רבי שמעון בן חלפתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי שמעון בן חלפתא
קברו בצפת
ציון המיוחס לרבי שמעון בן חלפתא, יחד עם אחיו רבי יוסי ואביו רבי חלפתא. על פי שער הגלגולים הציון בצפת
דור דור רביעי לתנאים
רבותיו רבי יהודה הנשיא
מקום קבורתו בית העלמין העתיק בצפת

רבי שמעון בן חלפתא היה תנא בדור הרביעי, אחיו של רבי יוסי ובנו של רבי חלפתא. התגורר בעין נוטרה.

היה מבאי ביתו של רבי יהודה הנשיא וחברו של רבי חייא, עמו למד בבית המדרש בטבריה[1].

בתלמוד הבבלי מובא שרבי שמעון בן חלפתא היה אדם כבד בשר. מסופר, כי ביום חם הוא ביקש מבתו לנופף עליו במניפה כדי להשיב עליו רוח קרה, וישלם לה בככרות של בשמים בשם נרד. לפתע נשבה רוח, נענה רבי שמעון: כמה ככרות נרד עלי להביא לבעל הרוח (- אלוהים)![2]

היה עני מרוד, ולא היה לו די להוצאות שבת ויום טוב. בעקבות תפילתו, ניתנה לו מרגלית מן השמים, ובתמורתה השתמש לצורך הוצאות שבת ויום-טוב. כששמעה על כך אשתו, אמרה שאינה מסכימה לזה, כדי שלא יחסר מחלקו לעולם הבא. הלך רבי שמעון בן חלפתא לשדה והתפלל, וחזרו ונטלו אותה ממנו[3]. חז"ל אמרו, שהנס השני גדול מן הראשון, כי מהשמים נותנים ולא לוקחים בחזרה את מתנות השמים[4].

בתלמוד הירושלמי מובא מעשה בו טייל עם רבי חייא בבקעת ארבל עם הנץ החמה, ואלו דימו בכך את גאולת ישראל לעתיד לבוא: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא, בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"[5].

בית הכנסת העתיק בארבל על רקע בקעת ארבל, בה התהלך רבי שמעון בן חלפתא עם רבי חייא.

על פי האמור בספר שער הגלגולים[6] הוא טמון בבית העלמין העתיק בצפת: "בלכתך מצפת, לצד מערב לבית הקברות הנז"ל, יש שם באר א', ונקרא בור של גויזו, והנה שם יותר רחוק מעט לצד מערב, קבור רבי שמעון בן חלפתא, ואין בו שום היכר".

לאחרונה אותר אזור קבורתו על ידי ועד אהלי צדיקים, וסומן[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רות רבה ג, ד לפרק א, יז.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'.
  3. ^ שמות רבה פנ"ב ג, ומדרש תהילים
  4. ^ תענית כה, א (לגירסת העין יעקב והב"ח). הובא במת"כ לשמות רבה שם
  5. ^ תלמוד ירושלמי, ברכות פ"א ה"א.
  6. ^ הקדמה ל"ז