משתמש:Yosef Hajbi/טיוטה
זכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ‡ | Indicates player also won the FIFA World Player of the Year (1991–2009) or The Best FIFA Men's Player (2016–) in the same year |
|---|
זכיות לפי שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
One-time winners are only included if they have also finished 2nd or 3rd in another year.
| שחקן | זכייה | מקום שני | מקום שלישי |
|---|---|---|---|
 ליונל מסיתבנית:Refn
|
5 (2009, 2010, 2011, 2012, 2015) | 5 (2008, 2013, 2014, 2016, 2017) | 1 (2007) |
 כריסטיאנו רונאלדותבנית:Refn
|
5 (2008, 2013, 2014, 2016, 2017) | 5 (2007, 2009, 2011, 2012, 2015) | — |
 מישל פלאטיני
|
3 (1983, 1984, 1985) | — | 2 (1977, 1980) |
 יוהאן קרויף
|
3 (1971, 1973, 1974) | — | 1 (1975) |
| מרקו ואן באסטן
|
3 (1988, 1989, 1992) | — | — |
 פרנץ בקנבאואר
|
2 (1972, 1976) | 2 (1974, 1975) | 1 (1966) |
 רונאלדו
|
2 (1997, 2002) | 1 (1996) | 1 (1998) |
 אלפרדו די סטפנו
|
2 (1957, 1959) | 1 (1956) | — |
 קווין קיגן
|
2 (1978, 1979) | 1 (1977) | — |
| קרל היינץ רומניגה
|
2 (1980, 1981) | 1 (1979) | — |
| לואיס סוארס מירמונטס
|
1 (1960) | 2 (1961, 1964) | 1 (1965) |
| אאוזביו
|
1 (1965) | 2 (1962, 1966) | — |
| בובי צ'רלטון
|
1 (1966) | 2 (1967, 1968) | — |
| רמון קופה
|
1 (1958) | 1 (1959) | 2 (1956, 1957) |
| גרד מילר
|
1 (1970) | 1 (1972) | 2 (1969, 1973) |
| זינדין זידאן
|
1 (1998) | 1 (2000) | 1 (1997) |
 ג'אני ריברה
|
1 (1969) | 1 (1963) | — |
| רוד חוליט
|
1 (1987) | 1 (1988) | — |
| לותר מתאוס
|
1 (1990) | 1 (1991) | — |
| רוברטו באג'ו
|
1 (1993) | 1 (1994) | — |
 חריסטו סטויצ'קוב
|
1 (1994) | 1 (1992) | — |
 אנדריי שבצ'נקו
|
1 (2004) | — | 2 (1999, 2000) |
 ג'ורג' בסט
|
1 (1968) | — | 1 (1971) |
 אלן סימונסן
|
1 (1977) | — | 1 (1983) |
| רונאלדיניו
|
1 (2005) | — | 1 (2004) |
זכיות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | מס' שחקנים | סך הכל זכיות |
|---|---|---|
| גרמניה
|
5 | 7 |
| הולנד
|
3 | 7 |
| פורטוגל
|
3 | 7 |
| צרפת
|
4 | 6 |
| איטליה
|
5 | 5 |
| ברזיל
|
4 | 5 |
| אנגליה
|
4 | 5 |
| ארגנטינה
|
1 | 5 |
 ברית המועצות
|
3 | 3 |
 ספרד
|
2 | 3 |
 צ'כיה
|
1 | 1 |
| צ'כוסלובקיה
|
1 | 1 |
| בולגריה
|
1 | 1 |
| דנמרק
|
1 | 1 |
 הונגריה
|
1 | 1 |
 ליבריה
|
1 | 1 |
| צפון אירלנד
|
1 | 1 |
 סקוטלנד
|
1 | 1 |
| אוקראינה
|
1 | 1 |
זכיות לפי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | מס' שחקנים | סך הכל זכיות |
|---|---|---|
| ברצלונה
|
6 | 11 |
| ריאל מדריד
|
6 | 10 |
| יובנטוס
|
6 | 8 |
| מילאן
|
6 | 8 |
| באיירן מינכן
|
3 | 5 |
| מנצ'סטר יונייטד
|
4 | 4 |
| דינמו קייב
|
2 | 2 |
| אינטר מילאנו
|
2 | 2 |
| המבורג
|
1 | 2 |
| אייאקס
|
1 | 1 |
| בנפיקה ליסבון
|
1 | 1 |
| בלקפול
|
1 | 1 |
| בורוסיה דורטמונד
|
1 | 1 |
| בורוסיה מנשנגלדבך
|
1 | 1 |
| דוקלה פראג
|
1 | 1 |
 דינמו מוסקבה
|
1 | 1 |
| פרנצווארוש
|
1 | 1 |
| ליברפול
|
1 | 1 |
| אולימפיק מרסיי
|
1 | 1 |
- 1956
סטנלי מתיוס (בלקפול) - 1957
אלפרדו די סטפנו (ריאל מדריד) - 1958
ריימונד קופה (ריאל מדריד) - 1959 אלפרדו די סטפנו (ריאל מדריד)
- 1960 לואיס סוארס ( ברצלונה)
- 1961
אומר סיבורי (יובנטוס) - 1962
יוזף מסופוסט (דוקלה פראג) - 1963
