, לא התערב בוויכוח לפני כן, אך לפניית הרב מאפטא נענה ואמר ששמע מאביו שרבי שמחה בונים הוא "נקודת לבו" ונחשב אצלו כבבת עינו. בדברים אלו, הסתיים הוויכוח כשהרב מאפטא קיבל את דברי רבי ירחמיאל[4].

השקפת פשיסחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידות חרתה על דגלה את החתירה המתמדת אל האמת, יחד עם סלידה עמוקה מהשקר. לפיכך, אל לו לאדם להחזיק עצמו בדרגות רוחניות נעלות, אלא אם כן הוא יודע היטב כי הוא נמצא בהן.[דרוש מקור]

הסלידה מהשקר הביאה את החסידים לעתים לעשות מעשים קיצוניים נגד כל אדם בו חשדו למתחזה ושקרן - אחד המציג את עצמו כצדיק. לפיכך, לא מיהרו החסידים לקבל על עצמם מרות והנהגה של אדמו"ר, אלא אם כן בדקוהו בשבע עינים. שמם של חסידי פשיסחה יצא בעולם וחסידויות אחרות הביעו מורת רוח על מעשיהם הקיצוניים.[דרוש מקור]

ממשיכי הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים מפשיסחה התפצלה החסידות. רוב החסידים הלכו אחרי רבי מנחם מנדל מקוצק אשר העלה את החסידות לדרגת חריפות קיצונית ביותר. קבוצה שנייה מתונה יותר, נותרה בפשיסחא והכתירה לראשה את בנו של רבי שמחה בונים, רבי אברהם משה, שהיה צעיר לימים. הוא נפטר לאחר שנתיים ומילא את מקומו רבי יצחק מוורקא שהקים את חסידות וורקא.

מחסידות קוצק השתלשלו חצרות רבות, ביניהן חסידות גור, חסידות טשכנוב, חסידות סוכטשוב, חסידות גוסטינין וחסידות פילץ. מחסידות וורקא השתלשלו חסידות אמשינוב, חסידות אלכסנדר, חסידות סטריקוב, חסידות ראדזימין, חסידות סקרנביץ. במהלך השנים חלק מחצרות וורקא הושפעו גם מחסידות קוצק[5]. כמו כן, מקוצק פרש רבי מרדכי יוסף ליינר שפתח את חסידות איזביצה, ממנה השתלשלה חסידות ראדזין, וכן תלמידו של רבי מרדכי יוסף, רבי לייב איגר פתח חצר בלובלין.

14 שנים לאחר פטירת היהודי הקדוש החל לכהן גם בנו רבי ירחמיאל מפשיסחא ובהמשך גם בן נוסף, רבי יהושע מזליחוב-פוריסוב ממנו יצאה שושלת פוריסוב. בנו הצעיר של היהודי הקדוש, רבי נחמיה נולד בזקנותו של אביו וגדל אצל אחיו רבי ירחמיאל. בגיל 20 החל לכהן באדמו"רות בביכוב.

שושלת היהודי הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ירחמיאל מפשיסחא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ירחמיאל החל לכהן באדמו"רות ארבע עשרה שנה לאחר פטירת אביו. רוב חסידי אביו הלכו לתלמידו רבי שמחה בונים. בחיי אביו היה שען. היה חברו של רבי ישכר בר מרדושיץ. ברבות הימים התפרסם ונחשב לאחד מגדולי הצדיקים בדורו.

אחרי פטירתו כיהנו בניו רבי נתן דוד משידלובצא ממנו יצאה שושלת ביאלא ורבי יעקב יצחק (ר' איטשה). חתניו היו רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק והרב צבי רפפורט מדובנקא.

רבי נתן דוד (תשרי תקע"ד - ז' בחשוון תרכ"ו) היה תלמידם של אביו ושל רבי ישכר בר מרדושיץ. גם אחר כהונתו כאדמו"ר נסע לרבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא, לרבי חיים הלברשטאם מצאנז ולרבי ישראל פרידמן מרוז'ין. היה מפורסם כבעל מופת. חלק מחסידי רבו מרדושיץ הפכו לחסידיו.

