זהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אאור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זהב
כספית - זהב - פלטינה
Ag
Au
Rg
   
 
79
Au
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
כללי
מספר אטומי 79
סמל כימי Au
סדרה כימית מתכות מעבר
צפיפות 19320 kg/m3
מראה
צהוב מתכתי
Stringer156 nugget.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 196.96655 u
רדיוס ואן דר ואלס 166 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 18, 1
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 1337.33K (1064.18°C)
נקודת רתיחה 3129K (2855.85°C)
לחץ אדים 237 µPa ב-1337K
מהירות הקול 1740 מטר לשנייה ב-20K
שונות
אלקטרושליליות 2.54
קיבול חום סגולי 128 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 45.2 106/m·Ω
מוליכות חום 317 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 890.1 kJ/mol
גביש מלאכותי של זהב, עם טיהור של מעל 99.99%
מטיל זהב שווייצרי במשקל 1 קילוגרם

זָהָב הוא יסוד כימי מתכתי מסדרת מתכות המעבר שסמלו הכימי Au ומספרו האטומי 79. זהב לא נוטה להיקשר כימית ליסודות אחרים ולכן ניתן למצוא אותו בטבע בצורתו הטהורה בלבד. נוסף על יצירת תכשיטים הוא משמש רבות גם בטכנולוגיה ותעשייה בזכות מוליכותו החשמלית הגבוהה ועמידותו בפני קורוזיה. מוכרים היום למדע 36 איזוטופים שונים של זהב, אבל לכולם זמן מחצית חיים קצר חוץ מל au197, שהוא יציב לחלוטין, והוא גם האיזוטופ היחידי הנמצא בטבע. בתכשיטים ובסגסוגות ריכוז הזהב נמדד בקרט, המעיד על מידת הטוהר היחסי של הזהב.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב פעילותו הכימית הנמוכה, זהב בדרך כלל מופיע בטבע כסגסוגת או בצורתו החופשית, לעיתים קרובות בתור גרגירים זעירים.
ריכוזו בקרום כדור הארץ הוא 0.03 חלקיקים למיליון (ppm) ומקורו המסחרי העיקרי הוא סלעים וולקנים.
אף מי ים מכילים זהב, בריכוז הנע בין 0.2-1 מיליגרם לטון מים. תהליך זיקוקו ממי הים הוא יקר ולכן אין לו שימוש מסחרי.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש זהב גולמי

לזהב משקל סגולי גבוה של 19.32 גרם לסמ"ק, והוא ניתך ב-1,064.18 מעלות צלזיוס.

תכונה נוספת המייחדת אותו מרוב המתכות האחרות, היא הקושי הגדול שלו להתרכב עם חומרים אחרים, תכונת אדישות (אינרטיות)[1]. הזהב אינו מתחמצן (מחליד) והוא עמיד בפני תגובת שיתוך עם חומצות או בסיס, מלבד מי מלך, המסוגלים להמיסו.

כיוון שהזהב אדיש, הרי שהוא נשאר מבריק כמעט בכל תנאי, ואפשר למצוא אותו כמו שהוא, למשל: בסינון זהב מחלוקי נחל בנהר, יימצא הזהב בולט בצבעו משאר האבנים. גם בחפירות ארכאולוגיות, נמצאים פריטי זהב ללא פגם כימי כלשהו.

הזהב היא המתכת בעלת כושר המתיחה (/ריקוע)(אנ') הגבוה ביותר, עד כדי שגרם אחד של זהב יכול להימתח עד ל-66 קילומטרים[2].

צירוף תכונות אלו הופך אותו נוח לעיבוד, והעובדה שיש לו ברק מיוחד, הקנו לו מעמד מיוחד וסמל חברתי באמצעות התקשטות בו, ושימושים טקסיים ויצוגיים רבים אחרים, כולל שימוש בו כבסיס לכסף.

בטבלה המחזורית זהב נמצא בקבוצת יסודות 11, הכוללת מלבדו נחושת, כסף, ורנטגניום. דרגות החמצון הנפוצות שלו הן 1+ ו3+. האלקטרושליליות של הזהב היא הגבוהה מבין כל המתכות ובהתאם הוא המתכת היחידה שניתן לבודד במצב חמצון שלילי -Au כמו בתרכובת צזיום אאוריד.

תרכובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהב כלורי (AuCl3) (אנ') ו-HAuCl4 (אנ') הן תרכובות הזהב הנפוצות ביותר. דרגות החמצון הנפוצות של זהב הן 1+ ו3+, אך בתנאים קיצוניים קיימת גם הדרגה 5+ (יחד עם פלואור - AuF5).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהב מוכר לאדם עוד מימי קדם והוא כנראה אחת מהמתכות הראשונות שהאדם השתמש בהן. קיימות מספר עדויות לשימוש קדום בו, ביניהן עדות בכתב חרטומים משנת 2600 לפנה"ס ועדויות נוספות מאזורים גאוגרפיים עשירים בזהב ועד אגדות עמים בנושא.

זהב נחשב במשך תקופה ארוכה כאחת המתכות היקרות ביותר, לכן הוא מסמל עושר, מלוכה, אצולה ועוד. הזהב זוהה לעיתים כאוריקלקום - מתכת מיתולוגית.

בתחום האלכימיה הייתה לזהב חשיבות רבה, באשר מטרת האלכימאים הייתה יצירת זהב מיסודות אחרים, כמו למשל עופרת (משימה שאיננה אפשרית אלא בטכנולוגיות מודרניות המכוונות לצברי אטומים בודדים).

הזהב אף הוכר בתרבות האינקה כ"זיעת" החמה וכן האצטקים נהגו לפסל דמויות שונות בזהב ולהכין תכשיטים לכהנים.

הזהב היה, במשך כל ההיסטוריה ועד היום, סחורה אמינה והיווה מפלט לאנשים אשר חוששים משינויים בשווקים העולמיים, ולכן הם משקיעים בזהב מתוך הידיעה שמחירו נשאר יציב בדרך כלל. מחיר הזהב עולה כאשר יש חשש למלחמה או אי-יציבות או חשש אחר אצל מי שמשקיעים במניות, למשל, משום שערכו של הזהב יציב יחסית.

אייזיק ניוטון קשר את הלירה הבריטית למסחר זהב כך החל העידן שבו המטבעות קשורים למתכות. כל מדינה החזיקה במאגרי זהב וניתן לומר שהייתה כמעט תלות מוחלטת בזהב (הוטבעו מטבעות זהב). בשנת 1971 ביטל נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון את הצמדת הדולר לזהב (הסכם ברטון-וודס).

במשך כל המאה ה-19, הובילו גילויי מחצבי זהב בעולם להגירות המוניות של הרפתקנים אשר חיפשו דרך להתעשרות מהירה. גלים אלה נקראו הבהלה לזהב. המפורסמת ביותר הייתה בהלת הזהב של קליפורניה בשנת 1849. אירוע ידוע נוסף היה הבהלה לזהב באלסקה שהונצחה בסרט בשם זה. בהלות זהב נוספות במאה ה-19 אירעו בדרום אפריקה ובאוסטרליה. הגירות אלו אחראיות במידה רבה להתיישבות בארצות הברית בפרט, ולעיצוב הפוליטי-דמוגרפי-כלכלי בעולם בכלל, והשפעתם הרבה ניכרת עד לימינו אנו.

עד שנת 1910 מוצה יחסית מעט זהב מעפרותיו. חישובים מעלים כי 70% מכלל הזהב שהופק בעולם מוצו מאז שנה זו.

משחר ההיסטוריה עד היום הופקה כמות זהב המשתווה בניפחה לשלוש בריכות אולימפיות בלבד[3].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 מדינות אחראיות לכשני שלישים של תפוקת הזהב העולמית

ריכוז הזהב המינימלי במחצב הדרוש להפקה מסחרית שלו יכול להיות זעיר כ-0.5 גרם ל-1,000 קילוגרם. קיימים גם מחצבי זהב עם ריכוזים גבוהים יותר, לעיתים 1–5 גרם ל-1,000 קילוגרם מחצב.

ניתן למצות זהב מאלוביום (משקע חול וטיט בערוצי מים) בעזרת טכניקות כימיות, כמיצוי בעזרת ציאניד ("הטכניקה הישנה", הזולה והמזהמת יותר) או בעזרת כלור. בשנת 2000 נשפך ציאניד בסביבת אגם ברומניה וגרם לנזק סביבתי רב (מוות עופות, דגים ועוד).

מאז 1880, הייתה דרום אפריקה המקור העיקרי (כשני שלישים) לזהב בעולם, העיר יוהנסבורג לדוגמה, הוקמה במיוחד לצורך זה.

רעיון הפקת הזהב ממתכות זולות ממנו ריתק אנשים רבים במהלך ההיסטוריה. מדענים ומלכים התעניינו באלכימיה, תוך חיפוש אחר "אבן החכמים" ההופכת עופרת לזהב. רעיון זה נזנח כאשר הוכיחו מדענים שלא ניתן להפיק זהב מיסודות אחרים בתהליכים כימיים.

לעומת זאת, הפקת כמויות זעומות של זהב מתאפשרת באמצעות מאיצי חלקיקים.

ניתן להפיק כמויות קטנות של זהב גם מפיריט (המכונה "זהב השוטים") המכיל לעיתים גם זהב אמיתי ונחושת.

