יונה כסה
 | |||||
| יונה כסה, 1951 | |||||
| לידה |
15 באוקטובר 1907 כפר דוברה (דוברויה), האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1985 (בגיל 77) ישראל  | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1926 | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין קבוצת שילר | ||||
| מפלגה |
מפא"י | ||||
| סיעה | מפא"י, סיעת יחיד | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
יונה כסה (קוֹסוֹי) (15 באוקטובר 1907 – 27 ביוני 1985) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כמזכיר מפא"י וחבר הכנסת מטעמה בחמש הכנסות הראשונות.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כסה נולד בשם יונה קוֹסוֹי בשנת 1907 למשפחת איכרים יהודים בכפר דוברה (דוברויה) שבמחוז חרסון של האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי, כיום באוקראינה). בילדותו ובנעוריו למד בחדרים מתוקנים והחל בפעילות בתנועת "החלוץ" המחתרתית. הוריו נספו בשנת 1921 במהלך הרעב הגדול באוקראינה.
בשנת 1925 נאסר בגין פעילותו הציונית. לאחר שחרורו עלה לארץ ישראל, בשנת 1926, והחל לעבוד כפועל חקלאי ברחובות. בסמוך לעלייתו הצטרף למפלגת הפועל הצעיר. לאחר האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה לבין מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930, המשיך כסה להיות חבר במסגרת המאוחדת, מפא"י.
פעילותו הציבורית החלה בשנת 1932 עם בחירתו למזכיר מועצת פועלי רחובות. באותה עת עבר כסה להתגורר בכפר ביל"ו (1933–1936) ולאחר מכן היה חבר "קבוצת שילר". פועלו המפלגתי והציבורי נמשך בהיותו חבר המפקד המחוזית של ארגון "ההגנה" בדרום וחבר המרכז לחינוך של הסתדרות העובדים הכללית. במפא"י נבחר לשמש שלוש כהונות כמזכיר המפלגה (1938, 1939–1940, 1953–1956). כמו כן נבחר למזכיר "האיחוד העולמי" (1946).
לאחר קום המדינה נבחר כסה לכהן כחבר הכנסת. כהונתו נמשכה לאורך כ-16 שנים, במשך חמש כנסות. לאורך תקופה זו היה חבר ועדת הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת החינוך והתרבות.
בדצמבר 1961 פרש מתפקיד מזכיר מפא"י במחוז תל אביב, בהודיעו שהוא רוצה להתרכז בעבודת הכנסת.[1]
כסה היה חבר בקבוצה של חברי מפא"י שכללה את פנחס לבון, שלמה אבינרי, יהושע אריאלי, עמוס עוז ונתן רוטנשטרייך ונקראה "מן היסוד". ב-7 בנובמבר 1964 החליטה הקבוצה על פרישה ממפא"י[2] וכסה הודיע על פרישה מסיעת מפא"י וביקש מוועדת הכנסת להכיר בסיעת יחיד שלו, שתיקרא בשם "מן היסוד".[3] ב-22 בדצמבר 1964 החליטה ועדת הכנסת בהחלטת פשרה שלא להכיר בסיעה של כסה אולם לתת לו את כל הזכויות המוקנות על ידי תקנון הכנסת לסיעות.[4] לאחר מספר שנים חזרו חברי הקבוצה למפלגת העבודה, ובאוגוסט 1968 צורף כסה ללשכת מפלגת העבודה.[5]
בשנת 1928 נישא לצפורה לבית רייבר, שעלתה לארץ ישראל ב-1923 כחלוצה. בינואר 1943, בעת מלחמת העולם השנייה, התנדבה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. לאחר המלחמה עבדה כמחנכת ילדי הקבוצה. ב-1954 נספתה באסון מעגן.[6] בני הזוג היו הורים לשניים: צבי (צביקה) וארלוזורה. בהמשך נישא לכרמלה, לה היה נשוי עד מותו.
ב-1954, חודשיים לפני אסון מעגן, נישא בנו צבי לנורית, בתו הבכורה של ידידו אליהו (אליק) שומרוני. נפטר בשנת 1985, ונקבר לצד אשתו ציפורה בבית העלמין בקבוצת שילר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונה כסה, באתר הכנסת - יונה כסה, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "יונה קוסוי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1600
- יונה כסה ורפאל בש, מזכירי מפא"י, על בעיות המפלגה, דבר 30 באוגוסט 1956. המשך
- ה. ברוך, בארבע עיניים: עם יונה כסה: "המותר והאסור" לאיש מפלגה, דבר, 10 באפריל 1959
- יונה כסה ז"ל, מעריב, 26 ביוני 1985
- "כסה חוזר לשילר", מעריב, 27 ביוני 1985
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ר. בש מועמד אפשרי במקום כסה, דבר, 31 בדצמבר 1961.
- ^ קבוצת "מן היסוד" יוצאת ממפא"י, דבר, 8 בנובמבר 1964.
- ^ ערעור של י. פישר על הכרה בי. כסה כסיעת "מן היסוד", דבר, 18 בנובמבר 1964.
- ^ כסה ייהנה מזכויות סיעה באופן חלקי, דבר, 23 בדצמבר 1964.
- ^ צורפו 5 חברים חדשים ללשכת העבודה, דבר, 9 באוגוסט 1968.
- ^ נפש לחללי מעגן – ביום השלושים: צפורה כסה, על המשמר, 26 באוגוסט 1954.
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת הראשונה
- חברי הכנסת מטעם מפא"י
- חברי הכנסת מטעם סיעות יחיד
- פעילים ציונים באוקראינה
- חברי מועצת המדינה הזמנית מטעם מפא"י
- אנשי העלייה הרביעית
- לוחמי ההגנה
- מזכירי מועצות פועלים
- חברי הפועל הצעיר
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- קבוצת שילר: אישים
- אישים הקבורים בקיבוצים
- ישראלים שנולדו ב-1907
- ישראלים שנפטרו ב-1985