נצרות יוונית-אורתודוקסית

נצרות יוונית-אורתודוקסית
	סמל הפטריארכיה בקונסטנטינופול, המחזיקה בבכורה הטקסית (אם כי לא המעשית) בין הכנסיות היווניות-אורתודוקסיות והאורתודוקסיות בכלל.
שורשים, סיווג והנהגה
דת	נצרות

נצרות יוונית-אורתודוקסית (ביוונית: Ἑλληνορθόδοξη Ἑκκλησία, "הכנסייה היוונית-אורתודוקסית") מונה את כל הכנסיות בתוך הנצרות האורתודוקסית ששפת התפילה שלהן או לפחות אחת מהמשמשות בהן היא יוונית-קוינה ושסדריהן שואבים מהנהוג במורשת הביזנטית. הן נבדלות מהכנסיות האורתודוקסיות הסלאביות והאחרות, כמו הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, אך חולקות עמן הכרה בעליונותו הטקסית של פטריארך קונסטנטינופול וגישה דתית זהה לחלוטין. הכנסיות היווניות מונות ארבעה מתוך חמישה כסים מטרופוליטניים בפנטארכיה הישנה – קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים – את הכנסיות האוטוכפאליות של יוון, קפריסין ואלבניה ומספר אפארכיות ברחבי העולם.

לעיתים משמש השם לכינוי כלל הכנסיות האורתודוקסיות, ללא תלות בשפה. הדבר נובע מהמורשת היוונית החזקה המשפיעה על כולן.

מבנה

הכנסיות היווניות-אורתודוקסיות אינן מהוות גוף ארגוני נפרד בשום צורה בתוך כלל הנצרות האורתודוקסית. אפיונן ככאלו מתייחס אך ורק לשפת התפילה ולמסורת הטקסית המשותפת. הן מצויות באחדות (קומוניון) מלאה עם יתר הכנסיות האורתודוקסיות ומבחינה טכנית, רשאים מאמיניה של כל אחת להשתתף בתפילות, בסעודת האדון וכולי של האחרות.

הכנסיות היווניות בתוך האורתודוקסיה מונות את העתיקות והחשובות ביותר, אם כי לא הגדולות ביותר. הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה, היא יוונית וכמוה גם שלוש כסים מטרופוליניים אחרים מן הפנטארכיה הישנה: הכנסייה האנטיוכית (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים), הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של מצרים (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית) והפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים. גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית. לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.

במזרח התיכון עד המאה ה-19 עמדו בראש הפטריארכיות ובראש הכמורה הבכירה אישים ממוצא יווני, אם כי רוב המאמינים של הפטריארכיות באנטיוכיה ובירושלים היו ערבים. מאז המאה ה-19 בירושלים מתחולל בקצב איטי שינוי בהרכב ראשי הכנסייה ובשפת התפילה. בפטריארכיה של דמשק הוחלפה ההנהגה במנהיגות ערבית ושפת התפילה שונתה ברוב התפילות מיוונית לערבית.

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

ערך מורחב – הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

בראש הפטריארכיה בירושלים (ביוונית: Πατριαρχεῖον Ἱεροσολύμων, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس) עומד הפטריארך הנוצרי-יווני-אורתודוקסי. כללי בחירת הפטריארך נקבעו בתקנות האימפריה העות'מאנית משנת 1875, אשר תוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים בשנים 1935–1936. על פי כללים אלו, הפטריארך נבחר על ידי הכמרים החברים בסינוד הקדוש, שהוא הגוף המנהל של הפטריארכיה, אך המינוי נכנס לתוקף רק אחרי קבלת הכרה מהשלטונות, אשר מאז הקמת מדינת ישראל נעשה בהחלטת ממשלת ישראל. למרות השם, רוב חברי הקהילה בארץ הם ערבים-ישראלים ולא יוונים.

טאפוס

סמלה של הכנסייה הוא הטאפוס (Τάφος, ביוונית: - "קבר") - סמל שנוצר משילוב של האותיות היווניות "טאו" ו"פי"; הסמל מציין את הקבר הקדוש ומופיע בחזית של מרבית הבניינים תחת בעלות נוצרית-יוונית-אורתודוקסית בארץ ישראל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נצרות יוונית-אורתודוקסית בוויקישיתוף

עודד פרי ויצחק זיסק, ‏הודעת הממשלה העות'מאנית (1912) בעניין הארגון הפנימי של מוסדות העדה היוונית-אורתודוקסית בירושלים, קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 148-131
הכנסייה האורתודוקסית המזרחית, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים