ג'ואקינו רוסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ואקינו רוסיני

Gioacchino Rossini

Rossini1.jpg
נולד 29 בפברואר 1792

פזארו, איטליה

נפטר 13 בנובמבר 1868

פאסי, צרפת

ג'ואקינו אנטוניו רוסיניאיטלקית: Gioacchino Antonio Rossini, ‏29 בפברואר 1792 - 13 בנובמבר 1868) היה מלחין איטלקי.

רוסיני נולד להורים מוזיקליים - אביו היה נגן קרן ואמו זמרת, ונטבל ביום הולדתו בשם Giovacchino, אך נודע בשמו המקוצר Gioacchino. כילד למד לנגן בכינור ובצ'מבלו, ונתברך בנוסף בקול נעים לאוזן. אמו דחתה בתוקף את הצעתו של אחיה, לסרס את הבן המוכשר על מנת לשמר את קול הסופרן שלו, ורוסיני היה אסיר תודה לה על כך. בגיל 14 עבר לקונסרבטוריון של בולוניה ושם למד הלחנה וגם נגינה בצ'לו ובפסנתר. ארבע שנים מאוחר יותר השלים את חוק לימודיו כשבאמתחתו כבר אופרה אחת ומספר יצירות מוזיקליות.

בשנים שלאחר מכן כתב רוסיני אופרות רבות, אשר לא נתפרסמו במיוחד. האופרה Tankred, אותה הלחין בשנת 1813 הייתה להצלחתו הראשונה. הוא המשיך בהלחנת אופרות לבתי אופרה איטלקיים, ובשנת 1815 מונה למנהלם של שני בתי האופרה של נפולי. חוזה ההעסקה שלו חייב לכתוב אופרה אחת מדי שנה לכל אחד מבתי האופרה, אך לא מנע ממנו לעבוד עבור ערים אחרות.

לא כל האופרות שהלחין התקבלו בעין יפה: הופעות הבכורה של "הספר מסביליה" ושל "לכלוכית" ברומא לא היו הצלחה מסחררת. רק בבימויים מאוחרים יותר זכו לאהדת הקהל. בנאפולי הכיר רוסיני את איזבלה קולבראן, זמרת אופרה לה נישא בשנת 1823 וממנה התגרש בשנת 1836. לאחר שהות בת חמישה חודשים בלונדון, שם הובטח לו שכר נאה בKing's Theatre, קיבל בשנת 1824 את ניהול האופרה האיטלקית בפריז. שנתיים מאוחר יותר היה למלחין החצר המלכותי ולמפקח הכללי על השירה בצרפת.

ב-1829 הלחין את "וילהלם טל", האופרה האחרונה שכתב. בסך הכול הותיר אחריו במהלך שני עשורים, 39 אופרות שונות. בפרק זמן זה קנה לעצמו שם של אומן האופרה בופה (האופרה הקומית), אף שכתב גם אופרות רציניות. בשנת 1830 איבד את משרותיו הרשמיות, לאחר שמלך צרפת נאלץ לוותר על כיסאו בעקבות מהפכת יולי. באמצעות פנייה לרשויות, הצליח רוסיני להבטיח לעצמו קצבה לכל החיים.

רוסיני היה ידוע כנהנתן ואוהב חיים, וחלק מפרסומו קשור לפן הגסטרונומי: מנות אוכל משובחות מהמטבח הצרפתי נקראות על שמו. המפורסמת שבהן היא טורנדו רוסיני (Tournedos Rossini): אומצת פילה בקר צלויה עם פרוסת כבד אווז, בתוספת פטריות כמהין או בתוספת ציר בקר. לפי המסופר רוסיני עצמו המציא את המנה הזו.

בשנים 1836 עד 1848 פעל רוסיני בבולוניה כמנהל בית הספר למוזיקה. הוא המשיך להלחין, אך הקדיש עצמו עתה למוזיקה הדתית והקאמרית. בשנים אלו גם נשא את אשתו השנייה, הצרפתייה אולימפ פליסייה, לה היה נשוי עד מותו. עקב חוסר שקט פוליטי בבולוניה נמלט ב-1848 לפירנצה. ב-1855 שב לפריז, ובה בילה את שארית חייו.

ליצירותיו החשובות בתקופה שלאחר כתיבת האופרות משתייכות ה"סטאבאט מאטר" והPetite Messe Solennelle, שהיא יצירה בת 90 דקות על אף שמה. לחניו מוכרים בזכות אלמנט הבדיחה שבהם, וגם הכותרות שנתן ליצירותיו ("אטיודים אסטמתיים", "ואלס מעונה", "חטאים של זיקנה") מעידות על חוש ההומור שלו.

רוסיני סבל מדיכאון, בעיקר במחצית השנייה של חייו, שנבע כנראה ממחלת מין בה נדבק בנעוריו, והוא מת מסיבוך של ניתוח במעיו. נקבר בפר לשז בשנת 1868. ב-1877 הועבר גופו לפירנצה שבאיטליה מולדתו, אך מערת הקבורה הריקה בפריז נשארה ומוקדשת עד היום לזכרו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]