מילאן (כדורגל)

מילאן (כדורגל)
מידע כללי
כינוי	Rossoneri (אדומים-שחורים)
תאריך ייסוד	16 בדצמבר 1899
אצטדיון	ג'וזפה מיאצה, סן סירו, מילאנו (תכולה: 80,018)
בעלי הקבוצה	סילביו ברלוסקוני
מאמן	מסימיליאנו אלגרי
ליגה	סרייה A
תארים
מספר אליפויות	18
מספר גביעים	5
תלבושת תלבושת בית תלבושת חוץ

מילאן (איטלקית: AC Milan; שם מלא: Associazione Calcio Milan - "אסוצ'אציונה קאלצ'ו מילאן") הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר מילאנו, המשחק בסרייה א', ונחשב לאחד המועדונים המצליחים והגדולים בעולם.

מילאן נוסדה ב-1899 על ידי קבוצת גולים בריטים, בראשם אלפרד אדוארדס והרברט קילפין ומאז זכתה ב-29 תארים איטלקיים מקומיים וב-18 תארים בינלאומיים המוכרים על ידי אופ"א ופיפ"א, יותר מכל מועדון אחר בעולם.

מילאן היא אחת משלוש הקבוצות האהודות ביותר באיטליה, ולאוהדיה יש יריבות ארוכת שנים עם אוהדיהם של קבוצות אחרות. היריבויות המפורסמות ביותר הן עם אוהדי אינטר היריבה העירונית, ומשחקי הדרבי בין שתי הקבוצות הם בין משחקי הכדורגל הנצפים בעולם. יריבות מפורסמות נוספת היא היריבות עם יובנטוס.

צבעי הקבוצה הם האדום והשחור. משחקי הבית של הקבוצה נערכים בסן סירו שבמילאנו, אצטדיון הכדורגל הגדול באיטליה, שאותו חולקת מילאן עם יריבתה העירונית אינטר מילאנו.

מאז שנות השמונים עומד בראש המועדון סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת וראש ממשלת איטליה לשעבר. לפי הדירוגים השנתיים של מגזין פורבס, המועדון הוא בין העשירים בעולם.

מילאן היא אחת ממייסדות ארגון ה G-14 שייצג את הקבוצות הגדולות באירופה מול אופ"א ובנוסף מילאן היא אחת ממייסדות ההתאחדות המועדונים האירופית שהחליפה את ה G-14.

היסטוריה

השנים הראשונות עד תום הפאשיזם באיטליה

מועדון הכדורגל של מילאן נוסד ב-16 בדצמבר 1899 על ידי אלפרד אדוארדס. שמו הראשון היה "מועדון הקריקט והכדורגל מילאן". אדוארדס, סגן הקונסול הבריטי בעיר לשעבר ודמות מוכרת בחברה הגבוהה בה, שימש כנשיאו הראשון של המועדון. כמשתמע משמו הראשון, בתחילת דרכו למועדון היה גם נבחרת קריקט.

לכבודו של אדוארדס נקרא המועדון מילאן, כשם העיר באנגלית, ולא מילאנו, כפי שהיא נהגת באיטלקית. באותה עת צבעיו הרשמיים של המועדון היו אדום ושחור.

מועדון הכדורגל מילאן הפך לאחד הבולטים באיטליה תוך שנים ספורות. כבר בשנת 1900 זכה המועדון בפרס "מדליית המלך" ובשנים 1901, 1906 ו-1907 זכה המועדון באליפות הליגה הלאומית. זכיית המועדון באליפות הליגה בשנת 1901 קטעה שרשרת של אליפויות בהן זכתה קבוצת ג'נואה.

בשנת 1908 פרצה מחלוקת במועדון, על רקע החתמת שחקנים זרים ומן המועדון פרשה קבוצה "פרוגרסיבית" שהקימה את מועדון אינטר מילאנו. בשנת 1916 זכתה הקבוצה בגביע הפדרלי - מפעל איטלקי לאומי שבא במקומם של משחקי הליגה שהושעו עקב מלחמת העולם הראשונה. זכייה זו לא הוכרה למועדון כזכייה באליפות.

בשנת 1919 שינה המועדון את שמו ונקרא מאותה עת "מועדון הכדורגל מילאן". בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים לא הצליח המועדון לשוב ולהוביל את הליגה האיטלקית ובדרך כלל היה במרכז הטבלה, אף שלאורך כל התקופה המשיך להשתתף בליגה העליונה באיטליה.

בשנת 1938 שונה שמו של המועדון בהחלטת השלטונות הפשיסטיים ונקרא Associazione Calcio Milano, אולם שם זה שונה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום נקרא המועדון Associazione Calcio Milan.

שנות החמישים

גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם במדי מילאן

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נמנה מועדון מילאן עם שלושת המועדונים הבולטים בליגה האיטלקית וזכה באליפות הליגה בשנת 1951, לראשונה מאז 1907. באותה עת בלטו בקבוצה שלושה שחקנים שבדיים, אשר זכו עם נבחרתם הלאומית במדליית זהב אולימפית: גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם. החיבור בין שלושתם קיבל את הכינוי שלישיית גרה-נו-לי. בין השחקנים האיטלקיים שבלטו בקבוצה באותה עת היו לורנצו בופון וצ'זארה מלדיני, אביו של פאולו מלדיני ששיחק בקבוצה בתחילת המאה ה-21 ונחשב לאחד מסמליה של מילאן.

