מילאן (כדורגל)
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ניסוחים, חוסר קישורים פנימיים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
| מילאן (כדורגל) | |||
|---|---|---|---|
 |
|||
| מידע כללי | |||
| כינוי | Rossoneri (אדומים-שחורים) | ||
| תאריך ייסוד | 16 בדצמבר 1899 | ||
| אצטדיון | ג'וזפה מיאצה, סן סירו, מילאנו (תכולה: 80,074) |
||
| בעלי הקבוצה | סילביו ברלוסקוני | ||
| מאמן | מסימיליאנו אלגרי | ||
| ליגה | סרייה A | ||
| תארים | |||
| מספר אליפויות | 18 | ||
| מספר גביעים | 5 | ||
| תלבושת | |||
|
|||
מילאן (איטלקית: AC Milan; שם מלא: Associazione Calcio Milan - "אסוצ'אציונה קאלצ'ו מילאן") הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר מילאנו, המשחק בסרייה א'. המועדון נוסד ב-1899 על ידי קבוצת גולים בריטיים, בראשם אלפרד אדוארדס והרברט קילפין. מילאן היא אלופת איטליה לעונת 2010-2011.
המועדון הוא בין המצליחים והגדולים בעולם. בנוסף ל-29 תארים מקומיים רשמיים, מילאן זכתה ב-18 תארים בינלאומיים המוכרים על ידי אופ"א ופיפ"א, יותר מכל מועדון אחר בעולם (יחד עם בוקה ג'וניורס).
צבעי הקבוצה הם האדום והשחור. משחקי הבית של הקבוצה נערכים בסן סירו שבמילאנו, אצטדיון הכדורגל הגדול באיטליה. את האצטדיון חולקת עם מילאן יריבתה העירונית אינטר מילאנו, ומשחקי הדרבי בין שתי הקבוצות הם בין משחקי הכדורגל הנצפים בעולם.
מאז שנות השמונים עומד בראש המועדון סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת וראש ממשלת איטליה. לפי הדירוגים השנתיים של מגזין פורבס, המועדון הוא בין העשירים בעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מועדון הכדורגל של מילאן נוסד ב-16 בדצמבר 1899 על ידי אלפרד אדוארדס ושמו הראשון היה "מועדון הקריקט והכדורגל מילאן". אדוארדס, סגן הקונסול הבריטי בעיר לשעבר ודמות מוכרת בחברה הגבוהה בה, שימש כנשיאו הראשון של המועדון. בתחילת הדרך הייתה למועדון אף נבחרת קריקט.
לכבודו של אדוארדס נקרא המועדון מילאן, כשם העיר באנגלית, ולא מילאנו, כפי שהיא נקראת באיטלקית (ראוי לציין שכיום הוגים האיטלקים את שם המועדון עם הטעם על ההברה הראשונה, שלא כמו בהגייה האנגלית של שם העיר). הצבעים הרשמיים של המועדון היו אדום ושחור.
מועדון הכדורגל מילאן הפך לאחד הבולטים באיטליה תוך שנים ספורות. כבר בשנת 1900 זכה המועדון בפרס "מדליית המלך" ובשנים 1901, 1906 ו-1907 זכה המועדון באליפות הליגה הלאומית. זכיית המועדון באליפות הליגה בשנת 1901 קטעה שרשרת של אליפויות בהן זכתה קבוצת ג'נואה.
בשנת 1908 פרצה מחלוקת במועדון, על רקע החתמת שחקנים זרים ומן המועדון פרשה קבוצה "פרוגרסיבית" שהקימה את מועדון אינטר מילאנו. בשנת 1916 זכתה הקבוצה בגביע הפדרלי - מפעל איטלקי לאומי שבא במקומם של משחקי הליגה שהושעו עקב מלחמת העולם הראשונה. זכייה זו לא הוכרה למועדון כזכייה באליפות.
בשנת 1919 שינה המועדון את שמו ונקרא מאותה עת "מועדון הכדורגל מילאן". בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים לא הצליח המועדון לשוב ולהוביל את הליגה האיטלקית ובדרך כלל מוקם במרכז הטבלה, אף שלאורך כל התקופה המשיך להשתתף בליגה העליונה באיטליה.
בשנת 1938 שונה שמו של המועדון בהחלטת השלטונות הפשיסטיים ונקרא Associazione Calcio Milano, אולם שם זה שונה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה ומאז ועד היום הוא Associazione Calcio Milan.
[עריכה] שנות החמישים
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נמנה מועדון מילאן עם שלושת המועדונים הבולטים בליגה האיטלקית וזכה באליפות הליגה בשנת 1951, לראשונה מאז 1907. בלטו בקבוצה שלושה שחקנים שבדיים, אשר זכו עם נבחרתם הלאומית במדליית זהב אולימפית: גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם. בין השחקנים האיטלקיים שבלטו בקבוצה באותה עת היו: לורנצו בופון וצ'זארה מלדיני (אביו של פאולו מלדיני ששיחק בקבוצה בתחילת המאה ה-21).
המשחק הבולט ביותר של המועדון באותה תקופה היה זה שבו הביס המועדון את קבוצת יובנטוס בתוצאה 7-1 בטורינו ב-5 בפברואר 1950, משחק בו הבקיע השבדי גונאר נורדאהל שלושער.
המועדון זכה באליפות הליגה האיטלקית אף בשנים 1955, 1957 ו-1959 וכן זכה פעמיים בגביע הלטיני בשנים 1951 ו-1956. החל מעונת המשחקים 1947/1948 ועד לעונת 1956/1957 סיימה הקבוצה את הליגה בכל עונה בין שלושת המקומות הראשונים.
[עריכה] שנות השישים
בעונת המשחקים 1961/1962 שבה מילאן וזכתה באליפות הליגה. את הקבוצה ניהל באותה עת נראו רוקו, מאמן כדורגל חדשני, הידוע כמי שהביא לאיטליה את מערך המשחק קטנאצ'ו. בקבוצה שיחקו אותה עת ג'אני ריברה הצעיר וז'וזה אלטפיני. בעונת המשחקים 1962/1963 זכתה מילאן לראשונה ב"גביע אירופה" (אשר נודע לימים כליגת האלופות) כאשר ניצחה את בנפיקה בתוצאה 2-1. הייתה זו הפעם הראשונה שבה זכתה קבוצה איטלקית במפעל זה.
למרות זאת הצלחתה של מילאן בשנות השישים הייתה צנועה יחסית, בעיקר הודות לתחרות העזה מצידה של אינטר מילאנו בראשות הלניו הררה. בעונת 1967/1968 זכתה מילאן באליפות הליגה פעם נוספת, הרבה בזכות השחקן פיארינו פרטי, שהיה מלך השערים בליגה באותה עונה. עוד זכתה הקבוצה באותה עונה בגביע אירופה למחזיקות גביע כשגברה על המבורג. בעונת 1968/1969 זכתה הקבוצה פעם נוספת ב"גביע אירופה", כאשר ניצחה 4-1 את אייאקס אמסטרדם וכן זכתה לראשונה בגביע הביניבשתי (Intercontinental Cup), לאחר שגברה על קבוצת אסטודיאנטס דה לה פלטה מארגנטינה בסיכום שני משחקים (1-2, 3-0).
[עריכה] שנות השבעים
במהלך שנות השבעים ידעה מילאן הצלחה צנועה, שכללה גביע אירופה למחזיקות ושלושה גביעי איטליה; אולם המטרה האמיתית הייתה האליפות העשירית שהייתה מזכה את מילאן בכוכב מעל סמל הקבוצה. בסופו של דבר באה האליפות המיוחלת בעונת 1978/1979.
בסוף עונת 1979/1980 הורדה מילאן לליגה השנייה בעקבות פרשת שחיתות.
[עריכה] שנות השמונים ואילך
לאחר עונה טובה בליגה השנייה חזרה מילאן לליגה הראשונה, אולם שם חוותה את העונה הגרועה ביותר בתולדותיה ונשרה לליגה השנייה. בסיום העונה, הצליחה להעפיל שוב לליגה הראשונה בתום עונה אחת בלבד. באותה תקופה נקלעה מילאן לקשיים כלכליים שבאו לידי ביטוי גם בחוסר הצלחה מקצועית. בסופו של דבר, בשנת 1986, קנה את מילאן סילביו ברלוסקוני.
בזכות כספו וניהולו הייתה מילאן לאחד המועדונים המצליחים ביותר בעולם, ואולי אף למצליח ביותר, בתקופת בעלותו: בתקופה זו הופיעה מילאן ב-8 משחקי גמר של גביע האלופות, וניצחה ב-5 מהם (לשם השוואה, נכון לשנת 2007 יש רק שלושה מועדונים שזכו בגביע האלופות יותר מ-4 פעמים במשך כל תולדות המפעל. השניים האחרים, מלבד מילאן, הם ריאל מדריד וליברפול). כמו כן זכתה 7 פעמים באליפות איטליה. ביחד עם התארים מהשנים הקודמות ותארים נוספים מתקופת ברלוסקוני, צבר המועדון מספר תארים בינלאומיים רב יותר מכל מועדון כדורגל אחר בעולם.
