אלביס פרסלי
 |
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
המונח "אלביס" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת טלוויזיה ישראלית, ראו: "אלביס".
| אלביס פרסלי | |
|---|---|
 אלביס פרסלי בשנת 1970 |
|
| מידע כללי | |
| שם לידה | אלביס אהרון פרסלי |
| תאריך לידה | 8 בינואר 1935 |
| מקום לידה | טופלו, מיסיסיפי, ארצות הברית |
| תאריך פטירה | 16 באוגוסט 1977 |
| מקום פטירה | ממפיס, טנסי, ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1953 עד 1977 |
| סוגה | רוקבילי, רוק'נ'רול, רוק וקאנטרי |
| עיסוק | זמר ושחקן |
| כלי נגינה | זמרה, קלידים, גיטרה |
| חברת תקליטים | סאן רקורדס, תקליטי RCA |
| אתר אינטרנט | Elvis.com |
אלביס אהרון פרסלי (באנגלית: Elvis Aaron Presley; 8 בינואר 1935 - 16 באוגוסט 1977) היה זמר אמריקאי, מהזמרים המצליחים בכל הזמנים. פעל במהלך שנות החמישים, השישים והשבעים. זכה לכינוי "מלך הרוק אנד רול", או "מלך הרוק", ולעתים נודע בכינוי המקוצר "המלך". בנוסף היה שחקן קולנוע מצליח והשתתף ב-33 סרטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] הקריירה
[עריכה] ילדותו ותחילת דרכו
אלביס נולד בשנת 1935 בעיירה טופלו שבמיסיסיפי, לורנון אלביס פרסלי בן ה-18, ולגלדיס לאב סמית' בת ה-22. אלביס נולד בבית צנוע עם שני חדרים שנבנה במיוחד על ידי אביו לקראת לידתו של אלביס. אחיו התאום של אלביס, ג'סי גארון פרסלי, נולד כ-35 דקות לפני אלביס אך מת במהלך הלידה. אמו של אלביס עבדה באותה העת כפועלת במפעל טקסטיל ואביו עבד במכולת.
הוריו של פרסלי היו ברובם ממוצא מערב אירופי, בעלי שורשים סקוטיים, אירים ונורמנים, ואילו מצד אימו הוא היה גם בעל שורשים צ'רוקיים ויהודיים[דרוש מקור].
ההשפעה המוזיקלית הראשונית על אלביס הילד הייתה מוזיקת הגוספל הדתית. משפחתו השתתפה בקביעות בטקסים בכנסייה המקומית. אלביס העיד על כך: "מאז היותי בן שנתיים, הכרתי רק את הגוספל. המוזיקה הזאת הפכה לחלק כל-כך משמעותי בחיי, עד שהייתה לי טבעית כמו הריקוד. זו הייתה הדרך שלי להימלט מהצרות, להירגע ולהשתחרר". במשך כל חייו, תוך כדי ההקלטות באולפן, בסביבתו הפרטית ולאחר הופעות, נהג אלביס להצטרף למפגשים לא רשמיים (סשנים) של מוזיקת גוספל.
בשנת 1938 המשפחה איבדה את ביתם לאחר שורנון הורשע ונשלח לכלא בגין הונאה. בעת שורנון שהה בכלא גלדיס ואלביס התגוררו עם קרובי משפחה. ורנון שוחרר מהכלא לבסוף בשנת 1941.
בגיל 10 אלביס הופיע לראשונה בתחרות שירה וזכה במקום השני. כעבור כשנה קיבל מאמו את הגיטרה הראשונה שלו כמתנת יום הולדת אשר ניתנה לו במקום אופניים אותם משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה לרכוש. במהלך השנה הבאה פרסלי קיבל שיעורי גיטרה משני דודיו ומהכומר של הכנסייה החדשה שאליה הצטרפה משפחתו. פרסלי למעשה מעולם לא קיבל הכשרה פורמלית בתחום המוזיקה ומעולם לא למד לקרוא תווים, ובפועל למד במהלך ילדותו לנגן בגיטרה לפי האוזן.
בנובמבר 1948, כאשר היה אלביס בן 13, עברה משפחתו לממפיס שבטנסי שם היו לאביו יותר הזדמנויות למצוא עבודה. באותה העת גלדיס עבדה במשמרות לילה בבחת חולים מקומי בעוד שורנון עבד בעבודות מזדמנות שונות. לאחר שהמשפחה התגוררה במשך קרוב לשנה בבית מושכר בתנאים קשים, לבסוף המשפחה עברה לגור בדירת שתי חדרים בקומפלקס דיור ציבורי. באותה העת פרסלי עבד גם כן בעבודות מזדמנות שונות על מנת לסייע לפרנסת המשפחה, בהם כיסוח מדשאות, שטיפת מכוניות ומכירת גלידה. פרסלי סיים את לימודיו בתיכון בשנת 1953. באותה העת פרסלי החל לעבוד בתור נהג משאית ובמקביל למד חשמלאות. בזמנו הפנוי נהג לשיר ולנגן בגיטרה שלו.
[עריכה] סאן רקורדס והולדת הרוקנ'רול
באוגוסט 1953, פרסלי שילם לחברת "סאן רקורדס" (Sun Records) על מנת להקליט עבור אימו ליום הולדתו את השירים "My Happiness" ו-"That's When Your Heartaches Begin" על גבי תקליטון חובבים. מייסד חברת סאן רקורדס, סם פיליפס, והעוזרת מריון קייסקר שמעו את התקליטים, וזיהו את כשרונו של אלביס. ביוני 1954 הם קראו לו כדי למלא את מקומו של זמר בלדות חסר. למרות שהפגישה לא נשאה פרי, צרף פיליפס את אלביס לשני מוזיקאים מקומיים, סקוטי מור וביל בלאק כדי לראות מה יוכלו לעשות ביחד. במהלך הפסקה בחזרות ב-5 ביולי 1954 החל אלביס לשיר באופן ספונטני את "That's Alright Mama", ופיליפס לחץ על כפתור ההקלטה, בחושבו שאולי אלביס מצא נישה טובה. במהלך הקלטה היסטורית זו, נוצר סגנון חדש שהיה כמו שהגדיר זאת אלביס עצמו "לא דומה לשום סגנון", השיר הראשון שהוזכר, "that all right", של זמר הבלוז האפרו-אמריקאני ארתור "ביג בוי" קרואדפ, הוקלט בסגנון קאנטרי ווסטרן (מוזיקה עממית לבנה מדרום ארצות הברית), מצדו השני של התקליטון הקליט אלביס שיר קאנטרי מפורסם של ביל מונרו עם נגיעות בלוז"blue moon of kentucky"', אם כך אפשר לסכם ולהגדיר כי ברגע זה חל מהפך היסטורי שפרץ את מחסומי הגזע בארצות הברית ובכל העולם: שיר בלוז מובהק בסגנון קאנטרי, ומצידו השני שיר קאנטרי בסגנון בלוז, רוקנ'רול הגיע.
[עריכה] הנפילה והחזרה
הצלחתו של אלביס החלה מלהיטו הראשון "הכל בסדר" בשנת 1954 ולא דעכה לאורך השנים הבאות, אך עם גיוסו לצבא ארצות הברית בשנת 1957 לשנתיים של שירות צבאי, הופסקה פעילותו המוזיקלית של אלביס וב-1958 הוא נשלח לפרידברג, בגרמניה. באותה שנה נפטרה אמו, אשר הייתה אלכוהוליסטית, מדלקת כבד. ב-2 במרץ 1960 שב אלביס לארצות הברית, ועל אף שעם שובו לבמה, המשיך להנפיק להיטים ולהופיע בסרטי קולנוע, הרי שאלביס מעולם לא חזר לנקודת השיא שלו ולדעת רבים כמו ג'ון לנון שאמר כי "אלביס מת ביום בו התגייס לצבא"[דרוש מקור] היה זה סוף התקופה היצירתית שלו, ואלביס נע לכיוון נוסחתי שמרני ומלודי יותר.