המשחק הבולט ביותר של המועדון באותה תקופה היה זה שבו הביס המועדון את קבוצת יובנטוס בתוצאה 7-1 בטורינו ב-5 בפברואר 1950‏. במשחק הבקיע השבדי גונאר נורדאהל שלושער.

המועדון זכה באליפות הליגה האיטלקית גם בשנים 1955, 1957 ו-1959 וכן זכה פעמיים בגביע הלטיני בשנים 1951 ו-1956. החל מעונת המשחקים 1947/1948 ועד לעונת 1956/1957 סיימה הקבוצה את הליגה בכל עונה בין שלושת המקומות הראשונים.

שנות השישים

ג'יאני ריברה

בעונת המשחקים 1961/1962 שבה מילאן וזכתה באליפות הליגה. את הקבוצה ניהל באותה עת נראו רוקו, מאמן כדורגל חדשני, הידוע כמי שהביא לאיטליה את מערך המשחק קטנאצ'ו. בקבוצה שיחקו באותה עת ג'אני ריברה הצעיר וז'וזה אלטפיני. בעונת המשחקים 1962/1963 זכתה מילאן לראשונה ב"גביע אירופה" (אשר נודע לימים כליגת האלופות) כאשר ניצחה את בנפיקה בתוצאה 2-1. הייתה זו גם הפעם הראשונה שבה זכתה קבוצה איטלקית במפעל זה.

למרות הנאמר לעיל הצלחתה של מילאן בשנות השישים הייתה צנועה יחסית, בעיקר הודות לתחרות העזה מצידה של אינטר מילאנו בראשות הלניו הררה. בעונת 1967/1968 זכתה מילאן באליפות הליגה פעם נוספת, הרבה בזכות השחקן פיארינו פרטי, שהיה מלך השערים בליגה באותה עונה. באותה עונה הקבוצה זכתה גם בגביע אירופה למחזיקות גביע כשגברה על המבורג. בעונת 1968/1969 זכתה הקבוצה פעם נוספת ב"גביע אירופה", כאשר ניצחה 4-1 את אייאקס אמסטרדם וכן זכתה לראשונה בגביע הביניבשתי, לאחר שגברה על קבוצת אסטודיאנטס דה לה פלטה מארגנטינה בסיכום שני משחקים (1-2, 3-0).

שנות השבעים

מטרתה העיקרית של מילאן הייתה לזכות באליפות העשירית אשר לאחריה תוסיף הקבוצה כוכב מעל סמלה, דבר שמסמל זכייה ב-10 אליפויות. אליפות מיוחלת זו הגיעה רק בסוף העשור, בעונת 1978/1979. במהלך שנות השבעים ידעה מילאן הצלחה צנועה יחסית למועדון ברמתה כשזכתה בגביע אירופה למחזיקות ושלושה גביעי איטליה.

בסוף עונת 1979/1980 הורדה מילאן לליגה השנייה בעקבות פרשת שחיתות גדולה.

שנותיו הראשונות של ברלוסקוני כנשיא מילאן

קרלו אנצ'לוטי

לאחר עונה טובה בליגה השנייה חזרה מילאן לליגה הראשונה, אולם שם חוותה את העונה הגרועה ביותר בתולדותיה ונשרה לליגה השנייה. בסיום העונה, הצליחה להעפיל שוב לליגה הראשונה בתום עונה אחת בלבד. באותה תקופה נקלעה מילאן לקשיים כלכליים שבאו לידי ביטוי גם בחוסר הצלחה מקצועית. בסופו של דבר, בשנת 1986, קנה את מילאן סילביו ברלוסקוני, איל הון איטלקי וראש ממשלת איטליה לעתיד.

בזכות כספו וניהולו של ברלוסקוני הייתה מילאן לאחד המועדונים המצליחים ביותר בעולם, ואולי אף למצליח ביותר, בתקופת בעלותו. בתקופה זו הופיעה מילאן ב-8 משחקי גמר של גביע האלופות, וניצחה ב-5 מהם. כמו כן זכתה הקבוצה 7 פעמים באליפות איטליה. ביחד עם התארים מהשנים הקודמות ותארים נוספים מתקופת ברלוסקוני, צבר המועדון מספר תארים בינלאומיים רב יותר מכל מועדון כדורגל אחר בעולם.

במשך תקופת בעלותו של ברלוסקוני למועדון היו שתי תקופות שבהן הוא נחשב לקבוצה הדומיננטית בכדורגל האירופי. התקופה הראשונה הייתה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, בתחילה תחת הדרכתו של אריגו סאקי ולאחר מכן תחת הדרכתו של פאביו קאפלו. כוכבי המועדון באותה תקופה היו שלושת ההולנדים (ון באסטן, חוליט ורייקארד). התקופה השנייה הייתה בתחילת המאה העשרים ואחת, תחת הדרכתו של קרלו אנצ'לוטי.