לב יאשין (דינמו מוסקבה) - 1964
דניס לאו (מנצ'סטר יונייטד) - 1965
אאוזביו (בנפיקה ליסבון) - 1966 בובי צ'רלטון (מנצ'סטר יונייטד)
- 1967
פלוריאן אלברט (פרנצווארוש) - 1968
ג'ורג' בסט (מנצ'סטר יונייטד) - 1969 ג'אני ריברה (מילאן)
- 1970
גרד מילר (באיירן מינכן) - 1971
יוהאן קרויף (אייאקס אמסטרדם) - 1972 פרנץ בקנבאואר (באיירן מינכן)
- 1973 יוהאן קרויף (אייאקס אמסטרדם)
- 1974 יוהאן קרויף (אייאקס אמסטרדם)
- 1975 אולג בלוחין (דינמו קייב)
- 1976 פרנץ בקנבאואר (באיירן מינכן)
- 1977
אלן סימונסן (בורוסיה מנשנגלדבך) - 1978 קווין קיגן (המבורג)
- 1979 קווין קיגן (המבורג)
- 1980 קרל היינץ רומיניגה (באיירן מינכן)
- 1981 קרל היינץ רומיניגה (באיירן מינכן)
- 1982 פאולו רוסי (יובנטוס)
- 1983 מישל פלטיני (יובנטוס)
- 1984 מישל פלטיני (יובנטוס)
- 1985 מישל פלטיני (יובנטוס)
- 1986
איגור בלאנוב (דינמו קייב) - 1987 רוד חוליט (מילאן)
- 1988 מרקו ואן באסטן (מילאן)
- 1989 מרקו ואן באסטן (מילאן)
- 1990 לותר מתאוס (אינטר מילאנו)
- 1991 ז'אן פייר פפין (אולימפיק מרסיי)
- 1992 מרקו ואן באסטן (מילאן)
- 1993 רוברטו באג'ו (יובנטוס)
- 1994
חריסטו סטויצ'קוב (ברצלונה) - 1995
ג'ורג' וואה (מילאן) - 1996 מתיאס זאמר (בורוסיה דורטמונד)
- 1997
רונאלדו (אינטר מילאנו) - 1998 זינאדין זידאן (יובנטוס)
- 1999 ריבאלדו (ברצלונה)
- 2000 לואיש פיגו (ריאל מדריד)
- 2001 מייקל אואן (ליברפול)
- 2002 רונאלדו (ריאל מדריד)
- 2003 פאבל נדבד (יובנטוס)
- 2004
אנדריי שבצ'נקו (מילאן) - 2005 רונאלדיניו (ברצלונה)
- 2006 פאביו קנבארו (ריאל מדריד)
- 2007 קאקה (מילאן)
- 2008 כריסטיאנו רונאלדו (מנצ'סטר יונייטד)
- 2009
ליונל מסי (ברצלונה) - 2010-2015 הוענק פרס כדור הזהב של פיפ"א
- 2016 כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד)
- 2017 כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד)
זכיות לפי שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן שחקנים שזכו לפחות פעמיים בפרס, כולל זכיות בכדור הזהב של פיפ"א.
| מיקום | שחקן | מספר זכיות | שנות זכייה |
|---|---|---|---|
| 1 | ליונל מסי |
5 | 2009, 2010, 2011, 2012, 2015 |
| כריסטיאנו רונאלדו |
5 | 2008, 2013, 2014, 2016, 2017 | |
| 2 | יוהאן קרויף |
3 | 1971, 1973, 1974 |
| מישל פלאטיני |
3 | 1983, 1984, 1985 | |
| מרקו ואן באסטן |
3 | 1988, 1989, 1992 | |
| 3 | אלפרדו די סטפנו |
2 | 1957, 1959 |
| פרנץ בקנבאואר |
2 | 1972, 1976 | |
| קווין קיגן |
2 | 1978, 1979 | |
| קרל היינץ רומניגה |
2 | 1980, 1981 | |
| רונאלדו |
2 | 1997, 2002 |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחתה המוקדמת של די.סי. יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליגת ה-MLS, כמו שאר הליגות בענפי הספורט השונים בצפון אמריקה, אלופת ה-MLS נקבעת על ידי פלייאוף לאחר סיום הליגה הסדירה.
בגמרי גביע ה-MLS הראשונים, האליפות נשלטה על ידי די.סי. יונייטד, שהופיעה בארבעת גמרי גביע ה-MLS הראשונים, ונצחה בשלושה מהם. גמר גביע ה-MLS הראשון בשנת 1996, היה גם הראשון שבו נפגשו די.סי. יונייטד ולוס אנג'לס גלאקסי במשחק האליפות. לוס אנג'לס עלתה ליתרון 0-1 מוקדם, והכפילה אותו בתחילת המחצית השנייה. עם זאת, ההובלה שלהם לא נשמרה עד סוף המשחק כאשר טוני סאנה צימק ל-2-1 בדקה ה-72. תשע דקות לאחר מכן, שון מדווד השווה, והמשחק נמשך להארכה. ארבע דקות מתחילת ההארכה, אדי פופ כבש את שער הזהב ונתן לדי.סי. יונייטד את הניצחון.