במהלך שנות השישים אלביס מיעט להופיע וחלה נסיגה משמעותית במכירות תקליטיו ובביקוש להופעותיו. בשנת 1968 חזר אלביס להופיע באולמות מלאים, עם חומר חדש ועם הופעה חדשה שהשיבה אותו לחזית הבמה ואף הכתירה אותו ל"מלך הרוק". בשנת 1969 שב פרסלי לראש טבלת המצעדים עם להיטו הידוע "מחשבות חשדניות". באותה שנה הוציא אלביס את אלבומו: "מאלביס בממפיס", שהוקלט באולפן בו התחיל את דרכו המוזיקלית. אלבום זה, שהכיל להיטים רבים, השיב את אלביס למעמדו במצעדים, בהאזנות וטבלאות המכירות. לאחר תקופה זו חלה שוב דעיכה בקריירה המוזיקלית של אלביס, במהלכה התמכר לתרופות ולאכילה, דבר שהקשה על פעילותו הסדירה. למרות כל זאת בשנת 1973 הופיע אלביס בהוואי במופע הראשון ששודר על ידי לוויין בשידור חי מחוף אל חוף[דרוש מקור], ובו צפו בו 1.5 מיליארד בני אדם מחמש יבשות, וזכה ל-50 אחוזי צפייה בטלוויזיה האמריקאנית, במופע זה שר אלביס את להיטיו הגדולים מכל התקופות: "אהבה בוערת", "כלב ציד", "ג'וני בי גוד", "קדחת", "מחשבות חשדניות" ו"טרילוגיה אמריקאית", וכן מספר שירים אותם חידש: "משהו" של להקת הביטלס, ו"דרכי" של פרנק סינטרה.
לאחר הופעה זו שב אלביס אל דעת הקהל כ"מלך הרוק'נ'רול", אך התמכרויותיו הקשות הפריעו לקידום הקריירה שלו. הופעתו האחרונה הייתה ב-"Market Square Arena" באינדיאנפוליס ב-26 ביוני 1977, ובאוגוסט אותה שנה, נפטר בגיל 42.
[עריכה] מותו
בשנת 1977 נפטר אלביס פרסלי, גופתו נמצאה בחדרו בביתו, "אחוזת גרייסלנד". ישנן מספר גרסאות לגבי התיאור המדויק. אך הגרסה המדויקת הייתה משימוש מופרז בתרופות מרץ להן היה מכור כאשר החל להופיע בלאס וגאס בתחילת שנות ה-70, והשימוש בהם הוגבר במידה ניכרת בעקבות גירושיו והלחץ הגובר של מסעות ההופעות המתישים. בעיות בריאותיות נוספות מהם סבל כמו: לחץ דם גבוה, משקל יתר (הוא שקל כ-150 ק"ג בסוף דרכו), קרישי דם ברגליים לא הוסיפו לו אורך חיים. גרסה נוספת טוענת כי גופתו של אלביס נמצאה בשירותים, כשהמבורגר בידו. גרסה זו אף זכתה לפרודיה, בקליפ לשיר "Without Me" של הראפר האמריקאי אמינם משנת 2002, בו נראה אלביס יושב בשירותים, מוציא סנדוויץ' מהאסלה ואוכל אותו.
אחרי מותו, נוצר סביב דמותו של אלביס פולחן אישיות בקנה מידה גדול שנמשך עד היום בכל רחבי העולם. בשנת 1999 נקרא על שמו האסטרואיד 17059 אלביס.
[עריכה] מיתוסים סביב מותו
מיד לאחר קבורתו של אלביס פרסלי בבית הקברות "פורסט היל" ניסו מעריצים אחוזי טירוף ליטול חלקים מגופתו של הזמר המנוח. משהבחינו שומרי בית העלמין בנעשה, החליטה המשפחה, בהתייעצות עם השלטונות, להעביר את ארונו של הזמר המנוח לאחוזת "גרייסלנד", שבה התגורר, ולהטמינו שם בקרקע. בלילות הבאים גדל מספר המעריצים באזור, ומשניסו לקחת לעצמם כמה מן האיברים, חפרו כמה מהם בחלקת הקבר ולמרבה ההפתעה, לא מצאו בה דבר. השמועה כי הקבר ריק ואין בו מאומה, פשטה מיד בקרב קהל האוהדים ונפוצה בעולם כולו. עד אשר הזדרזה המשפחה להסביר את פתרון התעלומה, כבר התגבש המיתוס לפיו אלביס פרש לאי בודד, שאותו רכש לשם כך, ושם הוא חי עד עצם היום הזה בזהות בדויה, ואף נוהג להקליט שירים חדשים מדי פעם.[דרוש מקור]
עוד מיתוס לגבי מותו, אומר שאלביס נחטף על ידי חייזרים.[דרוש מקור]
[עריכה] חייו האישיים
אלביס פגש את אשתו, פריסילה בגרמניה כאשר הייתה בת 14. הם יצאו במהלך שנות ה-60, ונישאו ב-1 במאי 1967 בלאס וגאס. בתם, ליסה מארי פרסלי נולדה ב-1 בפברואר 1968.
במהלך נישואיהם, ניהל פרסלי רומנים רבים המתוארים בפרטי פרטים בספרים אשר נכתבו עליו, וכאשר גילה אלביס כי אשתו מנהלת רומן עם חברם המשותף, מייק סטון, רצה להורגו אך לבסוף חזר בו מהרעיון.
הם נפרדו ב-23 בפברואר 1972, והסכימו ביניהם לחלק את המשמורת על בתם. הם התגרשו סופית ב-1973. לאחר הגירושים, מצבו של אלביס הדרדר, הוא הפך לאדם מבודד, הוא עלה במשקל והשימוש שלו בכדורים גבר. דברים אלו השפיעו לרעה על בריאותו, מצב רוחו והתנהגותו על הבמה.
[עריכה] גרייסלנד
בשנת 1957, בהיותו בן 22, פרסלי רכש עבורו ועבור הוריו את ביתו הממוקם בחווה ענקית המכונה "גרייסלנד" הממוקמת 13 קילומטרים מדרום למרכז העיר ממפיס, תמורת 100 אלף דולרים. האחוזה מורכבת משתי קומות מגורים המכילות 23 חדרים (בהם שמונה חדרי שינה עם שירותים צמודים), בריכת שחיה, גן מדיטציה (בו נקברו לבסוף פרסלי והוריו) ואורוות.
פרסלי התגורר באחוזה משנת 1957 ועד שנפטר בשנת 1977. תחילה פרסלי התגורר באחוזה עם הוריו. לאחר מותה של אימו בשנת 1958 נישא אביו במהלך שנת 1960 לדי סטנלי, והם עברו להתגורר בבית הסמוך לאחוזה.
בעקבות התהילה הרבה שלה זכה פרסלי הפך מעונו עם השנים לאחת מהאטרקציות התיירותיות הגדולות ביותר של ממפיס. לאחר מותו של פרסלי, גרושתו של אלביס פרסיליה פרסלי פתחה את גרייסלנד למבקרים בשנת 1982 ובעקבות כך גרייסלנד הפכה לאחת המקומות המתוירים ביותר בארצות הברית כאשר מדי שנה נוהגים לפקוד את האתר בסביבות חצי מיליון מבקרים, בהם מעריצים רבים של פרסלי שמגיעים לאחוזה מכל רחבי העולם כדי לחלוק כבוד אחרון לפרסלי.
