מרכז הכרמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:28, 9 בספטמבר 2011

מרכז הכרמל (או כרמל מרכזי‏‏ ^[1]) שבחיפה, הוא אזור מגורים, תרבות ופנאי על רכס הכרמל. גבולותיה של השכונה הם: במזרח - כיכר רוטרי במפגש הרחובות קיש, יפה נוף, ווג'ווד. בצפון - רחובות הנרייטה סולד, יפה נוף וטיילת לואי. במערב ‏‏^[2] - הצטלבות הרחובות איריס, דפנה ושדרות הנשיא, הצטלבות הרחובות הצופים ודרך הים וכן רחוב ניצנים לכל אורכו, כולל שדרות הצבי, ובדרום - הצטלבות הרחובות וולפסון ומוריה.

עד אמצע המאה ה-19 לא שימש רכס הכרמל למגורים, פרט למגורים ארעיים של רועים ומתבודדים, משום שהיה מרוחק מאזור החוף ומחיפה העתיקה מוקפת החומה. הבעלות על אדמות רכס הכרמל התחלקה בין המדינה, המסדר הכרמליתי, ותושבי הכפר הערבי א-טירה (במקום בו כיום נמצאת העיר טירת כרמל). על ההר התפרסה דרך משובשת אחת הידועה בשם "הדרך העליונה" (בניגוד ל"דרך התחתונה" הנקראת כיום "דרך ההגנה").

במהלך המאה ה-19 רכש המסדר הכרמליתי נחלות בסטלה מאריס ובוואדי שיח‏‏ ^[3]. התיישבות הגרמנים הטמפלרים על הכרמל בסוף המאה ה-19 סימנה את תחילת פיתוח המקום. קניית אדמות האזור על ידי חברת הכשרת היישוב, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, הביאה לפיתוח האזור כשכונה יהודית מוקפת גנים, כפי שהיא מוכרת כיום.

התיישבות נתיני המעצמות הזרות

ערך מורחב – התיישבות נתיני המעצמות בחיפה

כחלק מהתיישבות המעצמות בארץ ישראל, גם הר הכרמל החל להיות מיושב בשלהי המאה ה-19. בדומה למה שקרה ב"חיפה התחתית", בירושלים ובמקומות אחרים בארץ, החלו נתיני המעצמות לנסות ולהתיישב בהר הכרמל, אזור שכאמור היה ריק כמעט לגמרי (למעט בתים בודדים - בעיקר של חקלאי קיץ). ההתיישבות לוותה במאבקים פיזיים ומשפטיים רבים, ואף לאיום בפתיחה במלחמה בין גרמניה וצרפת‏‏^[4], בעקבות מה שלימים כונה "משפט קרקעות הכרמל". במשפט זה הועלתה, לראשונה, חוקיות בעלות הקרקע על הכרמל של המסדר הכרמליתי. לבסוף נפלה ההחלטה בסיכום של האפיפיור לאו השלושה עשר וביסמארק לחלוקת הכרמל בין הכרמל הצרפתי לכרמל הגרמני.

כרמלהיים

ערך מורחב – כרמלהיים

טמפלרים, תושבי המושבה הגרמנית בחיפה, שרצו לבנות לעצמם שכונת בתי קיץ הבחינו במעלות הטובות של הכרמל והיו מעוניינים בהשתקעות באזור. הטמפלרים הצליחו לקבל את "מתנת הכרמל" מידי מושל דמשק, אך מתנה זאת לא התממשה מעולם, בעיקר בגלל התנגדות הממשל המקומי בחיפה. ב-1883 החלו הטמפלרים לרכוש בכרמל אדמות (בתחילה כ-1,800 דונם) וכך החלה לפרוח במקום שכונת "כרמלהיים" (Karmelheim). בראש הטמפלרים שבכרמל עמד פרידריך קלר, סגן קונסול פרוסיה, קצב במקצועו, שכונה לימים "מלך הכרמל". הוא קבע את ביתו בקצה הדרך המובילה מהמושבה הגרמנית ה"תחתונה" (כיום סמוך לקצה הדרומי של "שדרות הנשיא"), ‏‏בחלקת קרקע שהייתה שייכת לידידתו ברטה פון באנוורט ^[5]. ארבע שנים מאוחר יותר בנה קלר את בית המרגוע "לופטקורהאוס" (אשר נהרס בינתיים).

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 בנתה משפחת היימן בפאתי כרמלהיים מבנים ששימשו כבתי הארחה מוקפי עצים וגינות. שאר בתי השכונה נבנו מסוף שנות ה-30 ואילך. במורד הרחוב נבנו מספר מבנים בבנייה רוויה, אולם רוב בתי השכונה נבנו בבנייה נמוכה ובאחוזי בנייה נמוכים. לאורך הרחוב עצי אורן וברוש בני כ-100 שנים, המשרים על הרחוב אווירה מיוחדת.

"עצי האורן במורד שדרות הצבי, עדים אילמים, עדיין נוטים זה אל זה משני עברי המדרכה, וצמרותיהם הגבוהות מתקמרות יחד מעל לכביש לתקרה ירוקה וחיה של קתדרלה"

— יהודית קציר ‏‏^[6], הנה אני מתחילה

מיסיון הכרמל

מיסיון הכרמל, בניהול מרטין שניידר, החל לפעול בכרמל הגרמני ב-1903. הוא החל בקניית מלון פרוס (כיום בית הכט) ולאחר מכן התרחב למתחם שכלל בתי מגורים ואכסניה לצליינים. היה זה גננו של המיסיון שהחל בנטיעת האורנים הרבים בכרמל.

הכנסייה הרוסית

הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית הקימה בשולי מרכז הכרמל של היום, כנסייה קטנה, ואכסניה לעולי הרגל אליה (ברחוב החורשה כיום).

הכנסייה היוונית

ברחוב מגידו (של היום) נבנתה בתחילת המאה ה-20 אכסניה לצליינים נוצרים בשם "מנוחת אליהו" על ידי הנזירות הקתוליות. לאחר מכן עברה הבעלות לכנסייה היוונית-אורתודוקסית. מאוחר יותר שימשה את הסוכנות היהודית כמעון קליטה בשנות ה-90. המתחם משמש כיום את עמותת נדר אשר מסייעת למכורים לסמים או לאלכוהול (בעיקר מקרב עולי ברית המועצות) ‏‏^[7].

שלהי מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הבריטי

בשלהי מלחמת העולם הראשונה החלו הגרמנים להרגיש שהאדמה נשמטת מתחת לרגליהם, והם החלו למכור את אדמותיהם על הכרמל‏‏^[8]. מקור המימון היה ביתרות מזומנים שנשארו בסניף החיפאי של בנק אנגלו-פלשתינה שנותק מסניפיו האחרים בדרום הארץ ועל מנת שהכסף לא יאבד את ערכו השתמשו בו לרכישת קרקעות על הכרמל ^[9].

משפחת קלר (יורשיו של פריץ ואחיו) החלה למכור את אדמותיה. בתחילה ניסו למכור את המגרשים לפרידריך בירינג (מיסיונר שבדי פרוטסטנטי) ואלכסנדר אנגלהרדט‏‏ ^[10] שתיכננו לקנות את כל שלוחת כרמל מערבי של היום ולבנות במקום כפר נופש. בירינג כבר הביא צריפים שבדיים שיהוו את מגורי כפר הנופש, אך המלחמה תפסה אותו לפני שהשלים את תוכניתו. בתכנונם היה לבנות גם רכבל‏‏^[11] (תוכנית הרכבל לא הייתה חדשה לחיפה והוצגה גם בספרו של הרצל "אלטנוילנד" ובתכנונים מאוחרים יותר של פטריק גדס וריכרד קאופמן). במהלך המלחמה גורשו השניים וככל הנראה הופסקו התשלומים על הקרקע. הפסקה זאת גרמה למוכרי הקרקע לראות בכך הפרת ההסכם‏‏ ^[12].

