הומור – הבדלי גרסאות
| שורה 177: | שורה 177: | ||
[[ג'יין אוסטן]]: השתמשה לעתים קרובות באירוניה ובפרשנות חברתית ביצירות כמו "גאווה ודעה קדומה". |
[[ג'יין אוסטן]]: השתמשה לעתים קרובות באירוניה ובפרשנות חברתית ביצירות כמו "גאווה ודעה קדומה". |
||
[[אוסקר ויילד|אוסקר ווילד]]: מפורסם בזכות האפיגרמות והמחזות שלו כמו "החשיבות של להיות רציני". |
[[אוסקר ויילד|אוסקר ווילד]]: מפורסם בזכות האפיגרמות והמחזות שלו כמו "החשיבות של להיות רציני".<ref>{{צ-ספר|שם=Biographies: oscar wilde — the man, the life, the legend|קישור=https://doi.org/10.1057/9780230524309_2|מו"ל=Palgrave Macmillan UK|שנת הוצאה=2004|מקום הוצאה=London|ISBN=978-0-230-52430-9|עמ=6–35|סדרה=Palgrave Advances|מחבר=Joseph Bristow|שפה=en}}</ref> |
||
[[דאגלס אדמס]]: יצר את סדרת המדע הבדיוני ההומוריסטית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". |
[[דאגלס אדמס]]: יצר את סדרת המדע הבדיוני ההומוריסטית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". |
||
גרסה מ־16:21, 14 באוגוסט 2023
הומור הוא צורת תקשורת המשמשת לגרימת צחוק. על-פי ארתור קסטלר, מצב זה נוצר כאשר מוצגות בפני השומע או הצופה שתי מסגרות התייחסות בעלות היגיון פנימי, שאינן תואמות זו לזו; ההומור נוצר במעבר המפתיע בין מישור אסוציאטיבי אחד למישור אסוציאטיבי אחר.
הומור מוגדר מילונית כיכולת לתפוס ולבטא את הצדדים המשעשעים, המגוחכים והאבסורדיים של החיים, לרוב מתוך ראייה רחבה ויחס של אהדה סלחנית.[1] יכולתו של האדם לצחוק לחולשות ולחסרונות של עצמו ושל אחרים ולהתבונן בחיוך בקשיי היום יום. ד"ר חיה אוסטרובר, חוקרת הומור ומרצה לפסיכולוגיה, מציינת שההומור תלוי בחברה שאנו חיים בה, בתרבות, באישיות שלנו, בסיטואציה שאנו נמצאים בה ועוד, לכן אנשים שונים, במצבים שונים, ימצאו סיטואציות שונות כהומוריסטיות.[2]
הגדרת ההומור אינה מוסכמת על הכול, אך אנו יכולים לזהות הומור באופן אינטואיטיבי, להבחין בו ולהבינו. לרוב הומור מעורר בנו תחושה של רענון, חידוש וכמובן שמחה. אלה האלמנטים שבונים בדיחות. ברובן ניתן למצוא קישור מפתיע וחדש בין אלמנטים שבדרך כלל לא היו מיועדים להתחבר.
האטימולוגיה
המילה "הומור" מקורה במילה הלטינית "humorem", שמשמעותה נוזל. מלטינית התגלגלה המילה לצרפתית כ-humeur, מילה המגדירה את נוזלי הגוף על פי תורת 4 הנוזלים של היפוקרטס. ייחוס התנהגויות מוזרות לחוסר איזון בנוזלים הוביל לגלגול נוסף של המילה, תוך מתן פירוש מיוחד - המילה humor שימשה לתיאור התנהגויות החורגות מהנורמה המקובלת. אנשים, שהתנהגו כך נחשבו למוזרים והתנהגותם עוררה את צחוק הבריות. אחרים, שרצו לעורר צחוק, חיקו התנהגויות כאלה. מי שנהגו כך כונו humorists (הומוריסטנים) וכך נקבע שהיכולים לעורר צחוק הם בעלי חוש הומור.[3]
נחום סוקולוב התייחס למשמעות המילה "הומור" בשפה העברית:
השמות: "הומור", "סאטירה", "סארקאזם", "פארודיה", "פארס", "בורליסקה", "אירוניה" – משמשים בינינו בעירבוביה נוראה, וב"חדא מחתא מחתינן להו"" לצון, לעג, היתול, – ומוסיפים עליהם מלשון התלמוד: "חיוך", "לגלוג", "בדיחה", "גיחוך", אבל ההגדרות האלה לא נקבעו בדיוק. וכל המושגים הם במצב היולי, כמו בתקופת המליצה. אמת, יכולים אנו לפטור את עצמנו מן הדין כלפי השפות החדשות, שגם בהן אין עדיין איקביבלנטים מוסמכים ל"הומור", "סאטירה", וכו'; אבל כל קורא אירופי, שקרא ושנה, יודע על כל פנים ראשי פרקים של הבדלי השמות האלה: שה"הומור" טעון חביבות ותמימות, רוך ועידון וקלות; שהוא יוצא מן הלב הטוב יותר מאשר מן המוח, שחמתו צריכה להיות מרובה מצילתו; שהוא צריך להיות מלא לחלוחית לשד (כפירוש המלה ברומית) – ומתאים לו השם "בדיחה", שה"סאטירה" עלולה לזעף ולהתמרמרות, עם שיניים חדות כשיני המשור, אלא שהן צריכות להיות מלוטשות יפה יפה – ומתאים לה השם "היתול"; ושה"סרקזמין" צריכין להיות דוגמת זגוגית מגוונת, מנופצת וכתושה, מוכשרת לחדור חדרי כל לב וכל עניין, מוכשרת לשרוט – ולא כצפרני החתול, ולא בגניבה ובחושך, כעטלף, כי אם בגלוי ובנצחון, כפרסות הנשר – ומתאים לזה אולי השם: "דברי חידודין".[4]
חקר ההומור
להומור יש השפעה רבה על החברה האנושית, לכן נמצאו אנשים שלקחו את ההומור ברצינות וחקרו אותו חקירה מדעית.