[עריכה] מורשת והשפעה
פרסלי היה המוביל והזרז העיקרי למהפכת הרוק'נרול בשנות החמישים. מהרגע שבו הופיע בתוכניתו של אד סליבאן בספטמבר 56' חולל אלביס את תחילתו של עידן חדש ומרגש במוזיקה המכונה "עידן הרוק" (Rock era) הוא היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה. חשיבותו הייתה אדירה ופורצת דרך: החל מאלבומו הראשון (שהיה אלבום הרוק הראשון שנמכר מעל מיליון עותקים): "Elvis Presley", שנקרא בבריטניה בטעות "Rocknroll'", הציג אלביס את הקו המנחה שהזניק אותו לדרגת כוכב על (בעיקר) בשנות ה-50: קאנטרי ובלוז בלבוש חדש: סגנון מוזיקת רוק משובחת, המתפרצת מהנשמה, לא רק זאת: טכניקות ההקלטה שבהם השתמש אלביס היו חדשניות לזמנן (למשל הכפלת קול), ושימשו אבן דרך בטכניקות הקלטה של מוזיקה כשהשפיעו על דור שלם של מוזיקאים (בהם הביטלס (כך לנון: "אם לא היה אלביס גם אנו לא היינו", ומקרטני: "דבר לא השפיע עליי עד אלביס פרסלי") הרולינג סטונס, בוב דילן, דייוויד בואי (שהעיד כי פרסלי היה אחד מאליליו), הדלתות, הבי ג'יז, ניל יאנג, לד זפלין, (לדברי ג'ימי פייג' - "מה שגרם לי להיכנס לעסק היה השיר "Baby lets play house" של אלביס", נערי החוף, אריק קלפטון, ג'ניס ג'ופלין, ניק קייב, ג'ון קייל, הקלאש (שהשתמשו בעטיפת אלבומו הראשון לעיצוב עטיפת אלבומם הראשון "London calling"), קווין (שלהיטם הגדול " Crazy little thing called love" נוגן ומושר בסגנון אלביסי מקצועי), ג'ימי הנדריקס (שביצע גרסת כיסוי ל"מלון שברון הלב" ושירים נוספים של המלך), הסמיתס, בוי ג'ורג', U2, השפעתו חרגה מעבר לתחום המוזיקלי (לראייה: אנדי וורהל שיצר קולאז שלו בחלק מעבודותיו) ארוסמית', מוריסי, רוד סטיוארט, גאנס אנד רוזס, מוטלי קרו, דנציג ועוד).
בנוסף לכך נתן אלביס לגיטימציה לשירי הבלוז של אמנים שחורים שהיו מוחרמים ממסדית, והם החלו להישמע בתחנות השידור הממלכתיות שהשמיעו עד אז שירי בלוז בביצוע אמנים לבנים בלבד (לדברי ריצ'רד הקטן: "כשהתחלתי, לא נהגו לנגן ברדיו תקליטים של אומנים שחורים עד שהגיע אלביס ועל כך אני מודה לאלוהים") ולדברי ג'יימס בראון: "אלביס לימד את אמריקה הלבנה להשתחוות בפני אמריקה השחורה". בנוסף הנחיל אלביס תרבות לבוש והתנהגות, וגרם לכך שחברות מסחריות יתייחסו לבני הנוער כצרכנים לכל דבר. לאונרד ברנשטיין אמר עליו כי "אלביס חולל את המהפכה התרבותית הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי". הוא היה גם האמן הראשון שהקליט שיר שנכתב על ידי אישה[דרוש מקור] (ורה מסטון – Vera Maston) שכתבה לו את להיטו הראשון "מלון שברון הלב" – Heartbreak Hotel (שנכתב בעקבות מקרה התאבדות) והראשון שהשתמש בקול אישה כליווי קולי בז'אנר המוזיקה הפופולרית[דרוש מקור], (My wish came true).
למרות הטענה כי אלביס "גנב מוזיקה" מאמנים אפרו אמריקניים[דרוש מקור], היה ידוע כי אמנים רבים, הן שחורים והן לבנים, נהגו להפרות זה את זה מבחינה מוזיקלית באותה העת - למשל צ'אק ברי שהושפע ממוזיקת הקאנטרי. כמו למשל שירו "Ida red", המוזיקה של אלביס הייתה מורכבת משירים קצרים ופשוטים, מהם שמחים ומהירים שנוגנו בגיטרה חשמלית, כמו "A Little Less Conversation" (שהגיע לראש המצעד הבריטי 25 שנה לאחר מות מבצעו) ו-"Heartbreak Hotel", אך לצדם גם שירים שקטים ועדינים שנוגנו בגיטרה אקוסטית, כמו "Can't Help Falling in Love".