אפ"ק והכשרת היישוב, באמצעות יחיאל ויצמן (אחיו של חיים ויצמן ואביו של עזר ויצמן), יהודה גרזובסקי וארתור רופין החלו בקניית השטחים במאמץ בינלאומי והצליחו לבסוף לקנות את רוב שטחי קלר, אונגר (אחד מעשירי המושבה הגרמנית שביתו נמצא ברחוב יפו ושנרצח על רקע סכסוכי קרקעות על ידי תושב טירה) ויונג. כאן הופיע לראשונה השם "כרמל מרכזי" כשם שמייצג את האדמות הללו ‏‏^[13]. רכישות נוספות בוצעו על ידי משפחת גבריאלוביץ ויצחק לייב גולדברג שקנה את ביתה של פון באנוורט. גולדברג הרס את הבית המקורי ובנה תחתיו בית חדש ושמו "בית רחל". בית זה עמד שנים שומם ונהרס בשנות ה-90‏ ^[14] ‏‏^[15]. על שמו של גולדברג נקרא רחוב שדרות יצחק הניצב לרחוב קלר ובו בתים רבים שנבנו על ידי היהודים קוני המגרשים.

על פי התוכנית של צבא בריטניה, אמור היה הגדוד ההודי של חטיבה 15 של צבא הוד מלכותו, לכבוש את התותחים הגרמניים מכיוון נשר של היום לאורך ה"דרך העליונה" עד כרמלהיים. העלייה הקשה נתנה אותותיה בסוסים ורק 15 מהם הבקיעו את המערך הגרמני על הכרמל‏‏ ^[16] (ראו גם כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה). הבריטים נתקלו בהתנגדות באזור גן מניה שוחט ובכיכר הקיסר. הם אף הרסו את האנדרטה במקום ‏‏^[17] (ששוקמה לימים, ולמקום הובא תותח מגן הזיכרון לסמן את מיקום התותח במלחמה).

ימי המנדט

יישוב היהודים בשכונה

לאחר מלחמת העולם השנייה החלה הכשרת היישוב במכירת הקרקעות שרכשה. תחילה פנתה לפטריק גדס, הוגה תוכנית גדס בתל אביב, על מנת שיתכנן עבורה את השכונה החדשה. גדס, ועוזרו מירס, לא הצליחו לסיים את העבודה אך סימנו כ-250-300 מגרשים של 3 דונם כל אחד. כמו כן תיכננו השניים דרך משכונת הדר הכרמל לכרמל המרכזי. עיקרי התוכנית היו:

פריצת דרכים מהדר לכרמל. הרעיון לרכבל שיוביל נוסעים מהעיר אל הכרמל עלה שנית.
פיתוח הדרך דרומה על פסגת הרכס (לימים ציר מוריה) ולכיוון הים (לימים שכונת כרמל מערבי).
בניית בתים תיעשה רק על הרכס, כך שהתושבים ייהנו מהאוויר הפתוח ומהנוף.
בשטחים אלו יש לבנות שכונה בתבנית של עיר גנים.
החורשה שמתחת לבית שניידר (וואדי טאטר או נחל לוטם) תשמש כשטח ירוק.

גדס לא סיים, כאמור, את עבודת התכנון, ואת המשך התכנון ביצע ריכארד קאופמן, שהשתמש בתוכניותיו של גדס כבסיס לעבודתו. לרשותו עמדו כ-1,500 דונם טורקיים (כ-1,380 דונמים מטריים) מחולקים ל-300-200 מגרשים בני 2 דונם כל אחד. עיר הגנים, שהיוותה מאפיין מובהק של תכנוני קאופמן בחיפה, היוותה גם כאן את הבסיס המרכזי בתכנון השכונה. כבהדר, בת גלים ונווה שאנן, תכנן קאופמן יצירת רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים, ובקצותיהן גנים. רעיון זה, שדוגמתו הקלאסית היא בהדר ברחובות הרצל, פבזנר ואחרים, והגנים גן בנימין וגן הטכניון, נוסה גם כאן בכרמל. הגנים שתכנן קאופמן היו גן האם וכיכר רקפות ואילו הרחובות הם אותם רחובות שקיימים גם כיום.

שני המגרשים הראשונים (בשדרות הנשיא פינת רחוב אלחנן) נמכרו לאברהם ספקטור, בעל בית המרקחת היהודי הראשון בחיפה ‏‏^[18], וכך גם נטבע השם "מרכז הכרמל", שכן מכאן החלו להמנות המגרשים. על אף המלחמה, רכשו רבים ביישוב מגרשים על הכרמל וביניהם הלל יפה, וילבושץ, בלקינד, אנה טיכו ועוד.

אל הכרמל חזרו בתקופה זאת מקצת מהטמפלרים שעזבוה בתקופת המלחמה.

הבניינים הראשונים קמו בעיקר באזור המישורי (לימים מרכז הכרמל), שכן כאן הייתה קיימת, עדיין, התשתית הגרמנית. המתיישבים החדשים הקימו את 'ועד הר הכרמל', ששימש בתחילה בעיקר כאגודת מים (ראו להלן). בראשות ועד זה עמד יעקב מושלי, שבתיו נמצאים כיום ברחוב מחניים 16. בתים אלו היו רק חלק ממתחם גדול יותר שהיה שייך למושלי, שכללו אף מגרש טניס. מושלי תכנן ובנה בתים שעמידים בפני רעידות אדמה (בתחילת רחוב שושנת הכרמל כיום) ‏‏^[19].

האדמות סביב מגדל המים ניקנו על ידי משפחת מרדכי בן ציון ומקורביהם ^[20], וכונו במשך שנים שכונת בן ציון. האדמות נקנו בגיבוי בנק אמריקה-א"י שהוקם על ידי בן-ציון. סביב מתחם ייחודי זה נבנו בתי מלון והוקמו תחנת כיבוי אש ותחנה מטאורולוגית.

מרכז הכרמל (המרכז המסחרי עצמו ‏‏^[21]), שתוכנן על ידי אדולף רדינג, האדריכל הראשי של עיריית חיפה, הוא מופת לחזון ולראייה אורבנית ארוכת טווח. המרכז, שבבסיסו נשאר כפי שתוכנן, בנוי מפסאז', שורות חנויות ומעליהן שתי קומות מגורים. בתחילה התנגדו התושבים לבניית המרכז המסחרי, בעיקר מסיבות של רעש.

בתים מעניינים נוספים, הינם בתי הנחושת. בתים אלו שתוכננו על ידי ואלטר גרופיוס נבנו על ידי חברת הירש בגרמניה. בשנות ה-30 אסרו השלטונות הגרמנים להוציא כספים מגרמניה, אך ציוד זה או אחר הותר להוצאה, כחלק מהסכמי ההעברה. מספר בתים טרומיים, עשויים נחושת נקנו בגרמניה, פורקו, הובאו באונייה והורכבו מחדש. על פי פרסומי היצרן ניתן היה לבנות את הבתים מחדש ביום עבודה, אך ככל הנראה, וגם משיקולים טופוגרפיים, הבנייה נמשכה זמן רב יותר. הבתים הצדיקו את פרסומם כמבודדים, למעט בעיות ייצור בגגותיהם (כתוצאה מהשמש המזרח תיכונית). בחיפה נבנו כ-11 בתים כאלה ‏‏^[22] וכיום נמצאים הבתים ברחוב החורשה, לאונדרו דה וינצ'י ‏‏^[23]‏‏, תל מאנה (שהיה הגן הראשון באחוזה) ובדרך הים (שנשרף בתחילת המאה ה-21) ‏‏^[24].

