פרנץ ברנטנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנץ ברנטנו
Franz Brentano.jpeg
תאריך לידה 16 בינואר 1838
תאריך פטירה 17 במרץ 1917
זרם אסכולת ברנטנו
תחומי עניין תורת ההכרה, פסיכולוגיה
הושפע מ אריסטו, הסכולסטים
השפיע על הוסרל, היידגר, מיינונג, פרויד, מנגר

פרַנץ בְּרֶנְטַנוֹ (גרמנית: Franz Brentano;‏ 16 בינואר 183817 במרץ 1917), היה פסיכולוג ופילוסוף אוסטרי, שפעל בווינה, ועסק, בין היתר, בחקר ההכרה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטנו נולד בגרמניה למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–איטלקים. למד מתמטיקה, שירה, פילוסופיה ולימודי דת באוניברסיטת ברלין, מינכן ווירצבורג. הוא הפך לכומר, אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי 1873. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי פסיכולוגיה, ועבר לשמש כמרצה בווינה בשנת 1894.

לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו באימפריה האוסטרו-הונגרית, וכששב לווינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת 1896 עבר לפירנצה, איטליה ונישא שם שוב.

במלחמת העולם הראשונה עבר לציריך שבשווייץ הנייטרלית ושם נפטר במרץ 1917.

הגותו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה.

בניגוד לוילהלם וונדט, בן תקופתו, ממציא הסטרוקטורליזם (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי הפנומנולוגיה בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם במודעות ותפישת הזמן של האדם וכן במושג ה"התכוונות".

מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של אמפיריציזם על שני פניו: אמפיריציזם בריטי ופילוסופיה אריסטוטלית. את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון לסובייקט בגישה מיידית. ניסיון זה הוא מקור התפיסה הוודאית (Evidenz) והוא זה אשר מבטיח את מעמדה של פילוסופיה כמדע חמור (שלא מבוסס על שיקולים הסתברותיים).

תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו הינה מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או "פסיכוגנוזיה" למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: פסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות (אינטנציונאליות). "התכוונות" היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על משהו - האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהינו על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ופילוסופיית ימי הביניים, אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך לפילוסופיית הנפש (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.

ספרו שתורגם לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]