ליגת האלופות, השלכות הקאלצ'יופולי והבעיות הכלכליות

שחקני מילאן חוגגים את הזכייה בליגת האלופות בעונת 2006/07

שחקני מילאן חוגגים את האליפות ה-18 בסן סירו בעונת 2010/11

בעונת 2002/2003, זכתה מילאן בליגת האלופות לאחר ניצחון בגמר על יובנטוס בפנדלים. לראשונה בהיסטוריית המפעל הגמר היה "כל איטלקי".

בשנת 2005, הגיעה מילאן לגמר ליגת האלופות והתמודדה מול ליברפול. מילאן, שהייתה פייבוריטית, כבר הובילה 3-0 במחצית המשחק אך קאמבק מדהים של ליברפול הביא לשוויון 3-3 בתום 90 הדקות ולניצחונם של האנגלים בפנדלים. משחק זה נחשב לאחד המשחקים הגדולים בתולדות ליגת האלופות.

במאי 2006 נחשפה על ידי המשטרה האיטלקית מעורבות של קבוצות משתי הליגות הבכירות, סרייה א' וסרייה ב', בשיבוצי שופטים למשחקיהן. בין הקבוצות שהיו מעורבות נמצאו מילאן, פיורנטינה, יובנטוס, לאציו ורג'ינה. יובנטוס שזכתה באליפות באותה עונה, הורדה לליגת המשנה ונשללו ממנה שתי האליפויות שבהן זכתה ב-2004/05 וב-2005/06. אינטר שסיימה שלישית קיבלה את האליפות של עונת 2005/06, מכיוון שגם מילאן שסיימה שנייה הייתה מעורבת בפרשה. מיובנטוס ומשאר הקבוצות הופחתו נקודות בעונת הכדורגל בשנה לאחר מכן. בנוסף להפחתת נקודות, קנסות רבים הוטלו על הקבוצות ומארגני השוחד הגדול, וכתוצאה מכך שחקנים רבים עזבו לטובת ליגות אחרות באירופה, בעיקר לליגה הספרדית ולפרמייר ליג באנגליה. בעקבות חשיפת הפרשה הזו, ירדו מילאן ויובנטוס ביכולתיהן והחלה "שליטה" של אינטר על הכדורגל האיטלקי. בחמש העונות החולפות זכתה אינטר ב-5 אליפויות איטליה רצופות (כולל זו שנשללה מיובנטוס ב-2005/06), 2 גביעים איטלקיים וסופר קאפ איטלקי אחד.

בשנת 2007, "נקמה" מילאן בליברפול כשניצחה אותה בגמר ליגת האלופות 2-1. באותה שנה זכתה גם באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון בגמר על הקבוצה הארגנטינאית בוקה ג'וניורס 4-2, בגמר שנערך ביפן באצטדיון יוקוהמה. בכך הייתה מילאן לקבוצה האירופאית הראשונה שזוכה במפעל.

ב-8 ביוני עבר קאקה, הכוכב המבטיח של מילאן שהוביל את מילאן להישגים ותארים רבים במשך שש שנים, וקאקה חתם על חוזה בריאל מדריד לשש שנים. למשך ימים אחדים נחשבה ההעברה לשנייה בשוויה בהיסטוריה של הכדורגל, אך עם מעברו של כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד תמורת 94 מיליון אירו היא דורגה מחדש במקום השלישי.

בעונת 2010/11 החליטה מילאן למנות את מסימיליאנו אלגרי לתפקיד מאמן מילאן, לאחד שבעונה לפני כן כשל לאונרדו כשלא זכה בתואר. בנוסף החליטה מילאן להשקיע כספים רבים בניסיון לקנות שחקנים מהטופ העולמי ולזכות שוב באליפות המיוחלת. בקיץ 2010 סיכמו ברצלונה ומילאן על השאלתו לקבוצה האיטלקית כשבקיץ לאחר מכן, מילאן תרכוש את הכרטיס תמורת 24 מיליון יורו. בנוסף חתם רוביניו במילאן ל - 4 שנים תמורת 15 מיליון אירו. שתי ההחתמות הגדולות הוכיחו את עצמן, ובתום העונה מילאן זכתה לבסוף באליפות ה-18 שלה לאחר 7 שנים ללא התואר. בעונת 2011/12 סיימה מילאן במקום ה-2 בליגה, הודחה בחצי גמר הגביע האיטלקי וברבע גמר ליגת האלופות.

ירידה אחרי האליפות

בחלון ההעברות של עונת 2012/13 התגלו ההשלכות של העונה החולפת. מילאן נקלעה לקשיים כלכליים, ולכן החליטה למכור שניים מהכוכבים הגדולים ביותר שלה - זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה לפריס סן-ז'רמן. בנוסף לעזיבה של שני הכוכבים הללו, עזבו את מילאן גם חמישה מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של מילאן, פיליפו אינזאגי, ג'נארו גאטוסו, ג'יאנלוקה זמברוטה, אלסנדרו נסטה וקלרנס סיידורף.

יכולתה של מילאן ללא שחקניה המוכרים והטובים, נראית רע, כאשר בתחילת עונת 2012/13, הפסידה מילאן 1-0 בסן סירו לסמפדוריה במחזור הראשון ולאטלנטה במחזור השלישי.