בשנת 1997, גמר גביע הליגה השני התקיים באצטדיון RFK, ובו זכתה די.סי. יונייטד באליפות שנה שנייה ברציפות, הישג זה לא שוחזר במשך עשור נוסף (כאשר יוסטון דינמו זכתה בגמרים של שנת 2006 ושל-2007). המשחק הסתיים בתוצאה 1-2 לטובת די.סי על קולורדו ראפידס, שרק בשנת 2010 זכתה באליפות ראשונה. ג'יים מורנו נבחר כאיש המשחק בזכות השער שכבש בדקה ה-37 של המשחק. בעונה הזאת זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של הליגה שהקבוצה שזכתה במגן האוהדים בסיום העונה הסדירה, זכתה לבסוף גם באליפות (גביע ה-MLS).
די.סי. יונייטד סיימה את העונה השלישית, כשהיא מכיע עד לגמר גביע ה-MLS בפעם השלישית ברציפות, רק כדי להפסיד 2-0 לקבוצה שרק הצטרפה לליגה, שיקגו פייר. אולם בשנה שלאחר מכן, די.סי. יונייטד השלימה זכייה בדאבל בפעם השנייה, לאחר שזכתה במגן הקהילה ובגביע ה-MLS באותה עונה. הפעם, יונייטד ניצחה 0-2 את לוס אנג'לס גלאקסי בגמר גביע ה-MLS של שנת 1999.
שליטתן של הקבוצות מקליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפעם הראשונה מאז 1997, לגמר גביע ה-MLS של שנת 2000 הגיע מועדון חדש יחד עם שיקגו פייר. הפעם קנזס סיטי וויזרס זכתה בגביע ה-MLS הראשון שלה עם ניצחון 0-1 על שיקגו.
בשנים 2001-2003, הקבוצות מקליפורניה שלטו בליגה, כשהשיא היה כאשר היריבות לוס אנג'לס גלאקסי וסן חוזה ארת'קווייקס נפגשו יחד בגמר 2001. המשחק גם ראה פריחתו של הצעיר האמריקני לנדון דונובן שזכה בפרס "תגלית השנה" והוביל את סן חוסה לזכייה באליפות לאחר 1-2 בגמר על לוס אנג'לס.
עם הקהל הגדול ביותר בהיסטוריה של גביע ה-MLS, ניו אינגלנד רבולושן התמודדה נגד לוס אנג'לס גלאקסי בגמר 2002. מעל 61,000 אוהדים נכחו באצטדיון ג'ילט כדי לצפות בגמר. לוס אנג'לס כבשה שער במחצית השנייה של הארכה, וזכתה בגביע ה-MLS הראשון בתוולדותיה, וניו אינגלנד התחילה שרשרת של הפסדים בגמרי גביע ה-MLS במשך השנים.
בגמר 2003 הופיעו שתי מוליכות הליגה באותה עונה לקרב ראש-בראש. שני המועדונים שכבר הופיעו בשנים הקודמות בגמר ה-MLS, שיקגו פייר וסן חוזה ארת'קווייקס, שיחקו בגמר באותה שנה. לשני המועדונים הייתה עונה סדירה מוצלחת, כשיקגו זוכה במגן האוהדים הראשון בתולדותיה, וסן חוסה סיימה במקום הראשון במחוז המערבי בליגה הסדירה וגם בפלייאוף הוכתרה כאלופת המערב וכמו כן הייתה גם הקבוצה בעלת המאזן השני הכי טוב בליגה (אחרי שיקגו). בגמר, סן חוסה זכתה בגביע ה-MLS השני שלה לאחר שניצחה את שיקגו 2-4, מה שהופך אותו לגמר ה-MLS שנכבשו בו הכי הרבהשערים בהיסטוריה של הליגה (שישה שערים).
אחרי היעדרות של ארבע שנים, די.סי. יונייטד הגיע בפעם החמישית לגמר גביע ה-MLS בשנת 2004, ובו שיחקו נגד קנזס סיטי. במהלך 25 הדקות הראשונות של המשחק נכבשו לא פחות מארבעה שערים, ודי.סי. הובילה 1-3. במחצית השנייה ג'וש וולף כבש עבור קנזס סיטי מביעת עונשין והתוצאה עמדה על 3-2, אך די. סי. יונייטד הצליחה לשמור על היתרון עד סיום המשחק, וזכתה בגביע ה-MLS בפעם הרביעית.
באפלו בילס של ה-MLS[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד לוס אנג'לס גלאקסי זכתה בגמר גביע ה-MLS השני שלה, ויוסטון דינמו זכתה בשני גמרים רצופים, ניו אינגלנד רבולושן הגיעה לשלושה גמרים רצופים, והפסידה בכולם. שניים מתוך שלושת ההפסדים שלהם היו בהארכה, בעוד שהאחר היה הפסד בבעיטות עונשין. בעקבות כך, ניתן למועדון את הכינוי "באפלו בילס של ה-MLS". זה היה בהשוואה לקבוצת הפוטבול באפלו בילס, שעשתה ריצה של ארבעה הופעות בסופרבול בתחילת שנות ה-90 והפסידה בכל פעם. בגמר 2005, ניו אינגלנד הפסידה שוב ללוס אנג'לס גלאקסי, שיחזור של גמר 2002. הגמר התקיים באצטדיון פיצה האט פארק (כיום אצטדיון טויוטה), ולוס אנג'לס גלקסי ניצחה את ניו אניגלנד בתוצאה 0-1 משער בהארכה בדקה ה-105 של הקשר הגואטמלי גיירמו רמירס. השער של רמירס העניק לגלאקסי את גביע ה-MLS השני שלה, והותיר את ניו אינגלנד להמשיך בחיפוש אחר גביע ראשון.
בשנת 2006, הגמר התקיים שוב באצטדיון פיצה האט פארק. הפעם ניו אינגלנד פגשה את יוסטון דינמו. לשתיהן הייתה עונה מוצלחת, אך אף אחת מהן לא זכתה במגן הקהילה. במחק נערך לעיני 22,427 צופים, וזהו עד היום הכמות הגדולה ביותר בהיסטוריה של האצטדיון. חלוצה של ניו אניגלנד טיילור טוולמן הבקיע שער בהארכה בדקה ה-113, ונתן לניו אינגלנד את ההובלה. עם זאת, החלוץ והקפטן של יוסטון בריאן צ'ינג כבש והשווה את התוצאה מיד לאחר השער של ניו אניגלנד. לבסוף המשחק הוכרע בבעיטות עונשין, ויוסטון דינמו ניצחה 3-4, וניו אינגלנד המשיכה לחפש אחר זכייה ראשונה באליפות. זו הייתה גם הפעם הראשונה בהיסטוריה של הליגה שמועדון הגיע לגמר גביע ה-MLS והפסיד בו שנתיים רצופות.
בגמר 2007 נפגשו שוב ניו אינגלנד רבולושן ויוסטון דינמו על הכרעת האליפות. הגמר נערך בעיר וושינגטון די. סי. באצטדיון RFK, לעיני 39,859 צופים, וזה המספר הגבוה ביותר של צופים בגמר ה-MLS מאז שנת 2002. לניו אינגלנד הייתה עונה מוצלחת, שבה זכתה בגביע ארצות הברית הפתוח. ניו אינגלנד רצתה גם לזכות בגביע ה-MLS הראשון שלה, ובכך לזכות בדאבל הראשון בתולדותיה. יוסטון, שסיימה שנייה בבית המערבי, הייתה נחושה להגן על התואר ולזכות בו שוב. המשחק נפתח לטובת ניו אינגלנד מוקדם, שהקפטן טוולמן, כובש בדקה ה-20 ומעלה את ניו אינגלנד ליתרון 0-1. עם זאת, באמצע המחצית השנייה דינמו נקמה, כשהחלוץ ג'וזף נגוונייה משווה בדקה ה-61, ואחר כך דוויין דה רוסריו (שנבחר לאיש המשחק בסיום) מעלה את יוסטון ליתרון 1-2 בדקה-74, ויוסטון הייתה לראשונה שזוכה שנתיים ברציפות בגביע ה-MLS מאז די.סי. יונייטד בשנים 1996 ו-1997.
Underdogs לזכות בגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת עונת 2008 של ליגת האלופות, הליגה הודיעה כי האליפות תחזור למרכז הום דיפו. במהלך העונה הרגילה, הליגה נשלט על ידי צוות קולומבוס, אשר סיימה את העונה עם 57 נקודות, והבטיח את התואר מגן התומכים עם שלושה משחקים שנותרו לפני 2008 MLS גביע פלייאוף. באופן מסורתי, הזוכים מגן רק לעתים רחוקות עשה את זה באליפות הליגה, למרות היותו בדרך כלל המועדפים הכבדים הולך לפלייאוף. עם זאת, בפעם הראשונה בשמונה שנים, אלוף העונה הרגילה עשה את זה לגמר MLS הסופי. המועדון שהוביל סיגי שמיד עשה את הראשון שלהם לרוץ לאליפות, יחד עם מתנגדיהם ניו יורק רד בולס. עבור הצוות, להיות הזוכים מגן, לרוץ שלהם לגמר היה קצת צפוי. האדום Bulls ביצוע הסופי נראה כהפתעה גדולה, אולי אפילו מזל. רד בולס לא היה זכאי לפלייאוף עד היום האחרון של העונה, שם הם היו הקבוצה החלשה ביותר, מבחינת שיא העונה הרגיל, כדי להגיע לפלייאוף. המשחק היה בסופו של דבר נשלט על ידי צוות כמו קולומבוס הביס את ניו יורק בקלות, 3-1. פער הנקודות בין שני המועדונים היה הגדול ביותר בהיסטוריה, ואת scoreline בין שני המועדונים עשה את זה קשור לשוליים הגדולה ביותר של ניצחון בהיסטוריה MLS גביע. ניו יורק של ריצה לגמר היה הדגיש עוד יותר כמו מזלזל כאשר המועדון היה שיא הגרוע ביותר בשנת 2009.
האליפות הבאה ראתה שני מועדוני אינטרה-כנס נפגשים בגמר זו השנה השנייה ברציפות, הפעם בשדה Qwest של סיאטל (כיום CenturyLink שדה). ועידת המערב הסדירה ואלופי הבוסטון, לוס אנג'לס גלקסי לקח על ריאל סולט לייק, אשר סיים החמישי במערב. למרות שהמנהלים של ה- Sounders FC תכננו במקור לכסות את המושבים הזמינים ב- Qwest Field ל -35,700, הביקוש הגובר הוביל לשחרור של 10,000 מושבים נוספים, והרחיב את הקיבולת הכוללת לכ -45,700. הקהל הודיע היה 46,011. הקהל היה קהל האליפות הראשון מאז 2002 לצייר מעל 45,000 צופים. טלוויזיוני על ESPN, זו הייתה הפעם הראשונה במשחק אליפות MLS היה בטלוויזיה ברשת הכבלים; את שלוש עשרה הראשונים נשאו על ABC. בדקה ה 41, הבקיע הגלקסי מייק מג'י הבקיע, רק עבור סולטי לייק של רובי Findley לעשות את המטרה קשירת ב 61. הקיפאון לא היה שבור ברגולציה ולא בשעות נוספות, המחייב בעיטות עונשין להחליט את המשחק. הודות לשביתה של רובי ראסל של סולט לייק, סולט לייק זכתה בגביע הראשון שלהם. על ידי זכייה באליפות, סולט לייק העפילה לעונת 2010/11 בליגת האלופות של CONCACAF. שם, היא הגיעה עד לגמר, ובו הפסידה לקבוצת מונטריי ממקסיקו.
