סנטיאגו דה צ'ילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנטיאגו דה צ'ילה
Santiago de Chile
סמל העיר
Santiago de chile collage.png
תמונה פנורמית של מרכז העיר
מדינה / טריטוריה צ'ילה
שטח 140 קמ"ר
תאריך ייסוד 12 בפברואר 1541
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

5,145,599‏  (נכון ל-2009)
קואורדינטות 33°26′16″S 70°39′2″W
אזור זמן UTC -5
http://www.ciudad.cl

סנטיאגו דה צ'ילהספרדית: Santiago de Chile), או בקיצור סנטיאגו, היא בירת צ'ילה ומרכז חיי הכלכלה והתרבות שלה. ממוקמת בלב העמק המרכזי של צ'ילה.

בעיר מתגוררים 5,960,000 תושבים, המהווים כשליש מאוכלוסיית המדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטיאגו נוסדה על ידי הכובש הספרדי פדרו דה ואלדיביה ב-12 בפברואר 1541 בשם "סנטיאגו דה נואבה אקסטראמאדורה" (Santiago de Nueva Extremadura) בספרדית פרוש השם סנטיאגו: "יעקב הקדוש" (אחד משנים עשר השליחים).

טקס ההקמה נערך על גבעת סנטה לוסיה (Cerro Santa Lucía). ואלדיויה בחר במקום זה בשל אקלימו הנוח והקלות בה ניתן להגן עליו. הנהר ריו מאפוצו (Rio Mapocho) מתפצל לשני פלגים המתחברים בהמשך ויוצרים אי. תוך הסתייעות באוכלוסייה המקומית הוקמו המבנים הראשונים. תבנית השתי וערב של העיר נקבעה כבר בשלב הראשון כשבמרכז הכיכר "פלזה דה ארמס" (Plaza de Armas). התקפות חוזרות ונשנות של האינדיאנים הארקואנים גרמו לכך שבמשך שנים ההתיישבות לא הייתה יותר מקומץ בתי חמר בתוך מחנה מבוצר. בסוף המאה ה-16 סנטיאגו הייתה ישוב שבו רק 200 בתים מיושבים על ידי 700 ספרדים, כמה אלפי משרתים ועובדים אינדיאניים ואוכלוסייה גדלה של מסטיסים (בני תערובת לבנים אינדיאנים).

צ'ילה נותרה פינה שכוחת אל של האימפריה הספרדית במשך קרוב לשלוש מאות שנים, כפופה למשנה למלך בפרו. רק בסוף המאה ה-18 החלה סנטיאגו לקבל סממנים של עיר. סכנת השטפונות שמקורן בנהר ריו מאפוצו טופלה, הכביש המחבר את הבירה עם הנמל המרכזי ולפראיסו שופר, ובוצעו פרויקטים אזרחיים שנועדו לשיפור חזות העיר. אבל ההתפתחות הייתה איטית וכשהשלטון הקולוניאלי הסתיים בתחילת המאה ה-19 היו בסנטיאגו בקושי 30,000 תושבים. רחובות העיר לא היו מרוצפים, היו מעט בתי ספר וספריות וחיי התרבות היו עגומים.

עם זאת, בתוך כמה עשורים מקבלת העצמאות חיו בבירה 100,00 תושבים. קווי רכבת וטלגרף חיברו את העיר לואלפראיזו, בשלב זה מרכז מסחרי הומה שבו התגוררו 60,000 איש. האצילים המקומיים הוציאו הון על בניית ארמונות נהדרים שקושטו במותרות מיובאים. הם התגוררו בעיר בקיץ ובחורף, כאשר בשאר חודשי השנה הם בילו באחוזותיהם הכפריות. נוצרה בעיר חברה גבוהה מבוססת על מועדוני חברים יוקרתיים, מסלולי מרוץ לסוסים, האופרה וטיולים בפארק Parque Cousiño. הם הקדישו את זמנם לקידום הנימוסים, המסורת וטיפוח ילדיהם על ידי שליחתם ללימודים באירופה. בשנת 1875 הגדילה הגירה פנימית של כפריים עניים את האוכלוסייה בעיר ל-150,000 איש.

תיעוש מהיר אחרי מלחמת העולם השנייה יצר תעסוקה עירונית, אך מעולם לא הדביק את הביקוש הגדל למקומות עבודה. כתוצאה ממהומות מתמשכות באזורים הכפריים בשנות ה-60 של המאה ה-20, נוצרו בשולי סנטיאגו משכנות עוני, שעמדו בניגוד משווע לפרברים האמידים של מזרח העיר. ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה נבחרה על רקע תחושת חירום מהולה בתקווה, אך רחובות סנטיאגו נהפכו לשדה קרב עקוב מדם. אנשי צבא מתמרדים הפילו את משטרו הדמוקרטי של איינדה בהסכמה ובתמיכה של בעלי ברית עיקריים ובהם ארצות הברית. בכך החל אחד ממשטרי הרודנות הידועים לשמצה בהנהגתו של אוגוסטו פינושה.