צבעי הקבוצה, הסמל והבעלים

הצבעים

לכל אורך ההיסטוריה של מילאן, צבעיה היו אדום ושחור. צבעים אלה נבחרו, כפי שאמר הרברט קילפין, כדי לייצג את האש של השטן (אדום), וכדי להפחיד את היריבות במשחקים נגדה (שחור). שחקניה של מילאן לובשים חולצת פסים בצבעים אדום ושחור, ולכן הם קיבלו את הכינוי הרוסונרי (האדומים-שחורים), מכנס לבן וגרביים שחורות. תלבושת המזל של מילאן היא תלבושת החוץ הלבנה. תלבושת זו נחשבת על ידי אוהדי מילאן רבים כסוג של קמע בגמר ליגת האלופות, לאחר שמילאן ניצחה שש מתוך שמונה פעמים בגמר ליגת האלופות בו שיחקה עם המדים הלבנים (הפסדים רק לאייאקס אמסטרדם ב-1995 ולליברפול ב-2005), ורק זכייה אחת מתוך שלוש עם מדי הבית האדומים שחורים. התלבושת השלישית עם זאת, השתנתה במהלך השנים בתדירות מסוימת, והיא משמשת במקרים נדירים יותר. בעונת 2012-2013 התלבושת השלישית היא בצבע שחור. את תלבושות הקבוצה מייצרת ענקית הספורט הגרמנית אדידס. חברת אדידס מספקת לקבוצה את כל הציוד הספורטיבי הדרוש לה. לפני אדידס מילאה תפקיד זה חברת הספורט האיטלקית לוטו.

הסמל

דגל העיר מילאנו, סמל הקבוצה בעבר

סמל הקבוצה מציג את שנת ייסוד הקבוצה (1899), צבעי הקבוצה (אדום ושחור), ראשי התיבות של מילאן (ACM) והדגל של עיריית מילאנו (צלב אדום על רקע לבן). במשך מספר שנים היה הסמל של מילאן פשוט הדגל של העיר מילאנו. כינוי נוסף שקיבלה מילאן מצבעיה האדומים-שחורים הוא השטן, שב-16 בפברואר 2006 הפך לקמע ולסמל של המילאנלו, מתקן האימונים של מילאן. מעל הסמל ישנו כוכב אחד המסמל 10 זכיות באליפות איטליה, שכן כל 10 אליפויות באיטליה משמעותם כוכב נוסף מעל הסמל.

הבעלים והספונסרים

בעל הקבוצה כיום הוא סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת בקנה מידה עולמי והשלישי בעושרו באיטליה, שכיהן בעבר כראש ממשלת איטליה. לקבוצה ספונסרים שונים ומגוונים ביניהם אדידס, אאודי, דולצ'ה וגבאנה ועוד. במשך 12 שנים הייתה הספונסרית הראשית יצרנית המכוניות אופל. החל מקיץ 2010 הספונסר של הקבוצה "Fly Emirates", חברת התעופה מאיחוד האמירויות. ובנוסף השתתפה הקבוצה בטורניר אימרויות שבו הפסידה לארסנל. הספונסרית הראשונה של מילאן הייתה יצרנית המכוניות מרצדס.

אצטדיון

ערך מורחב – סן סירו

אצטדיון הסן סירו

אצטדיון ג'וזפה מאצה, המוכר יותר כאצטדיון הסן סירו, הוא אצטדיון כדורגל במילאנו, איטליה. האצטדיון הוא מגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל המקומיות אינטר ומילאן.

האצטדיון נבנה בשנת 1925 במחוז המילאנזי של סן סירו, מה שנתן לו את שמו המקורי. ב-1979 שמו שונה באופן רשמי ל"ג'וזפה מאצה" על שמו של ג'וזפה מאצה, שחקן עבר איטלקי שפעל בשנות ה-30 וה-40 ושיחק בשורותיהן של אינטר ומילאן. המשחק הראשון באצטדיון נערך ב-19 בספטמבר 1926, בין אינטר לבין מילאן לעיני כ-35,000 צופים (3-6 לאינטר בסיום). ב-19 בדצמבר 2005 הודיע נשיא הקבוצה אדריאנו גליאני שמילאן פועלת לעזיבת האצטדיון ולהקמת אצטדיון חדש שיהיה מיועד לכדורגל בלבד (כיום מכיל הקומפלקס של האצטדיון גם היפודרום למרוצי סוסים) וייקרא על שם הספונסר שיהיה לקבוצה בעתיד.

שיפוצים

• 1939 - הרחבה ל-55,000 מקומות, בשביל המשחק של איטליה נגד אנגליה
• 1940 - הרחבה ל-65,000 מקומות, בשביל המשחק של איטליה נגד גרמניה
• 1955 - הרחבה ל-100,000 מקומות עקב בעיות ציבוריות
• 1986 - לאחר אסון הייזל צומצם ל-80,000
• 1987 - כהכנה למונדיאל 1990 הממשלה האיטלקית נתנה לעיירית מילאנו 30 מיליון דולר לשיפוצו, אבל לבסוף, העלויות היו כפולות. פרויקט 1990 של רגאצי: 11 מגדלים בגובה של 50 מטר, גג בגובה 60 מטר.
• 1990 - הרחבה ל-85,700 מקומות
• 2002 - בנייה של 20 חדרי צפייה עם 200 מקומות, ו-400 מקומות לעיתונאים
• 2012 - החלפת הדשא מדשא רגיל, לדשא סינתטי

לסן סירו דירוג של חמישה כוכבים לפי דירוג האצטדיונים של אופ"א והוא נמצא בבעלות עיריית מילאנו.

ב-1 באוגוסט 2012 אישרה אינטר כי עד 2017 תבנה אצטדיון חדש בעזרת משקיעים סינים.

מתקן האימונים

המילאנלו

מתקן האימונים של מילאן הוא המילאנלו, אשר נוסד ב-1963, על פי בקשתו של הנשיא של מילאן דאז, אנדראה ריצולי. המילאנלו הוא מעין מעבדה בה שחקני מילאן מתכוננים לכל משחקי הקבוצה. כל המבנה אורגן מחדש על ידי הנשיא הנוכחי, סילביו ברלוסקוני, שלקח אחראיות אישית על השיפוץ. ממוקם בכפר קטן המהווה מקום מפלט עבור שחקני ואנשי הקבוצה, 40 קילומטרים ממילאנו הרועשת, מתחם המילאנלו מתאפיין בשישה משטחי כדורגל (3 פתוחים, 3 מקורים), משטח "אסטרוטורף" קטן, ומשטח מכוסה.

ישנו גם מסלול רב-תכליתי בן 1200 מטרים ומרכז ספורט ברמה הגבוהה ביותר, המכיל אולם-התעמלות ומתקנים רפואיים (שנועדים לטפל בפציעות השחקנים). במילאנלו שוכנים גם משרדים, מתקני בידור, וחדרי מנוחה עבור השחקנים. ישנם 46 חדרים עבור השחקנים, בהם 56 מיטות זמינות. לברלוסקוני כמובן היה בעבר חדר מיוחד, אך הוא השתמש בו אך ורק פעם אחת: בלילה שלפני משחק רבע גמר ליגת האלופות בין מילאן לורדר ברמן בעונת 1989. לבסוף, החדר סופח לשימוש הקבוצה. בכל החדרים קיימים מזגן, חדר אמבטיה, וטלוויזיה עם לוויין.

המילאנלו מתוחזק במסירות על ידי תריסר צוותים. מספר חברות נושאות באחריות לספק שירותים כמו קייטרינג וטיפול במשטחי האדמה והדשא. באופן טבעי, קומפלקס ברמה גבוהה שכזו, צריך שיהיה לו קמע, ולמילאנלו יש שפארד גרמני (קמע) בשם "מקס". הערוץ הרשמי של הקבוצה, ה-'מילאן צ'אנל', מסקר את הקומפלקס בצורה מקיפה, באמצעות 5 מצלמות ישירות שמצלמות ומסוגלות להקליט כל מה שקורה במקום.

מספרים שמורים

פאולו מאלדיני

פרנקו בארזי שיחק במילאן כל הקריירה ואף היה הקפטן של הקבוצה תפקידו במגרש היה בלם (שחקן הגנה). במהלך הקריירה השתתף ב-444 משחקים וכבש 12 שערים וגם זכה בשש אליפויות איטליה ובשלושה גביעי ליגת האלופות. עם נבחרת איטליה השתתף בארבעה מונדיאלים: מונדיאל 1982, מונדיאל 1986, מונדיאל 1990 ומונדיאל 1994. ב-1996 בגיל 36 פרש מכדורגל.

מלדיני שיחק כל חייו במילאן. את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת ערך ב-20 בינואר 1985 במשחק מול אודינזה. עונה לאחר מכן הפך לשחקן ההרכב הראשון, ולו הוא שייך עד היום. עם נבחרת איטליה השתתף ב-4 טורנירים של גמר גביע העולם וב-2 אליפויות אירופה, עד לפרישתו מהנבחרת אחרי גביע העולם של 2002. בתחילת הקריירה שימש מגן שמאלי, ובהמשך הוסב לבלם. מלדיני פרש מכדורגל לאחר המשחק מול פיורנטינה ב-31 במאי 2009.

כאות הוקרה לשחקנים פאולו מאלדיני ופרנקו בארזי קבע המועדון שמספרי החולצות בהם הם השתמשו (3 ו-6, בהתאמה) לא ישומשו יותר במועדון.

במידה ואחד משני בניו של פאולו מלדיני יעבור לשחק בצורה מקצוענית עבור המועדון אחד מהם יוכל ללבוש את חולצה מספר 3.

אוהדי הקבוצה

אוהדי מילאן במהלך משחק הדרבי

ממחקר שערך מכון המחקר נילסן בחודשים יוני-יולי 2008 עולה, כי מילאן נמצאת במקום השלישי במספר אוהדיה באיטליה עם כ-5.8 מיליון אוהדים, כשלפניה נמצאות יובנטוס ואינטר עם מספר האוהדים הגדול ביותר, ואחריה נמצאות בין היתר נאפולי, רומא, פיורנטינה ולאציו.

מילאן היא אחת הקבוצות האהודות בעולם, וממחקר שפורסם בספטמבר 2010 על ידי החברה הגרמנית "Sport+Markt" עולה כי לקבוצה יש 18.4 מיליון אוהדים ברחבי אירופה והיא מדורגת שביעית במספר אוהדיה ביבשת. בנוסף מילאן נמצאת במקום ה-6 במספר האוהדים בעולם עם כ-99 מיליון אוהדים ברחבי העולם.