בסוף עונה הרגילה בשנת 2010, שש קבוצות מהמחוז המערבי העפילו לפלייאוף, בעוד שרק שתי קבוצות מהמזרח העפילו, וזה היה לפער הגדול ביותר בין המחוזות בהיסטוריה של הליגה. הליגה של הליגה בזמנו זכתה בפרס זוכי הרוויח את הזרעים המובילים, שתי הקבוצות המערביות החלשות ביותר, San Jose Earthquakes ו קולורדו ראפידס זומנו נגד אלוף הוועידה המזרחית, ניו יורק רד בולס ורץ-קולומבוס, בהתאמה. חלקם ציינו את זה כיתרון לא הוגן עבור Rapids ו רעידות אדמה, כמו שתי הקבוצות עשה את חצי הגמר. בסופו של דבר, ראפידס שיחק דאלאס FC עבור MLS גביע 2010, הזוכה 2-1 שעות נוספות.
שושלת גלקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 2011 ו 2014 כוסות MLS, גלקסיה LA הופיעו שלוש גמר MLS גביע, מנצח כל גמר אחד, לאחר ההצלחה הגדולה ביותר בגביע MLS בתקופה קצרה מאז השושלת המאוחרת של 1990 המאוחדת. הסופי רק כי גלקסי לא זכתה, הגיע בשנת 2013, שם הם הפסידו ב 2013 גמר כנס מערבי בסופו של דבר Runner-up, ריאל סולט לייק. במהלך אותה תקופה, הפך את גלקסי MLS הזכיינית הראשונה לזכות 5 כוסות MLS, כאשר הם זכו MLS גביע 2014. הקבוצות האלה הכילו כמה שחקנים פרופיל גבוה כולל Donovan, רובי קין, Gyasi Zardes, דייויד בקהאם ועומר גונזלס.
יש הטוענים כי השושלת של גלקסי החלה בשנת 2009, כאשר הם הגיעו לפלייאוף בפעם הראשונה מאז 2005, וצעד אל הגמר, רק כדי להפסיד על קנסות ריאל סולט לייק. בשנת 2010, ושוב, בשנת 2011, גלקסי זכתה תמיכת תומכים רצופים, והשלים את הליגה פעמיים זוכה הן מגן ו MLS גביע בשנת 2011. זו היתה הפעם הראשונה זה היה מושלם מאז קולומבוס צוות השיגו את זה בשנת 2008. בשנת 2011 גביע MLS הסופי, גלקסי הביס את דינמו יוסטון, 1-0 הנחה של דקה 72 המטרה Donovan. המטרה היתה קלע מחוץ מונה גלקסי שבו Beckham האכילה כדור דרך כדי Donovan מי slotted זה מעבר הול. את 2012 הסופי בהשתתפות הן את גלקסי ו Dynamo שוב, מה שהופך אותו הראשון מאז 2007 כי גביע MLS גביע היה rematch של הגמר הקודם. שוב, הגלקסיה זכתה בגמר, הפעם בא מאחור כדי להביס את דינמו על ידי 3-1 scoreline. המשחק היה בשידוך ה- MLS הסופי של Beckham.
במהלך עונת 2013, הסיכוי של גלקסי לשלוש כבול היה מסוכל על ידי ריאל סולט לייק. סולט לייק ניצחה את גלקסי, 2-1 על המצרפי, כדי להתקדם לגמר MLS גביע, שם הם הפסידו בסופו של דבר על ספורט קנזס סיטי.
בעונה הבאה, הגלקסיה הגיעה לגמר MLS שוב, משחק המהפכה ניו אינגלנד, מה שהופך אותו חזרה של MLS גביע 2005. ב-זמן נוסף רובי קין המטרה דחף את הגלקסיה כדי להתאים MLS החמישית שלהם, ניצחון בשנת 2014 MLS בגביע.
Cascadian שולט[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטלנד טימברס זכתה בגביע ה-MLS בשנת 2015, לאחר שנצחה 1-2 את קולומבוס קרו. שחקנה של פורטלנד דייגו ואלרי הבקיע את השער המהיר ביותר בהיסטוריה של גביע ה-MLS לאחר 27 שניות מפתיחת המשחק, בעקבות טעות קשה של שוער קולומבוס, סטיב קלארק.