באדמות בירינג הוקם בשנים 1946-1947 ‏‏^[25] מתחם בתי הזיקוק, אשר היוותה שכונה סגורה, מוקפת חומה ושמירה בשערה (כיום רחוב הצופים) ‏‏^[26]. המתחם תוכנן על ידי האדריכל אלפרד גולדברגר (Alfred Goldberger), האדריכל שתיכנן את בתי הזיקוק במפרץ חיפה ובניין הקזינו בבת גלים, וכלל 26 בתים, משרדים, מגרש טניס ועוד‏‏ ^[27]. חדר השמירה שופץ בסוף המאה ה-20.

רוטנברג בנה אף הוא את ביתו בשכונה (בשדרות הנשיא 77), אך הוא הספיק להתגורר בבניין זה רק כשנה. הבית תוכנן על ידי שמואל רוזוב ונחנך ב-1939. הבית, והגן הנרחב מוקף החומה, הורש לטובת פעילות חברתית בצוואתו של רוטנברג. חדר העבודה של רוטנברג שומר, ומהווה מעין מוזיאון קטן לפעילותו הענפה. בבניין מרפסות גדולות, שהיו מאפיין של בנייניו של רוזוב. רוטנברג אף ביקש מרוזוב‏‏ ^[28] לתכנן גם הוא רכבל שיוביל מהדר הכרמל אל מרומי הכרמל^[29].

בקרבת מקום נמצא "בית הציידים". בית זה היה שייך למשפחת נגלר שהיוותה חלק מקבוצה שרצתה לבנות ישוב עם בתים הדומים לבתי הקיץ שהיו ברשותם ביער השחור. הבית תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד בקצה הצפון-מערבי של כרמלהיים. לאחר קום המדינה נקנה הבית על ידי קרן רוטנברג, שומר, והוא מהווה כיום חלק ממתחם בית רוטנברג. הבית נבנה מעץ ושרידים המעידים על כך נמצאים בפנים הבית.

בית נוסף שתוכנן על ידי רוזוב היה הבית שנמצא כיום בשדרות הנשיא 139, שתוכנן בתחילה כבית מלון‏‏ עם כ-40 חדרים ואף חמאם טורקי‏, אך בלחץ התושבים שונה יעודו והפך לבית מגורים‏‏ ^[30].

חברת קלאב כרמל ספורט, בניהולו של מר הורוביץ, יזמה הקמת מועדון ספורט על מגרש של 3.8 דונם ב-1941 באדמות בירינג. התכנון הופקד בידי רוזוב, אך מתכנון זה נשארו כיום רק מגרשי הטניס בשדרות הצבי.

בתקופה זו נפתח סניף בית הספר הריאלי בשכונה בהנהלת עמנואל יפה. מיקומו נבחר כך שלא ילקח מקצבת המגרשים המיועדים למכירה ‏‏^[31]. הסניף שנקרא "המכינה" כלל בעת הקמתו רק כיתות א'-ד' ורק בהמשך נוספו כיתות ה'-ו' ‏‏^[32]. מקום בית הספר קרוב לשטח בו הקים פנחס כהן, מורה מבית הספר, את היסוד לגן החיות‏‏.

הוקמו מספר בתי חולים פרטיים כגון בתי החולים ליולדות "מולדה" (כיום בית ההארחה של מכון רוטנברג ‏‏^[33]) בניהולו של דר' רודולף (רפאל) מאיר ^[34] ו"אמהוּ‏ת" (גימנסיה כרמל כיום) ^[35] בניהולה של דר' פיניה רוטנברג ‏‏^[36].

בניית הבתים היהודים בשכונה הייתה מהירה מאוד. יזמים פרטיים כמו יוסף לוי, גאורג הרץ-שקמוני ומרדכי קרייתי (אחיו של שמואל מסטצ'קין) החלו לתווך במכירה ורכישה של הקרקעות. ב-1933 הוקמו כ-20 בתים וב-1935 כבר הוקמו כ-200 בתים‏‏ ^[37], בעיקר על ידי יוצאי גרמניה עולי העלייה החמישית.

הבאת המים לשכונה

ההתיישבות בשכונה חייבה הבאת מים לתושבים. לחלק מן הבתים היו בורות מים, אך מספרם היה מועט. מושלי, עובד הרכבת, הכיר את הספקת המים לתחנה הראשית ממעיין שיח. בתחילה תכנן למשוך מצינור זה אל בריכת אגירה שניצבה במרומי ההר. מאוחר יותר הוקמה האגודה ההדדית להספקת מים ‏‏^[38], והוקם ועד ששיתף בתוכו ניצים כגברת ניוטון וספקטור, שכן בעיית המים הייתה משותפת לכולם. ב-1937 הקים מושלי מערכת שאיבת מים מנחל שיח למרומי הכרמל ‏‏‏‏^[39], אל מגדל מים שניצב כיום בכיכר היינריך היינה אותו תכננו יוחנן רטנר ועמנואל ילן (וילנסקי). כמו בהדר הכרמל גם כאן שימשו המים "שוט" בידי ועד השכונה ‏‏^[40] על מנת לכפות על התושבים לשלם את מסי הוועד ובכלל זה את "הגרוש הנוסף", ששימש לפיתוח השכונה ‏‏^[41]. בהמשך, בשנות ה-40, היווה עניין הבאת המים לשכונה על ידי מקורות מוקד לסכסוך בין האגודה לוועד הדר הכרמל. לבסוף הוחלט שוועד הדר הכרמל יסכים להזרמת מים מצינור בעמק זבולון, שהיה בבעלות ומפעל המים של הדר הכרמל, וגבול הרשויות יהיה ברחוב יפה נוף^[42].

שירותי כיבוי האש

שירות כיבוי אש החל לפעול באזור מגדל המים של השכונה. השירות התבסס על מתנדבים, חברי ההגנה, שהורשו לשאת נשק על ידי השלטונות הבריטיים. כתוצאה מהרשאה זאת גדל באופן ניכר מספר ה"מתנדבים", ביניהן נשים, לשירות. התחנה (והמתנדבים שבה) שהייתה כפופה לתחנה ברחוב פבזנר, היוותה גורם חשוב בקרב על חיפה ב-1948. התחנה נסגרה בשנות ה-50, ונפתחה מאוחר יותר על ידי כבאים בשכר.

התיישבות חסידות גור

בשנים אלו החלה התיישבות עליית חסידות גור בחיפה. חסידים אלו שלא רצו כל מגע עם הגופים הציוניים החלו להתיישב גם בכרמל המרכזי. חלקם עסקו במלונאות, כמשפחת סגל על סעיפיה השונים (באחד מבתיה, מלון לובה סגל, נוסד לימים בית חולים "מולדה"). חלק אחר ניסה את כוחו בתחבורה ציבורית ‏‏^[43] ובמסחר. משפחת שוירץ פתחה את בית הכנסת הראשון בשכונה (שדרות הנשיא 67 כיום). ההאחזות בכרמל המרכזי של חסידות גור כשלה אמנם, אך מקצת מיורשיה עדיין מתגוררים במתחמים ההיסטוריים של המשפחה בכרמל‏‏.

בתי המלון היהודיים בתקופת המנדט

גם היהודים, כמו קודמיהם הגרמנים, הבינו את חשיבותו של הכרמל כמקום נופש ומרגוע ובמהרה החלו לקום בתי מלון רבים על הכרמל. בסיכומו של התהליך היו עשרות מלונות ופנסיונים על הכרמל.