תקופת פינושה הותירה חותמה בעיר, ישירות, אך גם בעקיפין. התקפות אוויר ופעילות הצבא הותירה מבנים מרכזיים כגון משכן הנשיא (Palacio de la Moneda) בלתי שמישים למשך עשור, והמבנים הסמוכים עדיין עוברים שיפוצים. אך מעבר לקירות מחוררי כדורים נותרה בסנטיאגו מורשת התוכנית הכלכלית של פינושה שקידם תרבות של צריכה. בין השאר, עידוד הצריכה גרם לגידול משמעותי בכמות המכוניות הפרטיות. זיהום האוויר בסנטיאגו שכבר היה משמעותי, החמיר מאוד בשל כך. העיר בת 5.5 מיליון התושבים היא אחת הגדולות באמריקה הדרומית, אך הערפיח הסמיך המכסה לעתים קרובות את הרחובות הצפופים של העיר ופרבריה מזכיר דווקא את לוס אנג'לס.

אקלים ותנאי סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בסנטיאגו הוא אקלים ים תיכוני. הקיץ חם ויבש (נובמבר עד מרץ), כשבימים מסוימים מגיעה הטמפרטורה ל-35° צלזיוס. החורפים (יוני עד אוגוסט) גשומים, כשבדרך כלל הטמפרטורה המקסימלית היא 15° צלזיוס, והמינימלית קרוב לנקודת הקיפאון. כמות המשקעים הממוצעת בסנטיאגו היא 360 מ"מ לשנה.

בחורף קיימים מקרים רבים של זיהום אוויר בצורת ערפיח, הנובע ממשטר הרוחות בעמק המרכזי בו שוכנת סנטיאגו. הממשלה מנסה להקטין את הבעיה באמצעות תמריצים הניתנים לתעשיות הכבדות לעבור לאזורים אחרים, אך בינתיים ללא הצלחה.

בעיה עיקרית נוספת היא זיהום מי הנהר ריו מאפוצו משפכים שמקורם בתעשייה, ביוב ביתי ושפכים שמקורם במכרות המוזרמים במעלה הנהר. הממשלה מטפלת בבעיה בחקיקה ובהקמת מפעלי טיהור.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התחבורה הציבורית העיקרית בסנטיאגו היא רשת אוטובוסים בבעלות פרטית. קווי האוטובוסים פרושים בכל העיר ולכן הם אמצעי תחבורה פופולרי. מאידך, האוטובוסים גורמים הן לרמת רעש רצינית ברחובות הראשיים, והן לזיהום האוויר.
  • קיימים שלושה קווי רכבת תחתית הפועלים היטב אם כי תחום העיר אותו הם מכסים מוגבל כיום. הממשל מתכנן הוספה של שלושה קווים נוספים.
  • סנטיאגו מחוברת בקווי רכבת לחלק הדרומי של המדינה.
  • שדה התעופה הבינלאומי של סנטיאגו הוא " Aeropuerto Internacional Arturo Merino Benítez" והוא ממוקם בפרבר פודאהול (Pudahuel). שדה התעופה נמצא 26 ק"מ ממערב למרכז העיר.

אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר (Santiago Centro)

ארמון הנשיאות (Palacio de La Moneda)

רוב האתרים המרכזיים בעיר מרוכזים במשולש שבין הנהר ריו מאפוצו, השדרה "דרך צפון דרום" (Vía Norte Sur) והשדרה בעלת השם הארוך "שדרת המשחרר גנרל ברנרדו או'היגינס" (Avenida del Libertador General Bernado O'Higgins) או בקיצור אלאמדה (Alameda).