פעמיים במשך תקופת בעלותו של ברלוסקוני העמיד מועדון מילאן קבוצה שהייתה במשך כמה שנים הדומיננטית בכדורגל האירופי: בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, תחת הדרכתו של אריגו סאקי (ובהמשך - פאביו קאפלו) ובכיכובם של שלושת ההולנדים (ון באסטן, חוליט ורייקארד), ושוב בתחילת המאה העשרים ואחת, תחת הדרכתו של קרלו אנצ'לוטי.
בעונת 2002/2003, זכתה מילאן בליגת האלופות לאחר ניצחון בגמר על יובנטוס בפנדלים.
בשנת 2005, הגיעה מילאן לגמר ליגת האלופות יחד עם ליברפול. מילאן, שהייתה פייבוריטית, כבר הובילה 3-0 במחצית המשחק אך קאמבק מדהים של ליברפול הביא לשוויון 3-3 בתום 90 הדקות ולניצחונם של האנגלים בפנדלים. משחק זה נחשב לאחד המשחקים הגדולים בתולדות ליגת האלופות.
בשנת 2007, "נקמה" מילאן בליברפול כשניצחה אותה בגמר ליגת האלופות 2-1. באותה שנה זכתה גם באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון בגמר על הקבוצה הארגנטינאית בוקה ג'וניורס 4-2, בגמר שנערך ביפן באצטדיון יוקוהמה. בכך הייתה לקבוצה האירופאית הראשונה שזוכה במפעל. אחרי 7 שנים ללא אליפות איטליה וללא תואר משנת 2007 מילאן זוכה בסקודטו (אליפות הליגה האיטלקית) לעונת 2010/2011.
[עריכה] תלבושת, סמל ובעלים
תלבושת הקבוצה היא בצבעים אדום-שחור (מכנסיים בצבע לבן) המייצגים את אש ההתלהבות שבוערת באנשי הקבוצה וגרמה ליריבים לפחד לשחק נגדם. את תלבושות הקבוצה מייצרת ענקית הספורט הגרמנית אדידס. חברת אדידס מספקת בנוסף לקבוצה את כל הדברים כולל כדורים וציוד וכו'. לפני כן עשתה זאת חברת הספורט האיטלקית לוטו. סמל הקבוצה מייצג את שנת ייסודה, את צבעי הקבוצה ואת הדגל של עיריית מילאנו בעבר. בעל הקבוצה כיום הוא סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת בקנה מידה עולמי והשלישי בעושרו באיטליה, שכיהן בעבר כראש ממשלת איטליה. הספונסרית הראשית של הקבוצה כיום היא ענקית ההימורים באינטרנט בווין (Bwin) האוסטרית. לפני כן, במשך 12 שנה הייתה הספונסרית הראשית יצרנית המכוניות אופל.אך מקיץ 2010 הספונסר השתנה ל Fly Emirates בהסכם שנערך בין המועדון לחברת התעופה מהאימירויות ובנוסף השתתפה הקבוצה בטורניר אימרויות שבו הפסידה לארסנל. הספונסרית הראשונה של מילאן הייתה יצרנית המכוניות מרצדס.
[עריכה] אצטדיון
אצטדיונה של הקבוצה הוא אצטדיון ג'וזפה מאצה, המוכר יותר בתור אצטדיון סן סירו, והיא חולקת אותו עם יריביתה העירונית אינטר מילאנו. האצטדיון קרוי על שם שחקן העבר ג'וזפה מאצה ששיחק בשני המועדונים. סן סירו הוא שם האזור במילאנו שבו נמצא האצטדיון. תכולתו של האצטדיון היא 80,074 מקומות ישיבה. ב-19 בדצמבר 2005 הודיע נשיא הקבוצה אדריאנו גליאני שמילאן פועלת לעזיבת האצטדיון ולהקמת אצטדיון חדש שיהיה מיועד לכדורגל בלבד (כיום מכיל הקומפלקס של האצטדיון גם היפודרום למרוצי סוסים) וייקרא על שם הספונסר שיהיה לקבוצה בעתיד.
[עריכה] מתקן האימונים
מתקן האימונים של מילאן הוא ה"מילאנלו", הממוקם בפאתי העיר מילאנו במרחק כ-50 ק"מ מהעיר. המתקן הוקם בשנים 1961-1963, ומתפרס על שטח של כ-160,000 מ"ר, בו חורש טבעי רב ואף אגם קטן. המילאנלו נחשב לאחד ממתקני האימונים המפותחים והמתקדמים בעולם, והוא אף משמש לעתים את התאחדות הכדורגל האיטלקית להכנת הנבחרת לקראת טורנירים גדולים.
