רב יוסף ראש הסדר
לידה | בגדד |
---|---|
פטירה | מצרים |
מדינה | בבל, מצרים |
תחומי עיסוק | כתיבה והעתקה |
רבותיו | שמואל בן עלי |
בני דורו | רבי אברהם בן הרמב"ם |
רבי יוסף בן יעקב הבבלי (או רב יוסף ראש הסדר[1]) היה חכם יהודי, איש ספר ומעתיק ממוצא בבלי שפעל במצרים בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בבגדאד, שהייתה מרכז יהודי באותה התקופה, ובגיל צעיר היגר עם אביו לפוסטאט (כיום קהיר) שבמצרים, בעקבות ההגירה ההמונית מבגדאד, לאחר שקיעתה הכלכלית והמדינית של העיר[דרושה הבהרה]. היה מעורב בחיי הקהילה בפוסטאט בימי רבי אברהם בן הרמב"ם. עסק בהעתקת כתבי יד, מכירת ספרים והשאלתם. קיומו התגלה עם גילויה של הגניזה הקהירית, שבה נמצאו יותר מ-200 דפים שכתב, רובם התחלות לספרים וטיוטות שכתב לעצמו. הוא נהג לכתב בכתיבה אחרת לשאלה וכתיבה אחרת לתשובה, כך שייראה כאילו נכתבו על ידי שני אנשים.
מהספרים שהתכוון לכתוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקטעי הגניזה הקהירית נמצאו רשימות שבהן פירט את תוכניותיו לכתוב מחדש ספרים רבים, וכן הקדמות שכתב לספריו, וקטעים מספריו – בדרך כלל התחלות של ספרים[2]. הרוב המוחלט של חיבוריו הם ליקוטים מפירושים מחודשים של החכמים שקדמוהו, ומעט הוא הנופך שהוסיף משלו.
ככל הנראה, רוב הקטעים מספריו הם טיוטות, שכן הם מלאים במחיקות ושינויים. עיקר תוכנית חייו הייתה לכתוב מחדש ספרי תמצית מהספרות התורנית כולה, ולשם כך הרבה לרשום לעצמו מה הם הספרים הבסיסיים של התורה, ובמקביל איזה ספר יכתוב בעצמו בכל תחום, כדי לסכם את כל החידושים שנאמרו בעניין על ידי חכמים שקדמו לו.
אחד מרשימות הספרים שתכנן לכתוב:
- תלמודא רבה (תלמוד גדול) – ארגון כל התורה שבעל פה על סדר המקרא, [ע"ב כרוכים][דרושה הבהרה].
- הפירוש הגדול.
- הלכות פסוקות – כתחליף להלכות הרי"ף.
- תלמוד קטן – השלמת התלמוד הבבלי למסכתות שאין עליהן תלמוד בבלי, [ע"ב כרוכים].
- הסידור – כתחליף לסידור רס"ג.
- נקטאתא דתלמודא – (ליקוטי התלמוד) – הכולל את "החכמות החיצוניות החקוקות בתלמוד... חלומות, שדים, רפואות, מדרשות, הגדות".
אחת מתשובותיו שהתגלו בגניזה, עוסקת בכשרותם של גוויל וקלף עבור כתיבת סת"ם[3]. הוא התחיל לכתוב פירוש המשנה בערבית, ופירוש להפטרות של כל השנה.
מאבקו במנהגי בית הכנסת אלשאמיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יוסף, בהיותו בבלי במקורו, התנגד לקיומם של מנהגי ארץ ישראל שהיו נהוגים בימיו בבית הכנסת "אלשאמיין"[4], כגון קריאת התורה התלת-שנתית, והתפילה בנוסח ארץ ישראל. וכך כתב (בדף טיוטה): ”כיון שההלכה למעשה היא על פי מה שבתלמוד הבבלי, חייבים לכפות את אלה שקיבלו עליהם את מנהג ארץ ישראל ולהחזיר אותם אל מנהג בבל, כדי שהכול יעשו מנהג אחד, כמו שכבר עשו הגאונים בכל ארץ ישראל, עד שביטלו את המנהג הזה ממנה וחייבו את אנשיה לנהוג לפי התלמוד הבבלי. והיום לא נשאר בה שום אדם הדבק במנהג הנפסד הזה אשר מקורו [מנהג שמד]”[5]. במקביל, כתב גם רבי אברהם בן הרמב"ם: ”ועינינו ראו ולא זר בעיר הזאת שאנו בה, העיר פֻוסטאט, שני בתי כנסת המוכָּרים היטב. באחד מהם, הנקרא "הבבלים", המנהג בתפילה ובקריאה בספר תורה כמנהג בני הגלות כולם. ולשני, הנקרא "הירושלמים", מנהג מנוגד לכל אחד. בזה קוראים בספר תורה פרשה, ובזה סדר. ועומדים בזה בקדושה, ויושבים בזה בקדושה, וחוץ מזה חילופים בפרטים רבים”[6].
בחודש אדר שנת ד'תתקע"א, חתמו מתפללי בית הכנסת הירושלמים על "כתב אמנה", שבו הצהירו על נאמנותם למנהגיהם הקדומים בקריאת התורה (לפי מחזור הסדרים התלת-שנתי) ובתפילה, וקבעו כי אסור לאף אדם לשנותם[7]. בחודש ניסן השיב רבי יוסף תשובות הלכתיות על שאלות שנשאל בנושא כשרות התפילה ומנהגי התפילה של "כניסה אלשמאיין" (ועל כשרות חזן בית הכנסת), וכך כתב בסוף תשובתו: ”זהו סוף מה שעמדתי עליו במנהגי בית כנסת זה. וכב[ר הס]ברתי את שיבוש כולו, בעזרת ה' ובסיועו. וחייב כל מי שיקרא אותו להיכנע לאמת ולשנס את מסניו ולדחות את המנהג הנפסד הזה ולהחזיר את אנשיו אל המנהג האמיתי, וישליך את הדיעות הפסולות והכוונות הזרות ויהיה חרד על דתו שומר עליה, ויעשה חסד עם הסיעה העלובה הזאת לשם שמים, כדי שיתקיים בו "ורבים השיב מעוון"[8], והנה שכרו גדול וגמולו מרובה כמו שאמר הכתוב: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"[9], וכמו שציוו אותנו וחייבו אותנו רבותינו בעלי המסורת שדבריהם דברי אמת: "כל העסיקין עם הציבור יהוא עסיקין עמם לשם שמים שזכות אבותן מסייעתן וצדקתן עומדת לעד"[10]”.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרגא אברמסון, 'רב יוסף ראש הסדר', קריית ספר (מפעל ביבליוגרפי) – כרך כ"ו שנת תש"ט, עמודים 72–95
- ליפא גינת, 'ר' יוסף ראש הסדר ופירושיו למשנה (מן הגניזה)', אוניברסיטת תל אביב תש"ן.
- משה לביא, 'ספר האגדות יהיה לפי הסדר האחרון, מעמד המדרש והאגדה ברשימות הספרים של ר' יוסף ראש הסדר', ירושלים תשע"א, עמ' 38–87.
- מרדכי עקיבא פרידמן, "התנגדות לתפילה ולמנהגי תפילה ארץ ישראליים בשאלות ותשובות שמן הגניזה (מתשובותיו של ר' יוסף ראש הסדר)", בתוך כנסת עזרא: אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 69–102.
- מרדכי עקיבא פרידמן, "עדות חדשה על ביטול התפילות ומנהגי התפילה הארץ ישראליים במצרים בימי הראב"ם", בתוך התפילה בישראל – היבטים חדשים, אורי ארליך, באר שבע תשע"ו, עמ' 315.
- פרופ' ל. גינצבורג, "שלשה שרידים מג' ספרים לר' יוסף ראש הסדר בר' יעקב ראש בי רבנן", גנזי שכטר ב', עמ' 403–414.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרגא אברמסון רב יוסף ראש הסדר (כרטסת הספרייה הלאומית, גישה מקוונת למאמר הסרוק למורשים אקדמיים בלבד) הודפס לראשונה בכתב העת הרבעוני קרית ספר של הספרייה הלאומית – כרך כ"ו שנת תש"ט, עמודים 72–95.
- משה לביא, היעלמותו של מהגר: סיפורו של רב יוסף ראש הסדר, באתר נופי ידע.
- ליפא גינת, ר' יוסף ראש הסדר, זרקור אל הרב שנשכח ואל חיבוריו הנחשפים בגניזה הקהירית, (באתר דעת).
- יוסף בן יעקב ראש הסדר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 'ראש הסדר' הוא כינוי בבלי לחכמים. לדוגמה ראו באגרת רב שרירא גאון: "והוה מקרי רישא דרבנן בבבל ריש סידרא".
- ^ לדוגמה, בגניזה נמצא תחילת פירושו לספר ברכות, ובדף הראשון כתב: "פרק מאימתי [קור]אין מן פירוש אל תלמוד שחיבר מרינו ורבינו ואדונינו יוסף הרב הגדול ראש הסדר ירום הודו ויגדל כבודו חמוד מרנו ורבנו ואדונינו יעקב הרב המובהק רא[ש] בי רבנן זצ"ל". חלק מפירוש זה לברכות נדפס על ידי שמחה אסף, 'חלק מפירוש קדמון למסכת ברכות לאחד מבני זמנו של הרמב"ם, מאמרים לזיכרון ר' צבי פרץ חיות, וינא תרצ"ג.
- ^ שמואל גליק, שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית, עמ' 585–588
- ^ הרב קאפח, הלכות תפילה פרק שלשה עשר.
- ^ "התנגדות לתפילה ולמנהגי תפילה ארץ ישראליים בשאלות ותשובות שמן הגניזה" (מתשובותיו של ר' יוסף ראש הסדר), כנסת עזרא אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 91.
- ^ רבי אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי ד', מהדו' ניסים דנה, עמ' 180.
- ^ ראו: עזרא פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 218 ואילך.
- ^ ספר מלאכי, פרק ב', פסוק ו'.
- ^ ספר דניאל, פרק י"ב, פסוק ג'.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ב'.