עקביא בן מהללאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עקביא בן מהללאל היה תנא שחי בימי הלל הזקן, בסוף תקופת הזוגות. מעטים המקומות בהם מובאים דבריו בש"ס, אך אימרה מפורסמת שלו מופיעה בפרקי אבות:

"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"

משנה זו של עקביא בן מהללאל ידועה גם בשל היותה חלק מסדר הלוויה היהודית במסורת הספרדית והאשכנזית.

מחלוקות ונידוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקביא בן מהללאל הביע ארבע עמדות בנושאים שונים עליהן התעוררה מחלוקת בינו לבין החכמים בני דורו, והן:

  1. הוא היה מטמא שער הפקודה וחכמים מטהרין. (מסכת נגעים).
  2. דם הירוק - עקביא מטמא, שסבר שהוא דם נידה ועיקרו אדום, אלא שלקה במראהו, וחכמים מטהרין. (מסכת נידה).
  3. שער (צמר) בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, היה עקביא מתיר הצמר לכהן בהנאה וחכמים אוסרים. (מסכת בכורות).
  4. הוא היה אומר, אין משקין מי סוטה לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת, וחכמים אומרים משקין. (מסכת סוטה).

המשנה במסכת עדויות (פרק ה) מספרת כי החכמים הציעו לעקביא בן מהללאל להתמנות לאב בית הדין, בתנאי שייכנע לדעת הרוב במחלוקות הנ"ל: "אמרו לו: עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר, ונעשך אב בית דין לישראל". עקביא סירב בתוקף להצעה וענה:

מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום. שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו.

בעקבות המחלוקת הרביעית, מסופר במשנה כי החכמים אמרו לו: "מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהייתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון". וממעשה זה ראיה שמשקין. "אמר להם: דוגמה השקוה. ונידוהו, ומת בנידויו, וסקלו בית-דין את ארונו".[1]

לפי פירוש אחד, עקביא זלזל בשמעיה ואבטליון, שהיו גרים או בני גרים, והאשים אותם שהשקו את השפחה המשוחררת בניגוד לדין, כדי להראות שהגרים שווים לכלל הציבור, ולכן נידו אותו. לפי פירוש אחר, הוא נודה משום שלא הסכים לדעת הרוב. רבי יהודה טוען כי מעולם לא נידו את עקביא בן מהללאל וטען כי "אין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה מספרת כי ביום מותו ציווה על בנו שיודה בפני החכמים בצדקתם. כששאל אותו בנו מדוע הוא עצמו לא הודה בפניהם, ענה לו האב: "אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין, אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין, מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין."

רבי חיים ויטאל, בשם רבו האר"י, זיהה את מקום קבורתו בהר חוקאב, ומסורות אחרות זיהו את קברו בכפר מנדי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרשנים מסבירים (על פי הנראה מהמשך המשנה) כי לא הייתה זו סקילה של ממש אלא רק הנחת אבן על הארון כמעשה סמלי.