שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 4 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
הוספת קישור לביטוח בריאות
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל ב-[[1964]], היה פעיל ב[[המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)|מפלגה הקומוניסטית הישראלית]] וסייע בתחום הארגון ב[[הבחירות לכנסת השישית|בחירות לכנסת השישית]] ב-[[1965]]{{הערה|{{מעריב|גיל קיסרי|תא"ל אפרים סנה - התפוח והעץ|1986/04/18|01603}}}}. בדצמבר [[1987]], עם שחרורו משירות הקבע, הצטרף למפלגת העבודה ושאף להתמודד לכנסת כבר בבחירות של שנת 1988 אולם הדבר נמנע ממנו על ידי אנשי המפלגה שלא שיבצו אותו ברשימה בטענה שהוא חסר וותק מספיק כחבר מפלגה. בשנים [[1988]]-[[1994]] ביצע שליחויות מדיניות, בעיקר מול ההנהגה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] מאש"ף.
 
תמך ביצחק רבין בהתמודדותו על ראשות מפלגת העבודה בשנת [[1992]] ועמד בראש מטה ההסברה שלו [[בחירות מקדימות|בבחירות המקדימות]]. באותה שנה נבחר ל[[הכנסת|כנסת]], וכיהן ברציפות עד מאי 2008. בשנת [[1994]] התמנה לשר הבריאות במקומו של [[חיים רמון]], היה לרופא הראשון שכיהן בתפקיד זה, וכיהן בו עד לאחר [[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|הבחירות ב-1996]]. במהלך כהונתו היה אחראי על הבראת [[קופת חולים כללית]] ממשבר שכמעט הוביל לקריסתה. הוא העביר את [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]] שהבטיח לראשונה כי כל אזרחי ישראל יהינו מביטוחמ[[ביטוח בריאות]] מקיף ומלא ודאג ליישומו. אחרי כישלונו של שמעון פרס מול [[בנימין נתניהו]], התמודד על ראשות מפלגת העבודה מול [[אהוד ברק]], [[יוסי ביילין]], [[עוזי ברעם]] ו[[שלמה בן עמי]], וקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר, 5% מהקולות בלבד. הפרשנים תיארו אותו כמי שלא הצליח להתגבר על תדמיתו האפורה.
 
בשנת [[1999]] התמנה לסגן שר הביטחון, ובשנת [[2001]] מונה לשר התחבורה ב[[מממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת האחדות הלאומית]], וכיהן בתפקיד זה עד לפרישת מפלגתו מהקואליציה ב-[[2 בנובמבר]] [[2002]], במהלך כהונתו הוכנה [[תוכנית החומש של רכבת ישראל]].

תפריט ניווט