נצרות ודרוזים
יחסי הנוצרים והדרוזים היסטורית; התאפיינו בשיתוף פעולה ובדו קיום,[1][2][3][1] לצד תקופות חריגות של עימותים קשים ומעשי אלימות כולל מעשי טבח שביצעו הדרוזים בנוצרים במרד הר הלבנון. הנצרות והדרוזים הן דתות אברהמיות החולקות קשר מסורתי היסטורי, עם כמה הבדלים תאולוגיים עיקריים.[4] שתי הדתות חולקות מקום מוצא משותף במזרח התיכון, והן מונותאיסטיות.[5] שתי הדתות מכבדות את ישו.[6]
הנצרות היא דת מונותיאיסטית אברהמית המבוססת על חייו ותורתו של ישו. חסידיו, הידועים כנוצרים, מאמינים שישו הוא המשיח, שביאתו כמשיח התנבאה בברית הישנה, ונכתבה בברית החדשה.[7] הכתוב העיקרי של הנצרות הוא התנ"ך.[8] זוהי הדת הגדולה בעולם עם כ-2.4 מיליארד עוקבים.[9]
יתרו כהן מדיין נחשב לאב קדמון של הדרוזים, המייסד הרוחני והנביא הראשי.[10][11][12][13][14] הדת הדרוזית היא דת מונותיאיסטית ואברהמית המבוססת על תורתם של חמזה בן-עלי בן-אחמד והח'ליף הפאטימי השישי אל-חאכם בִאַמְר אללה, ופילוסופים יוונים כמו אפלטון, אריסטו, פיתגורס וזנון מציטיום.[15][16] איגרות החוכמה הן הטקסט הבסיסי של האמונה הדרוזית.[17] למרות שהאמונה התפתחה במקור מתוך האסלאם האיסמעילי, הדרוזים אינם מזדהים כמוסלמים ואינם רואים עצמם עוד מוסלמים.[18][19][20][21] מספר הדרוזים ברחבי העולם הוא בין 800,000 למיליון, כאשר רובם המכריע מתגוררים בלבנט.[22]
יחסים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה היסטורית היחסים בין הדרוזים לנוצרים התאפיינו בשיתוף פעולה ובדו קיום,[2][3][23][1] לצד תקופות חריגות של עימותים קשים ומעשי אלימות כולל מעשי טבח שביצעו הדרוזים בנוצרים במרד הר הלבנון, ומעשי טבח הדדיים במלחמת האזרחים בלבנון.[24]
המרת דרוזים לנצרות הייתה מקובלת בעבר באזור הלבנט.[25][26] במהלך מאות השנים אימצו כמה מהדרוזים את הנצרות, כמו חלק מחברי שושלת שיהאב,[27] וכן שבט אבי-לאמה.[28][29]
הקתולים המרונים והדרוזים ייסדו את לבנון המודרנית בתחילת המאה ה-18, באמצעות מערכת שלטונית וחברתית המכונה "הדואליזם המרוני–דרוזי" בהר לבנון מוטסריפאט.[30] מגע בין נוצרים (בני הכנסיות המרוניות, האורתודוקסיות המזרחיות, המלכיתיות ואחרות) לבין הדרוזים הוביל לחיים משותפים של דרוזים ונוצרים בכפרים ועיירות בהר הלבנון, שוף,[1] ג'בל אל-דרוז,[31][32] באזור הגליל, הכרמל, ורמת הגולן.[33]
דמויות דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדוקטרינה הדרוזית מלמדת שיש "להעריך ולשבח" את הנצרות, שכן כותבי הבשורה נחשבים כ"נושאי החוכמה".[34] האמונה הדרוזית משלבת כמה מרכיבים של הנצרות,[35][36] בנוסף לאימוץ אלמנטים נוצריים על איגרות החוכמה.[37] שתי הדתות מכבדות את ישו,[38][6] יוחנן המטביל,[39][40] גאורגיוס הקדוש,[41] אליהו,[39] לוקאס,[40] איוב ודמויות נפוצות נוספות.[42] דמויות בברית הישנה כמו אדם, נח, אברהם, משה ויתרו נחשבים לנביאי אלוהים חשובים באמונה הדרוזית, בהיותם בין שבעת הנביאים (כולל ישו והנביא מוחמד) שהופיעו בתקופות שונות בהיסטוריה.[38][6]
הדרוזים מכבדים את ישו "בן יוסף ומרים" ואת ארבעת תלמידיו, שכתבו את הבשורות.[6] לפי הדוקטרינה הדרוזית, ישו נחשב לאחד מנביאי אלוהים החשובים, בהיותו בין שבעת הנביאים שהופיעו בתקופות שונות בהיסטוריה.[6] על פי כתבי היד הדרוזים ישו הוא האימאם הגדול ביותר והתגלמות התבונה האולטימטיבית (אל-עקל) על פני כדור הארץ והעיקרון הקוסמי הראשון (אל-חד),[43] ורואה בישו וחמזה בן-עלי ככגלגוליה של אחת מחמשת הכוחות השמימיים הגדולים, המהווים חלק מהמערכת שלהם.[44] במסורת הדרוזית, ישו ידוע תחת שלושה תארים: המשיח האמיתי (אל מסיח אל חאק), משיח כל העמים (מסיח אל אומם), ומשיח החוטאים. הדבר נובע, בהתאמה, מהאמונה שישו העביר את מסר הבשורה האמיתי, האמונה שהוא המושיע של כל העמים, והאמונה שהוא מציע סליחה.[45]
ישו הוא הדמות המרכזית בנצרות, שבה הוא נחשב למשיח ולבן האלוהים. טבעו, מהותו ומסריו של ישו הם נושא יסוד בתאולוגיה הנוצרית וליבתה של הנצרות.
