מריאן אנדרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריאן אנדרסון בצילום מאת קרל ואן וכטן

מריאן אנדרסוןאנגלית: Marian Anderson; ‏27 בפברואר 1897 - 8 באפריל 1993) הייתה זמרת קונטראלטו אפריקאית-אמריקאית, הזכורה בעיקר הודות להופעתה ביום א' של פסחא, 1939 על מדרגות יד הזיכרון ללינקולן בוושינגטון הבירה. את הקונצרט, שהחל בשירה מכובדת ומרגשת של "אמריקה", ארגנו הגברת הראשונה אלינור רוזוולט ושר הפנים הרולד אייקס אחרי ש"בנות המהפכה האמריקאית" סיכלו את הזמנתה של מריאן לשיר באולם החוקה בשל גזעה. כתוצאה מן הסערה שחולל סירובן של בנות המהפכה להתיר לאנדרסון לשיר שם, פרשו אלפי חברות, ובכללן אלינור רוזוולט, מן הארגון וכעבור ארבע שנים בסך הכול הזמינו בנות המהפכה את אנדרסון לשיר באירוע צדקה לטובת הצלב האדום האמריקאי.

מריאן אנדרסון נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה. היא הצטרפה למקהלת הילדים של הכנסייה בגיל שש והגישה בקשה להתקבל לבית ספר למוזיקה ללבנים בלבד אחרי סיום לימודיה, בשנת 1921, אבל נדחתה משום שהייתה שחורה. הממונה על טופסי ההרשמה ענתה, "איננו מקבלים צבעונים", כאשר ניסתה להירשם לבית הספר. כתוצאה מכך, מריאן אנדרסון המשיכה בלימודי השירה באופן פרטי.

הופעת הבכורה שלה התקיימה בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ב-26 באוגוסט 1925 ונחלה הצלחה מיידית, גם בקרב המבקרים. בשנת 1928 שרה בפעם הראשונה בקרנגי הול. המוניטין שלה זכו לקידום נוסף בזכות ממסע קונצרטים שערכה באירופה בראשית שנות ה-30'. המלחין הפיני יאן סיבליוס הקדיש לה את שירו "בדידות". בשנת 1935 קיבל עליו האמרגן סול יורוק את ניהול עסקיה וייצג אותה למשך שאר הקריירה שלה.

ב-7 בינואר 1955 ניפצה אנדרסון את מחסום הצבע כשהייתה לאפריקאית-אמריקאית הראשונה שהופיעה עם המטרופוליטן אופרה בניו יורק. בהזדמנות זו שרה בתפקיד אולריקה ב"נשף המסכות" של ג'וזפה ורדי. במתיקות האירוע הזה ניסכה מרירות הואיל ואנדרסון, בגיל 58, כבר לא הייתה במיטבה מבחינה ווקאלית.

בשנת 1958 הוכרזה רשמית כנציגה באומות המאוחדות, גושפנקא רשמית לתפקיד של "שגרירת רצון טוב" מטעם ארצות הברית שמילאה כבר בעבר, ובשנת 1972 הוענק לה פרס השלום של האו"ם.

אחרי מסע פרידה מקיף, בכללו הופיעה במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות, פרשה מן השירה בשנת 1965. עם זאת, המשיכה להופיע בציבור, בקריינות ל"דיוקן לינקולן" של קופלנד, כולל הופעה עם תזמורת פילדלפיה בסאראטוגה בשנת 1976, בניצוח המלחין. מאמציה קיבלו הכרה והוקרה בפרסים רבים, ביניהם פרס מרכז קנדי ופרס גראמי למפעל חיים בשנת 1991.

בשנת 1993 מתה אנדרסון בגיל 96 בפורטלנד, אורגון, בבית אחיינה, המנצח ג'יימס דהפריסט. היא קבורה בבית הקברות עדן בפילדלפיה.

הסרט התיעודי משנת 1939, "מריאן אנדרסון: קונצרט יד לינקולן", נבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

ב-1963 העניק לה הנשיא ג'ון קנדי את מדליית החירות הנשיאותית, וב-1977 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס, שני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.

ב-27 בינואר 2005 הוצא בול זיכרון של ארצות הברית לכבוד מריאן אנדרסון ועליו תמונתה. הבול הוא בערך של 37 סנט והנו חלק מסדרת "המורשת השחורה".

מריאן אנדרסון קיבלה את אות הבאפאלו הכסוף, אות הכבוד הגבוה ביותר למבוגרים שמעניקה תנועת הצופים של אמריקה.