גלן מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלן מילר

גלן מילראנגלית: Glenn Miller1 במרץ 1904 - כנראה 15 בדצמבר 1944) היה מוזיקאי ג'אז אמריקאי, מנהלה ומנצחה של תזמורת "ביג בנד" (Big band), שנשאה את שמו ושנעימותיה בסגנון הסווינג הפכו ללהיטים מבוקשים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלן מילר נולד ב-1 במרץ 1904. תזמורתו הוקמה ב-1937. את הצלילים המובילים בתזמורת השמיעו קלרינט וסקסופון והצטרפו אליהם בנגינה הרמונית שלושה סקסופונים נוספים, שיצרו את הצליל המיוחד של התזמורת בליווי קולי של "המודרניירס" (the Modernaires), והזמרים ריי אברלי (Ray Eberle), טקס בנק (Tex Beneke), מריון יוטון (Marion Hutton), דורותי קלייר (Dorothy Claire) ופאולה קלי (Paula Kelly).

עטיפת תקליט גלן מילר

ב-1938 חתמו מילר ותזמורתו על חוזה הקלטות עם חברת תקליטי RCA. הם התפרסמו באביב 1939, בעקבות הקונצרטים שקיימו באולם הריקודים בגלן איילנד קזינו היוקרתי שבניו יורק, ובאולם הנשפים של "סידר גרוב" בניו ג'רזי. צלילי הסווינג המיוחדים של התזמורת משכו את תשומת לבם של המאזינים וגם של חברות התקליטים ועד מהרה כיכב מילר בראש מצעד המכירות ומצעדי הפזמונים בכל רחבי ארצות הברית. תזמורתו הקליטה עשרות להיטים, הגדולים ביניהם היו "מונלייט סרנייד","אין דה מוד" (In the Mood), "יש לי נערה בקלמזו" (I've Got a Gal in Kalamazoo), "צומת טוקסידו" (Tuxedo Junction) ו"צ'טנוגה צ'וצ'ו" (Chattanooga Choo Choo).

מילר הפך פופולרי במיוחד בקרב חיילי ארצות הברית שלחמו באירופה ובאוקיינוס השקט. הוא הרבה להופיע בפני חיילים, וגם תוכנית הרדיו הפופולרית שלו בארצות הברית, "סרנדה בשקיעה" (Sunset Serenade), הוקדשה ללובשי המדים בחזית. בכל תוכנית התבקשו חיילים בחמישה בסיסים שונים לדרג את הלהיטים הפופולריים ביותר בעיניהם מבין הנעימות שהשמיעה התזמורת. עורכי התוכנית ערכו הגרלה והבסיס שזכה בתום התוכנית קיבל במתנה מכשיר רדיו ו-50 תקליטים של הלהקה.

השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1942 התנדב מילר לשרת בצבא ארצות הברית. הוא גויס לצבא בדרגת קפטן והקים את "תזמורת חיל האוויר של גלן מילר" (the Glenn Miller Army Air Force Band), שנחשבה לטובה שבתזמורותיו וקיימה לא פחות מ-800 הופעות, מהן רבות בפני החיילים באירופה.

מטוס שהוביל את מילר מלונדון להופעה בפני חיילים אמריקנים בפריז, ב-15 בדצמבר 1944, צלל מעל חופי צרפת ונעלם. גופתו של מילר לא נמצאה, והוא הוכרז נעדר. ההערכה היא כי המטוס הקל שבו טס נפגע על ידי מפציצים של חיל האוויר המלכותי ששבו ממשימת הפצצה בגרמניה, והטילו את המשקל העודף של הפצצות שנותרו להם מעל לתעלה, כדי לחסוך בדלק. אחת הפצצות פגעה כנראה במטוסו של מילר והוא התרסק בים.

לאחר מותו המשיכה תזמורת חיל האוויר להופיע עד לסיום המלחמה. המוזיקה של מילר ותזמורתו נשארה פופולרית לאורך שנים רבות.

על מילר ותזמורתו נכתבו ספרים רבים, והופק סרט עלילתי בשם "סיפורו של גלן מילר" (1953), בכיכובו של ג'יימס סטיוארט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bedwell, Stephen F. A Glenn Miller discography and biography. Glenn Miller Appreciation Society, 1956
  • Butcher, Geoffrey. Next to a letter from home : Major Glenn Miller’s wartime band. Mainstream Pub., 1986
  • Flower, John. Moonlight serenade : a bio-discography of the Glenn Miller civilian band. Arlington House, 1972
  • Garrod, Charles. Glenn Miller and his orchestra. Joyce Record Club, 1995.
  • Polic, Edward F.. The Glenn Miller Army Air Force Band : I sustain the wings. Scarecrow Press / Institute of Jazz Studies /Rutgers University, 1989.
  • Simon, George Thomas. Glenn Miller and his orchestra. Da Capo Press, 1980
  • Snow, George. Glenn Miller & the age of swing. Dempsey and Squires, 1976.
  • Tanner, Paul. Every night was New Year’s eve  : on the road with Glenn Miller. Cosmo Space, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]