מגוג

מגוג, בנו השני מתוך שבעה של יפת בנו של נח במקרא, אחיהם של גומר, תירס, יוון, תובל, משך ומדי. מגוג בדרך כלל משתייך למסורות של אחרית הימים, בעיקר בספר יחזקאל פרקים ל"ח-ל"ט בהקשר של:

	"גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל."
– יחזקאל לח ב'

הוא ידוע במיוחד על אזכורו בהקשר של מלחמת גוג ומגוג.

צאצאיו של מגוג

יוסף בן מתתיהו זיהה כצאצאיו של מגוג את העם הסקיתי, עם ממוצא הודו-אירופי שישב בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס בערבות אוקראינה הדרומית לחופיו של הים השחור. לפי דבריו היוונים קראו לסקיתיה מגוגיה.^{[דרוש מקור]}איזידורוס מסביליה הוסיף גם את הגותים לבניו של מגוג. ג'ואנס מגנאוס החשיב את בניו של מגוג גם לגותים וגם לשבדים וכריסטינה, מלכת שבדיה, החשיבה את עצמה כמספר 249 בשושלת המלכים יוצאי חלציו של מגוג.^{[דרוש מקור]}

ע"פ המלומד הפיני דניאל יוּסְלֶנְיוּס (Daniel Juslenius;‏ 1676–1752), העם הפיני הוא אחד מצאצאיו של מגוג שהיגר לפינלנד. ע"פ כמה מקורות הוא קשור גם לעם האירי. למגוג היה גם נין שנקרא "חבר", שצאצאיו הופצו באזור הים התיכון. ^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

• גוג ומגוג, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.