אנוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֱנוֹשׁ הוא דמות מקראית; נכדם של אדם וחוה,‏[1] בנו של שת ואביו של קינן. סך ימי חייו 905 שנים.

ע"פ חשבון השנים המוזכרות במקרא, נולד אנוש בשנת 235 למניין בריאת העולם. בגיל 90 הוליד את בנו קינן. ונפטר ב-1140. שת מייצג את הדור השלישי ועוד בחייו בשנת 1056 נולד צאצאו נח המייצג את הדור העשירי לאדם הראשון.

בעברית המונחים בן אנוש ואנושות נגזרים מהיותו של אנוש, על פי הסיפור התנכ"י, אב קדמון משותף לכל בני האדם.

בספר בראשית נאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית, ד, כו)". משמעותו הפשוטה של פסוק זה היא שבימי אנוש החל הפולחן לה', אך הפרשנים המסורתיים מסבירים שאז החלו לעבוד עבודת אלילים - לדעתם המילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", ההיפך מקדושה.

וכך מסביר הרמב"ם:

א בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.

ב כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק א', הלכות א-ב

לעומת זאת, פרשן המקרא משה דוד קאסוטו העדיף להיצמד לפרשנות הפשט ולטעון שהקריאה הייתה לשם האלוהים כפשוטו. הוא מסביר כי הקריאה לאלוהים בשמו היא לאו דווקא שימוש בשם "ה'" בפולחנו, כפי שסוברת ביקורת המקרא, ובוודאי לא התחלה של עבודה זרה כפי שסוברים הפרשנים המסורתיים, אלא פנייה אליו בשם המיוחד לו, מתוך הרגשה של קרבתו הפרסונלית‏[2]. לפיכך אדם וחוה לא קראו ל"ה'" בשמו אלא בשם אלוהים, מתוך שהיו שרויים באבל וצער, ואילו קין, שהרג את אחיו, אלוהים נסתר ממנו ("ואין קורא בשמך... כי הסתרת פניך ממנו", ישעיהו ס"ד ו'), ולכן גם הוא לא היה יכול לקרוא ל"ה'" בשמו. רק כאשר נולד נכד לאדם וחוה, התחיל דור חדש ופתח תקווה לעתיד, האבל פג והייתה בשמחה שמתוכה יכלו לקרוא בשמו של "ה'". קאסוטו מעיר כי בעברית המקראית לא קיימת הבחנה כמו באנגלית, בין דבר הנעשה בפעם הראשונה לבין דבר שהתחדש לאחר שהופסק (קידומת re), וכאן ההוראה של "הוחל" אינה במשמעות של התחלה, אלא במשמעות של התחדשות הפעולה לאחר שהופסקה‏[3].

אסונות הטבע בדורו של אנוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרשים מייחסים לדורו של אנוש כל מיני שינויי טבע חריגים ובמיוחד מציינים כי בימיו הוצף שליש מהעולם.

בתנ"ך הוזכר פעמיים הביטוי "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה` שְׁמוֹ"‏[4], ודרשו על כך שפעמיים עלה הים והציף את העולם. (בנוסף לאסון המבול)‏[5]. וכך כותב רש"י בפירושו למילים "וגם אחרי כן":

"וגם אחרי כן - אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם".‏[6]

נחלקו התנאים במדרשים עד היכן הוצף הים בכל אחד מהפעמים, ומוזכרים במדרשים כ-שלושה שיטות בעניין זה.

"ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשנייה? רבי יודן ורבי אבהו ור"א בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד עכו ועד יפו. ובשנייה עלה עד כפי ברבריאה.

רבי חנניא ורבי אחא בשם רבי חנינא: בראשונה, עד כפי ברבריאה. ובשנייה, עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח): ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף, עד עכו תבא ולא תוסיף. ופה ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך.

רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר: בראשונה, עלה עד קלבריאה. ובשנייה, עד כפי ברבריאה.".‏[7]

במדרש רבה לספר בראשית נאמר: "ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חולין למזיקין."[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית ה', ו-יא; דברי הימים א', א'.
  2. ^ באופן דומה מסביר רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", במאמר השלישי, את פשרו של שם הויה.
  3. ^ פירוש על ספר בראשית, מאדם ועד נח, הוצאת מאגנס, עמ' 166-167
  4. ^ ספר עמוס, פרק ה' פסוק ח', פרק ט' פסוק ו'.
  5. ^ מדרש בראשית רבה פרשה כג' י"א.
  6. ^ פירוש רש"י לספר בראשית פרק ו' פסוק ד', ד"ה "וגם אחרי כן".
  7. ^ מדרש בראשית רבה, פרשה כ"ג, ז'".
  8. ^ מדרש רבה ספר בראשית, פרשה כג' ט'.


עשרה דורות מאדם עד נח

אדםשתאנושקינןמהללאלירדחנוךמתושלחלמךנח