שיטת הסלאמי

שיטת הסלאמי (הונגרית: Szalámitaktika) היא הכינוי שהוענק לשיטה הסטליניסטית לכפיית תהליך הקומוניזציה והסובייטיזציה של ארצות מזרח אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה ויצירת הגוש המזרחי. השיטה הופעלה בשנים 1944-1948 בשש הארצות הבאות: פולין, מזרח גרמניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, רומניה ובולגריה. את המונח טבע הסטליניסט ההונגרי-יהודי מתיאש ראקושי כשכוונתו הייתה פריסת האופוזיציות ל"פרוסות דקות" וכך לחסלן ללא זעזועים מיותרים או מחאות ציבוריות. בשש המדינות המדוברות אפשר להבחין בבירור במודל שיטתי של דה-קונסטרוקציה היסטורית.

רקע היסטורי

סטלין היה נחוש בדעתו להשתלט על מזרח אירופה ובוועידת יאלטה (1945) נראה כי אף קיבל לכך את הסכמתם של רוזוולט וצ'רצ'יל. התנאי לכך היה שלא יגע ביוון בשל חשיבותה הסמלית לתרבות המערב. סטלין אכן עמד בדיבורו ולא הפעיל את השיטה ביוון, על אף שהיתה למפלגה הקומוניסטית ביוון תמיכה עממית רחבה והיה ביכולתו להשתלט עליה בקלות. בהמנעות זו, הבטיח לעצמו סטאלין חופש פעולה בשש הארצות בהן חשק, תוך כדי העלמת עין מצד ארצות הברית ואנגליה שחששו להסלים את המלחמה הקרה על אדמת אירופה.

עם תום מלחמת העולם השנייה היו מדינות מזרח אירופה הרוסות מבחינת התשתית החברתית והכלכלית. בכולן (חוץ מצ'כוסלובקיה) לא הייתה מסורת של משטר דמוקרטי. בפולין, דאגו הסובייטים מראש לחסל את רוב אוכלוסיית האליטות והמשכילים בטבח יער קאטין, בשאר שטחי פולין ובארצות האחרות דאגו לכך ביסודיות הנאצים. עקב כך, נכנסו הסובייטים לתוך "חלל ריק" פיסי ורוחני. על אדמת שש המדינות המדוברות שהה צבא סובייטי, מה שהקל על סטלין את המלאכה. ביוגוסלביה ובאלבניה, שהשתחררו מעול הכיבוש הנאצי בעצמן, וצבא סובייטי לא שהה בתחומן, לא הייתה לסטלין יד חופשית לההפעלת השיטה, אך גם בהן קמו משטרים קומוניסטיים עצמאיים.

השיטה

בשלב הראשון הקימו הסובייטים בכל אחת מהמדינות מפלגה קומוניסטית שנקראה בשם "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית" או בווריאציה על שם זה, התקיימו בחירות דמוקרטיות וקמו קואליציות של מפלגות שונות. השלב השני היה פרור וריסוק מפלגות השלטון הדומיננטיות מבפנים באמצעות השתלת "חפרפרות". הסוכנים סיכסכו בין ראשי מפלגות השלטון והקימו בכל אחת מהן "אגף פרוגרסיבי" שביקש לצרף את המפלגה הקומוניסטית לשלטון.

בשלב הבא דאגו הקומוניסטים לתפוס את המשרדים המרכזיים: פנים, חקלאות וביטחון, ההשתלטות על משרדי החקלאות אפשרה רפורמה אגררית, האדמות הופקעו מבעליהן ונמסרו לקולחוזים. ההשתלטות על משרדי הפנים אפשרו פיתוח משטרה חשאית חזקה שהייתה חיונית להמשך יישום השיטה.

השלב הבא שבוצע ברובו ב-1946, היה חיסול כל השליטים שהיו בעלי נטיות ליברליות, דמוקרטיות או לאומיות. נערכו משפטי ראווה לפושעי המשטרים הפרו-נאצים ובהזדמנות זו טפלו את אותה אשמה על כל מתנגדי המשטר באשר הם וחיסלו אותם (על ידי הוצאה להורג או הגליה למחנות עבודה בברית המועצות) . חלק לא מבוטל מהמוצאים להורג היו דווקא "הקומוניסטים הביתיים" - אותם פוליטיקאים שסטלין לא סמך על נאמנותם הסובייטית וחשד בנטיותיהם הלאומיות.

בשלב שלאחר מכן, הבטיחו את השתלטותם את "האגפים הפרוגרסיביים" על ראשות כל אחת ממפלגות השלטון באמצעות זיוף תוצאות הבחירות הפנימיות. בשלב הבא, יצרו בכל מדינה "חזית לאומית" המורכבת מן המפלגה הקומוניסטית ומשתפי הפעולה מן המפלגות האחרות. בשלב זה הקואליציות היו מדומות כיוון שכל מפלגות השלטון היו כבר פרו-קומוניסטיות.

התהליך הגיע לסיומו לקראת 1948, אז התאחדו כל מפלגות הקואליציה למפלגה אבסולטיסטית אחת. לאחר האיחודים שינו את שם המפלגה המאוחדת לשם ארוך בעל קונוטציה סוציאליסטית מסוג "הדמוקרטים העממים", כדי להקרין דימוי של שלטון הפועל הפשוט. ההשתלטות הסובייטית הייתה פוליטית, כלכלית, צבאית ותרבותית. עם סיום הפעלת השיטה ב-1948 שלט כבר בכל אחת משש המדינות מנהיג טוטליטרי חזק ונאמן לחלוטין לברית המועצות: בולסלאב ביירוט (Bolesław Bierut) בפולין, קלמנט גוטוולד (Klement Gottwald) בצ'כוסולבקיה, וולקו צ'רבנקוב בבולגריה, גאורגיו דז' ברומניה, ולטר אולבריכט במזרח גרמניה וכאמור - מתיאש ראקושי בהונגריה. לימים, לאחר הנאום הסודי של חרושצ'וב, כונו מנהיגים אלה "ששת הסטלינים הקטנים" וסולקו מהשלטון או "מתו" במילוי תפקידם.

החוקר הבריטי יו סיטון (Hugh Seton-Watson) חילק את השיטה לשלושה שלבים:

1. קואליציות אמיתיות
2. קואליציות מדומות
3. שלטון חד-מפלגתי

החוקר הפולני יאן גרוס (Jan T. Gross) מדבר על מספר רב יותר של שלבים מתוכננים כדבעי. עם זאת, אף חוקר טרם מצא כל מסמך סובייטי רשמי שמפרט את השיטה.

שימושים מושאלים

השם "שיטת הסלאמי" משמש בהשאלה לכל טקטיקה שמטרתה השתלטות גורם עוין בשלבים, כשכל שלב מבוצע כביכול מרצונו של הקורבן שאינו רואה את התמונה הכוללת. המונח משמש לדוגמה את עולם העסקים כשמשמעותו הצגת בעיה עסקית או פתרונה בשלבים, כך שקשה להבין את התמונה בכללותה.

בפוליטיקה הישראלית שימש המושג בידי אנשי ימין בעיקר, שהתייחסו לתוכנית השלבים של אש"ף כאסטרטגיה כוללת להשמדת ישראל בשיטת הסלאמי. על פי גישה זו נכונות אש"ף להכרה בישראל ולניהול משא ומתן עימה, לא היו אלא שלבים טקטיים במטרה לאייד ההתנגדויות בציבור הישראלי שערים לסכנה זו.

דוגמה הפוכה: במאי 67 (חודש לפני מלחמת ששת הימים) תכנן ראש הממשלה לוי אשכול לערוך מצעד צבאי בירושלים. וולט רוסטוב, עוזר נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון, הפנה את תשומת לב נשיאו שלדעת הבריטים, ישראל מנסה בדרך זו להשתלט על ירושלים ב"שיטת הסלאמי".

שיטת הסלאמי בתרבות

המונח "שיטת הסלאמי" הוזכר בפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה הבריטית 'כן אדוני ראש הממשלה'. בפרק זה מביע היועץ לראש הממשלה את דעתו שהסובייטים אף פעם לא יפלשו למערב אירופה אלא יספחו אותה פיסה אחר פיסה. מדברים אלה הבין ג'ים האקר שלעולם לא תהיה לו עילה מוצדקת ללחוץ על הכפתור האדום של הנשק הגרעיני כדי לעצור את הסובייטים.

קישורים חיצוניים

• שיטת הסלאמי במכירות באתר TheMarker Café
• שיטת הסלאמי בעסקים באתר 'גלובס'
• שיטת הסלאמי להשגת בחורה באתר ערוץ E (ערוץ הבידור)