דונלד רמספלד – הבדלי גרסאות

דונלד רמספלד
Donald Rumsfeld
	דונלד רמספלד, 2001
לידה	9 ביולי 1932; אוונסטון שבאילינוי
פטירה	29 ביוני 2021 (בגיל 88); טאוס, ניו מקסיקו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון; המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	Joyce Pierson
	rumsfeld.com
	20 בינואר 2001 – 18 בדצמבר 2006; (5 שנים ו־47 שבועות)
	→ ויליאם כהן רוברט גייטס ←
	20 בנובמבר 1975 – 20 בינואר 1977; (שנה ו־8 שבועות)
	→ הרולד בראון ג'יימס ר' שלזינגר ←
פרסים והוקרה
	מדליית החירות הנשיאותית (1977); הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (2015); מסדר הכוכב הזוהר; מסדר גיזת הזהב הגאורגי; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; עיטור הכוכב של רומניה; פרס צופה הנשר הנכבד ;
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:07, 20 באוגוסט 2017

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים ריקים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דונלד הנרי רמספלד (באנגלית: Donald Henry Rumsfeld; נולד ב-9 ביולי 1932 באוונסטון, אילינוי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני. שימש כמזכיר ההגנה ה-13 תחת הנשיא ג'ראלד פורד בין השנים 1975–1977 וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 2001–2006. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר רוברט מקנמארה.

ראמספלד שימש במגוון תפקידים תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, ביניהם יועץ לנשיא, תחת הנשיא ג'ראלד פורד כראש הסגל של הבית הלבן, כיהן ארבע קדנציות בבית הנבחרים האמריקאי ושימש כשגריר ארצות הברית לנאטו. היה טייס בצי האמריקני בין השנים 1954 -1957. ב-1977 הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, מדליית החירות הנשיאותית. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית.

התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד

רמספלד הוא מתנגד תקיף לשחרורו או חנינתו של המרגל ג'ונתן פולארד. בשנת 1998, כתגובה לדיווחים בתקשורת על כך שהנשיא קלינטון שוקל לתת חנינה לפולארד, ראמספלד שיגר מכתב לנשיא וביקש ממנו שלא להעניק את החנינה. במכתב נטען ששחרורו של פולארד עומד בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית והוא חתום על ידי שבעה מזכירי הגנה לשעבר כולל רמספלד עצמו. בסופו של דבר, קלינטון החליט שלא להעניק חנינה לפולארד.

גם לאחר קביעת מועד שחרורו של פולארד בנובמבר 2015, דבק ראמספלד בהתנגדותו לשחרור, וטען כי מדובר ב"רעיון גרוע".^[1]

התפטרותו

בשנת 2006 הוטחה ברמספלד ביקורת קשה עקב המצב הקשה במלחמה בעיראק. רמספלד נחשב, מבין ראשי הממשל, מהתומכים העיקריים ביציאה למלחמה. עיקר הטענות היו על התמקדות במלחמה ללא חשיבה מספקת על המצב שיבוא בעקבותיה ועל כך שקיצץ מתקציב מטוס הקרב ה-F-22. ביקורת הייתה גם בנושאים צבאיים ובמרכזה מכתב של שמונה גנרלים ואדמירלים לשעבר שקראו לרמספלד להתפטר. בנוסף, נמתחה ביקורת רבה על האישור שניתן על ידי רמספלד לשיטות חקירה אלטרנטיביות, שנטען^{[דרושה הבהרה]} כי עלו כדי עינויים. ידוע, בהקשר זה, מה שזכה לכינוי "מזכר רמספלד", שעמד במוקד ספרו הביקורתי של פיליפ סאנדס, צוות הטרור - מזכר רמספלד והבגידה בערכים האמריקאיים.

הנשיא בוש הביע בו תמיכה. גם בתקופה שלפני הבחירות לבית הנבחרים האמריקני בשנת 2006, טען הנשיא בוש במספר הזדמנויות שרמספלד יישאר בתפקיד מזכיר ההגנה כל עוד הוא משמש כנשיא. אולם לאחר הבחירות בהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בבית לטובת הדמוקרטים לאחר 12 שנים, בוש הודיע שרמספלד יתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה. רפובליקנים רבים ראו את ההודעה על ההתפטרות כמאוחרת מדי, שכן היו סבורים שהיו זוכים בקולות רבים יותר לו המצביעים ידעו על ההתפטרות.

בוש מינה לתפקיד מזכיר ההגנה את ד"ר רוברט גייטס. במסיבת עיתונאים בה הודיע הנשיא על התפטרותו של ראמספלד ומינויו של גייטס, הוא טען שאמריקה והעולם בטוחים יותר בשל שירותו ומנהיגותו של דונלד רמספלד.

קישורים חיצוניים

אמיר אורן, כך סיכלתי את שחרור פולארד, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
בועז ביסמוט ועמוס רגב, "אלוהים אדירים, אתם תצטרכו להחליט על איראן", באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2011
אלי לאון וסוכנויות הידיעות, "במקום ישראל, לא הייתי מעדכן את הבית הלבן", באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012
אוריה כנף‏, שקרים מנומסים: כך נגררה ארה"ב למלחמה מדממת, באתר וואלה!‏, 06 בספטמבר 2013

הערות שוליים

^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015

[1] סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015

[1]

@@ שורה 35: / שורה 35: @@
 '''דונלד הנרי רמספלד''' (ב[[אנגלית]]: '''Donald Henry Rumsfeld'''; נולד ב-[[9 ביולי]] [[1932]] ב[[אוונסטון]], [[אילינוי]]) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי [[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקני]]. שימש כ[[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|מזכיר ההגנה]] ה-13 תחת ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[ג'ראלד פורד]] בין השנים [[1975]]–[[1977]] וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש]] בין השנים [[2001]]–[[2006]]. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר [[רוברט מקנמארה]].
-ראמספלד שימש במגוון תפקידים תחת הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]], תחת הנשיא ג'ראלד פורד כ[[ראש הסגל של הבית הלבן]], כיהן ארבע קדנציות ב[[בית הנבחרים האמריקאי]] ושימש כשגריר ארצות הברית ל[[נאטו]]. היה [[טייס]] ב[[הצי האמריקני|צי האמריקני]] בין השנים [[1954]] -[[1957]]. ב-[[1977]] הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, [[מדליית החירות הנשיאותית]]. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של [[ארצות הברית]].
+ראמספלד שימש במגוון תפקידים תחת הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]], ביניהם יועץ לנשיא, תחת הנשיא ג'ראלד פורד כ[[ראש הסגל של הבית הלבן]], כיהן ארבע קדנציות ב[[בית הנבחרים האמריקאי]] ושימש כשגריר ארצות הברית ל[[נאטו]]. היה [[טייס]] ב[[הצי האמריקני|צי האמריקני]] בין השנים [[1954]] -[[1957]]. ב-[[1977]] הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, [[מדליית החירות הנשיאותית]]. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של [[ארצות הברית]].
 ==התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד==
@@ שורה 75: / שורה 75: @@
 [[קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ורג' ווקר בוש]]
 [[קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'רלד פורד]]
+[[קטגוריה:יועצים לנשיא ארצות הברית]]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דונלד רמספלד
דיווחים בוויקיחדשות: דונלד רמספלד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דונלד רמספלד