חנן המצרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חנן המצרי היה שמם של שני תנאים.

חנן המצרי הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנן המצרי הראשון כיהן בתפקיד דיין בבית הדין בירושלים בתקופת בית המקדש, הוא התמחה בעיקר בדיני גזירות על הגזלות (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה, עמוד א') יחד עם אדמון בן גדאי וחנן בן אבישלום, כשחשיבותו נתונה בין שניהם[1][2][3].

חנן המצרי השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנא נוסף הנושא שם זה היה מהמאה ה-2 בן הדור השלישי לתנאים שהתגורר תחילה באלכסנדריה[4] ומאוחר יותר עבר ליהודה והיה פעיל בקרב חכמי יבנה[5][6]. היה תלמידו של רבי עקיבא ומצוטט כ'דנין לפני חכמים', לצד בן עזאי, בן זומא וחנניה בן חכינאי (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'). רק הלכה אחת מוזכרת בשמו, המובאת מספר פעמים בתלמוד בבלי[7] ונוגעת לעבודת המקדש ביום כיפור, היא אומרת כי "אפילו דם בכוס מביא חבירו שלא בהגרלה ומזווג לו" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ג, עמוד ב') כלומר אין דין דחייה בשעירי יום כיפור, וגם כשמת השעיר המשתלח קונים אחר בשוק, ועדין אפשר להשתמש בדם השעיר השני. הוא היה פעיל כמה דורות לאחר חנן המצרי הראשון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]