מלון הרצליה שנפתח ב-3 ביולי 1923 ^[44] (ב"מתחם אורנים" כיום) על ידי משפחת הלוי-אפשטיין בבניין בסגנון בית ליוואן (בית החלל המרכזי). למשפחה זאת הייתה "רשת" בתי מלון בחיפה, ובנוסף למלון זה היו בבעלותה מלונות נוספים (כולם בשם "הרצליה") ברחוב הגפן (בבית הגפן של היום שהיה המלון הראשון) וברחוב אלנבי 7. בבית מלון זה, ששמר על כשרות וכך התאים גם ליהודים, הייתה תאורה ממצברים, מים זורמים ואף טלפון. לכל חדר הייתה מרפסת זיז שפנתה לרחוב קלר. מלון הרצליה עבר בשנת 1928 לרחוב פנורמה (היום יפה נוף 34) עד סגירתו בשנת 1932. לאחר מעבר המלון לרחוב פנורמה, הוא נקנה על ידי משפחת ברסקי. המלון של ברסקי ‏‏^[45] פשט את הרגל ב-1932 ונקנה על ידי יצחק זלצמן. לאחר שנים נסגר המלון והועבר ‏‏לרשות ארגונים הסתדרותיים שונים כגון הפועל הר-הכרמל וקואופורטיב קו-אופ צפון ‏‏^[46].
פנסיון טלטש ^[47] שכן גם הוא בבית המילואים ‏‏(זהו כנראה מיקומו השני‏), ולאחר מכן עבר לכרמל מערבי ב-1936. המלון, אשר תוכנן על ידי האדריכל לאופולד קרקואר, היווה פנינה ארכיטקטונית ^[48]. לימים נקנה על ידי קופת חולים הכללית‏‏ ^[49], שמו שונה ל"בנדורי" (אחרי שקודם לכן היה "מגידו") והוא שימש שנים רבות כבית הבראה. לימים נקנה על ידי יזמים פרטיים ונקרא כיום מלון הר הכרמל. הנה כי כן תוכנייתו של בירינג התקיימה לבסוף.
מלון "לב הכרמל" אשר תוכנן על ידי משה חת בסגנון הבינלאומי ב-1937 בכיכר היינריך היינה‏‏ ^[50].
בתי מלון נוספים קמו בדרך הים 6; מלון סגל ברחוב עין גדי; מלון ספקטור (על-שם אחד מראשי ועד הר הכרמל, שכונה "מוכתר הכרמל"), אשר הפך מאוחר יותר ל"מלון פארק" ושבו התקיימו פגישות אגודת המים; פנסיון וולמן (כיום בפינת דרך הים ושושנת הכרמל), מלון וולנשטיין (ברחוב קדימה של היום), שהיה בית המלון הראשון שנבנה בידי יהודים, "מלון שכטל" במתחם היינריך היינה (כיום מלון "וילה כרמל"), מלון "פנורמה" ברחוב שער הלבנון שהברון פליקס דה מנשה היה מבעליו (כמו גם השטח ממולו) ו"מלון אירופה" ברחוב פנורמה (יפה נוף 34 של היום) ‏‏^[51].
סנטריום ד"ר לב הוקם ב-1934-5 ברחוב פינסקי 12 (כיום). הבניין תוכנן על ידי אוראל-זוהר. ב-1941 נמכר הבניין לאברהם דרזנר (בעליו של מלון "ציון" בהדר הכרמל) והלה הקים בו את מלון "ארמון הכרמל" ‏‏^[52]. (ראו בהמשך על מרכז גולדה).

"ואם ישאלנו אדם... מה יעשה בשביל שיטעם טעם ארץ ישראל בכל טהרו ובכל מתקו - אשיב לו יעלה על הראש הכרמל"

— אחד העם

הבריטים, שהבינו גם הם את חשיבות התיירות בכרמל, הוציאו חוברת נהלים לתפעול מלונות, וביניהן חשיבותה של ארוחת הבוקר האנגלית ‏‏^[53].

נושא נוסף בהתפתחות תעשיית התיירות בשכונה היה הגינון. בשנות ה-30 דרש "ארגון בעלי המלונות על הר הכרמל", ממושל המחוז וראש העיר לפתח את כרמל מרכזי כאזור מרגוע. שטח השכונה עוד לא נכלל אז בשטח השיפוט של עיריית חיפה ורק לקראת מלחמת העולם השנייה הכריזה העירייה על האזור כעל "שטח מיוחד". בשטח זה נאסר לכרות עצים ולרעות בו עדרים. במסגרת זו הוקם גן ציבורי בשטח נחל לוטם (וואדי טאטר). גן זה היה חלק מתכנונו של קאופמן.

גן נוסף שהוקם בשנות ה-30 היה "גן אלנבי". הגן הוקם בעזרת תרומתה של ליידי פלורנס דאונס (גיסתו של אלנבי), אשר גרה בבית ממול (יפה נוף 120), לזכר בנו של אלנבי, מייקל‏‏ ^[54] שנהרג בקרב בבלגיה ב-29 ביולי 1917 כשהיה בן 19 ‏‏^[55]. רחוב סמוך נקרא "מגידו" על שמו של אלנבי לורד מגידו.

בין בית רוטשילד וביתו של קלר הוקמה ב-1937 ^[56] אנדרטה לזכרו של אלכסנדר ברוולד, על ידי תלמידיו, במקום שבו אהב לשבת ולתכנן את בנייניו. האנדרטה המשושה בנויה סביב קבוצה של ארבעה ברושים ועליה חקוקים תאריך הולדתו ומותו בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית).

לאחר קום המדינה נסגרו מרבית המלונות שפעלו בתקופת המנדט, והפכו לבתי אבות.

פינוי ילדי הקיבוצים במלחמת העצמאות

במסגרת פינוי כ-4,000 ילדים מהקיבוצים בגבולות (עמק הירדן וכו') לחיפה‏‏, השתמש ועד הקהילה בחיפה גם בבתים ציבוריים בכרמל מרכזי לאיכלוס הילדים ומלוויהם. ילדי קיבוץ שער הגולן פונו למלון זלצמן וילדי אילון פונו לבית ניוטון.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה הפך אזור מרכז הכרמל לאזור מגורים יוקרתי, שבמרכזו מרכז קניות ועסקים שכונתי הכולל בתי קפה רבים בסגנון מרכז אירופאי.

מלונות

בשנות ה-50 חלה אמנם האטה בפיתוח הפעילות המלונאית על הכרמל, אך מספר רב של פנסיונים ומלונות עדיין היו קיימים‏‏ ^[57]. יחד עם זאת, נבנה באותה עת ברחוב יפה נוף מלון "דביר" (כיום מלון "גני דן" ‏‏^[58]), על בסיס מלון "פנורמה" הוותיק. במלון פועל מרכז להכשרה מקצועית בתחום המלונאות וההסעדה. מוסד חינוכי זה הופעל בעבר תחת חסות משרד העבודה והרווחה, עד שב-2002 הועבר לניהולה המלא של רשת מלונות דן ‏‏^[59].

בשנת 1961 הורחב מלון בן יהודה ‏‏^[60]. את הקמתו של מלון "דן כרמל" ליווה וויכוח בשאלה האם ניתן לשבור את מראה קו הרכס, אולם זה נחנך לבסוף במרץ 1963. את המלון ומסעדת הרונדו שבו תכנן האדריכל שמואל רוזוב (אשר תיכנן גם את בית רוטנברג ואת "בריכת האיילה" הסמוכה, והיה ממתכנני תוכנית המתאר של העיר בשנות ה-60).

בשנות ה-70 הוקם בית ההארחה "בית שלום". פנסיון זה הוקם על ידי מיסיונרים משווייץ בראשות וים מלגו (Wim Malgo), שמאמינים שחזרת היהודים והקמת מדינת ישראל היא סמל ברור לחזרת ישו. הקבוצה ייעדה אותו במקור לשימוש צליינים אשר יבקרו בארץ ויראו את תחיית ישראל ‏‏^[61].

בקיץ 1986 נחנך מלון "דן פנורמה". המלון, אשר תוכנן על ידי שלמה גלעד, הינו חלק מ"מגדלי פנורמה", הבנויים מעל מרכז הקניות "מרכז פנורמה".