[עריכה] מספרים שמורים
- פאולו מאלדיני|מס=3|עמדה=מגן|ארץ=איטליה|הופעת בכורה=25 בינואר 1985|הופעת פרישה=31 במאי 2009
- פרנקו בארזי|מס=6|עמדה=מגן|ארץ=איטליה|הופעת בכורה=23 באפריל 1978|הופעת פרישה=1 ביוני 1997
במידה ואחד משני בניו של פאולו מלדיני יעבור לשחק בצורה מקצוענית עבור המועדון חולצה מס' 3 תחזור לשימוש בעבור אחד מהם.
[עריכה] סגל הקבוצה
|
|
[עריכה] שחקנים בולטים בתולדות המועדון
להלן רשימת שחקנים בולטים לאורך היסטוריית המועדון. הרשימה אינה כוללת שחקנים נוכחיים בקבוצה.
[עריכה] מאמני המועדון
[עריכה] נשיאי המועדון
|
|
[עריכה] תארים
- אליפות איטליה 18:
1901, 1906, 1907, 1951, 1955, 1957, 1959, 1962, 1968, 1979, 1988, 1992, 1993, 1994, 1996, 1999, 2004, 2011.
- קופה איטליה, 5:
1967, 1972, 1973, 1977, 2003.
- ליגת האלופות 7:
1963, 1969, 1989, 1990, 1994, 2003, 2007.
- הסופר קאפ האיטלקי 6: (שיא)
1988, 1992, 1993, 1994, 2004, 2011.
1968, 1973.
- הסופר קאפ האירופי 5: (שיא)
1989, 1990, 1994, 2003, 2007.
- הגביע הביניבשתי 3: (שיא משותף)
1969, 1989, 1990.
- אליפות העולם לקבוצות 1: (שיא משותף)
2007.
- הגביע הלטיני 2:
1951, 1956.
[עריכה] משחקי גמר של גביע האלופות
- 1958 - בריסל: מילאן 3-2 ריאל מדריד (הארכה).
- 1963 - לונדון: מילאן 1-2 בנפיקה ליסבון.
- 1969 - מדריד: מילאן 1-4 אייאקס אמסטרדם.
- 1989 - ברצלונה: מילאן 0-4 סטיאווה בוקרשט.
- 1990 - וינה: מילאן 0-1 בנפיקה ליסבון.
- 1993 - מינכן: מילאן 1-0 מארסיי.
- 1994 - אתונה: מילאן 0-4 ברצלונה.
- 1995 - וינה: מילאן 1-0 אייאקס אמסטרדם.
- 2003 - מנצ'סטר: מילאן 0-0 יובנטוס (2-3 למילאן בפנדלים).
- 2005 - איסטנבול: מילאן 3-3 ליברפול (3-2 לליברפול בפנדלים).
- 2007 - אתונה: מילאן 1-2 ליברפול.
[עריכה] שיאי מועדון
- הופעות סה"כ בכל המסגרות של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (902 הופעות).
- הופעות בליגה של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (648 הופעות).
- שערים סה"כ של שחקן בודד: גונאר נורדאהל (1949 - 1956)- (221 שערים ב- 268 הופעות). מקום שני: אנדריי שבצ'נקו (178 שערים ב- 291 הופעות).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ליגת העל האיטלקית, עונת 2011/2012 |
||
|---|---|---|
|
| ליגת האלופות - 2011/2012 | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בית א' | בית ב' | בית ג' | בית ד' | בית ה' | בית ו' | בית ז' | בית ח' | ||||||||
 |
באיירן מינכן | |
אינטר מילאנו |  |
מנצ'סטר יונייטד |  |
ריאל מדריד | |
צ'לסי | |
ארסנל |  |
פורטו | |
ברצלונה |
|
ויאריאל |  |
צסק"א מוסקבה | |
בנפיקה ליסבון |  |
אולימפיק ליון | |
ולנסיה | |
אולימפיק מרסיי |  |
שחטאר דונצק | |
מילאן |
|
מנצ'סטר סיטי | |
ליל |  |
פ.צ. בזל |  |
אייאקס אמסטרדם | |
באייר לברקוזן |  |
אולימפיאקוס | |
זניט סנקט פטרבורג |  |
באטה בוריסוב |
|
נאפולי |  |
טרבזונספור |  |
אוצלול גאלאץ |  |
דינמו זאגרב |  |
ראסינג גנק | |
בורוסיה דורטמונד |  |
אפואל ניקוסיה |  |
ויקטוריה פילזן |