חקר ההומור בישראל
עבודת הדוקטורט של חיה אוסטרובר "ההומור כמנגנון הגנה בשואה" פורסמה בספר "ללא הומור היינו מתאבדים" בהוצאת "יד ושם" בשנת 2009. הספר כולל בתוכו מגוון ראיונות עם 55 ניצולי שואה, ניתוחים של סוגי ההומור השונים, חקירה של תפקידם והצגה של ביטויי ההומור בגטאות ובמחנות - שירים, קריקטורות ובדיחות. דר' חיה אוסטרובר נותנת בספר תשובה חיובית לשאלה האם בכוחו של ההומור לשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו גם בהתמודדות עם אירוע טראומטי כמו השואה. ההומור בשואה לא הפחית את הזוועות האובייקטיביות שחוו הניצולים אלא את הרגשתם הסובייקטיבית בתגובה לזוועות האלה. לטענתה ובהתבסס על מחקרה, ההומור היה מנגנון ההגנה שסייע ליהודים בגטאות ובמחנות הריכוז להתמודד ולשרוד את המציאות הנוראה. השימוש בהומור ובצחוק בתקופת השואה היה ידוע בין הניצולים, אך עד כה לא הוקדש לו מחקר של ממש.
דוקטור אריה סובר, מחבר הספר "הומור", ייסד ב-2009 את "האגודה הישראלית לחקר ההומור". האגודה מוציאה לאור שני כתבי עת מקוונים, "הומור מקוון - כתב עת לחקר ההומור"[5] ו-"The Israeli Journal of Humor Research", שהחל את הופעתו ב-2012, בקרקוב, בוועידה הבינלאומית להומור.
בהוצאת כרמל יצא לאור הספר "חשיבותה של אי-רצינות", קובץ של מאמרים מדעיים העוסקים בחקר ההומור בשפה העברית.[6]
תולדות ההומור
אין מועד מדויק להופעת ההומור בתרבות האנושית, אולם אסופה כתובה של אנקדוטות מתוארכת לתקופת שנת 550 לפני הספירה. ביוון העתיקה התחילו גברים לעקוב ברחוב או במוסדות ציבוריים אחר אישים בולטים ולחקות את מעשיהם בצורה אירונית. אפלטון, אריסטו ופיטגורס ניסו להגביל את הצחוק הגס, ההמוני, לטובת האירוניה התרבותית. בתיאטרון היווני ההומור זכה לסוגה משלו, לקומדיה.
לפי החוק הרומי נאסרה הפניית אירוניה כלפי פטריקים, לכן קיקרו נזהר בבדיחותיו, שהיו מתונות, אך פלאוטוס היה המוני יותר בהומור שלו ופחות מעודן. על חשיבות ההומור באותה תקופה מעידה העובדה שקיקרו ייחד חלק מספרו על תורת הנאום, De Oratore, להסברת היתרונות הטמונים בשילוב הומור בנאומים.[7]
תגובה להומור
בתהליך הבנה של מצב הומוריסטי יש צורך בפעילות מתואמת ומושלמת בין מיליוני תאי עצב במוחנו. בעזרת החושים אנו קולטים את המצב, במקרה של מצב מילולי מעבירים אותו למרכז הבנת השפה, באונה הקדמית השמאלית מתבצע ניתוח של הבדיחה, משם יש חיבור לאונה הימנית של המוח, שם מתגלה הפואנטה, לאחר זאת מתרחשים תהליכים נוספים המעבירים את המסר למרכז הרגשות במערכת הלימבית, מתרחשת הפרשת חומרים הגורמים להנאה, והחלק המוטורי של המוח נותן הוראות לשרירי הפנים להתכווץ וכן לשרירי החזה והבטן. רק כתוצאה מכך מופיעה התגובה, בדרך כלל צחוק או חיוך.[8]
התגובה להומור מגוונת ותלויה בחוויית ההומור - השנינות יוצרת חוויה מחשבתית, העליזות מפתחת חוויה רגשית ומניבה צחוק המאפשר חוויה פיזיולוגית. התגובה משתנה לפי הנסיבות החיצוניות, לפי החינוך של המגיב ולפי המקובל בחברתו. יש המגיבים לבדיחה בצחוק רועם, אחרים בצחוק קל ויש המסתפקים בחיוך, אך לא חסרים גם בעלי פני פוקר המונעים מסביבתם לדעת עד כמה הבדיחה הצחיקה אותם.
התגובות להומור נחקרו באופן נרחב ע"י McGhee[9] בסקירה האקדמית שלו על הנושא.
הומור ובריאות
צחוק הוכר כבעל מספר יתרונות חשובים לבריאות ולרווחה. צחוק וחשיבותו לבריאות נחקר על ידי חוקרים באקדמיה ותחום מחקר זה הינו פופולרי בקרב חוקרים במדעי הבריאות כמו גם חוקרים בתחום הפסיכולוגיה.[10][11][12][13]
אלו כמה מהדרכים המרכזיות שבהן צחוק יכול להשפיע לטובה על הבריאות:
הפחתת מתח: צחוק מעורר שחרור של אנדורפינים, אשר מכונים לעיתים קרובות הורמונים "הרגשה טובה". אנדורפינים אלו יכולים לעזור להפחית מתח ולקדם תחושת רגיעה ורווחה. צחוק גם מפחית את הייצור של הורמוני לחץ כמו קורטיזול, מה שמוביל לירידה ברמות הלחץ הכלליות. בנוסף הדגישו חוקרים כי גם הבכי משמש למטרה זו, ולדמעות יש ערך רפואי.[14]
חיזוק המערכת החיסונית: הוכח כי צחוק ממריץ את המערכת החיסונית על ידי הגברת הייצור של תאי חיסון ונוגדנים. זה יכול לשפר את יכולתו של הגוף להדוף זיהומים ומחלות.