למילאן יש מועדוני אוהדים רשמיים בכל רחבי העולם, בין היתר גם בישראל, ונציגים מהמועדון שומרים איתם על קשר רציף.

ארגוני האוהדים

האולטראס של הקבוצה יושבים במשחקי הבית מאחורי השער הדרומי באצטדיון הסן סירו ומלווים את הקבוצה לכל משחקי החוץ באיטליה ואירופה. אוהדים אלה מוכרים תחת השם הכולל קורבה סוד (היציע הדרומי, באיטלקית), המאגד את כל ארגוני האולטראס של הקבוצה תחת שם אחד.

הארגונים המרכזיים בקורבה סוד הם:

• בריגטה רוסונרה - נוסד ב-1975 והוא הארגון הוותיק, הגדול והחזק ביותר בקורבה סוד (לאחר התפרקותו של ארגון הפוסה דה לאוני שנוסד ב-1968 שלבריגטה היה חלק בהתפרקותו).
• אלטרנטיבה רוסונרה - נוסד ב-1994.
• קומנדוס טיגרה - נוסד ב-1995.
• ג'וריארי אולטרס - נוסד ב-2005.
• בויס אססנטי - הוקם על ידי שני מועדונים קטנים ב-2003 ו-2004 ואוחד ב-2007.

ישנם עוד מספר ארגוני אוהדים גדולים וקטנים כגון אינפרנו רוסונרו, פיטבול מילאנו, פיטבול ועוד.

לאולטראס של מילאן יריבות גדולה עם אוהדי אינטר, יובנטוס, גנואה, הלאס ורונה, רומא, אטלנטה, נאפולי, סמפדוריה, לאציו וקליארי. הם מקיימים קשרים טובים עם אוהדי ברשיה, רג'ינה וסביליה.

הדרבי דלה מדונינה

ערך מורחב – הדרבי של מילאנו

דרבי דלה מדונינה, הוא המשחק בין שתי הקבוצות הגדולות מהעיר מילאנו: אינטר ומילאן. מילאן נוסדה ב-1899 ואינטר נוסדה ב-1908 על ידי פורשים ממילאן עקב מחלוקת גדולה, כך שהיריבות הגדולה והשנאה בין המועדונים נוצרה כבר מיום היוסדה של אינטר.

היריבות בין שתי הקבוצות קשורה להבדלי המעמדות בחברה המילאנזית בחצי הראשון של המאה ה-20, באותן שנים נחשבו אוהדי אינטר לבני המעמד הבינוני גבוה בעיר ואוהדי מילאן נהגו להקניט אותם ולכנותם בשם baùscia (רברבן באיטלקית) מנגד נחשבו אוהדי מילאן לבני מעמד הפועלים, ואוהדי אינטר נהגו לכנותם בצורה מזלזלת בשם casciavìt (מברג באיטלקית) כדי לציין את היותם פועלים קשי יום. כיום הבדלי המעמדות כבר לא קיימים אך מבחינה פוליטית אוהדי אינטר נוטים לצד הימני של המפה הפוליטית ואוהדי מילאן נוטים יותר שמאלה.

במשך השנים, בעיקר בשנות ה-70 ו-80, התרחשו מספר אירועים אלימים בין שני מחנות האוהדים, ובשנים האחרונות זכור הדרבי ברבע הגמר של ליגת האלופות, שבמהלכו השליכו אוהדי אינטר למגרש חזיזים, אבוקות ורימוני עשן וגרמו לפיצוץ המשחק.

שתי הקבוצות נחשבות לשתיים מהקבוצות הגדולות באירופה והדרבי ביניהן הוא הדרבי היחיד באירופה שבו משחקות שתי אלופות אירופה לשעבר.

הכינוי "דרבי דלה מדונינה" הוא על-שם הפסל המפורסם של המדונה בדואומו די מילאנו.
הדרבי המילאנזי נחשב לאחד המשחקים הנצפים בעולם ומושך לאצטדיון אוהדי כדורגל מכל רחבי העולם.‏

קבוצת הנוער

אקדמיית הנוער של מילאן כוללת 9 קבוצות מגיל 8 ועד גיל 17 שמשחקות בליגות הלאומיות לילדים ונוער באיטליה. מתחם האימונים של האקדמיה נקרא "מרכז הספורט ויסמרה", זהו מתחם בגודל של 57 דונם הנמצא בפרברי מילאנו בו מתאמנות כל קבוצות הילדים והנערים של מילאן, אם כי קבוצת הפרימוורה (עד גיל 19) מתאמנת במילאנלו, בדיוק כמו הקבוצה הבוגרת.

קבוצת הפרימוורה (עד גיל 19) של מילאן זכתה במשך השנים באליפות איטליה אחת, 2 גביעי איטליה ו-8 פעמים בטורניר הבינלאומי היוקרתי טורניר ויארג'יו (שיא משותף ביחד עם קבוצות הנוער של פיורנטינה ויובנטוס).