הקהל של אלביס היה היסטרי, ומעריצותיו היו צורחות כשהוא היה עולה לבמה, ובמיוחד כשהוא היה מתחיל "לרקוד", בכך קדם אלביס לביטלס בתופעת ההערצה ההיסטרית לאומן, ועורר זעם רב של גופים שונים ומשונים כמו הכנסייה (שראתה בו וביצירתו המוזיקלית יצירות של השטן), ארגונים גזעניים שראו בו אומן "שחור" יתר המידה, והורים מודאגים שכינו אותו "משחית הנוער" והשפעתו הייתה עד כדי כך מסיבית שהאומן נפל "קורבן" בתקופת "המלחמה הקרה", וכאשר גויס לצבא האמריקני ב-1958 והוצב במערב גרמניה, גרמה הצבתו שם לתסיסה כה רבה בקרב הנוער המזרח אירופי, עד ששליט ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב הגדיר אותו בשנת 1959 כ"סמן הבולט ביותר לניוון הקפיטלסטי והבורגני".[דרוש מקור]
נוסף על היותו זמר, פרסלי היה גם שחקן קולנוע. פרסלי שיחק לאורך השנים בעשרות סרטים והופיע בתוכניות טלוויזיה שונות, בהם זו של אד סאליבן אשר במהלכה צפו בפרסלי בסביבות 60 מיליון איש. למרות שרוב סרטיו לא נחשבו ליצירות מופת, סרטו הדוקומנטרי האחרון "Elvis on tour" שיצא בשנת 1972 (ובו השתתף בעריכה מרטין סקורסזה) זכה בפרס גלובוס הזהב עבור "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 72'".
אלביס, אשר כונה "המלך" ושבר את כל שיאי ההצלחה של זמנו שיאים שלא נשברו עד עצם היום הזה.[דרוש מקור]
[עריכה] סגנון אומנותי
אלביס נודע בהופעתו החיצונית הייחודית: בלורית שחורה גדולה, פיאות לחיים ארוכות ומשולשות וחליפה לבנה נוצצת הכוללת "מכנסי צינור". סגנון לבוש מיוחד זה השפיע על האופנה במשך כעשור לאחר מכן ומזוהה עד היום עם אלביס.
כמו כן, נודע אלביס בתנועות הגוף הפרובוקטיביות שלו, אשר הקנו לו את הכינוי "אלביס פלביס", כלומר, אלביס אגן הירכיים.
[עריכה] דיסקוגרפיה נבחרת
[עריכה] אלבומי אולפן
בסך הכול אלביס הוציא 41 תקליטים אריכי־נגן. [עריכה] אוספים נבחרים
|
[עריכה] סינגלים נבחרים
|
[עריכה] פילמוגרפיה חלקית
- Love Me Tender (1956)
- Loving You (1957)
- רוק בבית הסוהר (1957)
- King Creole (1958)
- G.I. Blues (1960)
- כוכב בוער (1960)
- הוואי הכחולה (1961)
- לך בעקבות חלומך (1962)
- קיד גלאהד (1962)
- נערות נערות נערות (1962)
- זה קרה ביריד העולמי (1963)
- עליצות באקפולקו (1963)
- דודנים מתנשקים (1964)
- ויוה לאס וגאס (1964)
- קרנבל העליצות (1964)
- מטורף לנשים (1965)
- Tickle Me (1965)
- חופשה בהרמון (1965)
- פרנקי וג'וני (1966)
- גן עדן בהוואי (1966)
- ספין אאוט (1966)
- בא בקלות הולך בקלות (1967)
- צרות כפולות (1967)
- מסיבת חוף (1967)
- Stay Away, Joe (1968)
- ספידווי (1968)
- Live a Little, Love a Little (1968)
- Charro! (1969)
- צרות עם בחורות (1969)
- Change of Habit (1969)
- Elvis: That's the Way It Is (1970)
- Elvis On Tour (1972)
- New Gladiators (2002)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אלביס פרסלי - האתר הרשמי
- אלביס פרסלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ראובן לייב, שלושים שנה למות אלויס פרסלי, nfc, 29 ביולי 2007
- מייקל פרידלנד, גרדיאן, שבעים וחמש שנה הולדתו של אלביס פרסלי: המלך ואני, פורסם בעברית בעכבר העיר, 8 בינואר 2009
- יעל אלמוג (מנחה), אלביס, מתוך התוכנית "אקשן", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- אלי אשד, "חיי אלביס פרסלי כמחזמר", מגזין "יקום תרבות"
