יפת בן נח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "יפת" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יפת (פירושונים).
יפת, יצירה של Guillaume Rouillé מ-1553

יָפֶת, דמות מקראית, בנו השלישי של נח במקרא, אחיהם של שם ושל חם.

על פי רשימת העמים שבבראשית, י', ליפת היו שבעה בנים (כלומר, מיוחסים לו שבעה עמים): גומר, מגוג, תירס, יוון, תובל, משך, ומדי. (משך ותובל מוזכרים מספר פעמים בנבואת יחזקאל, ומהנבואות כמו גם ממקורות אשוריים ויווניים נובע כי שתי האומות שכנו באזור מזרח אסיה הקטנה. גם במקורות האשוריים והיווניים שתי האומות בלתי ניתנות להפרדה).

ובני גומר: אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני יוון: אלישה ותרשיש, כתים ודודנים.

יפת בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפשטות התנ"ך באירופה, נתפסה הדמות של יפת על ידי הנוצרים האירופאים כאבי האירופאים. לכן הביטוי "יפתי" נזכר בהקשרם של האירופאים. הביטוי היה שימושי גם בפיהם של סופרים פרה-דארוויניסטים במה שהפך לימים להיות הקבוצה ההודו-אירופית, דוברת השפות ההודו-אירופיות.

יש המאמינים כי יפת נזכר אצל תרבויות אחרות: היוונים הפאגאנים מכירים אותו כ"יאפטוס", הסנסקריט ההודי מכיר אותו כ"פרה-יפאתי" והרומאים מכירים אותו כ"לו-פאטר" או "האב יובה", שהפך ליופיטר[דרוש מקור]. בכל אופן, אלה הם כנראה רק צירופי מקרים. באיטלקית נשמר השם ג'פטו שמקורו מ"יפת".

שם חם ויפת ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו