רבי חנינא בן גמליאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רבי חנינא בן גמליאל הוא תנא שחי בין הדור השלישי[1] והרביעי של התנאים, בנו של רבן גמליאל דיבנה.

אזכוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חנינא בן גמליאל מוזכר שש פעמים במשנה[2] ועשרות פעמים בתלמוד. לפעמים נקרא (בטעות[3]) רבי חנניא בן גמליאל או רבי חנניה בן גמליאל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חנינא בן גמליאל היה בנו של רבן גמליאל דיבנה. זיהוי זה מבוסס בין השאר על אמירה שלו המתייחסת לדברי רבי מאיר[4][5]. במקורות מופיעים עוד שני בנים של רבן גמליאל דיבנה, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה בן גמליאל (המוזכר פעמים בודדות בתלמוד, תמיד כמצטט דברים שאמר אחיו רבי חנינא בן גמליאל, דבר המעיד שהיה גם תלמידו). אחיו רבן שמעון בן גמליאל נהיה נשיא תחת אביו ומופיע בתלמוד הרבה יותר מרבי חנינא בן גמליאל.

בספרא על פרשת אמור[6] מופיעה אמירה של רבי חנינא בן גמליאל על כהן גדול: "וכי סתת היה?! והלא חתנינו היה!". התוספות[7] מיישב אמירה זאת, שעולה ממנה לכאורה שהיה לרבי חנינא בן גמליאל חתן בימי בית שני, שהכוונה היא לחתן של אבותיו ולא חתן שלו עצמו.

שיבחוהו חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברייתא המובאת במסכת מגילה דף כ"ה מובא מעשה שעשה רבי חנינא בן גמליאל ושיבחוהו חכמים על כך, וכך נאמר שם: מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה קורא חזן הכנסת "ויהי בשכן ישראל" (כלומר, היה קורא את הפסוק המספר את מעשה בלההספר בראשית, פרק ל"ה) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר), ואמר לו (רבי חנינא בן גמליאל) למתורגמן "הפסק! אל תתרגם אלא אחרון!" (כלומר, הפסק לתרגם! ואל תתרגם בפסוק זה אלא את חלקו האחרון! (דהיינו המילים וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר), מפני החשש מגנותו של ראובן), ושיבחוהו חכמים. ואכן נפסק להלכה במשנה שם: "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם".

תעלומת הקשר ל"אמורא" רבי אבהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר מסקרן מאוד הוא הקשר של האמורא רבי אבהו לתנא רבי חנינא בן גמליאל, שכן בשישה מקומות בתלמוד[8] אומר רבי אבהו דברים בשם רבי חנינא בן גמליאל. ואף שהדבר מצוי[9] אצל אמוראים (ובפרט מהדורות הראשונים לאמוראים) לומר דברים בשם תנאים אף שנפטרו שנים רבות קודם שנולדו (ומשום שאין הכוונה ששמעו מהתנא ההוא בעצמו, אלא שמעו ממישהו שקיבל ממנו[10]), מכל מקום הדבר מושך תשומת לב מפני שאין בתלמוד עוד אמורא שיזכיר כל כך הרבה דברים (באופן יחסי) משמו של רבי חנינא בן גמליאל חוץ מרבי אבהו, ועוד שלא נמצא בכל התלמוד שאומר רבי אבהו דברים משמם של תנאים חוץ מהתנא הזה. ומה שהכי מעניין, שרוב הדברים שאומר רבי אבהו משמו הם על מעשים מחייו ואפילו על חייו האישיים ממש, ולמשל הנאמר במסכת גיטין דף ז' עמוד א': אמר רבי אבהו לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי אדם גדול (רבי חנינא בן גמליאל) הטיל אימה יתירה בתוך ביתו ובקשו להאכילו דבר גדול (אבר מן החי). כלומר, שבשעה שערכו בני ביתו את סעודתו של רבי חנינא בן גמליאל שמו לב שנאבד להם אחד האיברים של הבהמה שנשחטה לצורך הסעודה, ומפני אימתו חתכו אבר מן החי והביאוהו במקומו כדי שלא ישים לב לאבר החסר, (אלא שלבסוף לא אכלו כפי שנאמר שם בתלמוד שהרי "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים"). ההשערה ההגיונית לתעלומה זו, שהיה לרבי אבהו איזשהו חבר (שמשום מה לא הזכירו את שמו) מצאצאי רבי חנינא בן גמליאל או מצאצאי מכריו של רבי חנינא בן גמליאל והוא מסר לו דברים אלו, אך קשה לדעת העניין בבירור כל עוד אין מקור לכך.

ההלכה שחידש בשם אבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברייתא במסכת נדה דף ח' עמוד ב' (והובאה ברייתא זו בעוד מקומות בתלמוד) מובאים דבריו של רבי חנינא בן גמליאל כלפי הסוברים שבתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים אין צריך לומר שמונה עשרה ברכות שלימות אלא מספיק שבע מעין שמונה עשרה (דהיינו שלש ברכות ראשונות כתיקונן, ושלוש ברכות אחרונות כתיקונן, ואמצעית ברכת הביננו שיש בה את התוכן של שתים עשרה הברכות האמצעיות בקיצור), שהתירו חכמים לצאת בכך ידי תפלה מפני הטורח שבסיום הצום. וכך נאמר שם: "רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו אומר, מתפלל שמונה עשרה שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת", כלומר היות שבמוצאי יום הכפורים צריך לומר בברכת חונן הדעת את תפלת "אתה חוננתנו" (שהיא הבדלה בין קודש לחול) כבכל מוצאי שבת ויום טוב, אי אפשר להסתפק בברכת הביננו (שאין בה את הוספת "אתה חוננתנו"), אלא צריך לברך את שתים עשרה הברכות האמצעיות כתיקונן כדי לומר את הברכה הראשונה שבהן (ברכת חונן הדעת) כתיקונה עם הוספת "אתה חוננתנו". ואכן כך נפסק להלכה שמתפללים תפלת ערבית רגילה גם במוצאי יום הכיפורים.

הביטוי "בשם אבותיו" הנאמר בברייתא הנ"ל הוא ביטוי נדיר מאוד בתלמוד, וביטוי זה מתבאר היטב על פי השתייכותו של רבי חנינא בן גמליאל למשפחת הנשיאים, ופירושו שכל אבותיו הנשיאים הסכימו להלכה זו, כלומר אביו רבן גמליאל הנשיא וסביו רבן שמעון הנשיא, ואולי אפילו אבי סביו רבן גמליאל הזקן הנשיא ולמעלה מהם. שם אמר רב נחמן בר יצחק שדווקא בשם אבותיו אמר כן אבל הוא עצמו חלק על אבותיו בהלכה זו, שהרי בברייתא אחרת מפורשת דעתו של רבי חנינא בן גמליאל שאומרים הבדלה (תפלת "אתה חוננתנו") בברכת ההודאה ולא בברכת חונן הדעת, וברכת ההודאה נאמרת כתיקונה גם כשאומרים "שבע מעין שמונה עשרה", שהרי היא הברכה השנייה משלשת הברכות האחרונות הנאמרות לעולם כתיקונן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בברייתא המובאת במסכת נדה דף ח' עמוד א' חולק על רבי עקיבא לגבי אמירת הבדלה בתפלת ערבית של מוצאי שבת, ובמשנה במסכת מנחות פרק ה' חולק על רבי יוסי הגלילי לגבי הגדרת ההבדל בין מנחת מרחשת למנחת מחבת
  2. ^ מסכת קידושין, פרק ג', משנה ד'
    מסכת בבא בתרא, פרק י', משנה א'
    מסכת מכות, פרק ג', משנה ט"ו
    מסכת מנחות, פרק ה', משנה ח'
    מסכת בכורות, פרק ו', משנה ט'
  3. ^ שהרי ברוב המקומות (38 פעמים) הוא נזכר בשם רבי חנינא, ורק בקצת מקומות (9 פעמים) הוא נזכר בשם רבי חנניה, ובשם רבי חנניא הוא נזכר רק 2 פעמים, וטעויות מסוג זה נפוצות הרבה.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ג, עמוד ב'
  5. ^ רש"י ותוספות על תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד ב'
  6. ^ ספרא פרק כא בויקיטקסט
  7. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד ב'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ג, עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ב, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ז', עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"א, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ט, עמוד ב'.
  9. ^ ראו ברכות דף ז' עמוד א' 5 פעמים אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, ושם בעמוד ב' 8 פעמים אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, וראו עירובין דף י"ג עמוד א' אמר שמואל משום רבי מאיר, ובעוד הרבה מקומות כך.
  10. ^ ספר של"ה, כללי התלמוד, אות רנ"ט.