הכנסייה המארונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט הכנסייה המארונית בעכו. כנסייה זו משמשת בעיקר את יוצאי צבא דרום לבנון

הכנסייה המארונית היא כיום חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12, נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

העדה המארונית היא הקדומה מבין העדות המאוחדות, כלומר, הראשונה שביצעה את האיחוד. ההתקרבות לכנסייה הלאטינית עוד בימי מסעי הצלב, אולם רק במאה ה-16 וה-17 בוצע האיחוד הרשמי, שהושלם בשנת 1736. בניגוד לשאר העדות המאוחדות, העדה המארונית לא נתפלגה עקב האיחוד, אלא כולה הצטרפה לכנסייה הקתולית. בעבר היו למארונים זכויות רבות במקומות הקדושים בארץ ישראל, אולם הם ויתרו עליהן בימי הצלבנים לטובת הכנסייה הקתולית וכיום אין להם כל זכויות בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד, אולם יש להם רכוש הקדש רב בעכו, בחיפה וביפו.[1]

היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18. חלק מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון). הנוצרים המארונים בישראל משתמשים בארמית כשפה הליטורגית, שהיא השפה בה נכתבים כתבי הקודש ונאמרות התפילות.[2]

בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895. בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. הדיאקונים והכמרים של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

האפיפיור הכריז על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית", שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (2004). כמו כן, הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (השלישי מבין ארבעת השלבים בתהליך ההכרזה לקדוש), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

ב-1965 מינה האפיפיור פאולוס השישי קרדינל מארוני ראשון.

מארונים רבים זכו לפרסום בינלאומי: המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן (19311883), הזמר פול אנקה, לוחם זכויות הצרכנים רלף ניידר, המיליארדר קרלוס סלים, אליאס ג'יימס ח'ורי - חתן פרס נובל לכימיה, פיטר מדאוור - חתן פרס נובל לרפואה, מיכאל דבגי - מחלוצי כירורגיית לב-חזה, ואחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 123-122.
  2. ^ ג'קי חוגי, "הארמית קמה לתחייה בגוש חלב", אל-מוניטור, 15 במרץ 2013