טיפול בכאב: אנדורפינים המשתחררים במהלך הצחוק לא רק עוזרים להפחתת מתח אלא גם פועלים כמשככי כאבים טבעיים. אנשים שחווים כאב כרוני או אי נוחות עשויים למצוא הקלה זמנית באמצעות התקפי צחוק.
בריאות לב וכלי דם: צחוק יכול לשפר את בריאות הלב וכלי הדם על ידי הגברת זרימת הדם ושיפור תפקוד כלי הדם. הוצע כי צחוק קבוע עשוי לתרום להפחתת הסיכון למחלות לב ויתר לחץ דם.
הרפיית שרירים: צחוק יכול להוביל להרפיית שרירים ולהפגת מתחים. לאחר צחוק טוב, השרירים נוטים להרגיש רגועים יותר, מה שיכול לעזור להפיג מתחים גופניים ואי נוחות.
שיפור מצב הרוח: היתרונות הרגשיים של צחוק מתועדים היטב. זה יכול לשפר את מצב הרוח, להפחית תחושות של חרדה ודיכאון, ולהגביר את תחושות האושר והסיפוק הכוללות.
קשר חברתי: צחוק הוא התנהגות חברתית שעוזרת לחזק את הקשרים והקשרים החברתיים. צחוק משותף יכול לשפר את תחושות האחווה והאמון בין אנשים, לטפח מערכות יחסים חיוביות.
יתרונות קוגניטיביים: עיסוק בפעילויות המעוררות צחוק, כגון צפייה בתוכנית קומית או בילוי עם חברים, יכול לעורר תפקוד נפשי ויצירתיות. זה גם יכול לשפר את הגמישות הקוגניטיבית וכישורי פתרון בעיות.
בריאות הריאות: צחוק כרוך בשאיפות ונשיפות עמוקות, שיכולות להגביר את קיבולת הריאות ולחמצן את הגוף. זה יכול להיות מועיל במיוחד עבור אנשים עם בעיות נשימה.
פעילות גופנית טבעית: למרות שאינה מהווה תחליף לפעילות גופנית סדירה, לצחוק עדיין יכולות להיות השפעות קלות דמויות פעילות גופנית על הגוף. הוא מעסיק את השרירים בסרעפת, בבטן ובפנים, ומספק צורה מתונה של אימון.
חשוב לציין שהשפעות הצחוק על הבריאות יכולות להשתנות מאדם לאדם, ולמרות שהצחוק מציע יתרונות פוטנציאליים רבים, הוא אינו פתרון עצמאי לכל בעיות הבריאות. עם זאת, שילוב צחוק בחיי היומיום שלך באמצעות אינטראקציות עם חברים, צפייה בקומדיות או עיסוק בפעילויות הומוריסטיות יכול לתרום באופן חיובי לרווחה הכללית שלך.
ערך מורחב – ליצנות רפואית
הצחוק משפיע באופן כימי ופיזיולוגי על גוף האדם. הוא עוזר בהפחתת לחץ הדם, משחרר לדם חומרים כגון: אנדרופינים ונוירופטידים, שגורמים לנו הרגשה טובה יותר. הצחוק גם מפתח את הנשימה והריאות.
כאמור לעיל, ההומור והצחוק ממלאים תפקיד חשוב בשמירת הבריאות הנפשית והגופנית. תובנה זו אינה חדשה ואמרות, כמו: "צחוק יפה לבריאות" יעידו על כך, אך בתקופה המודרנית נוסף גם המחקר המדעי לחיזוק התפיסה האינטואיטיבית. ברפואה המודרנית נעשה שימוש בהומור לחיזוקם של חולים ולטיפול בדיכאון. הליצנות הרפואית היא תופעה ההולכת ומתרחבת בבתי החולים הגדולים בעולם המערבי. דוקטור מאדאן קאטאריה ההודי ייסד את יום הצחוק העולמי ואת תנועת "יוגה צחוק".
ההומור ככלי פוגעני
- ערך מורחב – בדיחות החלפת נורה
במהלך המאה ה-17, בבריטניה, היה מקובל מבחינה חברתית לצחוק על חשבונם של מוגבלים שכלית או גופנית. במאה ה-18, בעקבות השפעת ההומניזם, השתנתה הגישה וההומור הוגבל, בניגוד לאירוניה, סאטירה וסרקזם, לצחוק על נושאים מקובלים מבחינה חברתית. בעל חוש הומור נחשב אדם בעל תכונות טובות, כזה שמתבדח רק על חשבון עצמו. הבחנות אלה אינן תקפות יותר.
ההומור, המשעשע ומבדר רבים, יכול להיות פוגעני מאוד כלפי יחידים ואף קבוצות. ידועות הבדיחות המייחסות לבני לאומים שונים תכונות מבזות, כמו: טמטום, קמצנות, רשעות ועוד. גם בדיחות השמות ללעג אדם בודד, בעיקר אישיות ידועה, תוך התמקדות באפיונים שלו, אמיתיים או מדומים, עלולות לגרום לו פגיעות קשות מאוד. בישראל זכורות הבדיחות שסופרו על חשבונו של אחד משרי החוץ לשעבר, בדיחות מרושעות, שניסו לגמד את דמותו תוך ייחוס מיני עלילות בדויות. גם אחד משרי המשפטים לשעבר בישראל זכה לכך שדמותו הפכה לנלעגת בתוכנית טלוויזיה פופולרית, ללא כל קשר לתכונותיו במציאות, אך הפרודיה נקלטה והשפיעה על הקהל הרחב.