צאצאי רבי נתן דוד היו;[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאי רבי צמח משידלובצא בנו של רבי נתן דוד היו;[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי יצחק שמחה מאפטא.
  • רבי עוזר אברהם יוסף מראקוב (Raków) (-כ"ד באייר תרפ"ה). כיהן בראקוב ולאחר מכן בקילץ.
    • רבי צמח ממלא מקום אביו.
  • רבי נתן דוד משידלובצא (תרל"א - י"ד באדר תרצ"א). היה חסיד של דודו רבי שרגא יאיר. לאחר פטירת אביו החל לכהן כאדמו"ר.
  • רבי צבי מנחם מוורשה. בשנת תרפ"ח החל לכהן כאדמו"ר. נרצח בשואה.
  • רבי מאיר ישראל מפיאסצנא (-תרפ"ו). חתנו של הרב נח מפיסצנה. בשנת תר"ע החל לכהן כאדמו"ר.
    • רבי צמח ממלא מקום אביו. לאחר פטירת דודו רבי נתן דוד עבד לשידלובצא. נרצח בשואה.

צאצאי רב פנחס מקינצק בנו של רבי נתן דוד היו;[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי יוסף אליעזר מראדום (ט' בתשרי תש"ג). חתן דודו רבי שרגא יאיר. כיהן כרב בווחנצק, ווירז'בניק ובראדום שם החל להתנהג באדמו"רות. נרצח בשואה עם כל משפחתו.
  • רבי אלימלך יעקב יצחק מסוכדניוב (Suchedniów) (-כ"ב באלול תרצ"ח). היה חתנו של רבי הלל מרדושיץ) ובזיווג שני של גיסו רבי אליעזר דוד מרדושיץ. בשנת תרס"ז החל לכהן ברבנות בסוכדניוב. במלחמת העולם הראשונה עבר לקילץ.
    • רבי יוסף ברוך מקילץ. חתן הרב ישראל אשכנזי מסאבין חתנו של רבי אורי יהושע מפוריסוב. היה תלמידו של סב אשתו רבי אורי יהושע. מילא את מקום אביו. נרצח בטרבלינקה.
    • רבי נתן דוד. החל לכהן אחר פטירת אביו. נרצח בשואה.
    • חתנו רבי חיים יהודה שיינפלד (י"ג באלול תשכ"ח). לפני המלחמה היגר לאנגליה שם כיהן כאדמו"ר מקילץ. בסוף ימיו עבר לישראל.
    • חתנו קרוב משפחתו רבי אהרן נתן דוד רבינוביץ מלענשטנע (נכדו של רבי יצחק יעקב מביאלה). משנת תרצ"ג כיהן בלברטוב. נרצח בשואה.
  • רבי נתן דוד מקינצק. חתנו היה קרובו, רבי יהושע אשר בן רבי מאיר שלום מקאלושין.
  • רבי חיים שרגא מוונחצק. חתנו של אחיו רבי יוסף. כיהן כרב בווחנצק לאחר שאחיו עזבה.

רבי יעקב יצחק בנו של רבי ירחמיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב יצחק בנו של רבי ירחמיאל כיהן אף הוא כאדמו"ר. היה חתנו של רבי דב שפירא מטלוסט. אחריו כיהן בנו רבי ירחמיאל יהודה מאיר (-כ"ב בסיוון תרנ"ז) שהיה מפורסם בחומרותיו הגדולות ובאיחוריו בזמני התפילה. היה מבדיל ביום שלישי, וצם יומיים ביום כיפור. היה חתנו של רבי יעקב דוד מאמשינוב וחותנו של גיסו רבי ישעיהו מפשיסחא. אחרי רבי מאיר כיהן חתנו רבי ישראל אהרן פדובה מאופטושנה (Opoczno). היה צאצא משושלת נישכיז. כיהן בפשיסחא ובאופוטושנה. נפטר מפציעותיו בפוגרומים בשנת תרע"ה. את מקומו מילא בנו רבי יצחק מרדכי שפירא-קצנלבויגן. נולד בפשיסחא בשנת תרמ"ד. כיהן כרבה של אופטושנה ואחרי פטירת אביו גם כאדמו"ר. חיבר ספרים בשם "אילנא דחיי" ו"אור הנר". בשנת תש"ב כשלקחוהו הנאצים למחנות, כיבדוהו יהודי העיירה לעלות ראשון לרכבת, דבר זה העלה את חמתם של הנאצים וירו בו, באמו ובילדיו.