  • "כיכר הנשק (Plaza de Armas)" – הכיכר המרכזית שמסביבה בית הדואר המרכזי, העירייה והמוזיאון הלאומי. בולטת בכיכר הקתדרלה Catedral Metropolitana. בנייתה החלה ב-1745 והארכיטקט יליד איטליה חואקין טוסקה הוסיף לה נופך בארוקי.
  • ארמון הנשיאות (Palacio de La Moneda) מצוי במרחק קצר מהפינה הדרום מערבית של הכיכר. הארכיטקט חואקין טוסקה אחראי גם למבנה זה ששימש במקור כמטבעה. החל מאמצע המאה ה-19 משמש המקום כמשכנם של נשיאי צ'ילה. המקום התפרסם כשעלה באש בזמן המרד הצבאי כנגד משטרו של סלבדור איינדה שמצא את מותו בארמון.
  • "השוק המרכזי (Mercado Central) בפינה הצפונית של המשולש שמהווה מרכז סנטיאגו.
  • "גבעת סנטה לוסיה (Cerro Santa Lucía) פינה ירוקה במרכז העיר. על הגבעה גנים ציבוריים, שבילים ומזרקות. צד הפארק הפונה לאלאמדה מפורסם בציורי הקיר בהם ציטוטים משיריה של זוכת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, ובכיכר נפטון (Plaza Neptuno) שממנה מובילים מדרגות לפסגת הגבעה משם ניתן לצפות על העיר.

מוזיאונים

  • המוזיאון הארכאולוגי (Museo Arqueológico de Santiago) תצוגות על התושבים הקדומים של צ'ילה.
  • מוזיאון סנטיאגו (Museo de Santiago) המוקדש לעיר.
  • המוזיאון לאמנות פרה קולומביאנית (Museo Chileno de Arte Precolombino)
  • המוזיאון לאמנות (Palacio de Bellas Artes ) אמנות המאה ה-19.
  • ארמון קוסיניו (Palacio Cousiño) בסמוך לפארק Parque Almagro. מבנה מפואר שנבנה בשנת 1871 והפתוח לקהל הרחב. מוצגים בו עבודות אמנות צרפתית.

פרבר בלה ויסטה (Barrio Bellavista)

צפונית לריו מאפוצו, ובצילו של הר סן קריסטובל, הפרבר החינני היה מקום מגוריו של המשורר הצ'ליאני זוכה פרס נובל לספרות פבלו נרודה.

  • "לה צאסקונה" (La Chascona), הבית בו התגורר פבלו נרודה, ממוקם למרגלות ההר. במבנה עטור המרפסות נמצא כיום "מוזיאון נרודה".
  • בית הקברות המרכזי (Cementerio General). בין הקבורים: הנרצחים, סלבדור איינדה ושר החוץ שלו אורלדו להטליה. במקום מצבת זיכרון לקורבנות ה"נעלמים" של תקופת פינושה.

פרבר ברזיל (Barrio Brasil)

שכונה מסורתית שמורה היטב זו הממוקמת מערבית ל-Vía Norte Sur עוברת כיום תחייה.

  • "ככר ברזיל" ובה הקתדרלה הנאו גותית "בזיליקה סן סלבדור"(Basílica del Salvador). הבזיליקה היחידה בצ'ילה. נבנתה בין השנים 1873-1920. הבזיליקה מקושטת מבחוץ על ידי פסלים רבים. הבניין היה סגור שנים רבות לאחר שנפגע ברעידת האדמה של 1985.
  • "מוזיאון לסולידריות עם סלבדור איינדה" ובו בין השאר, ציורים של גולים צ'יליאנים.
  • בפרבר שני פארקים. במערב Parque Quinta Normal מקום פופולרי לפיקניקים משפחתיים, ובו מספר מוזיאונים. דרומית ל"אלמדה" מצוי Parque O'Higgins כיום חביב על מעמד העובדים, בעבר היה נחלתם של המשפחות העשירות בלבד. במרכז הפארק "אל פובליטו" (El Pueblito ) ובו מבנים המחקים מבנים כפריים ובהם מסעדות. בפארק גם גן שעשועים לילדים.
  • סמוך לפארק, מסלול מרוצי הסוסים Club Hípico de Santiago שנבנה ב-1870 על פי המסלול ביער בולון שבפריז.

הפארק המטרופוליטני (Parque Metropolitano)

פארק גדול בצפון העיר. לרגלי הר סן קריסטובל (863 מ') שבראשו פסל מבהיק בלובנו של הבתולה מרים. ניתן להגיע לפסגה ברכבת מיוחדת, באוטובוס או ברגל. מהפסגה נשקף נוף מרהיב של העיר וסביבותיה (בימים שאין ערפיח). בסמוך להר, גן החיות העירוני, הגן הבוטני ובריכת שחיה.

יהודים בסנטיאגו דה צ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים בעלות הסכם ידידות עם סנטיאגו דה צ'ילה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בילי מוסקונה לרמן, התשובה הצ'יליאנית, פורסם במעריב ב-28/04/2000. הכתבה כוללת תיאור מצב היהודים בעיר, יחס האוכלוסייה אליהם ויחסם למדינת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי