מוקצה מחמת גופו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבנים הם מוקצה מחמת גופו, אם לא ייחדו אותם לשימוש

בהלכות שבת, מוקצה מחמת גופו הוא אחד ממיני המוקצה, שהוא - דבר שאינו לא כלי ולא מאכל אדם או בהמה, כמו למשל אבנים ועצים וחול ואבק וחתיכות זכוכית, ומחט שבורה.

אם אדם רוצה לייחד אחד מאלו לשימוש בשבת, יש צורך להכינו לכך במעשה מערב שבת. שימוש אקראי באבן למשל לסגירת דלת, עדיין אינו מהווה אותה לכלי, שכן היא אינה מיועדת לתשמיש זה ואין הדרך להשתמש בה לכך, ולכן אין היא מתייחדת לתשמיש זה אלא אם כן עשה בה מעשה המוכיח שהיא מיועדת לכך, למרות שמייחד אותה רק לשבת אחת, או לחלופין אם ייחד אותה לעולם לשימוש מסוים.

לעומת זאת, דברים שהדרך היא לייחד אותם לכך, כמו למשל אבן לפצוע בה אגוזים, ניתן בקלות יותר לייחד לתשמיש, ודי במחשבה כדי לייחד אותם לכך, או לחלופין בתשמיש חד פעמי בחפץ לצורך המטרה לה הוא מכין אותה. דוגמה נוספת היא חתיכת צמר, די בכך ששם אותה על פצע פעם אחת כדי שתחשב ככלי המיועד לכך, וזאת מכיוון שהדרך היא להשתמש בצמר כדי לכסות מכות ופצעים, ולכן די בתשמיש חד פעמי כדי לייחד אותם בכך.

במקום נזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שהמוקצה מחמת גופו עלול לגרום נזק, כמו למשל בקבוק זכוכית שנשבר במקום שאנשים מהלכים ועלולים להנזק מהם, מותר לפנותם, שכן חכמים לא גזרו על איסור מוקצה במקום כזה, וכן איסור טלטול בכרמלית הותר כדי לפנות את השברים[1].

גרף של רעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרף של רעי

בעבר, לא היו בתי שימוש, אלא היו עושים צרכים בכלי מיוחד מאוס שעמד במקום צדדי ביותר. הצואה שבכלי, מפריעה כמובן בריחה לשהות בבית, ולכן התירו חכמים להוציא את הכלי מהבית. אם הוא במקום שהוא מפריע לו.

מותר גם לעשות הערמה בעניין, אם אדם זקוק לפנות את הכלי כדי שיוכל להתפנות שם, הוא קובע את ישיבתו ליד הכלי, באופן של דירה - מעביר לשם את מיטתו או את שולחנו, ואז כאשר הכלי מפריע לו - הוא מוציא אותו.

החזרתו של הכלי מותרת רק עם יניח מים בתוכו. כך נאמר בתוספתא:

גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלו ושופכו ונותן לתוכו מים ומחזירו למקומו

תוספתא שבת פרק ד הלכה ח.

למרות שמותר להוציא גרף של רעי מהבית, אמרו חכמים: אין עושים גרף של רעי לכתחילה, כאשר יש ברירה אין לעשות גרף של רעי ולסמוך על כך שיוציאו אותו; ולמרות זאת, אם בדיעבד עבר האדם ועשה גרף של רעי, מותר להוציאו.

לדעת ערוך השולחן[2] יסוד ההתר לטלטל גרף של רעי הוא משום כבוד הבריות. מסיבה זו, לדעתו, אם אפשר לטלטל את הדברים המאוסים על ידי גוי או קטן יש לעשות זאת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גולדשטוף, דוד נחום בן יעקב יוסף שערי הלכה חלק י"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארחות חיים הל' שבת אות שס"א, ונפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ח.
  2. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שח סעיף ס.