ההומור שימש כנשק פוגעני בידי חסידי אידאולוגיות שונות, כנגד האידאולוגיות היריבות. בגרמניה הנאצית נעשה שימוש מניפולטיבי בקריקטורות שנועדו לגמד את היהודים ולעשות להם דמוניזציה.[15] עם היעלמות המשטר הנאצי, הטכניקה הזאת לא נעלמה ובסגנון דומה השתמשו קריקטוריסטים כנגד יריבים אידאולוגיים בתקופת המלחמה הקרה.[16]
.jpg)
האירועים והמחאות בפריז שסבבו את פרסום הקריקטורה של מוחמד בעיתון הצרפתי שרלי הבדו - Charlie Hebdo (אנ') (הפיגוע במשרדי שרלי הבדו) מציגים באופן חד את האופן בו הומור יכול לפגוע בקבוצות מסוימות וכיצד פגיעה זו יכולה להוביל לאירועים משמעותיים.
התפקיד החברתי של ההומור
להומור חשיבות חברתית משמעותית והוא ממלא תפקיד מכריע באינטראקציות ובמערכות יחסים אנושיות.[17] להלן כמה מההיבטים המרכזיים של חשיבותו החברתית של הומור:
- קשרים בינאישיים ולכידות חברתית: הומור משמש כלי רב עוצמה לבניית קשרים בין אנשים. צחוק משותף ובדיחות פנימיות יוצרים תחושת אחווה ושייכות בתוך קבוצות חברתיות. זה עוזר לשבור מחסומים ומטפח תחושת אחדות והבנה.
- שובר קרח והפגת מתחים: הומור משמש לעיתים קרובות כשובר קרח במצבים חדשים או לא נוחים. בדיחה מתוזמנת היטב יכולה להקל על האווירה, להקל על המתח ולהפוך אינטראקציות למהנות ונינוחות יותר.
- שיפור תקשורת: הומור יכול לשפר את התקשורת על ידי הפיכת שיחות למרתקות ובלתי נשכחות יותר. אנשים נוטים להקדיש יותר תשומת לב למסרים המוצגים בצורה הומוריסטית או מבדרת, מה שיכול לסייע בשמירה של מידע.
- פתרון קונפליקטים (Conflict resolution): הומור יכול לנטרל קונפליקטים על ידי פיזור כעס והפחתת הגנה. שימוש מיומן בהומור יכול לעזור לאנשים להתייחס לנושאים רגישים תוך מזעור הסיכון להסלמה של קונפליקטים.[18][19][20]
- הפחתת מתח (Stress): צחוק והומור הם דרכים יעילות להקלה על מתח וחרדה. במסגרות חברתיות, שיתוף בצחוק יכול להסיח את הדעת באופן זמני מדאגות היומיום ולספק תחושת הקלה.[21]
- פרשנות תרבותית וחברתית: הומור משקף לעיתים קרובות נורמות תרבותיות, ערכים ואירועים אקטואליים. קומיקאים, סאטיריקנים וקריקטוריסטים משתמשים בהומור כאמצעי להגיב על נושאים חברתיים ופוליטיים, ומאפשר לאנשים לעסוק בנושאים חשובים בצורה נגישה יותר. שלישיית הגשש החיוור הינה דוגמה טובה ליצירת תרבות והשפעה על התרבות והשפה בישראל דרך הסאטירה. יש הטוענים שהמערכונים של קומיקאים אלו שינוי את פני ההומור בישראל.
- יצירתיות משופרת: הומור מעודד חשיבה יצירתית ופתרון בעיות. תהליך ההמצאה של בדיחות, משחקי מילים ורעיונות שובבים ממריץ את מסלולי היצירה של המוח ומעודד מחשבה חדשנית.[22]
- אווירה חיובית: הומור תורם לסביבה חיובית ומהנה. במקומות עבודה, במפגשים חברתיים ואפילו במסגרות חינוכיות, אווירה קלילה יכולה לשפר את המורל ואת שביעות הרצון הכללית.
- פרספקטיבה וחוסן: הומור עוזר לאנשים לקבל פרספקטיבה על מצבים מאתגרים. זה יכול לספק דרך למסגר מחדש של קשיים ולהתמודד עם מצוקה, לקדם חוסן והשקפה אופטימית יותר.
- קשרים בין-תרבותיים: להומור יש את הכוח להתעלות מעל מחסומי שפה ותרבות. גם אם אנשים מדברים בשפות שונות, צחוק משותף יכול לגשר על פערים וליצור קשרים.[23]
- ביטוי עצמי: הומור מאפשר לאנשים לבטא את אישיותם ונקודות המבט הייחודיות שלהם. באמצעות חוש ההומור שלהם, אנשים יכולים לחשוף את הערכים, תחומי העניין והמוזרויות שלהם, ולתרום לזהות האישית שלהם. זוהי אחת הדרכים הנפוצות של קומיקאים במופעי סטנד-אפ. לחשוף את נקודת המבט הייחודית שלהם דרך הומור על חייהם האישיים והאירועים המצחיקים/עצובים/הזויים בחייהם.
.jpg)
לסיכום, הומור היא שפה אוניברסלית המאפשרת אינטראקציה חברתית, מחזקת מערכות יחסים ומעשירה את איכות האינטראקציות האנושיות. זהו מרכיב חיוני בתקשורת אנושית שמביא שמחה, הבנה וחוויות משותפות לחיינו.
מבחינה חברתית ההומור הוא אמצעי יעיל ביותר לפירוק מתחים וליצירת אווירה נינוחה. ההומור מאפשר לאדם לקבל ביתר קלות מעשים, מאורעות ומילים העלולים לפגע בו. תגובה הומוריסטית יכולה להוציא את העוקץ מפנייה מעליבה או מתגרה של אדם אחר. ההומור יכול להסיר מחיצות בין אנשים ולהנעים את האווירה. אחד המקצועות שיועד בין היתר למטרה זו הוא ליצן החצר. ליצני חצר היו נפוצים בימי הביניים. תפקיד דומה היה לבדחן בתרבות היהודית.