זהב הופק גם בארץ ישראל. דרומית למכרות הנחושת בתמנע, בהרי אילת (נחל רודד וסביבתו) היו מרבצי זהב קדומים שנוצלו בתקופה האסלאמית הקדומה. הזהב הופק מסלעי הקווארץ בנחלי האזור על ידי טחינה באמצעות אבני רחיים ושימוש במתכת הכספית - זהב נמס בכספית נוזלית, ואז ניתן לחמם את התמיסה, עד שהכספית מתאדה והזהב נשאר. ידוע במיוחד האתר הארכאולוגי נחל התחנות (ואדי-א-טוואחין שלמרגלות הר ידידה / נחל רודד).

זהב משמש בכמויות קטנות במעגלי חשמל במכשירי אלקטרוניקה. אחת משיטות ההפקה החדשות (יחסית) והנפוצות (כיוון שהן לא דורשות ציוד ומשאבים מיוחדים) מנצלת את הזהב המצוי בפסולת של מכשירי אלקטרוניקה. במכשיר עצמו כמויות זהב קטנות, אך כיוון שניתן לקנות פסולת אלקטרונית לפי משקל בלבד, אזי הפקת הזהב הופכת משתלמת[4][5].

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגלי מעבד עשויות זהב
אוצר מטבעות זהב שנמצא בקיסריה
עלי זהב אכילים על גלידה - יפן
האישה בזהב (פרט) - נעשה תוך שימוש בזהב

להלן השימושים המסורתיים בזהב, חלקם עתיקים מאוד. רובם אופנתיים, טקסיים או יצוגיים:

  • מזהב מייצרים תכשיטים רבים, או לחלופין כמתכת לציפוי על מתכות זולות יותר כגון גולדפילד ליצירת תכשיטי אופנה זולים.
  • ל"זהב לבן" (סגסוגת המכילה זהב, פלטינה, פלדיום, ניקל ולפעמים גם אבץ) תפקיד כתחליף לפלטינה (היקרה מזהב).
  • גביעים ומדליות של מקום ראשון בתחרויות אולימפיות עשויים מזהב מסורתית.
  • ייצור כתרים לשיניים ברפואת שיניים.
  • השימוש במטבעות זהב כאמצעי תשלום היה נפוץ מאוד בעבר. כיום הם משמשים לאספנות והשקעה.
  • עלי זהב ואבקת זהב משמשים כתוספת במאכלי גורמה ובמספר משקאות חריפים.
  • עלי זהב ואבקת זהב משמשים בציורים.
  • עלי זהב משמשים כאמצעי להבעת סגידה בחלק מהדתות. את עלי הזהב שמים על הפסל המייצג אל מסוים[6].
  • חוטי זהב משמשים בבגדים שונים, בעיקר בבגדי יוקרה, או בגדים בעלי הקשר דתי[7].

שימושים נוספים בזהב (כגון בתעשייה) הם חדשים יחסית, ורובם נובעים מהולכת החשמל המצוינת שלו ומעמידותו בפני קורוזיה:

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לצורכי מסחר משקל הזהב נמדד באונקיות מסוג טרוי, יחידת מידה ייחודית למתכות יקרות, שמשקלה 31.1034768 גרם.
  • הזהב נסחר בבורסות העולם לעומת הדולר, סימונו יכול להיות GOLD או XAUUSD. מחירה של אונקיית זהב נכון לפברואר 2018 הוא 1339$[8]. ככלל הזהב משמש ערבונות לאשראי במרבית הבנקים הגדולים בעולם.
  • יש ארצות בהן הזהב משמש כעתודת כסף למקרי חירום[9], וכן כאוצר פיקדוני (למשל האתר פורט נוקס שבארצות הברית).

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף האדם אינו סופג זהב ולכן תרכובותיו בדרך־כלל אינן רעילות. נזק בכליות ובכבד לעומת זאת, דווח אצל 50% ממטופלים שטופלו בתרופות המכילות זהב.[דרוש מקור]

זהב בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר בתנ"ך, לזהב הייתה חשיבות רבה, כמו גם למקצוע הצורפות. כבר בתחילת ספר בראשית מוזכר הזהב "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[10]. רבים מכלי המקדש, והמקדש עצמו היו עשויים, או מצופים זהב.

בספר שמות מסופר על חטא העגל, שהיה עשוי זהב.

בתנ"ך שמות נרדפים לזהב, והוא מכונה "כתם" "בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר"[11], "פז" "כִּי תְקַדְּמֶנּוּ, בִּרְכוֹת טוֹב, תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ, עֲטֶרֶת פָּז"[12], "חרוץ" "אִם-תִּשְׁכְּבוּן, בֵּין שְׁפַתָּיִם; כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ"[13].

מיתולוגיה יוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה סיפורים מהמיתולוגיה היוונית קשורים בשמם, או מספרים על זהב בהקשרים שונים:

  • הסיפור על המלך מידאס בעל מגע הזהב.
  • סיפור גיזת הזהב.
  • כאשר אלים נפצעו, דמם היה זהב קסום שנקרש במהירות רבה.
  • השם המורחב של אפרודיטה, אלת האהבה והיופי היה "אפרודיטה המוזהבת".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]