בפברואר 2009 נחנך מלון-הבוטיק "וילה כרמל" בבניין אשר בו שכן בשנות ה-40 המלון "ורד הכרמל".

גנים

ערך מורחב – גן האם

בשנות ה-50 תוכננו גם גנים נוספים (כדוגמת הגן ברחוב יפה נוף ב-1951 וגן שמואל כהן בכיכר המגדל ב-1950), והרחבת הקיימים כדוגמת גן האם.

בגן האם, שגודלו היה 400 דונם, עלתה שוב תוכנית הפוניקולר, אך שוב לא צלחה‏‏ ^[62]. הגן שולב עם גן החיות ונבנתה בו במה אקוסטית שמשמשת להופעות חיות (בעיקר בתקופת הקיץ). שמו של הגן ניתן לו על ידי אבא חושי כחלק מתפיסת עולמו שדגלה בסולידריות חברתית ומיקומה של האם במשפחה. בתחילה הותקנו משאבות ובריכה קטנה על מנת להזרים מים לנחל לוטם, אך לאחר זמן מה הופסקה פעילות המשאבות, מחמת חיסכון במים, והמבנה נשאר בשיממנו עד היום. בתקופת אריה גוראל, נבנתה במקום שדרת בתי קפה, שהרסה, לדעת חלק מהתושבים, את יופיו של הגן. כיום רוב העסקים במקום נסגרו.

מוזיאונים

עיריית חיפה, בראשות אבא חושי, רכשה את ביתו של פרדריק קיש בשדרות הנשיא 89 (הוא עצמו התגורר בבית בין השנים 39-34 ‏‏^[63]) והקימה את מוזיאון טיקוטין ב-1959 במתחם.

מאנה כ"ץ קיבל מהעירייה את הבית ברחוב יפה נוף 89, על מנת שישמש כסדנתו, ובתנאי שלאחר מותו יוענק עזבונו לטובת עיריית חיפה. כ"ץ התגורר בבית בשנותיו האחרונות (1958-1962).

במסגרת המכון הביולוגי על שם פנחס כהן הוקם, בפברואר 1962, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס. המוזיאון הוקם כמוזיאון עירוני.^[64] במוזיאון שרידים להתיישבות פרה-היסטורית בכרמל שנלקחו, בעיקר, מנחל מערות ומערת כבארה, וממצאים מחפירות תת ימיות כמו הכפר הנאוליתי בעתלית-ים ועוד ‏‏^[65].

מבנים נוספים

ב-31 במאי 1949 נפתח בית חולים אלישע ביזמת ד"ר הירשוביץ (ממייסדי בית חולים אסותא בתל אביב) ובתכנונו של זאב רכטר. מקומו הנוכחי וכן של בית ספר חוגים הסמוך לו (שהוקם בתחילה בהדר) הם בהתאם לתכניות קאופמן ל"שטח ציבורי" ‏‏^[66]. חצי מבעליו של בית החולים היו רופאיו ‏‏^[67] ושאר המימון הגיע מאחיו של הירשוביץ. סמוך להם קם בית חולים בלומנטל ^[68](מוסד פסיכו-גריאטרי פרטי מיסודו של קורט בלומנטל ^[69]).

ב-1952 הוקם גן החיות הלימודי חיפה.

ליד גן האם נפתחה בסוף שנות ה-50 הכרמלית. זוהי תחנתה העליונה, הנה כי כן בוצעה לבסוף תוכנית הרכבל שיוביל נוסעים מהדר הכרמל אל הכרמל המרכזי, כפי שחזו מתכנני השכונה.

"כרמל" המרכז הבינלאומי להכשרה ע"ש גולדה מאיר (ברחוב פינסקי 12) הוקם ב-1961. מכון זה, שהוקם על ידי מש"ב (המרכז לשיתוף בינ"ל במשרד החוץ)‏‏^[70], שם לו למטרה להכשיר נשים (בעיקר ממדינות מתפתחות), לתפקידי מנהיגות וחינוך ‏‏^[71]. המרכז שוכן בבניין ששימש כמלון "ארמון הכרמל" (ראו לעיל בתי המלון היהודים בתקופת המנדט) שנבנה ב-1934-1935 ותוכנן על ידי אוראל-זוהר ‏‏^[72].

יוסף מילר, מהנדס בן למשפחת אנשי עסקים ויו"ר התאחדות בעלי המלאכה, קבע את ביתו בתחילת רחוב שושנת הכרמל. הבית תוכנן כשאר הבתים בשכונת מושלי על עמודים^[73]. לאחר מותו ציווה מילר את ביתו כמרכז לחינוך נוער. בצוואתו ביקש, גם, שאשת המשק של הבית תשאר להתגורר בבית עד ליום מותה. כך הוקם "בית מילר", הקיים עד היום^[74].

ב-1992 הוקמה טיילת ברחוב יפה נוף. הטיילת נקראת על שם לואי (אריאל) גולדשמידט (שעל שמו גם גן החיות הלימודי). אורכה של הטיילת כ-400 מטרים ונכללים בה גן "יפה נוף", אנדרטה לזכר אסון המסוקים (ליד שדרות הנשיא 103) ואנדרטת הקיסר.

במרכז הכרמל הוקם ב-1974 מתחם אודיטוריום חיפה (במסגרת מרכז ברוך ורות רפפורט לתרבות ואמנות) וב-1975 הוקם במתחם סינמטק חיפה.

כיום

בסוף המאה ה-20, תכננה העירייה לשנות את אופיו של מרכז הכרמל. כחלק משינוי אופיו של האזור הוקמו לאורך ציר שדרות מוריה בתי קפה רבים ומסעדות, ואזור מרכז הכרמל הפך לאזור בילויים. באזור מרכז הכרמל נערך מידי שנה פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. בעקבות השינויים באזור, הוקם פורום כרמל שמטרתו לשמור על זכויות התושבים.

תחבורה

ערך מורחב – הכרמלית

מרכז הכרמל נהנה מתחבורה ציבורית זמינה בכל ימות השבוע, לכל רחבי העיר חיפה. תחילת התחבורה הציבורית הסדירה במרכז הכרמל החלה עם קו 4 שתחנותיו היו ליד מלון הרצליה ובכיכר חמרה (היא כיכר פריז כיום). בשנות ה-60 נסלל רחוב האסיף/ביכורים שאפשר לאלו הרוצים לנסוע מהדר הכרמל לאחוזת שמואל לעקוף את מרכז הכרמל. עד סלילת דרך פרויד/וינשל/פלימן בשנות ה-80 היה מרכז הכרמל ציר תנועה יחיד לאלו שרצו לנסוע מחוף הכרמל לכרמל (וחזרה). עובדה זו גרמה לעומס תחבורה רב שהוקל רק לזמן קצר אחרי פתיחת ציר פרויד וחזר עקב עלייה בכמות הרכב המוטורי ועקב חסימת מסלולים כתוצאה ממצוקת החנייה. נעשו שינויים מינוריים במסלולי האוטובוסים כך שחלקם כבר לא עוברים דרך מרכז הכרמל, אולם גם שינוי זה לא פתר את בעיית העומס. הכרמלית שהייתה אמורה להיות עורק תחבורה ראשי שיקשר את מרכזי העסקים והבילוי של חיפה, מסיעה מספר נמוך יחסית של נוסעים, ולכן לא עוזרת בויסות התנועה. דרכי הגישה אל מרכז הכרמל וממנו אינם בני הרחבה, היות שכבר בוצעו ההרחבות המקסימליות האפשריות וחזיתות הבתים קרובות לכביש.

חינוך

במרכז הכרמל מספר גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים, שלוש חטיבות ביניים ושני תיכונים.