השוואה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במונחים של השוואה דתית, הכנסיות הנוצריות המרכזיות אינן מאמינות בגלגול נשמות או בהעברת הנשמה, בניגוד לדרוזים. האוונגליזם נתפס באופן נרחב כמרכזי באמונה הנוצרית, בניגוד לדרוזים שאינם מקבלים מומרים. קווי הדמיון בין הדרוזים לנוצרים כוללים מאפיינים משותפים בהשקפתם על נישואים מונוגמיים,[6] וכן איסור גירושין ונישואים מחדש, בנוסף לאמונה באחדות האל והתיאופניה.[6]
גם הכנסיות הנוצריות המרכזיות וגם הדרוזים אינן דורשות מילת גברים, למרות שמילת גברים נהוגה בדרך כלל במדינות נוצריות רבות ובקהילות נוצריות רבות,[46][47] ובנצרות הקופטית והכנסייה האורתודוקסית האתיופית והכנסייה האורתודוקסית האריתריאית כטקס מעבר.[48][49] מילת גברים נהוגה גם כן בקרב הרבה דרוזים, אך כמסורת תרבותית,[50] שכן לברית המילה אין משמעות דתית באמונה הדרוזית.[51][52][53]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Hobby (1985). Near East/South Asia Report. Foreign Broadcast Information Service. p. 53.
the Druzes and the Christians in the Shuf Mountains in the past lived in complete harmony..
- ^ 1 2 Hazran, Yusri (2013). The Druze Community and the Lebanese State: Between Confrontation and Reconciliation. Routledge. p. 32. ISBN 9781317931737.
the Druze had been able to live in harmony with the Christian
- ^ 1 2 Artzi, Pinḥas (1984). Confrontation and Coexistence. Bar-Ilan University Press. p. 166. ISBN 9789652260499.
.. Europeans who visited the area during this period related that the Druze "love the Christians more than the other believers," and that they "hate the Turks, the Muslims and the Arabs [Bedouin] with an intense hatred.
- ^ Abulafia, Anna Sapir (23 בספטמבר 2019). "The Abrahamic religions". www.bl.uk. London: British Library. ארכיון מ-12 ביולי 2020. נבדק ב-9 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Obeid, Anis (2006). The Druze & Their Faith in Tawhid. Syracuse University Press. p. 1. ISBN 978-0-8156-5257-1.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Dana, Nissim (2008). The Druze in the Middle East: Their Faith, Leadership, Identity and Status. Michigan University press. p. 17. ISBN 9781903900369.
- ^ Woodhead, Linda (2004). Christianity: A Very Short Introduction. Oxford: Oxford University Press. pp. n.p.
- ^ Olson, The Mosaic of Christian Belief.
- ^ "World's largest religion by population is still Christianity". Pew Research Center (באנגלית). נבדק ב-27 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Corduan, Winfried (2013). Neighboring Faiths: A Christian Introduction to World Religions. p. 107. ISBN 978-0-8308-7197-1.
- ^ Mackey, Sandra (2009). Mirror of the Arab World: Lebanon in Conflict. p. 28. ISBN 978-0-393-33374-9.
- ^ Lev, David (25 באוקטובר 2010). "MK Kara: Druze are Descended from Jews". Israel National News. Arutz Sheva. נבדק ב-13 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Blumberg, Arnold (1985). Zion Before Zionism: 1838–1880. Syracuse, NY: Syracuse University Press. p. 201. ISBN 978-0-8156-2336-6.