סיאטל סאונדרס פגשה את טורונטו בגמר 2016, אשר שוחק באצטדיון בימו פילד בעיר טורונטו בערב של 10 בדצמבר 2016. הטמפרטורה בתחילת המשחק הייתה מינוס שש מעלות צלזיוס עם רוחות חזקות שבאו מאגם אונטריו. משטח הדשא הוצף זמן קצר לפני המשחק, וכתוצאה מכך השחקנים תיארו את המשטח כקרח. סיאטל ניצחה את טורונטו 4-5 בפנדלים לאחר שהמשחק לא הוכרע במשך 120, 90 של הזמן הרגיל ו-30 של הארכה. סיאטל לא בעטה פעם אחת לשער, והפכה למועדון ה-MLS הראשון שעושה זאת במשחק, עונה סדירה או משהו אחר. סיאטל, התחילה את העונה בצורה רעה מאד ובאמצע העונה נעשה שינוי בעמדת המאמן. סיאטל הפכה לקבוצה השנייה מאזור הפסיפיק נורת' וסט שזכתה בגביע ה-MLS, לאחר פורטלנד ב-2015.
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
_2.jpg) | |
| בניין המטה הראשי של הבנק בבילבאו | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | בנק |
| תקופת הפעילות | 1857–הווה (כ־167 שנים) |
| משרד ראשי | בילבאו, ספרד |
| ענפי תעשייה | בנקאות ופיננסים |
| מוצרים עיקריים | שירותי בנקאות |
| אנשי מפתח |
פרנסיסקו גונזלס, יו"ר קרלוס טורס וילה, מנכ"ל |
| עובדים | 137,968 |
| www.bbva.com | |
_01.jpg)
בנקו בילבאו ויסקאיה ארחנטריה (בספרדית: Banco Bilbao Vizcaya Argentaria, הנודע בקיצור BBVA) היא קבוצת בנקאות ספרדית בינלאומית, שנוצרה ממיזוג של "בנקו בילבאו ויזקאיה" ו"ארחנטינה" בשנת 1999, והוא הבנק השני בגודלו בספרד אחרי בנקו סנטנדר[1]. בשנת 2007 הוחלט שבנק יעבור שינוי דיגיטלי, ובעקבות זאת, נרשמה עליה של 19% בכמות הלקוחות החדשים בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. בשנת 2015, המספר הכולל של לקוחות אלה עמד על 14.8 מיליון.
הבנק נותן חסות לקבוצות הארגנטינאיות ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס, לאצטדיון בעיר יוסטון בשם אצטדיון BBVA קומפאס, וגם לליגת העל המקסיקנית. כמו כן, בעבר נתן הבנק חסות גם ללה ליגה, לסגונדה והיה אחד מנותני החסות של ליגת ה-NBA.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Yosef Hajbi/טיוטה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ current map of the Spanish banking system: the big four, stronger than ever, ABC, 26 באוקטובר 2014
| [[קובץ:|300px]] | |
| תחום | כדורגל |
|---|---|
| ארגון | SPFL |
| מדינות |
סקוטלנד |
| קבוצות | 10 |
| תקופת הפעילות |
1923 (בין השנים 1926–1946, ו-1955–1975 לא הייתה קיימת ליגה שלישית במבנה הליגות) 2013 במתכונתה הנוכחית – הווה |
| שמות קודמים |
ת'ריד דיוויזן (1923-1926) סי דיויזן (1946-1955) סקונד דיוויזן (1975–2013) סקוטיש ליג וואן (2013-הווה) |
| אלופה נוכחית | גלאזגו ריינג'רס (זכייה 1) |
| מירב הזכיות | פלקירק וסט. ג'ונסטון (7 זכיות) |
| מפעל גבוה | הפרמיירשיפ הסקוטית |
| מפעל נמוך | הליגה הסקוטית הראשונה |
| http://spfl.co.uk/league-one/ | |
הליגה הסקוטית הראשונה (באנגלית: Scottish League One) היא הליגה השלישית בסקוטלנד. הליגה הוקמה לראשונה בשנת 1924, הליגה במתכונתה הנוכחית הוקמה ביולי 2013[1]. בין השנים 1926–1946, ו-1955–1975 לא הייתה קיימת ליגה שלישית במבנה ליגות הכדורגל בסקוטלנד והליגה לא התקיימה.
קידום וירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האלופה עולה אוטומטית לפרמיירשיפ הסקוטית ומקום 12 בפרמיירשיפ יורדת אוטומטית לצ'מפיונשיפ. הקבוצות במקומות 3 ו-4 בצ'מפיונשיפ משחקות אחת נגד השנייה בשני משחקים בשיטת בית-חוץ, והמנצת משחקת מול הקבוצה שסיימה במקום השני, גם כן בשיטת בית-חוץ. הקבוצה המנצחת מתמודדת בשיטת בית-חוץ מול הקבוצה שסיימה במקום ה-11 בליגת העל על כרטיס לליגת העל בעונה שלאחר מכן.
מקום 10 בצ'מפיונשיפ יורדת אוטומטית לליגה הסקוטית הראשונה ואלופת הליגה הסקוטית הראשונה עולה אוטומטית לצ'מפיונשיפ. העפלה לצ'מפיונסשיפ מהליגה הסקוטית הראשונה מתקיימת באותה שיטה בה מתקיימת העפלה לפריימר ליג הסקוטית כפי שתואר לעיל[2].