בן נוסף של רבי ישראל אהרן היה רבי יעקב שמשון שפירא-קצנלבויגן. נולד בשנת תרמ"ה. נפטר בכ"ג באדר תש"א. כיהן בחיי אביו בקאלושיק הסמוכה ללודז' ואחר בלודז' בשם האדמו"ר מקאלושיק. שלח את רוב ילדיו בשנת תרפ"ה לכפר חסידים. בנו רבי ישראל אהרן (תרע"ו-תש"ד) היה חתנו של רבי יצחק מאלכסנדר. נרצח בשואה לאחר שסירב לקצץ את זקנו.

רבי יחיאל ישעיהו נכדו של רבי ירחמיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יחיאל ישעיהו רפפורט (תרכ"א -א' בתשרי תר"ס) בן הרב צבי רפפורט מדובנקא חתנו של רבי ירחמיאל, החל לכהן כאדמו"ר בראווה לאחר פטירת בן דודו רבי צמח משידלובצא. היה תלמידם של רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ ושל רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק. בנו וממלא מקומו היה רבי ירחמיאל משה נח (תר"מ - בערך ת"ש) חתנו של רבי משה אלימלך רבינוביץ (בנו של רבי אברהם יששכר בער מראדומסק).

רבי יהושע אשר מפוריסוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות פוריסוב

רבי יהושע אשר (תקס"ד - כ"ה באייר תרכ"ב) בנו השני של היהודי הקדוש החל אף הוא לכהן באדמו"רות לאחר פטירת אביו. כיהן כרב בזליחוב ובפוריסוב. חסידיו היו מועטים. שלושה מבניו שימשו כאדמו"רים.

רבי נחמיה מביכוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נחמיה (תקס"ח - י"ט בתשרי תרי"ג) בנו הצעיר של היהודי הקדוש. התייתם בילדותו וגדל אצל אחיו רבי ירחמיאל. היה חסידו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. בשנת תקפ"ט החל לשמש כאדמו"ר בביכוב (מחוז לובלין). תורתו ומעשיות עליו הודפסו בספר "מעשי נחמיה".

בנו של רבי נחמיה, רבי יעקב יצחק החל לשמש באדמו"רות אחר פטירת אביו אך נפטר לאחר מעט שנים. אחיו רבי חיים גדליהו (תקצ"ג - ז' באייר תרס"ד) מילא את מקומו. היה חתנו של רבי אלימלך טארים בנו של רבי נתן לייב, בנו של רבי מנחם מנדל מרימנוב. חסידיו היו מרובים. לאחר פטירתו כיהנו בניו רבי נתן באיזביצה ורבי נחמיה בחלם.

ספרי חסידות פשיסחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי תולדות ימי חסידות פשיסחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מאיר עיני הגולה"
  • "תפארת ישראל"
  • "עשר זכיות"
  • "שלשה ספרים"
  • "בין לובלין לפשיסחה"
  • "תפארת אבות" - הוצאת ביאלה בני ברק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אלפסי, החסידות, תל אביב: הוצאת מעריב, 1977, עמ' 138-143.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי מאיר רבינוביץ, בין פשיסחא ללובלין.
  2. ^ אוריאל גלמן, החתונה הגדולה באוסטילה: גלגוליו של מיתוס חסידי, תרביץ, כרך פ, חוברת ד (תמוז-אלול תשע"ב) עמ' 573.
  3. ^ נכדו של רבי שמעלקא מניקלשבורג וחתנה של תמריל ברגסון.
  4. ^ ראו כאן את הסיפור במלואו.
  5. ^ שני בניו של רבי יצחק מוורקא, היו נוסעים לרבי מנדל מקוצק.
  6. ^ תורת החסידות מאת יצחק אלפסי כרך שלישי, עמ' 15.