- ^ Rosenfeld, Judy (1952). Ticket to Israel: An Informative Guide. p. 290.
- ^ Léo-Paul Dana (1 ינו' 2010). Entrepreneurship and Religion. Edward Elgar Publishing. p. 314. ISBN 978-1-84980-632-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Morrison, Terri; Conaway, Wayne A. (24 יולי 2006). Kiss, Bow, Or Shake Hands: The Bestselling Guide to Doing Business in More Than 60 Countries (illustrated ed.). Adams Media. p. 259. ISBN 978-1-59337-368-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Nejla M. Abu Izzeddin (1993). The Druzes: A New Study of their History, Faith, and Society. BRILL. pp. 108–. ISBN 978-90-04-09705-6. נבדק ב-17 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ J. Stewart, Dona (2008). The Middle East Today: Political, Geographical and Cultural Perspectives. Routledge. p. 33. ISBN 9781135980795.
Most Druze do not consider themselves Muslim. Historically they faced much persecution and keep their religious beliefs secrets.
- ^ De McLaurin, Ronald (1979). The Political Role of Minority Groups in the Middle East. Michigan University Press. p. 114. ISBN 9780030525964.
Theologically, one would have to conclude that the Druze are not Muslims. They do not accept the five pillars of Islam. In place of these principles the Druze have instituted the seven precepts noted above..
- ^ "Are the Druze People Arabs or Muslims? Deciphering Who They Are". Arab America (באנגלית). Arab America. 8 באוגוסט 2018. נבדק ב-13 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lewis, James (2002). The Encyclopedia of Cults, Sects, and New Religions. Prometheus Books. נבדק ב-13 במאי 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Druze set to visit Syria". BBC News. 30 באוגוסט 2004. נבדק ב-8 בספטמבר 2006.
The worldwide population of Druze is put at up to one million, with most living in mountainous regions in Syria, Lebanon, Jordan and Israel.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ CHURCHILL (1862). The Druzes and the Maronites. Montserrat Abbey Library. p. 25.
..the Druzes and Christians lived together in the most perfect harmony and good-will..
- ^ Fawaz, L.T. (1994). An Occasion for War: Civil Conflict in Lebanon and Damascus in 1860. University of California Press. ISBN 9780520087828. נבדק ב-2015-04-16.
- ^ A. Frazee, Charles (2006). Catholics and Sultans: The Church and the Ottoman Empire 1453–1923. Cambridge University Press. p. 191. ISBN 9780521027007.
the conversion to Christianity of several Muslim and Druze families aided this growth immeasurably
- ^ "Refugee Review Tribunal: What is the attitude of the Druze community toward inter-religious marriages?" (PDF). Refworl. 6 ביוני 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mishaqa, p. 23.
- ^ Ágoston, Gábor; Bruce Alan Masters (2009-01-01). Encyclopedia of the Ottoman Empire. Infobase Publishing. p. 530. ISBN 978-1-4381-1025-7. נבדק ב-2013-05-25.
- ^ al - H̲azīn, Farīd (2000). The Breakdown of the State in Lebanon, 1967–1976. Harvard University Press. p. 35. ISBN 9780674081055.
So did other amirs, like the originally Druze Abi-llamah family, which also became Maronite
- ^ Deeb, Marius (2013). Syria, Iran, and Hezbollah: The Unholy Alliance and Its War on Lebanon. Hoover Press. ISBN 9780817916664.
the Maronites and the Druze, who founded Lebanon in the early eighteenth century.
- ^ The Druze and Assad: Strategic Bedfellows
- ^ "Christians in Syria's Suwayda discuss history, coexistence with Druze majority". North Press. 18 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fadwa N. Kirrish, "Druze Ethnicity in the Golan Heights: The Interface of Religion and Politics," Journal of the Institute of Muslim Minority Affairs 13.1 (1992), 122–135
- ^ "On the Horizon: The Strange World of the Druzes". Commentary Magazine. 20 בינואר 1956.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Quilliam, Neil (1999). Syria and the New World Order. Michigan University press. p. 42. ISBN 9780863722493.
- ^ The New Encyclopaedia Britannica. Encyclopaedia Britannica. 1992. p. 237. ISBN 9780852295533.
Druze religious beliefs developed out of Isma'ill teachings. Various Jewish, Christian, Gnostic, Neoplatonic, and Iranian elements, however, are combined under a doctrine of strict monotheism.