ספרה של פיליפה גרגורי, 'השוטה מחצר המלוכה' (אנ'), הוא דוגמה של שימוש באנשים כליצנים. הספר מתאר את שנת 1553 בה הנערה היהודיה בת ה-14, חנה גרין, נרדפת על ידי האינקוויזיציה.
בעקבות הרדיפה חנה בורחת עם אביה מספרד אך היא נערה שונה משאר הפליטים מאחר שניחנה ביכולת חיזוי העתיד. התקופה היא תקופת מלכות בית טיודור וחנה נשכרת על ידי בן הלורד דאדלי לשמש כליצנית, כשוטה בחצר המלוכה (אנ').
ליצן החצר Will Sommers (אנ') (דמות היסטורית ממשית) מלמד את חנה איך לבדר את האנשים בחצר המלוכה.
הומור ככלי ניהולי
מנהלים ומנהלות נוטים לעיתים להשתמש בהומור עם עובדיהם. החוקרים Romero and Cruthirds[24] וחוקרים נוספים[25][26][27] מצאו כי שימוש בהומור חיובי יכול להפחית מתח, ולשפר מנהיגות, לכידות קבוצתית, תקשורת, יצירתיות ותרבות ארגונית בקרב העובדים.
נמצאו השפעות חיוביות רבות לשימוש בהומור על ידי מנהלים[28][29][30] אך גם נמצאו השפעות הפוכות.[31] חוקרים הציגו את האופן בו נכון להשתמש בבדיחה במקום העבודה[32] ומצאו גם צד אפל בשימוש בהומור על ידי מנהלים.[33][33]
.jpg)
השפעת השימוש בהומור קשורה לרושם שאדם משאיר על הסובבים אותו. חלק גדול מספרות ניהול רושם התמקדה בשני רשמים נפוצים שאנשים מבקשים להעביר: חום (Warmth) וכשירות מקצועית (Competence), שני מושגים אלו משמשים בהבנת הרעיון של תפיסה חברתית (Social cognition) של אנשים, על פי החוקרת Fiske ושותפיה למחקר.[34] חום מייצג את הנטייה הבין-אישית להפגין ידידותיות (Friendliness), מועילות (Usefulness) ואמינות. כשירות מכילה יכולות כגון מיומנות (Proficiency), אינטליגנציה, כישורים, ביטחון עצמי ושימוש במשאבים.
ואכן, לעיתים מנהלים נתפסים כבעלי כשירות (Competence) נמוכה כאשר הם משתמשים בהומור. במחקרן על ניהול רושם והשימוש בהומור במסרים בדואר אלקטרוני שנשלח לעובדים, מצאו החוקרות Brender-Ilan and Reizer[35] כי ככל שהמנהל או המנהלת נתפסו כחמים יותר, כך הומור גרם לעליה בכוונות של העובדים להמשיך לעבוד עם המנהל או המנהלת. לעומת זאת, הממצאים לגבי כשירות המנהלים היו שונים.
המחקר מצא השפעות מגדריות בהצלבה. הממצאים של המחקר מצביעים על כך שהומור במייל מהמנהל השפיע במובהק לרעה על תפיסת הכשירות של המנהל בעיני נשים שקיבלו את המייל, בעוד שעבור מנהלות, הומור במייל השפיע לטובה בקרב גברים לגבי תפיסתם את הכשירות של המנהלת.
באשר לתפיסת החום, ללא קשר למגדר המנהל או המנהלת. עובדים ועובדות תפסו מנהלים ומנהלות הומוריסטים כחמים יותר.
החוקרות ברנדר-אילן ורייזר[35] הסיקו כי מנהלים ומנהלות החמושים בידע ובמודעות, יכולים להפוך את השימוש בהומור לטובתם. לאור העלייה בשימוש בדוא"ל במקום העבודה,[36] ככל שמנהלים ועובדים יקדימו לשכלל את הכישורים והמודעות שלהם בשימוש בהומור, כן ייטב. מסקנת החוקרות הייתה כי שימוש בהומור ניהולי במייל הוא באופן אישי 'בטוח' יותר (מאחר שהוא מתועד) ופשוט יחסית לשימוש, ויכול להגביר את תפיסת העובדים את חום המנהל או המנהלת ולהשפיע לחיוב על כוונות ההתנהגות של העובדים. לגבי תפיסת הכשירות, רצוי שמנהלים ישקלו את מגדר האדם שמקבל את המייל.
סוגי הומור
ישנם סוגים רבים ושונים של הומור, הנבחנים ביניהם בעיקר במידת התחכום והעידון של ההפתעה ובמידת המיומנות של המבצע (הקומיקאי, המספר, השחקן, הליצן, הבדחן וכו') בהצגת ההומור.
סוג בסיסי של הומור חזותי הוא הסלפסטיק, הכולל תנועה או פעילות פיזית נמרצת המפתיעה את הצופה. לרוב, מידת ההומור בסלפסטיק תלויה בגודל הפער שבין הציפיות והתממשותן. סיטואציית סלפסטיק מוכרת היא החלקה על קליפת בננה. מידת השעשוע שחווים הצופים באדם המחליק על בננה תלויה בדרך כלל בעוצמת ההפתעה. ההחלקה משעשעת יותר כאשר המחליקים הם גברת כבודה, אדון מהודר או מנהל בית הספר הנפוח המחליקים עליה במפתיע, לעומת מצב בו המחליק הוא סתם אדם בלתי מוכר.
במקרים רבים, תחושת הרווחה בצפייה בסלפסטיק ובסוגי הומור פשוטים אלו מועצמת כאשר הצופה מצפה להיות מופתע וציפיותיו נענות. ההומור במקרים כאלו אינו מורכב ולעיתים כמעט לא קיים, והוא מומר בעיקר בתחושת רווחה מתמשכת. מסיבה זו, הומור פשוט מסוג זה אהוב יותר על ילדים, הנהנים יותר מתחושת הרווחה הפשוטה ומחוויה ברורה של הבחנה בין "אני" ל"אחר".
