יחסי ישראל-קוסובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל-קוסובו
ישראלישראל קוסובוקוסובו
Israel Kosovo Locator.png
ישראל קוסובו
שטחקילומטר רבוע)
20,770 10,887
אוכלוסייה
8,424,904 1,907,592
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 19,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 10,275
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה

בין מדינת ישראל והרפובליקה של קוסובו מתקיימים יחסים לא רשמיים, נכון לשנת 2018, אף על פי שמדינת ישראל נמנעת מהכרה רשמית בעצמאותה של קוסובו, חרף העובדה שהכרזת העצמאות, אשר התקיימה בשנת 2008, זכתה להכרה מצד מדינות רבות ברחבי העולם, לרבות ארצות הברית[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבל הארץ של קוסובו היה לאורך ההיסטוריה תחת ריבונותן של מדינות רבות ושונות, כאשר לאחר פירוק יוגוסלביה במסגרת מלחמות יוגוסלביה בראשית שנות ה-90, נותרה קוסובו תחת שליטתה של סרביה. עם זאת, התנגדותם של הקוסוברים לשליטה הסרבית, אשר נבעה בין היתר ממעשי הטבח שביצעו חיילים סרבים באזרחים קוסוברים על אדמת קוסובו במהלך המלחמה, הובילה לבסוף להכרזה על עצמאותו של החבל בתאריך 17 בפברואר 2008, וזאת בהסכמה שבשתיקה של חלק ממדינות האיחוד האירופי ושל ארצות הברית.

עם זאת, מיום הקמתה של הרפובליקה של קוסובו בשנת 2008, ונכון לשנת 2018, ישראל נמנעת מלהכיר בעצמאותה של קוסובו, וזאת משתי סיבות עיקריות:

  • שאיפתה של מדינת ישראל לשמור על קשרים טובים עם סרביה, אשר לישראל יש אינטרסים צבאיים וכלכליים משמעותיים בה, וכן יחסי מסחר מפותחים. וכמו כן, המחויבות הישראלית כלפי סרביה, בשל הסיוע שהושיטו רבים מאזרחי סרביה ליהודי ארצם במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, ובניגוד למצב בשטח קוסובו, שם רבים מתושבי החבל שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית[2].
  • החשש הישראלי מיצירת תקדים בדבר הכרזת עצמאות של עם מוסלמי הטוען לריבונות בשטח שנוי במחלוקת, אשר עשוי להקל על הרשות הפלסטינית לנקוט בצעד דומה, וכך לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית, צעד שמדינת ישראל מתנגדת לו בתוקף[3].

מסיבות אלו, מדינת ישראל נמנעה כל השנים מהכרה רשמית בעצמאותה של קוסובו, וזאת חרף לחצים מצד גורמי חוץ שונים, וכן מקרב קבוצות במדינת ישראל, אשר מבקשים להכיר במדינה החדשה, כאשר חלקם אף מקבילים בין נסיבות הקמתה של הרפובליקה של קוסובו, לנסיבות הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948[4].

חרף אי ההכרה הרשמית בעצמאותה של קוסובו, אישי ציבור ופוליטיקאים רבים בישראל מביעים את אהדתם כלפי קוסובו, וזאת מאחורי דלתיים סגורות. בין היתר, חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא מסרה, במהלך פברואר 2008, כי על אף שישראל החליטה נכון להיום שלא להכיר בעצמאותה של קוסובו, הרי שהיא רואה את המצב כ"מטריד מאוד".

בתאריך 28 באפריל 2009, ארתור קול, שגריר ישראל בסרביה, אמר כי חרף העובדה שעברה יותר משנה מאז שקוסובו הכריזה על עצמאותה באופן חד צדדי, למדינת ישראל אין כל כוונה להכיר בעצמאותה באופן רשמי, וכן כי "העובדה היא שעמדתה של ישראל לא השתנתה לאורך הזמן. העם והממשלה הסרביים צריכים להעריך את עמדתה של ישראל, שגם ממחישה את הידידות בין שתי המדינות". זמן קצר לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2009, במהלך ביקור רשמי בבלגרד, הדגיש שר החוץ הישראלי אביגדור ליברמן, כי לישראל אין כוונה להכיר בקוסובו בעתיד, אבל הביע תקווה כי סוגיית עצמאותה של קוסובו תיפתר בדרכי שלום[5].

בתאריך 16 בספטמבר 2009, שר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן אמר כי ישראל "עוקבת אחר המצב בין סרביה וקוסובו", וכי ישראל מקווה ל"פתרון מקיף ובדרכי שלום", שיושג באמצעות משא ומתן בין שתי המדינות המעורבות. ליברמן גם אמר כי ישראל מסוגלת לעמוד בלחץ המופעל עליה להכיר בקוסובו, וזאת משום שישראל הייתה תחת לחץ מאז שנת 1948 בנושאים רבים, ומסוגלת להתמודד עמו גם הפעם. כמו כן, במהלך ביקור בישראל בסוף אוקטובר 2009, שר הפנים הסרבי אמר כי "גורמים רשמיים בישראל אישרו כי ישראל אינה מתכוונת לשנות את עמדתה ביחס לקוסובו[6].

בחודש יוני 2011, אמר ליברמן כי עצמאותה של קוסובו היא "נושא רגיש", וציין כי ישראל תוכל להכיר בקוסובו רק לאחר שמדינות אחרות, כמו יוון וספרד, יכירו בה.

ב-9 ביוני 2016, נשיא קוסבו, האשים טאצ'י, הכריז[7] כי הוא עומד לצד ישראל לאחר הפיגוע במתחם שרונה, בתל אביב.

ב-21 בספטמבר 2018, נשיא קוסובו, האשים טאצ'י, אמר כי אם ישראל תכיר במדינה - תפתח קוסובו שגרירות בירושלים.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]