שלמה בן עמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה בן עמי
Shlomo Ben Ami.JPG
תאריך לידה 17 ביולי 1943
תאריך עלייה 1955
ממשלות 28
כנסות 14 - 15
סיעה מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

פרופ' שלמה בן-עמי (נולד ב-17 ביולי 1943), הוא מדינאי, דיפלומט והיסטוריון ישראלי. כיהן כחבר הכנסת וכשר בממשלת ישראל. בן-עמי הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במרוקו, בשם שלמה בן עבו לאביו יעקב בן עבו שהיה סוחר בטנג'יר. עלה לישראל בשנת 1955. בשנת 1962 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת גולני בגדוד 13. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר. בן עמי שימש כמפקד כיתה וכסמל בגדוד. בשנת 1965 השתחרר מצה"ל. את השכלתו כדוקטור להיסטוריה רכש באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוקספורד. ב1971 החל להורות באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1982 - 1986 כיהן בה כראש בית הספר להיסטוריה. התמחה בתולדות ספרד במאה ה-20. שימש כשגריר ישראל בספרד בין השנים 1987 עד 1991, ובתוקף תפקידו היה חבר המשלחת הישראלית בוועידת מדריד.

בשנת 1996 נבחר לכנסת ה-14, ברשימת מפלגת העבודה, וכיהן כיושב-ראש ועדת המשנה לשרות החוץ, במסגרת חברותו בועדת החוץ והביטחון, בועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת חוקה, חוק ומשפט. בן עמי התמודד מול אהוד ברק על תפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה אך הגיע רק למקום השני בבחירות המקדימות. בשנת 1999 נבחר בן עמי בשנית לכנסת ה-15, ברשימה המאוחדת ישראל אחת (העבודה, מימד וגשר), ומונה לתפקיד שר ביטחון הפנים בממשלת ברק. החל ב-2 בנובמבר 2000 כיהן במקביל לתפקידו במשרד ביטחון הפנים גם כשר החוץ, לאחר שדוד לוי התפטר ופרש מממשלת ברק.

ביולי 2000 השתתף בוועידת קמפ דייוויד, משא-ומתן מרתוני בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ליושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בחסות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. במהלך המשא ומתן הסכים ברק לכינון מדינה פלסטינית על שטח של יותר מ-90% משטחי עזה והגדה, ואף לבצע ויתורים בירושלים. המשא ומתן לא עלה יפה, ובן-עמי האשים את ערפאת בכישלון השיחות ובפרוץ האינתיפאדה השנייה חודשיים לאחר מכן. אף-על-פי-כן, בדיון עם האקדמאי נורמן פינקלשטיין בפברואר 2006, הודה בן-עמי שאילו הוא היה פלסטיני, גם הוא היה דוחה את ההצעה הישראלית שניתנה לפלסטינים בוועידה. לדבריו, הסרבנות הפלסטינית התבטאה בעיקר בדחיית ההצעה הישראלית בועידת טאבה שבאה אחרי ועידת קמפ דיוויד, ומהדחייה של עקרונות מתווה קלינטון על ידי הפלסטינים.[1]

בעקבות כישלון ועידת קמפ-דייוויד הביע בן-עמי את דעתו, שרק מעורבות פעילה של הקהילה הבינלאומית תוכל לכפות הסדר בין ישראל והפלסטינים.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, בזמן כהונתו כשר ביטחון הפנים, התרחשו אירועי אוקטובר 2000, שבמהלכם נהרגו 13 אזרחים ערבים-ישראלים בעקבות עימותים עם משטרת ישראל. הוא חווה ביקורת ציבורית קשה על תפקודו כשר ביטחון הפנים במהלך אירועים אלה, במיוחד מן המגזר הערבי במדינת ישראל. בן עמי היה בין הגורמים שהחליטו על הקמת ועדת אור לבדיקת ההרג. הוועדה קבעה במסקנותיה כי הוא השקיע מאמץ ממשי לשיפור היחסים עם ערביי ישראל, אך מתחה ביקורת על תפקודו בעת האירועים ובאי הכנת המשטרה לקראתם. הוועדה המליצה למנוע ממנו לשמש שנית בתפקיד השר לביטחון-פנים.

לאחר בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, עסק במשך שנתיים במחקר אקדמי בלונדון.

לאחר מכן נסע לספרד והקים את מכון טולדו לשלום שהוא מכהן כנשיאו, במסגרת המכון הוא מארגן כנסים בינלאומיים ועורך מחקרים. הוא משמש כסגן הנשיא של "המכון לניהול סכסוכים" בטולדו, גוף בינלאומי חוץ פרלמנטרי המייעד עצמו לסייע בפתרון סכסוכים בינלאומיים.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-113 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה 1977-1936, עם עובד, 1977.
  • איטליה - מליברליזם לפאשיזם, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1985.
  • כלים שלובים: חברה, ביטחון ומדיניות בישראל, המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס, 1997.
  • מקום לכולם - אלי בר-נביא משוחח עם שלמה בן-עמי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998. ‬
  • חזית ללא עורף -מסע אל גבולות תהליך השלום, ידיעות אחרונות, 2004.
  • The Origins of the Second Republic in Spain (1978)
  • Fascism from Above: Dictatorship of Primo de Rivera in Spain, 1923-1930 (1983)
  • Spain between Dictatorship and Democracy (1980)
  • Anatomia de una Transición [Anatomy of a Transition] (1990)
  • Italy between Liberalism and Fascism (1986)
  • Quel avenir pour Israël? [Which Future for Israel?], (Hachette Littérature 2002), ISBN 2-01-279104-2.
  • Scars of war, wounds of peace : the Israeli-Arab tragedy (Oxford University Press 2006), ISBN 0195181581.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]