סוגי הומור מתוחכמים יותר, כמו אירוניה, פרודיה, סרקזם, או סאטירה מבוססים בדרך כלל על היכרות רחבה יותר עם הרקע החברתי והתרבותי. ההנאה מההומור בפרודיות, לדוגמה, דורשת היכרות מקפת לא רק עם מושא הפרודיה, אלא גם עם מעמדו החברתי והתרבותי של מושא הפרודיה. כאשר אין היכרות כזו, לא נוצר הפער הקומי הנדרש וההומור אינו משעשע בדרך כלל.
סוג ייחודי של הומור הוא הומור בלתי מכוון. כלומר, דבר שכוון להיות לא הומוריסטי, אך מעורר צחוק אצל אנשים. דוגמה טיפוסית לכך הם סרטים שלא נוצרו כסרטי הומור, אך איכות הביצוע והעשייה שלהם היא כה ירודה, עד שהם מעוררים צחוק של לעג וגיחוך.
סוג מתוחכם במיוחד של הומור הוא כזה היוצר הומור מתוך הציפייה שלנו להומור. כך, לדוגמה, קומיקאי כמו אנדי קאופמן ביסס חלק ניכר מן ההומור שלו על סתירת הציפייה של הצופים בו להומור והתנהגות רצינית לעילא, במקום בו אנו מצפים להומור. עיקר ההנאה ששואבים צופים בהומור מסוג זה מבוססת על ידיעתם כי המציג הוא קומיקאי ומתוך כך ההנחה כי הוא "אינו מתכוון ברצינות" המאפשרת להפיק שעשוע מן המצב. כאשר הנחה זו אינה קיימת, ההומור בסיטואציה נעלם ברוב המקרים.
סוג מתוחכם אחר של הומור הוא כזה העושה שימוש באבסורד. חבורת מונטי פייתון, לדוגמה, עשתה שימוש בהומור אבסורד במערכון שעסק בכנופיות של זקנות המטילות חיתתן על הציבור. ההומור שבמערכון התבסס על ההמרה המפתיעה (אך ההגיונית, אם מיישמים את כללי האבסורד) של "בני נוער" ב"זקנים" כאילו מדובר היה בשכבות גיל שאפשר להמירן זו בזו. אילו היה המערכון עוסק, לדוגמה, בכנופיות של צעירים, אף אחת מהסיטואציות המוצגות בו לא הייתה מעוררת שעשוע.
הומור עצמי הוא כזה בו האומר אותו מתלוצץ על עצמו לטובת שעשוע הקהל, או כעמדת עליונות.[37]
בתחום המחקר האקדמי נעשה שימוש בשאלון של Martin ושותפיו[38] הנקרא HSQ, המודד את מידת השימוש של הפרט בכל אחד מארבעה סגנונות הומור, שניים חיוביים (הומור חברתי, הומור חיזוק עצמי) ושניים שליליים (הומור אגרסיבי, הומור הפחתה עצמית). השאלון חופשי לשימוש החוקרים וקוראי המאמר, ומחקרים אקדמיים רבים עשו בו שימוש על מנת לחקור ולאפיין את התנהגות האנשים בעלי סגנונות ההומור השונים.
הומור באמנות
הומור בספרות, בשירה ובתיאטרון[39]
הומור בספרות
הומור בספרות הוא טכניקה ספרותית המשמשת לבדר ולשעשע את הקוראים באמצעות שנינות, אירוניה, סאטירה, משחקי מילים ומצבים קומיים. זהו כלי רב עוצמה שסופרים משתמשים בו כדי למשוך את הקהל שלהם ולעתים קרובות משמש כפרשנות על החברה, הטבע האנושי והיבטים שונים של החיים.
ישנם מספר סוגי הומור הנפוצים בספרות, כולל:
- סאטירה: לעג או לעג לאנשים, מוסדות או חברה כדי להדגיש את הפגמים והחסרונות שלהם.
אירוניה: הצגת מצבים שבהם יש ניגוד בין הצפוי למה שקורה בפועל.
- פרודיה: חיקוי של יצירה, מחבר או סגנון ידועים בצורה הומוריסטית או מוגזמת.
- סרקזם: שימוש בשפה חותכת או מלגלגת כדי להעביר את ההיפך ממה שבאמת הכוונה.
- משחקי מילים: משחקי מילים ואלמנטים לשוניים כדי ליצור הומור.
- אבסורד: מתאר סיטואציות שהן מאוד לא הגיוניות או לא מציאותיות לאפקט קומי.
- פארסה: שימוש במצבים מוגזמים ובלתי סבירים, לעתים קרובות כרוך בזהויות מוטעות ובלבול.
- קומדיה שחורה: התמודדות עם נושאים אפלים או טאבו בצורה הומוריסטית.
תפקיד ההומור בספרות:
- בידור: המטרה העיקרית של הומור בספרות היא לבדר את הקוראים, לספק רגעים של ריחוף והנאה.
- פרשנות חברתית: הומור יכול להוות כלי לביקורת על נורמות, התנהגויות ומוסדות חברתיים.
- ניתן לקשר בין מצבים ודמויות הומוריסטיות, מה שגורם לקוראים להתחבר לסיפור עמוק יותר.
- הפגת מתחים: הומור יכול להפיג מתחים בסיפורים רציניים או דרמטיים, לספק איזון רגשי.
- שיפור האפיון: הומור יכול לחשוף תכונות אופי ומניעים דרך התגובות שלהם למצבים קומיים.
- מעורבות הקוראים: הומור משאיר את הקוראים מעורבים ומשקיעים בנרטיב, מה שהופך את הסיפור לבלתי נשכח יותר.
