יצחק מווינה
 | |
| שער הספר אור זרוע | |
| לידה |
1180 ד'תתק"ם |
|---|---|
| פטירה |
1250 (בגיל 70 בערך) ה'י' וינה, דוכסות אוסטריה  |
| תקופת הפעילות |
?–1250 |
| השתייכות | בעלי התוספות |
| רבותיו | ר' שמחה בן שמואל משפיירא, ר' אליעזר בן יואל הלוי (הראבי"ה), ר' יהודה שירליאון מפריז, ר' אלעזר מגרמייזא |
| תלמידיו | מהר"ם מרוטנבורג |
| בני דורו | רמב"ן |
| חיבוריו | אור זרוע |
| צאצאים |
חיים (אליעזר) בן יצחק |
  | |
רבי יצחק בן משה מווינה, הידוע גם בשמו רבי יצחק אור זרוע (1180 ד'תתק"ם-1250 ה'י') חיבר את הספר "אור זרוע", ספר הלכה חשוב המצוטט רבות בספרי הפוסקים שאחריו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאו של רבי יצחק הוא בבוהמיה, המכונה בפיו גם "ארץ כנען", אך במהלך חייו נדד רבות ברחבי אשכנז וצרפת, וזכה להיכרות עם רוב חכמי דורו. הוא למד תורה מפי חכמי בוהמיה רבי אברהם בן עזריאל ורבי יעקב בנו של ר"י הלבן מפראג. ברגנשבורג הוא למד מפי רבי יהודה החסיד, וקיבל ממנו את מסורות חסידי אשכנז, ומפי רבי אברהם בן משה. שהה בוירצבורג ולמד שם מפי רבי יהונתן בן יצחק. תקופה מסוימת (כנראה סביב 1215) שהה בצרפת, ולמד שם מפי רבי שמשון מקוצי ורבי יעקב בן מאיר מפרובינש. אולם, ככרבותיו המובהקים הוא הגדיר את רבי יהודה שירליאון מפריז, את רבי שמחה משפיירא[1] ואת רבי אליעזר בן יואל (ראבי"ה) מבון.[2][3] לאחר ששב לאשכנז, המשיך לעמוד בקשרי שו"ת עם חבריו חכמי פריז, ביניהם רבי יחיאל מפריז. בסוף ימיו השתקע בווינה.[4]
רבי יצחק היה מורו של המהר"ם מרוטנבורג.[5]
היה מראשי הנאבקים למינויים של רבני קהילות.[דרושה הבהרה]
מעניינת התייחסותו ההלכתית[6] לנושא ענידת טלאי צהוב (ויכוח שהיה בנושא זה בין רבי שמשון מקוצי לבין האפיפיור אינוסטוס ה-3 שחייב את ענידת הטלאי).
הוא רגיל לחתום "יצחק בן משה נב"ה[7]" - ראשי תיבות: נשמתו בצרור החיים. גם בנו, מהר"ח, חותם "נב"ה".
בנו, רבי חיים אליעזר (מהר"ח אור זרוע) ערך קיצור לספרו של אביו - "אור זרוע הקצר" או "סימני אור זרוע", אך לא זכה ללמוד מפי אביו משום שאביו מת בילדותו[דרוש מקור].
בשנת 1997 נחשף בווינה ברחוב הידוע בשמו "יודנפלאץ" (כיכר היהודים) בית הכנסת המזוהה כבית הכנסת שלו ושעלה באש בעת גזירת וינה בשנת 1421. המקום נתגלה בעת חפירת היסודות לאנדרטה לזכר הנספים בשואה ובוצעה במקום חפירה ארכאולוגית על ידי אוניברסיטת וינה[8].
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר אור זרוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אור זרוע
רבי יצחק התפרסם בעיקר בזכות ספרו 'אור זרוע', ספר הלכתי שנכתב על ידו במאה ה-13 אך הודפס לראשונה רק במאה ה-19. הספר מכיל פסקי הלכה, פירושים ותשובות לפי נושאים, באופן דומה לסידור המסכתות.
שמו של הספר נלקח מהפסוק בספר תהלים (פרק צ"ז, פסוק י"א) "אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה", שמסופי התיבות שלו הסיק רבי יצחק שיש לכתוב את שמו של רבי עקיבא עם האות ה בסופו (כלומר, עקיבה), ומתוך שמחתו על גילוי זה, קרא לספרו על שם הפסוק[9].
הספר מצוטט ומובא במקומות רבים בפוסקים שאחריו. חשיבותו נובעת בין השאר מהיותו מקור חשוב מאוד לצורות אחרות של תורת בעלי התוספות וחכמי אשכנז.
פיוטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם מספר פיוטים החתומים בשם "יצחק בן משה", ביניהם מערכת יוצר-אופן-זולת לשבת שלפני ראש השנה, שנתקבל במנהג אשכנז המזרחי,[10], צונץ ייחסם לרבי יצחק בן משה, מחכמי מגנצא שנהרג בגזירות תתנ"ו. אברהם פרנקל העלה קושיות על ייחוס זה, והעלה את ההשערה שהפייטן הוא רבי יצחק בן משה מווינה, בעל אור זרוע.[11]
| תקופת חייו של הרב יצחק מווינה על ציר הזמן |
|---|
 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק מווינה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יצחק מווינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתב יד, אור זרוע, אמשטרדם, מאה 13, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
יצחק בן משה מוינה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו בספרו, הלכות קריאת שמע, סימן יא.
- ^ ראו בספרו, הלכות צדקה, סימן כז.
- ^ ייתכן שעל שמו קרא רבי יצחק לבנו חיים אליעזר, ראו אצל אפטוביצר, מבוא לספר ראבי"ה, עמ' 25–32.
- ^ אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות, מוסד ביאליק תשל"ו, עמ' 436–439.
- ^ ראו תשובה במרדכי מסכת בבא בתרא אות תקלח.
- ^ ספר אור זרוע חלק ב הלכות שבת סימן פד אות ג בסוף
- ^ ראו בספרו הלכות הלכות צדקה ל.
- ^ מחקרו של יחזקאל לביא על התאבדויות בקהילות ישראל בתקופת הגזרות ד'תתנ"ו-1096 ה'רכ"א-1421
- ^ הקדמת הספר
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 781 ואילך.
- ^ אברהם פרנקל, לקט פיוטי סליחות, כרך ב (מקיצי נרדמים, תשנ"ג), עמ' 790-793.