בית הספר היסודי על שם דוד ילין, כיתות היסוד וחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי, חטיבת הביניים ובית ספר התיכון "חוגים" (שהחל את פעילותו בראשות אלן ויאיר כ"ץ בהדר הכרמל), וחטיבת הביניים ובית הספר התיכון "עירוני ה'". כן פועל בכרמל המרכזי בית ספר למלונאות המסונף לרשת מלונות דן.

בית הספר התיכון היחיד שפעל במרכז הכרמל והשכונות הגובלות בו עד 1963 היה בית הספר "חוגים", ובסמוך לשכונה פעל בית הספר ויצ"ו לאומנויות. באותה שנה נפתח בית הספר "עירוני ה'", בשנות ה-80 נפתח בית ספר מקצועי במתחם עירוני ה', בי"ס שהתפתח ל"אורט אסיף", העביר את משכנו אל מול בי"ס ויצ"ו ושינה את שמו ל"אורט חנה סנש-חיפה". בי"ס ויצ"ו לאמנויות ולעיצוב עצמו שולב במערך בית הספר ליאו-בק.

בשנים 1993-2007, פעל בבית רוטנברג בית ספר תיכון דתי. בית ספר זה החל את דרכו כסניף של רשת אמי"ת ובשנותיו האחרונות נפרד מהרשת ונלקח תחת חסותו של הפילנטרופ השווייצרי ברנקו וייס.

תרבות ופנאי

מרכז הכרמל הוא מרכז לתרבות ולפנאי.

תיאטרון

במתחם בית הכט הוקם תיאטרון סטודיו בשנת 2007 והוא מנוהל בידי ניב כהן, יונתן שוורץ ורונית זולא. התיאטרון מעלה הצגות מקוריות, ושל תיאטרון הטכניון, תיאטרוני פרינג' אחרים בחיפה והצגות מיובאות מתל-אביב. התיאטרון מארח את פסטיבל ACT2 (פסטיבל אקט2); פסטיבל לתיאטרון מקורי ותחרותי, ובו משתתפים רק שני שחקנים על הבימה.

מופעים וסרטים

בתי הקולנוע "אורלי" ו"שביט" נסגרו, אולם באודיטוריום ובסינמטק חיפה מתקיים מדי שנה, מאז שנות ה-70, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.
מדי פעם מתקיימים מופעים בקונכייה האקוסטית של גן האם, בעיקר בחגי ישראל ובחופשת הקיץ.

מסעדות, בתי קפה וקונדיטוריות

במרכז הכרמל כמעט מראשיתו היו מספר רב של בתי קפה, קונדיטוריות ומסעדות ששימשו מרכז בילוי לאוכלוסיית המקום ולכאלו שהגיעו למרכז הכרמל לצורך בילוי. כמקובל בענף, יש תחלופה גבוהה של בעלויות, נכנסו רשתות במקום בעלים פרטיים ונוספו מקומות בהם נמכר מזון מהיר. גן האם, בו נבנו מבנים על חשבון הגן, לא הצליח להוות מוקד משיכה בתחום ההסעדה.

בילוי בחיק הטבע

כיום מרכז הכרמל כבר אינו מקום בו עוברים על מנת לראות ולהיראות וגם בילוי בגינות ציבוריות כבר אינו נפוץ, אולם בעבר היה זה נוהג מקובל. במרכז הכרמל מספר מתחמים בהם צמחיה, ובנוסף שלושה גנים ציבוריים, האחד מהם גן האם בו יש גם גן חיות, השני בין האודיטוריום למתחם אורנים והשלישי בין מרכז הכרמל לרחוב יפה נוף. ברחוב יפה נוף יש מספר מצפורים וטיילת לואי נמשכת לאורכו.

ספורט

בריכת השחייה של מכבי והמתחם הצמוד לה מהווים מוקד יחיד לפעילות ספורט. "מתחם אורנים" בו הייתה פעילות ספורט כבר אינו פעיל כבעבר. פרט לצעידה לאורך טיילת לואי אין מקום לספורט עממי.

בתי כנסת

מספר בתי כנסת הפתוחים כל ימות השבוע עומדים לרשות הציבור בכרמל המרכזי, בית הכנסת המרכזי של השכונה, שהוקם ב-1957, נמצא ברחוב דרך הים. בית הכנסת שוירץ (הראשון בשכונה - ראו התיישבות חסידות גור) עדיין פועל בשכונה. בנוסף, נפתחים בשבתות ומועדי ישראל בתי כנסת בבתי המלון הגדולים.

מועדונים ודיסקוטקים

ברחוב יפה נוף 120, בבנין בו התגוררה ליידי דאונס, אחותו של לורד אלנבי, פעל במשך שנים רבות דיסקוטק בשם "מועדון 120" ולצידו "בית תה". היום פועלים במקום מסעדת אל-גאוצ'ו, פאב אירי ומסעדת לגונה (מסעדת דגים).
ברחוב התשבי 130 (בית הכומר שניידר) פתח רפי שאולי מועדון חברים בשם "המועדון" שנסגר כעבור מספר שנים.
בשדרות הנשיא 124 נפתחו ונסגרו מספר מועדונים ובמרתף המבנה פעל הבאולינג הראשון בצפון הארץ. מ-2007 פועל במקום מועדון ה"ביט", המקיים מופעי מוזיקה ובידור רבים, "במה פתוחה" לאמנים מקומיים, ודיסקוטק לצעירים.

קישורים חיצוניים

מפת העיר חיפה הכוללת את החלוקה לשכונות שבה וסימון אתרים שונים בעיר, באתר Tour Haifa - אתר המידע התירותי על העיר
עדינה חכם, מרכז הכרמל: הצעירים עוזבים, המחירים בעלייה, ynet,‏ 08.09.11