מחברים ויצירות הומוריסטיות מפורסמות:
מארק טווין: ידוע בשנינותו ובסאטירה שלו, "הרפתקאותיו של האקלברי פין" של טוויין היא דוגמה קלאסית.[40]
ג'יין אוסטן: השתמשה לעתים קרובות באירוניה ובפרשנות חברתית ביצירות כמו "גאווה ודעה קדומה".
אוסקר ווילד: מפורסם בזכות האפיגרמות והמחזות שלו כמו "החשיבות של להיות רציני".[41]
דאגלס אדמס: יצר את סדרת המדע הבדיוני ההומוריסטית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
ג'וזף הלר: כתב את הרומן הסאטירי "Catch-22" המבקר בהומור את האבסורד שבמלחמה.
טרי פראצ'ט: ידוע בסדרת הפנטזיה הקומית שלו "Discworld", תוך שימוש בהומור כדי לחקור נושאים מורכבים.
וריאציות תרבותיות:
הומור בספרות יכול להשתנות בין תרבויות ותקופות זמן עקב הבדלים בשפה, נורמות חברתיות והתייחסויות תרבותיות.[42]
אתגרי הומור:
כתיבת הומור יכולה להיות מאתגרת, שכן מה שאדם אחד מוצא מצחיק, אולי אחר לא. מציאת האיזון הנכון בין הומור לבין הטון הכללי של העבודה הוא חיוני.
לסיכום, הומור בספרות מעשיר את חווית הקריאה על ידי מתן תובנות על המצב האנושי תוך מתן צחוק והנאה.
הומור בקולנוע ובטלוויזיה
הומור בציור ובפיסול
קריקטורות
- ערך מורחב – קריקטורה
קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעיתים גם לעורר ביקורת.
הומור בפוליטיקה
הומור בפסיכולוגיה
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, ראה בהומור, בחלום וביצירתיות אמצעי ביטוי לנפש האדם. הוא הקדיש לבדיחה ספר בשם "הבדיחה וזיקתה ללא מודע", שבו טען שכמו החלום, הבדיחה מנסה להעלות על פני השטח תכנים לא מודעים אסורים, ולשם כך (כמו החלום) היא משתמשת במנגנוני הסוואה. פרויד מתקשה בהסבר של בדיחות "תמימות", כלומר כאלה שאינן מכילות תכנים מיניים או תוקפניים, וכאלה יש הרבה, בכך מודה גם פרויד עצמו[דרוש מקור].
ראו גם
|
עיינו גם בפורטל
פורטל ההומור הוא שער למגוון נושאים בתחום התרבות הקשורים בהומור. הפורטל כולל קישורים לערכים אודות ספרים, סרטים, מחזות ושאר יצירות תרבותיות העוסקים בקומדיה או בסאטירה או בעלי אופי הומוריסטי. בפורטל ניתן למצוא גם קישורים לערכים על קומיקאים, על סאטיריקנים ועל סופרים ומחזאים שעסקו בכתיבת קומדיות, וכמו כן רשימת ערכים אנציקלופדיים המעלים חיוך על פני קוראיהם. |
לקריאה נוספת
- אריה סובר, הומור – בדרכו של האדם הצוחק, הוצאת כרמל, 2009. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- אבנר זיו, אריה סובר (עורכים), חשיבותה של אי-רצינות, הוצאת כרמל, 2012.
- אריה סובר (עורך), הצחוק, הוצאת כרמל, 2018.
קישורים חיצוניים
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: האם רק לאדם יש הומור מה מטרתו?, באתר "הידען"
- גיל גרינגרוז, האבולוציה של הצחוק וחוש ההומור, וגם:הקשר בין מיניות והומור, בלוג הומו סאפיינס
- הומור - בראי הפסיכולוגיה והחברה מאמר של מרדכי רימור בכתב העת מס' 18 של "כוורת"
- חיה אוסטרובר, מהו הומור? באתר זולו
- הומור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הומור, דף שער בספרייה הלאומית
רונן בר, מה קורע וחבורתו - במסע עולמי, באתר כלכליסט, 23 באוקטובר 2014
הערות שוליים
- ^ יעקב שויקה, רב מילים המילון השלם עברי עברי
- ^ רחל רוזנברג, מצחיק מאוד, ובריא באתר של הידברות
- ^ מה כל כך מצחיק? האבולוציה של הצחוק וחוש ההומור באתר של הומו ספיינס
- ^ נחום סוקולוב, אירוניה (פרקים בפסיכולוגיה הסגנונית וערך האירוניה בספרות ובחיים) באתר של פרויקט בן-יהודה
- ^ הומור מקוון - כתב עת מדעי לחקר ההומור(הקישור אינו פעיל, 24.03.2018)
- ^ הוצאת כרמל - חשיבותה של אי רצינות
- ^ הומור מקוון - כתב עת מדעי לחקר ההומור, גיליון מס' 2, עמוד 50 מאמר של אורלי קיים ואריה סובר
- ^ הומור ובריאות באתר סינפסות
- ^ APA PsycNet, psycnet.apa.org (באנגלית)
- ^ Rod A. Martin, Is Laughter the Best Medicine? Humor, Laughter, and Physical Health, Current Directions in Psychological Science 11, 2002-12, עמ' 216–220 doi: 10.1111/1467-8721.00204
- ^ Suzanne M. Skevington, Alison White, Is laughter the best medicine?, Psychology & Health 13, 1998-01, עמ' 157–169 doi: 10.1080/08870449808406139
- ^ EBSCOhost Login, search.ebscohost.com
- ^ Update: Laughter: The Best Medicine?, academic.oup.com
- ^ Daniel O. Dugan, Laughter and Tears: Best Medicine for Stress, Nursing Forum 24, 1989-01, עמ' 18–26 doi: 10.1111/j.1744-6198.1989.tb00814.x
- ^ דר שטירמר באתר של ספריית מט"ח
- ^ HERBLOCK'S HISTORY
- ^ The Psychology of Humor, ScienceDirect (באנגלית)
- ^ Wanda J. Smith, K. Vernard Harrington, Christopher P. Neck, Resolving conflict with humor in a diversity context, Journal of Managerial Psychology 15, 2000-01-01, עמ' 606–625 doi: 10.1108/02683940010346743
- ^ Neal R. Norrick, Alice Spitz, Humor as a resource for mitigating conflict in interaction, Journal of Pragmatics 40, 2008-10-01, עמ' 1661–1686 doi: 10.1016/j.pragma.2007.12.001