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | אצטדיון | עיר | מחוז | תכולה |
|---|---|---|---|---|
| אייר יונייטד | סומרסט פארק | אייר | דרום איירשייר | 10,185 |
| גרינוק מורטון | קפיאלוו' | גרינוק | אינברקלייד | 11,589 |
| דאמברטון | דאמברטון | דאמברטון | היילנד | 2,020 |
| דנדי יונייטד | טנאדיס פארק | דנדי | דנדי סיטי | 14,229 |
| דנפרמלין אתלטיק | איסט אנד פארק | דנפרמלין | פייף | 11,480 |
| היברניאן | איסטר רואד | אדינבורו | פייף | 20,421 |
| סנט מירן | סנט מירן פארק | פייזלי | רנפרוושייר | 8,023 |
| פלקירק | פלקירק | פלקירק | פלקירק | 8,750 |
| קווין אוף דה סאות' | פלמרסטון פארק | דמפרייס | דמפרייס וגאלווי | 8,690 |
| רייט רוברס | סטארק פארק | קירקלדיי | פייף | 8,473 |
זכיות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1995 - פורפר אתלטיק
- 1996 - ליווינגסטון
- 1997 - אינברנס
- 1998 - אלואה אתלטיק
- 1999 - רוס קאונטי
- 2000 - קווינס פארק
- 2001 - המילטון אקדמיקל
- 2002 - ברצ'ין סיטי
- 2003 - גרינוק מורטון
- 2004 - סטראנרייר
- 2005 - גרטנה
- 2006 - קאודנבית'
- 2007 - ברוויק ריינג'רס
- 2008 - איסט פייף
- 2009 - דאמברטון
- 2010 - ליווינגסטון
- 2011 - ארברות'
- 2012 - אלואה אתלטיק
- 2013 - גלאזגו ריינג'רס
- 2014 - פטרהיד
- 2015 - אלביון רוברס
- 2016 - איסט פייף
זכיות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | זכיות | סגנויות |
|---|---|---|
| איסט פייף | 2 | 1 |
| אלואה אתלטיק | 2 | — |
| ליווינגסטון | 2 | — |
| ארברות' | 1 | 2 |
| ברוויק ריינג'רס | 1 | 2 |
| קאודנבית' | 1 | 2 |
| פורפר אתלטיק | 1 | 2 |
| פטרהיד | 1 | 2 |
| קווינס פארק | 1 | 2 |
| אלביון רוברס | 1 | 1 |
| ברצ'ין סיטי | 1 | 1 |
| דאמברטון | 1 | 1 |
| סטראנרייר | 1 | 1 |
| גרינוק מורטון | 1 | — |
| גרטנה | 1 | — |
| המילטון אקדמיקל | 1 | — |
| אינברנס | 1 | — |
| גלאזגו ריינג'רס | 1 | — |
| רוס קאונטי | 1 | — |
| אנאן אתלטיק | — | 1 |
| אלגין סיטי | — | 1 |
| מונטרוז | — | 1 |
| סטנהאוזמיואיר | — | 1 |
| סטירלינג אלביון | — | 1 |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| [[קובץ:|300px]] | |
| תחום | כדורגל |
|---|---|
| ארגון | SPFL |
| מדינות |
סקוטלנד |
| קבוצות | 10 |
| תקופת הפעילות |
1923 (בין השנים 1926–1946, ו-1955–1975 לא הייתה קיימת ליגה שלישית במבנה הליגות) 2013 במתכונתה הנוכחית – הווה |
| שמות קודמים |
ת'ריד דיוויזן (1923-1926) סי דיויזן (1946-1955) סקונד דיוויזן (1975–2013) סקוטיש ליג וואן (2013-הווה) |
| אלופה נוכחית | דנפרמלין אתלטיק (זכייה 2) |
| מירב הזכיות | סטירלינג אלביון (5 זכיות) |
| מפעל גבוה | הצ'מפיונשיפ הסקוטי |
| מפעל נמוך | הליגה הסקוטית השנייה |
| http://spfl.co.uk/league-one/ | |
הליגה הסקוטית הראשונה (באנגלית: Scottish League One) היא הליגה השלישית בסקוטלנד. הליגה הוקמה לראשונה בשנת 1924, הליגה במתכונתה הנוכחית הוקמה ביולי 2013[3]. בין השנים 1926–1946, ו-1955–1975 לא הייתה קיימת ליגה שלישית במבנה ליגות הכדורגל בסקוטלנד והליגה לא התקיימה.
קידום וירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הליגה כוללת 10 קבוצות שמשחקות נגד כל קבוצה אחרת 4 פעמים, פעמיים בבית ופעמים בחוץ. הקבוצה שמסיימת במקום הראשון זוכה בקידום אוטומטי לצ'מפיונשיפ הסקוטי, והקבוצה שמסיימת במקום ה-10 נושרת לליגה הסקוטית השנייה (הליגה הרביעית). הקבוצות שסיימו במקומות 2-4 מתמודדות בפלייאוף עם מקום 9 בצ'מפיונשיפ, על הזכות לשחק בצ'מפיונשיפ הסקוטי בעונה הבאה.
הקבוצה שמסיימת במקום התשיעי תתמודד עם הקבוצות שסיימו במקומות 2-4 מהליגה הסקוטית השנייה על הזכות לשחק בעונה הבאה בליגה הסקוטית הראשונה.