שחקנים רבים מאקדמיית הנוער של מילאן המשיכו בקריירה שלהם והפכו לכדורגלנים מקצוענים במילאן או במועדונים אחרים. חלק מהשחקנים אף הגיעו לרמות הגבוהות ביותר בכדורגל העולמי ושיחקו במפעלים היוקרתיים ביותר בקבוצות הפאר של אירופה, כמו דמיטריו אלברטיני, פרנקו בארזי, אלסנדרו קוסטקורטה, פאולו מאלדיני, פבריציו מיקולי, מאסימו אודו וג'ובאני טרפטוני.

סגל הקבוצה

נכון ל-1 בפברואר 2013

מס' עמדה שם 1 שוער מרקו אמליה 2 מגן מתיאה דה שילייה 4 קשר סאלי אלי-מונטארי 5 בלם פיליפ מקסס 7 חלוץ רוביניו 8 קשר אנטוניו נוצ'רינו 10 קשר קווין-פרינס בואטנג 11 חלוץ ג'אמפאולו פאציני 12 קשר בקאייה טראורה 14 מגן בארטוש סלמון 16 קשר מת'יו פלאמיני 17 בלם כריסטיאן זפאטה 18 קשר ריקרדו מונטוליבו 19 חלוץ מבאייה ניאנג

מס' עמדה שם 20 מגן איניאציו אבאטה 21 קשר קווין קונסטנט 22 חלוץ בויאן קרקיץ' 23 קשר מאסימו אמברוזיני (קפטן) 25 בלם דניאל בונרה 32 שוער כריסטיאן אביאטי (קפטן שני) 34 קשר נייג'ל דה יונג 35 מגן דידאק וילה 45 חלוץ מאריו באלוטלי 59 שוער גבריאל 76 בלם מריו יפס 77 מגן לוקה אנטוניני 81 בלם כריסטיאן זאקרדו 92 חלוץ סטפן אל שעראווי

שחקנים בולטים בתולדות המועדון

להלן רשימת שחקנים בולטים לאורך היסטוריית המועדון. הרשימה אינה כוללת שחקנים נוכחיים בקבוצה.

אלבריגו אוואני זלאטן איברהימוביץ' פיליפו אינזאגי דמטריו אלברטיני ז'וזה אלטפיני קרלו אנצ'לוטי אנג'לו אנקווילטי רוברטו באג'ו פרנקו בארזי זבונימיר בובאן לורנצו בופון אלדו בופי דייוויד בקהאם ג'נארו גאטוזו פיליפו גאלי גונאר גרן רוברטו דונאדוני דידה מרסל דסאי

מרקו ואן באסטן מארק ואן בומל לואיס ואן הגה ג'ורג' וואה ג'אנלוקה זמברוטה רוד חוליט מאורו טאסוטי ג'ובאני טרפטוני לאונרדו נילס לידהולם פאולו מאלדיני צ'זארה מאלדיני ג'וזפה מאצה דניאלה מסארו גונאר נורדאהל אלסנדרו נסטה דיאן סאביצ'אביץ' קלרנס סידורף מרקו סימונה

חואן סקיאפינו יאפ סתאם ז'אן פייר פאפן אנדראה פירלו קאפו פאביו קאפלו קאקה רוי קוסטה אלסנדרו קוסטקורטה רונאלדו רונאלדיניו ריבאלדו הרנן קרספו סבסטיאנו רוסי פאולו רוסי ג'יאני ריברה פרנק ריקארד קרל-היינץ שלינגר אנדריי שבצ'נקו

מאמני המועדון

הרברט קילפין (1900-1908) דניאלה אנגלוני (1906-1907) הנציבות הטכנית (1907-1910) ג'ובאני קאמפריו (1910-1911) הנציבות הטכנית (1911-1914) גידו מודה (1915-1922) פרדי אופנהיים (1922-1924) ויטוריו פוצו (1924-1926) גדיו מודה (1926) הרברט בורגס (1926-1928) אנגלברט קוניג (1928-1931) יוזף באנאס (1931-1933) יוזף ויולה (1933-1934) אדולפו באלונסיירי (1934-1937) וויליאם גארבוט (1937) יוזף באנאס והרמן פלסנר (1937-1938) יוזף ויולה (1938-1940) אנטוניו בוסיני וגידו ערה (1940-1941) מאריו מאגנוצי (1941-1943) ג'וזפה סאנטאגוסטינו (1943-1945) אדולפו באלונסיירי (1945-1946) ג'וזפה ביגוגנו (1946-1949)

לאיוש זאיזלר (1949-1952) גונאר גרן (1952) מריו ספרונה (1952-1953) בלה גוטמן (1953-1954) אנטוניו בוסיני (1954) הקטור פוריסלי (1954-1957) ג'וזפה ויאני (1957-1960) פאולו טודסצ'יני (1960-1961) נראו רוקו (1961-1963) לואיס קרניליה (1963) נילס לידהולם (1963-1966) נראו רוקו, ארטורו סילבסטרי וג'ובאני קאטוצו (1966-1973) צ'זארה מלדיני (1973-1974) ג'ובני טראפאטוני (1974) גוסטבו ג'יאגנוני (1974-1975) נראו רוקו (1975) פאולו באריסון (1975-1976) ג'ובני טראפאטוני (1976) ג'וזפה מרקיורו (1976-1977) נראו רוקו (1977) נילס לידהולם (1977-1979)