- ^ D. De Smet; Ismāʻīl Tamīmī; Ḥamzah ibn ʻAlī ibn Aḥmad (2007). Les Epitres Sacrees Des Druzes Rasa'il Al-hikma: Introduction, Edition Critique Et Traduction Annotee Des Traites Attribues a Hamza B. 'ali Et Isma'il At-tamimi. Peeters. ISBN 978-90-429-1943-3. נבדק ב-17 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hitti, Philip K. (1928). The Origins of the Druze People and Religion: With Extracts from Their Sacred Writings. Library of Alexandria. p. 37. ISBN 9781465546623.
- ^ 1 2 Swayd, Samy (2015). Historical Dictionary of the Druzes. Rowman & Littlefield. p. 77. ISBN 978-1442246171.
- ^ 1 2 C. Brockman, Norbert (2011). Encyclopedia of Sacred Places, 2nd Edition [2 volumes]. ABC-CLIO. p. 259. ISBN 9781598846553.
They included Jesus, John the Baptist, Moses, and Mohammed—all teachers of monotheism
- ^ Murphy-O'Connor, Jerome (2008). The Holy Land: An Oxford Archaeological Guide from Earliest Times to 1700. OUP Oxford. p. 205. ISBN 9780191647666.
- ^ S. Swayd, Samy (2009). The A to Z of the Druzes. Rowman & Littlefield. p. 109. ISBN 9780810868366.
They also cover the lives and teachings of some biblical personages, such as Job, Jethro, Jesus, John, Luke, and others
- ^ Crone, Patricia (2013). The Princeton Encyclopedia of Islamic Political Thought. Princeton University Press. p. 139. ISBN 9780691134840.
- ^ S. Sorenson, David (2008). The Princeton Encyclopedia of Islamic Political Thought. Routledge. p. 239. ISBN 9780429975042.
- ^ Swayd, Samy (2019). The A to Z of the Druzes. Rowman & Littlefield. p. 88. ISBN 9780810870024.
Jesus is known in the Druze tradition as the “True Messiah” (al-Masih al-Haq), for he delivered what Druzes view as the true message. He is also referred to as the “Messiah of the Nations” (Masih al-Umam) because he was sent to the world as "Masih of Sins" because he is the one who forgives.
- ^ Gruenbaum, Ellen (2015). The Female Circumcision Controversy: An Anthropological Perspective. University of Pennsylvania Press. p. 61. ISBN 9780812292510.
Christian theology generally interprets male circumcision to be an Old Testament rule that is no longer an obligation ... though in many countries (especially the United States and Sub-Saharan Africa, but not so much in Europe) it is widely practiced among Christians
- ^ "Circumcision protest brought to Florence". Associated Press. 30 במרץ 2008.
However, the practice is still common among Christians in the United States, Oceania, South Korea, the Philippines, the Middle East and Africa. Some Middle Eastern Christians actually view the procedure as a rite of passage.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ DeMello, Margo (2007). Encyclopedia of Body Adornment. ABC-Clio. p. 66. ISBN 9780313336959.
Coptic Christians, Ethiopian Orthodox, and Eritrean Orthodox churches on the other hand, do observe the ordainment, and circumcise their sons anywhere from the first week of life to the first few years.
- ^ N. Stearns, Peter (2008). The Oxford Encyclopedia of the Modern World. Oxford University Press. p. 179. ISBN 9780195176322.
Uniformly practiced by Jews, Muslims, and the members of Coptic, Ethiopian, and Eritrean Orthodox Churches, male circumcision remains prevalent in many regions of the world, particularly Africa, South and East Asia, Oceania, and Anglosphere countries.
- ^ Ubayd, Anis (2006). The Druze and Their Faith in Tawhid. Syracuse University Press. p. 150. ISBN 9780815630975.
Male circumcision is standard practice, by tradition, among the Druze.
- ^ Jacobs, Daniel (1998). Israel and the Palestinian Territories: The Rough Guide. Rough Guides. p. 147. ISBN 9781858282480.
Circumcision is not compulsory and has no religious significance.
- ^ M. Silver, M. (2022). The History of Galilee, 1538–1949: Mysticism, Modernization, and War. Rowman & Littlefield. p. 97. ISBN 9781793649430.
Muslim men are circumcised, whereas this is not a religious obligation among the Druze
- ^ Brenton Betts, Robert (2013). The Sunni-Shi'a Divide: Islam's Internal Divisions and Their Global Consequences. Potomac Books, Inc. p. 56. ISBN 9781612345239.
There are many references to the Druze refusal to observe this common Muslim practice, one of the earliest being the rediscoverer of the ruins of Petra, John Burckhardt. "The Druses do not circumcise their children
