פלגיאניזם – הבדלי גרסאות
מארק ברלין (שיחה | תרומות) {התאולוגיה הנוצרית} |
מ בוט החלפות: {{נ}}; |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
[[קטגוריה:נצרות: זרמים שסומנו כמינות|פלגיאנית, המינות ה]] |
[[קטגוריה:נצרות: זרמים שסומנו כמינות|פלגיאנית, המינות ה]] |
||
{{ |
{{נ}} |
||
[[en:Pelagianism]] |
[[en:Pelagianism]] |
||
גרסה מ־17:35, 15 במרץ 2007
| תאולוגיה נוצרית | ||
|---|---|---|
| האלוהות | השילוש הקדוש • האל האב • ישו • רוח הקודש • קרדו • ומן הבן • אריאניות • הסבליאניות • המקדוניות |  |
| כריסטולוגיה | לוגוס • אינקרנציה • דיופיזיטיות • מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות • דונאטיזם • מונותליטיזם • נסטוריאניזם • לידת הבתולין • עליית ישו • הביאה השנייה | |
| האדם והאל | החטא הקדמון • כפרה • פלגיאניזם • חטא • שבעת החטאים • חסד • גאולה • פרדסטינציה • יוסטיפיקציה • קדוש (קדוש מגן) • הסקרמנטים • טרנסובסטנציאציה | |
| תאולוגים חשובים | טרטוליאנוס • אוריגנס • פוליקרפוס • אתנסיוס • בסיליוס הגדול • גרגוריוס מנזיאנזוס • הירונימוס • אמברוזיוס • אוגוסטינוס • יוחנן כריסוסטומוס • קירילוס האלכסנדרוני • ברנאר מקלרבו • תומאס אקווינס • אנסלם • לותר • צווינגלי • קלווין • וסלי | |
| פורטל נצרות • מושגים בנצרות | ||
המינות הפלאגיאנית היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.
מייסד הזרם זה היה פלאגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי בן האלוהים ואמו שילדתהו ללא חטא. פלאגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, בדומה ליחזקאל הנביא, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי שמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.
ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלאגיוס. בעקבות הויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלאגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלאגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.
עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי צוזימוס, זוכה פלאגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלאגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.