מאסימו ג'יאקומיני (1979-1981) איטלו גאלביאטי (1981) לואיג'י ראדיס (1981-1982) איטלו גאלביאטי (1982) פרנצ'סקו זאגטי (1982) לאריו קאסטנגר (1982-1984) איטלו גאלביאטי (1984) נילס לידהולם (1984-1987) פאביו קאפלו (1987) אריגו סאקי (1987-1991) פאביו קאפלו (1991-1996) אוסקר טאברז (1996) ג'ורג' מוריני (1996-1997) אריגו סאקי (1997) פאביו קאפלו (1997-1998) אלברטו זאקרוני (1998-2001) מאורו טסוטי וצ'זרה מלדיני (2001) פתיח טרים (2001) קרלו אנצ 'לוטי (2001-2009) לאונרדו (2009-2010) מסימיליאנו אלגרי (2010- )

נשיאי המועדון

סילביו ברלוסקוני, נשיאה הנוכחי של הקבוצה וראש ממשלת איטליה לשעבר

אלפרד אדוארדס (1899 - 1909) ג'יאנינו קאמפריו (1909, פחות משנה) פיירו פירלי (1909 - 1928) לואיג'י ראבאסקו (1928 - 1930) מריו ברנאצולי (1930 - 1933) לואיג'י ראבאסקו (1933 - 1935) פיאטרו אנוני (1935 - 1936) אמיליו קולומבו (1936 - 1939) אקילה אינברניזי (1939 - 1940) אומברטו טראבטוני (1940 - 1944) טוני בוסיני (1944 - 1945) אומברטו טראבטוני (1945 - 1954) אנדרה ריזולי (1954 - 1963)

פליצ'ה ריבה (1963 - 1965) פדריקו סורדילו (1965 - 1966) לואיג'י קרארו (1966 - 1967) פרנקו קרארו (1967 - 1971) פדריקו סורדילו (1971 - 1972) אלבינו בוטיצ'י (1972 - 1975) ברונו פארדי (1975 - 1976) ויטוריו דינה (1976 - 1977) פליצ'ה קולומבו (1977 - 1980) ג'אטנו מוראזוני (1980 - 1982) ג'וזפה פארינה (1982 - 1986) רוסריו לו-ורדה (1986, פחות משנה) סילביו ברלוסקוני (1986-היום)

תארים

תארים לאומיים

• אליפות איטליה 18:

1901, 1906, 1907, 1951, 1955, 1957, 1959, 1962, 1968, 1979, 1988, 1992, 1993, 1994, 1996, 1999, 2004, 2011.

• קופה איטליה, 5:

1967, 1972, 1973, 1977, 2003.

• הסופר קאפ האיטלקי 6: (שיא)

1988, 1992, 1993, 1994, 2004, 2011.

תארים בינלאומיים

• ליגת האלופות 7:

1963, 1969, 1989, 1990, 1994, 2003, 2007.

• גביע אירופה למחזיקות גביע 2:

1968, 1973.

• הסופר קאפ האירופי 5: (שיא)

1989, 1990, 1994, 2003, 2007.

• הגביע הביניבשתי 3: (שיא משותף)

1969, 1989, 1990.

• אליפות העולם לקבוצות 1:

2007.

• הגביע הלטיני 2:

1951, 1956.

משחקי גמר של גביע האלופות

שחקני מילאן חוגגים את הזכייה בגמר ליגת האלופות בעונת 2002-03

• 1958 - בריסל: מילאן 3-2 ריאל מדריד (הארכה).
• 1963 - לונדון: מילאן 1-2 בנפיקה ליסבון.
• 1969 - מדריד: מילאן 1-4 אייאקס אמסטרדם.
• 1989 - ברצלונה: מילאן 0-4 סטיאווה בוקרשט.
• 1990 - וינה: מילאן 0-1 בנפיקה ליסבון.
• 1993 - מינכן: מילאן 1-0 מארסיי.
• 1994 - אתונה: מילאן 0-4 ברצלונה.
• 1995 - וינה: מילאן 1-0 אייאקס אמסטרדם.
• 2003 - מנצ'סטר: מילאן 0-0 יובנטוס (2-3 למילאן בפנדלים).
• 2005 - איסטנבול: מילאן 3-3 ליברפול (3-2 לליברפול בפנדלים).
• 2007 - אתונה: מילאן 1-2 ליברפול.

שיאי מועדון

• הופעות סה"כ בכל המסגרות של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (902 הופעות).
• הופעות בליגה של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (648 הופעות).
• שערים סה"כ של שחקן בודד: גונאר נורדאהל (1949 - 1956)- (221 שערים ב- 268 הופעות). מקום שני: אנדריי שבצ'נקו (178 שערים ב- 291 הופעות).

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של מילאן
• האתר הישראלי של מילאן
• מיכאל יוכין, יום הכיפורים של מילאן, באתר וואלה!, 25 בספטמבר 2012

הערות שוליים

ליגת העל האיטלקית, עונת 2012/2013
אודינזה • אטלנטה • אינטר מילאנו • בולוניה • גנואה • יובנטוס • טורינו • לאציו • מילאן • נאפולי • סיינה • סמפדוריה • פאלרמו • פארמה • פיורנטינה • פסקרה • קטניה • קייבו ורונה • קליארי • רומא