רבי פפייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי פפייס
לידה המאה ה-1
ארץ ישראל
פטירה המאה ה-2
כינוי רבי פפיס, רבי פפוס
מקום פעילות ארץ ישראל
תקופת הפעילות הדור השני לתנאים
השתייכות פרושים
תחומי עיסוק לימוד תורה
בני דורו רבי עקיבה, רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי פפייס (נקרא גם רבי פפיס, או רבי פפוס; נולד ככל הנראה במאה הראשונה ונפטר במאה השנייה) היה תנא בתקופת חורבן בית שני, מחכמי יבנה לאחר החורבן ומהדור השני לתקופת התנאים[1].

עדויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי פייפס חי בסוף ימי בית המקדש השני ולאחר חורבן בית המקדש מסר עדות על ההלכות שהיו נהוגות בזמן בית המקדש. רוב עדויותיו הובאו במסכת עדיות במשנה.

במחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים לגבי האם ולד שלמים ראוי שיקריבו אותו העיד רבי פפיס: ”הָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג”[2].

כמו כן, העיד יחד עם רבי יהושע בן חנניה נגד דעת רבי אליעזר ש"ארוכות של נחתומים" ו"תנור שחיתכו חוליות וניתן חול בין חוליא לחוליא" שהם טמאים[3].

בעקבות אלו שהיו מגבילים את עיבור השנה עד לחג הפורים העידו רבי פייפס ורבי יהושע כי אפשר לעבר את השנה בכל חודש אדר והעידו שמותר לעבר את השנה על תנאי[3].

לגבי אדם שנדר על עצמו שני נזירויות העיד פפייס כי אם גילח ויסיים את הראשונה ביום שלושים יגלח ויסיים את השנייה ביום שישים ואף אם גילח ביום חמישים ואחד יצא ידי חובה משום שיום שלושים נכלל במניין נזירות שנייה[4].

דרשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעדויותיו במשנה מובאים אמרותיו של רבי פפייס בספר שיר השירים רבה כשברבים מהם ניכרת נימה של הטפה[5] ורבי עקיבא הגיב עליהם מספר פעמים ב: ”דייך פפיס”[6].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]