עיינו גם בפורטל:
	פורטל חיפה

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ ‏שימוש במינוח כרמל מרכזי באתר רשמי של עריית חיפה‏
^ ‏על פי עיריית חיפה‏
^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, ‏משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמוד 73‏
^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, ‏עמוד 132‏
^ כיום ניתן להבחין בכך ששדרות הנשיא היו יכולים להמשיך ולהתעקל (במקום להתחבר עם שדרות מוריה) וכך להגיע עד לביתו של פרידריך (המכונה גם כיום "בית קלר") בתחילת רחוב קלר של ימינו, סמוך לאודיטוריום.
^ ‏קציר כתבה רבות על מרכז הכרמל בספריהּ. ביתה של סבתה ברחוב אלחנן מונצח בשלט על גדר הבית 'בית יהודית'.‏
^ ‏המתחם שרוי במחלוקת עקב רצון בעלי השטח להרסו ולבנות עליו מגדלי מגורים.‏
^ ‏חלק מאדמות המושבה נמכרו באותה תקופה לבהאים, ומשם צמחה שכונת הפרסים.‏
^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 33-32
^ ‏איש בית חסדא. ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה.‏
^ ‏א. כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים חיפה, 1969, עמ' 134-135‏
^ ‏י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 21‏
^ י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 23‏
^ ‏י. שורר עמ' 75‏
^ י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס 2004, עמ' 27‏
^ ‏מפת הקרב - ב"ז קדר, מבט ועוד מבט על א"י, הוצאת יד בן צבי, עמ' 216‏
^ ‏על האנדרטה ראו כרמלהיים‏
^ ‏"ג'רוסלם פארמסי" חלוצי היישוב ובוניו, כרך 15.‏
^ ‏הבתים תוכננו בצורת צלב, תוך ניצול מרבי של השטח, וככל הנראה זה מקור שמו של רחוב שושנת הכרמל[1]‏
^ לרובם היה קשר משותף סביב איתמר בן אב"י וחברו אלכסנדר אהרנסון
^ ‏השמות ההיסטוריים המקוריים הם: "כרמל מרכזי" לשכונה, ו"מרכז הכרמל" למרכז המסחרי.‏
^ ‏זמנים 96 עמוד 74‏
^ בתים אלו נמצאים באזור שהיסטורית כונה כרמל צפוני, אך כיום הם נמצאים בגבול רמת התשבי ומרכז הכרמל‏
^ ‏gropius hirsch & the saga of the copper houses by gilbert herbert‏
^ ‏המתחם הוקם אחרי שנפתרו כל בעיות הרישום של בירינג ושותפו
^ ‏זאת לא הייתה שכונת פועלי מפעל היחידה בחיפה. גם נשר, "שיכון (נאות) שחר" (של נהגי השחר - כיום רחבת בן ארצי), שכונת "במסילה" של עובדי "סולל בונה" ועוד נבנו כשכונות כאלו.‏
^ ‏י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל עמוד 86‏
^ ‏רוזוב היה "ארכיטקט הבית" של רוטנברג וחברת החשמל‏
^ גם לנווה שאנן תיכנן רוטנברג רכבל.
^ ‏שטח בתי הקפה אמנם תוכנן על ידי רוזוב אך המתחם עצמו תוכנן על ידי ארכיטקט אחר, וגם כיום משמש לכך.‏
^ ‏וזאת סיבת מיקומו בתחתית הגיא עד היום.‏
^ ‏ראו גם אתר ביה"ס הריאלי
^ ‏בית היולדות נחנך בספטמבר 1934 עם עלייתו של מאיר (7 באוגוסט 1885 (מנהיים)-4 במרץ 1961 (חיפה, נקבר בקיבוצו של בנו, צביקי, משמר העמק) מגרמניה שם שירת כקצין רפואה במלחמת העולם הראשונה וכמנהל בית חולים של הצלב האדום, ונסגר ביולי 1958‏
^ שותפה נוספת הייתה ד"ר רוטנברג עד שנפרדו דרכיהם.
^ המוסד נפתח ב-1946 ונסגר ב-1962. נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 377.
^ אתר המרכז הרפואי כרמל
^ ‏זאב וילנאי, חיפה בעבר ובהווה, עמוד 119‏
^ ‏התקנות הראשונות היו כתובות עברית, אנגלית וערבית. רק החל מ-1947 נכתבו התקנות בעברית.‏
^ ‏יקותיאל בהרב, כיצד הובאו מים לכרמל, ארכיון העיר HH 00335/22‏
^ ‏על ידי אגודת תושבי הר הכרמל שהוקמה באוקטובר 1936‏
^ ‏דבר (עיתון) 7 בפברואר 1938‏
^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמוד 193
^ דני גולדשמידט, מ-20 מייסדי "חבר" ל-287 נהגים ב"שחר" - תולדות קואופרטיב "חבר", באתר אגד
^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189
^ ‏ברסקי היה גם בעליו של בתי המלון אלנבי (לפנים פאסט) ופאלאס בירושלים ומלון פלטין בתל אביב. קובי כהן-הטב, לתור את הארץ, הוצאת יד בן צבי, עמוד 176.‏
^ הבית שופץ בספטמבר 1949 והמתחם כולו הועבר לרשותם ב-1974 על ידי מינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז על מנת שיפותח לציבור‏
^ משפחת טלטש הייתה הרוח החיה בשותפות שכללה בין היתר את משפחת לוברני
^ ‏המלון נבנה בזמן שיא של שמונה חודשים וחצי בסכום של 30,000 ל"פ וכלל אולם אירועים וחדר אוכל גדולים במיוחד לתקופה‏
^ ‏קנייה זאת שימשה כעילה לתקדים של בית המשפט העליון. ראו כרמל מערבי.‏
^ ‏המלון שהוסב לבית אבות (כמו "ורד הכרמל", שכנו) עמד בלב מאבק בין גורמים "ירוקים" לבעליו שרצו לבנות במקומו מגדל מגורים. ב-1999 הוכרז כמבנה לשימור.‏
^ ‏מלון אירופה לא זכה להצלחה רבה, נמכר לרשת הרצליה ולבסוף, נהרס בתחילת המאה ה-21‏
^ ‏בנימין אוראל, אדריכל ללא דיפלומה, עמוד 93‏
^ ‏תה על מרפסת הקזינו/ שרפמן ונחמיאס‏
^ ‏חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה 5, עמ' 7‏
^ ‏http://www.tour-haifa.co.il/modules/newbb/viewtopic.php?topic_id=28‏
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ספסל לזכרו של בארולד, דבר, 26 במרץ 1937
^ ‏בדו"ח (תיק HH00334.24 6526 בתי המלון/ועד הר הכרמל ארכיון העיר חיפה) שהוכן עבור ועד הר הכרמל מאוגוסט 56 מוזכרים כ-30 פנסיונים ומלונות (כולל בכרמל מערבי)‏
^ ‏אתר המלון‏
^ ‏פרטים על "דן גורמה" בחלק הנוגע למרכז החינוכי ב‏אתר מלונות דן
^ ‏מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961‏
^ על-פי הכתוב בהסברים באנגלית באתר המלון
^ עפ"י "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ]
^ ‏שלט קטן על הבית מספר את סיפורו של קיש‏
^ מוזיאון לפרי-היסטוריה נפתח על הכרמל בחיפה, דבר, 16 בפברואר 1962
^ http://www.bet-alon.co.il/info/people_details.php?people_id=74
^ ב-1997 הוקמו בסמוך מגדלי אלישע - בית אבות יוקרתי‏
^ ‏שמעון ראם, מצבות מספרות בחיפה, עמוד 94‏
^ המוסד נפתח ביוני 1936
^ המשפחה גרה בבית והייתה חלק מהסגל
^ ‏מייסדת המכון ומנהלתו הראשונה הייתה מינה בן צבי‏
^ http://mashav.mfa.gov.il/mfm/web/main/document.asp?DocumentID=32106&MissionID=16210
^ ‏עוד על הבניין http://orell.org.il/Haifa/Carmel/Pinsky12/Pinsky12_Index.htm
^ הבית עצמו תוכנן על ידי רוזוב את סורסקי
^ בית מילר - מרכז לטכנולוגיה, אמנות ותקשורת - האתר הרשמי של המוסד ברחוב שושנת הכרמל

ערך מומלץ

[1] ‏שימוש במינוח כרמל מרכזי באתר רשמי של עריית חיפה‏

[2] ‏על פי עיריית חיפה‏

[3] יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, ‏משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמוד 73‏

[4] אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, ‏עמוד 132‏

[5] כיום ניתן להבחין בכך ששדרות הנשיא היו יכולים להמשיך ולהתעקל (במקום להתחבר עם שדרות מוריה) וכך להגיע עד לביתו של פרידריך (המכונה גם כיום "בית קלר") בתחילת רחוב קלר של ימינו, סמוך לאודיטוריום.