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | אצטדיון | עיר | מחוז | תכולה |
|---|---|---|---|---|
| איירדריאוניאנס | אקסלסיאור | איירדרי | צפון לנרקשייר | 10,170 |
| אלביון רוברס | קליפטונהיל | קואטבריג' | צפון לנרקשייר | 1,238 |
| אלואה אתלטיק | רקריטיאון פארק | אלואה | קלקמננשייר | 3,100 |
| איסט פייף | בייביו | מטהיל | פייף | 1,980 |
| ברצ'ין סיטי | גלד פארק | ברצ'ין | אנגוס | 3,960 |
| ליווינגסטון | אלמונדבל | ליווינגסטון | מערב לותיאן | 9,865 |
| סטנהאוזמיואיר | אוצ'ילביו פארק | סטנהאוזמיואיר | פלקירק | 3,746 |
| סטראנרייר | סטאייר פארק | סטראנרייר | דמפרייס וגאלווי | 6,250 |
| פטרהיד | בלמור | פטרהיד | אברדינשייר | 3,150 |
| קווינס פארק | האמפדן פארק | גלאזגו | גלאזגו סיטי | 51,866 |
זכיות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1995 - פורפר אתלטיק
- 1996 - ליווינגסטון
- 1997 - אינברנס
- 1998 - אלואה אתלטיק
- 1999 - רוס קאונטי
- 2000 - קווינס פארק
- 2001 - המילטון אקדמיקל
- 2002 - ברצ'ין סיטי
- 2003 - גרינוק מורטון
- 2004 - סטראנרייר
- 2005 - גרטנה
- 2006 - קאודנבית'
- 2007 - ברוויק ריינג'רס
- 2008 - איסט פייף
- 2009 - דאמברטון
- 2010 - ליווינגסטון
- 2011 - ארברות'
- 2012 - אלואה אתלטיק
- 2013 - גלאזגו ריינג'רס
- 2014 - פטרהיד
- 2015 - אלביון רוברס
- 2016 - איסט פייף
זכיות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| Club | Winners | Runners-up | Third |
|---|---|---|---|
| Falkirk | 7 | 8 | 7 |
| St Johnstone | 7 | 3 | 6 |
| Ayr United | 6 | 4 | 6 |
| Raith Rovers | 6 | 4 | 2 |
| Morton | 6 | 3 | 5 |
| Partick Thistle | 6 | 3 | 1 |
| Clyde | 5 | 6 | 3 |
| Dundee | 5 | 4 | 6 |
| Hibernian | 5 | 1 | 1 |
| Dunfermline Athletic | 4 | 9 | 7 |
| Hamilton Academical | 4 | 3 | 6 |
| Stirling Albion | 4 | 2 | 2 |
| Motherwell | 4 | 2 | 1 |
| St Mirren | 4 | 2 | — |
| Airdrieonians | 3 | 9 | 4 |
| Leith Athletic | 3 | 4 | 1 |
| Cowdenbeath | 3 | 3 | 1 |
| Kilmarnock | 2 | 6 | 3 |
| Dumbarton | 2 | 2 | 2 |
| Dundee United | 2 | 2 | 1 |
| Heart of Midlothian | 2 | 2 | 1 |
| Third Lanark | 2 | 2 | 1 |
| Abercorn | 2 | 1 | 1 |
| St Bernard's | 2 | — | 4 |
| Queen's Park | 2 | — | 1 |
| Inverness Caledonian Thistle | 2 | — | — |
| Queen of the South | 1 | 3 | 4 |
| Albion Rovers | 1 | 3 | 3 |
| East Fife | 1 | 2 | 4 |
| Port Glasgow Athletic | 1 | 1 | 3 |
| East Stirlingshire | 1 | 1 | 1 |
| Alloa Athletic | 1 | 1 | — |
| Rangers | 1 | — | 1 |
| Bo'ness United | 1 | — | — |
| Gretna | 1 | — | — |
| Livingston | 1 | — | — |
| Ross County | 1 | — | — |
| Arbroath | — | 4 | 6 |
| Clydebank | — | 4 | 6 |
| Vale of Leven | — | 2 | — |
| Ayr | — | 1 | 2 |
| Arthurlie | — | 1 | — |
| Cowlairs | — | 1 | — |
| Meadowbank Thistle | — | 1 | — |
| Montrose | — | — | 2 |
| Renton | — | — | 2 |
| Stenhousemuir | — | — | 2 |
| Armadale | — | — | 1 |
| Bathgate | — | — | 1 |
| King's Park | — | — | 1 |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ספרדית | עברית |
|---|---|
|
Historia que tú hiciste |
ההיסטוריה שעשית |
|
Ya salen las estrellas |
הכוכבים עכשיו יוצאים |
|
Llevo tu camiseta |
אני לובש את החולצה שלך |
|
Ya corre la Saeta |
"לה סאטה" (הכינוי של אלפרדו די סטפנו) כבר רץ |
|
Madrid, Madrid, Madrid |
מדריד, מדריד, מדריד |
|
Historia que tú hiciste |
ההיסטוריה שעשית |
|
Ya salen las estrellas |
הכוכבים עכשיו יוצאים |
|
Madrid, Madrid, Madrid, |
מדריד, מדריד, מדריד |
https://www.youtube.com/watch?v=2Kb5xx15Y1s
http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3694168,00.html
- ^ SPFL: חשף מותגי ליגה סקוטית חדשים, באתר BBC Sport , 24 ביולי 2013
- ^ ליגת הכדורגל הסקוטית המקצועית , 11 בנובמבר 2013
- ^ SPFL: חשף מותגי ליגה סקוטית חדשים, באתר BBC Sport , 24 ביולי 2013