- ^ Janet K. Alberts, The Use of Humor in Managing Couples' Conflict Interactions, Routledge, 1990, ISBN 978-0-203-06285-2
- ^ Rahmel Dixon, The Effects of Humor when Coping with Stress, CMC Senior Theses, 2021-01-01
- ^ Willibald Ruch, Sonja Heintz, Chapter 1 - Humor Production and Creativity: Overview and Recommendations, Academic Press, 2019-01-01, Explorations in Creativity Research, עמ' 1–42, ISBN 978-0-12-813802-1. (באנגלית)
- ^ Feng Jiang, Su Lu, Tonglin Jiang, Heqi Jia, Does the Relation Between Humor Styles and Subjective Well-Being Vary Across Culture and Age? A Meta-Analysis, Frontiers in Psychology 11, 2020 doi: 10.3389/fpsyg.2020.02213/full
- ^ Eric J. Romero, Kevin W. Cruthirds, The Use of Humor in the Workplace, Academy of Management Perspectives 20, 2006-05, עמ' 58–69 doi: 10.5465/amp.2006.20591005
- ^ Joel B. Carnevale, Anand Benegal, The Butt of the Joke: Understanding the Social Evaluations of Humor Targets, Current Opinion in Psychology, 2023-08-01, עמ' 101680 doi: 10.1016/j.copsyc.2023.101680
- ^ Cecily D. Cooper, Dejun Tony Kong, Craig D. Crossley, Leader Humor as an Interpersonal Resource: Integrating Three Theoretical Perspectives, Academy of Management Journal 61, 2018-04, עמ' 769–796 doi: 10.5465/amj.2014.0358
- ^ Zhengwei Li, Lihua Dai, Tachia Chin, Muhammad Rafiq, Understanding the Role of Psychological Capital in Humorous Leadership-Employee Creativity Relations, Frontiers in Psychology 10, 2019 doi: 10.3389/fpsyg.2019.01636/full
- ^ Wayne H. Decker, MANAGERIAL HUMOR AND SUBORDINATE SATISFACTION, Social Behavior and Personality: an international journal 15, 1987-01-01, עמ' 225–232 doi: 10.2224/sbp.1987.15.2.225
- ^ Diane M. Martin, Craig O. Rich, Barbara Mae Gayle, Humor works: Communication style and humor functions in manager/subordinate relationships, Southern Communication Journal 69, 2004-09, עמ' 206–222 doi: 10.1080/10417940409373293
- ^ Jessica Mesmer‐Magnus, David J. Glew, Chockalingam Viswesvaran, A meta‐analysis of positive humor in the workplace, Journal of Managerial Psychology 27, 2012-01-01, עמ' 155–190 doi: 10.1108/02683941211199554
- ^ Paul B. Malone, Humor: A Double-Edged Tool for Today’s Managers?, Academy of Management Review 5, 1980-07, עמ' 357–360 doi: 10.5465/amr.1980.4288842
- ^ Shane Sizemore, Kimberly O'Brien, How to tell a joke: theories of successful humor and applications to the workplace, Management Research Review ahead-of-print, 2023-01-01 doi: 10.1108/MRR-10-2022-0724
- ^ 1 2 Sabina Trif, Oana C. Fodor, The Dark Side of Humor in the Workplace: Aggressive Humor, Exhaustion and Intention to Leave the Organization, Psihologia Resurselor Umane 17, 2019-11-20, עמ' 74–100 doi: 10.24837/pru.v17i2.292
- ^ https://www.cell.com/trends/cognitive-sciences/fulltext/S1364-6613(06)00329-9
- ^ 1 2 Yael Brender-Ilan, Abira Reizer, How Do We Perceive a Humorous Manager? Manager Humor, Impression Management, and Employee Willingness to Work With the Manager, Frontiers in Psychology 12, 2021 doi: 10.3389/fpsyg.2021.628350/full
- ^ Ifigeneia Machili, Jo Angouri, Nigel Harwood, ‘The Snowball of Emails We Deal With’: CCing in Multinational Companies, Business and Professional Communication Quarterly 82, 2019-03, עמ' 5–37 doi: 10.1177/2329490618815700
- ^ http://www.zoolo.co.il/more/humor/self.asp מהו הומור? מאת ד"ר חיה אוסטרובר - הומור עצמי
- ^ Rod A. Martin, Patricia Puhlik-Doris, Gwen Larsen, Jeanette Gray, Kelly Weir, Individual differences in uses of humor and their relation to psychological well-being: Development of the Humor Styles Questionnaire, Journal of Research in Personality 37, 2003-02-01, עמ' 48–75 doi: 10.1016/S0092-6566(02)00534-2
- ^ Wendy Wick Reaves, The Art in Humor, the Humor in Art, American Art 15, 2001-07, עמ' 2–9 doi: 10.1086/444637
- ^ Neil Schmitz, Of Huck and Alice: Humorous Writing in American Literature, U of Minnesota Press, 1983, ISBN 978-0-8166-1156-0. (באנגלית)
- ^ Joseph Bristow, Biographies: oscar wilde — the man, the life, the legend, London: Palgrave Macmillan UK, 2004, Palgrave Advances, עמ' 6–35, ISBN 978-0-230-52430-9. (באנגלית)
- ^ Tonglin Jiang, Hao Li, Yubo Hou, Cultural Differences in Humor Perception, Usage, and Implications, Frontiers in Psychology 10, 2019 doi: 10.3389/fpsyg.2019.00123/full