[6] ‏קציר כתבה רבות על מרכז הכרמל בספריהּ. ביתה של סבתה ברחוב אלחנן מונצח בשלט על גדר הבית 'בית יהודית'.‏

[7] ‏המתחם שרוי במחלוקת עקב רצון בעלי השטח להרסו ולבנות עליו מגדלי מגורים.‏

[8] ‏חלק מאדמות המושבה נמכרו באותה תקופה לבהאים, ומשם צמחה שכונת הפרסים.‏

[9] יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 33-32

[10] ‏איש בית חסדא. ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה.‏

[11] ‏א. כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים חיפה, 1969, עמ' 134-135‏

[12] ‏י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 21‏

[13] י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 23‏

[14] ‏י. שורר עמ' 75‏

[15] י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס 2004, עמ' 27‏

[16] ‏מפת הקרב - ב"ז קדר, מבט ועוד מבט על א"י, הוצאת יד בן צבי, עמ' 216‏

[17] ‏על האנדרטה ראו כרמלהיים‏

[18] ‏"ג'רוסלם פארמסי" חלוצי היישוב ובוניו, כרך 15.‏

[19] ‏הבתים תוכננו בצורת צלב, תוך ניצול מרבי של השטח, וככל הנראה זה מקור שמו של רחוב שושנת הכרמל[1]‏

[20] לרובם היה קשר משותף סביב איתמר בן אב"י וחברו אלכסנדר אהרנסון

[21] ‏השמות ההיסטוריים המקוריים הם: "כרמל מרכזי" לשכונה, ו"מרכז הכרמל" למרכז המסחרי.‏

[22] ‏זמנים 96 עמוד 74‏

[23] בתים אלו נמצאים באזור שהיסטורית כונה כרמל צפוני, אך כיום הם נמצאים בגבול רמת התשבי ומרכז הכרמל‏

[24] ‏gropius hirsch & the saga of the copper houses by gilbert herbert‏

[25] ‏המתחם הוקם אחרי שנפתרו כל בעיות הרישום של בירינג ושותפו

[26] ‏זאת לא הייתה שכונת פועלי מפעל היחידה בחיפה. גם נשר, "שיכון (נאות) שחר" (של נהגי השחר - כיום רחבת בן ארצי), שכונת "במסילה" של עובדי "סולל בונה" ועוד נבנו כשכונות כאלו.‏

[27] ‏י. בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל עמוד 86‏

[28] ‏רוזוב היה "ארכיטקט הבית" של רוטנברג וחברת החשמל‏

[29] גם לנווה שאנן תיכנן רוטנברג רכבל.

[30] ‏שטח בתי הקפה אמנם תוכנן על ידי רוזוב אך המתחם עצמו תוכנן על ידי ארכיטקט אחר, וגם כיום משמש לכך.‏

[31] ‏וזאת סיבת מיקומו בתחתית הגיא עד היום.‏

[32] ‏ראו גם אתר ביה"ס הריאלי

[33] ‏בית היולדות נחנך בספטמבר 1934 עם עלייתו של מאיר (7 באוגוסט 1885 (מנהיים)-4 במרץ 1961 (חיפה, נקבר בקיבוצו של בנו, צביקי, משמר העמק) מגרמניה שם שירת כקצין רפואה במלחמת העולם הראשונה וכמנהל בית חולים של הצלב האדום, ונסגר ביולי 1958‏

[34] שותפה נוספת הייתה ד"ר רוטנברג עד שנפרדו דרכיהם.

[35] המוסד נפתח ב-1946 ונסגר ב-1962. נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 377.

[36] אתר המרכז הרפואי כרמל

[37] ‏זאב וילנאי, חיפה בעבר ובהווה, עמוד 119‏

[38] ‏התקנות הראשונות היו כתובות עברית, אנגלית וערבית. רק החל מ-1947 נכתבו התקנות בעברית.‏

[39] ‏יקותיאל בהרב, כיצד הובאו מים לכרמל, ארכיון העיר HH 00335/22‏

[40] ‏על ידי אגודת תושבי הר הכרמל שהוקמה באוקטובר 1936‏

[41] ‏דבר (עיתון) 7 בפברואר 1938‏

[42] חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמוד 193

[43] דני גולדשמידט, מ-20 מייסדי "חבר" ל-287 נהגים ב"שחר" - תולדות קואופרטיב "חבר", באתר אגד

[44] שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189

[45] ‏ברסקי היה גם בעליו של בתי המלון אלנבי (לפנים פאסט) ופאלאס בירושלים ומלון פלטין בתל אביב. קובי כהן-הטב, לתור את הארץ, הוצאת יד בן צבי, עמוד 176.‏

[46] הבית שופץ בספטמבר 1949 והמתחם כולו הועבר לרשותם ב-1974 על ידי מינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז על מנת שיפותח לציבור‏

[47] משפחת טלטש הייתה הרוח החיה בשותפות שכללה בין היתר את משפחת לוברני

[48] ‏המלון נבנה בזמן שיא של שמונה חודשים וחצי בסכום של 30,000 ל"פ וכלל אולם אירועים וחדר אוכל גדולים במיוחד לתקופה‏

[49] ‏קנייה זאת שימשה כעילה לתקדים של בית המשפט העליון. ראו כרמל מערבי.‏

[50] ‏המלון שהוסב לבית אבות (כמו "ורד הכרמל", שכנו) עמד בלב מאבק בין גורמים "ירוקים" לבעליו שרצו לבנות במקומו מגדל מגורים. ב-1999 הוכרז כמבנה לשימור.‏

[51] ‏מלון אירופה לא זכה להצלחה רבה, נמכר לרשת הרצליה ולבסוף, נהרס בתחילת המאה ה-21‏

[52] ‏בנימין אוראל, אדריכל ללא דיפלומה, עמוד 93‏

[53] ‏תה על מרפסת הקזינו/ שרפמן ונחמיאס‏

[54] ‏חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה 5, עמ' 7‏

[55] ‏http://www.tour-haifa.co.il/modules/newbb/viewtopic.php?topic_id=28‏

[56] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ספסל לזכרו של בארולד, דבר, 26 במרץ 1937

[57] ‏בדו"ח (תיק HH00334.24 6526 בתי המלון/ועד הר הכרמל ארכיון העיר חיפה) שהוכן עבור ועד הר הכרמל מאוגוסט 56 מוזכרים כ-30 פנסיונים ומלונות (כולל בכרמל מערבי)‏

[58] ‏אתר המלון‏

[59] ‏פרטים על "דן גורמה" בחלק הנוגע למרכז החינוכי ב‏אתר מלונות דן

[60] ‏מהנעשה בחיפה, לשכת המסחר 1961‏

[61] על-פי הכתוב בהסברים באנגלית באתר המלון

[62] עפ"י "חיפה, תשי"ד: ספר העירייה" /רול, י. יסעור, י. (עורכים); המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד [ 1954 ]

[63] ‏שלט קטן על הבית מספר את סיפורו של קיש‏

[64] מוזיאון לפרי-היסטוריה נפתח על הכרמל בחיפה, דבר, 16 בפברואר 1962

[65] ttp://www.bet-alon.co.il/info/people_details.php?people_id=74

[66] ב-1997 הוקמו בסמוך מגדלי אלישע - בית אבות יוקרתי‏

[67] ‏שמעון ראם, מצבות מספרות בחיפה, עמוד 94‏

[68] המוסד נפתח ביוני 1936

[69] המשפחה גרה בבית והייתה חלק מהסגל

[70] ‏מייסדת המכון ומנהלתו הראשונה הייתה מינה בן צבי‏

[71] ttp://mashav.mfa.gov.il/mfm/web/main/document.asp?DocumentID=32106&MissionID=16210

[72] ‏עוד על הבניין http://orell.org.il/Haifa/Carmel/Pinsky12/Pinsky12_Index.htm

[73] הבית עצמו תוכנן על ידי רוזוב את סורסקי

[74] בית מילר - מרכז לטכנולוגיה, אמנות ותקשורת - האתר הרשמי של המוסד ברחוב שושנת הכרמל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

@@ שורה 199: / שורה 199: @@
 ==קישורים חיצוניים==
 * [http://www.tour-haifa.co.il/%D7%9E%D7%A4%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94.html מפת העיר חיפה] הכוללת את החלוקה לשכונות שבה וסימון אתרים שונים בעיר, באתר [http://www.tour-haifa.co.il Tour Haifa] - אתר המידע התירותי על העיר
+*עדינה חכם, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4119346,00.html מרכז הכרמל: הצעירים עוזבים, המחירים בעלייה], ynet,{{כ}} 	08.09.11
 {{מיזמים|ויקישיתוף=category:Carmel Center|שם ויקישיתוף=מרכז הכרמל}}
-{{קישורי פורטל|חיפה}}
 {{-}}
+{{קישורי פורטל|חיפה}}
 ==הערות שוליים==