דן (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המצבה על המקום המיוחס כיום לקברו של דן בן יעקב באשתאול
בית הכנסת בקבר
קבר דן בן יעקב מזרחית להר תבור

דָּן, דמות מקראית , בנו של יעקב מבלהה שפחת רחל, וצאצאיו היוו את שבט דן.

מדרש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו מוסבר בספר בראשית: "וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן; עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן" (בראשית ל׳ ו׳). פירוש מדרש השם הוא שפט - דן אותי האלוהים לעקרות. בשם שמעניקה רחל לבנה משפחתה קיימת התפיסה שהעקרות היא עונש משמים.‏[1]

צאצאיו של דן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדן היה בן אחד, חֻשִׁים ("וּבְנֵי דָן, חֻשִׁים" (בראשית מ״ו כ״ג)). מצאצאיו המפורסמים הוא שמשון.

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב לדן הייתה: "דָּן, יָדִין עַמּוֹ – כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל : יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן‏[2] עֲלֵי-אֹרַח – הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר : לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'" (בראשית מ״ט ט״ז-י״ח). הפעלים דין ושפט, אשר מופיעים גם בשמו באים לידי ביטוי גם בברכת יעקב לדן. תפקידו של דן יהיה בתחום המשפט. דן יושיע את עם ישראל, כאחד השבטים במלחמות עם אויבים. בחלק השני של הברכה בפסוק י"ז מופיע דן, כמי שמתנכל לאויבי ישראל העוברים בדרכים. לדעת יוחנן מופס היכולת הצבאית של בני יעקב ודן ביניהם, קשורה בהבטחת אלוהים לאבות שמצאצאיהם יצאו מלכים.‏[3]

רש"י רואה בברכה זו את התפילה , אשר תאמר בפי שמשון, ויעקב בברכה מנבא את העומד לבוא: דן ידין עמו': ינקום נקמת עמו מפלשתים כמו דברים ל"ב, ל"ו, 'כי ידין ה' עמו כאחד שבטי ישראל': כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון ניבא נבואה זו.[4]


לפי ספר היובלים[5] נולד ב-ט' באלול.

קברו של דן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת קברו של דן בן יעקב הוא בנחלת שבט דן בצרעה. ובספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ודן נקבר בעיר בניו באשתאול.

– ספר הישר, סוף ספר יהושע

המקום המיוחס כיום לקברו של דן נמצא בשטח יער צרעה.

לפי דעת הכפתור ופרח קברו נמצא ממזרח להר תבור. ויש מעולי הרגל שציינו את הבניאס כציונו‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2011, ע"מ 158.
  2. ^ המילה שפיפון היא מילה יחידאית במקרא.
  3. ^ יוחנן מופס, אהבה ושמחה חוק, לשון ודת במקרא ובספרות חז"ל, ירושלים, מאגנס, 2002, 79-78.
  4. ^ לעניין הנבואה העתידית הרואה בשמשון כמגשים ברכה זו ראו: נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר בראשית, ירושלים, הסוכנות היהודית, 1977, 397-393.
  5. ^ פרק כח פסוק כה
  6. ^ ספר מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל