רחיצה בשבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחיצה בשבת
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת שבת, דף מ', עמוד א'
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ב'
שולחן ערוך אורח חיים, סימן שכ"ו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רחיצה בשבת היא איסור של חז"ל על אדם לרחוץ את גופו ביום השבת במים חמים. מנהגים מאוחרים יותר אסרו רחיצה גם במים צוננים עקב חששות שונים, אך לא התקבלו בקרב כל עדות ישראל.

רחיצה במים חמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שרחיצה בשבת במים חמים שהוחמו מערב שבת מותרת מן התורה, אסרו חכמים על האדם לרחוץ את גופו במים חמים, עקב בלנים שהיו מחממים מים במהלך השבת עצמה להפעלת המרחץ וכשבאו למחות בהם טענו שהמים חוממו מלפני השבת[1]. איסור זה נקרא גם "גזירת הבלנים".

מהו חום המים שנאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת פוסקים חשובים הגדרת המים כחמים היא כאשר חומם מעל לטמפרטורת הגוף (36.5 מעלות צלזיוס)[2]. אולם יש פוסקים שהחמירו גם במים פושרים[3].

רחיצה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת האמורא שמואל שלמרות שרחיצת הגוף נאסרה – רחיצת פניו ידיו ורגליו מותרת, וכך נפסק להלכה. היתר זה הוא דווקא במים שחוממו מערב שבת, אך אם חוממו במהלך השבת, אפילו בהיתר, אסרו חכמים לרחוץ בהם אפילו פניו ידיו ורגליו.

פנים, ידיים ורגליים הן דוגמאות, אך למעשה כל רחיצה חלקית מותרת, עד רובו של הגוף[4].

מנהג מאוחר לאסור רחיצה במים צוננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבגמרא ברור שאיסור רחיצה הוא רק במים חמים, כתבו תרומת הדשן[5] והמהרי"ל[6] שהמנהג הוא שאין רוחצים אפילו במים צוננים משום חשש של טלטול מים על גופו ברשות הרבים או בכרמלית, וכן משום חשש סחיטה של שער הראש.

מנהג זה התקבל בקרב בני אשכנז[7], אולם בני ספרד לא קיבלו מנהג זה[8].

היו שאמרו כי הרוחץ בשבת בסבון רך או קשה, עובר על איסור ממרח, אלא אם כן הסבון נוזלי כמים. אם משרה את הסבון במים בשבת ולא הוכן נערב שבת, עובר על איסור מוליד ריח[9] וכאשר שופך את הסבון על גופו, יש אומרים שעובר על איסור מוליד ריח בגופו[10].

היתרים לאיסור רחיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמי טבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיתר פניו ידיו ורגליו, התירו חכמים גם את הרחיצה במעיינות חמי טבריה, וכן בכל המעיינות החמים. זאת לאחר שמתחילה רצו חכמים לאסור גם מאגרי מים אלו בתוך גזירת הבלנים, אך כיון שראו שהציבור מתקשה בכך, חזרו והתירו רחיצה בחמי טבריה[11].

כאשר מצטער מניקיון גופו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' עקיבא איגר כתב שכאשר אדם מצטער וצריך לרחוץ במים חמים, התירו חכמים את איסור הרחיצה[12]. היתר זה הובא על ידי הביאור הלכה ופוסקים נוספים[13].

טבילת טהרה בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשונים והאחרונים דנו בשתי שאלות בטבילה בשבת: משום חשש שנראה כמתקן כלי ומשום רחיצה בשבת.

חשש שנראה כמתקן כלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים אסרו לטבול כלים בשבת, משום שדומה הדבר למתקן כלי. אולם התירו לבני אדם לטבול לטהרתם[14]. רבא נימק את ההיתר משום שבשונה מכלים, כאשר אדם טובל, לא ניכר שהוא עושה זאת כדי להטהר, אלא ניתן לומר שעושה זאת כדי לקרר גופו במים.

על פי זה, מותר לנשים לטבול טבילת מצוה בליל שבת[15]. אולם, כאשר אשה התעכבה מלטבול, או שבעלה לא נמצא במקומה בשבת, יש שאסרו טבילה זו בנימוק שלמנהג אשכנז היום לא נוהגים לרחוץ בשבת, וממילא מוכח שהעושה כן עושה זאת כדי להטהר[7][16]. אולם ההוראה המקובלת היום היא שגם אשה שדחתה טבילתה תטבול בשבת[17].

בטבילת גברים יש שהקלו שיטבול בשבת, משום שכיון שאינה מן הדין, ממילא אינו מתקן[18].

חשש מצד איסור רחיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שאסרו טבילה במקווה מחומם בשבת, שהרי זה בכלל גזירת רחיצה[19]. אולם יש שהקלו בטענה שטבילת טהרה אינה בכלל גזירת רחיצה כלל[20].

בטבילת נשים הפוסקים המאוחרים נטו להקל ולהתיר במים חמים[21]. ויש שכתבו שגם בטבילת גברים המנהג להקל[22].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ', עמוד א'
  2. ^ דעת הנודע ביהודה, חיי אדם, ערוך השולחן.
  3. ^ בית מאיר, ר' עקיבא אייגר, חתם סופר.
  4. ^ בית יוסף אורח חיים סימן שכו; רמ"א סימן שכו סעיף א.
  5. ^ שו"ת תרומת הדשן סימן רנה.
  6. ^ מנהגי המהרי"ל סימן קנ.
  7. ^ 1 2 מגן אברהם סימן שכו סעיף ח; משנה ברורה סימן שכו סעיף קטן כא.
  8. ^ כף החיים סימן שכו אות כה; לוית חן עמוד קכג; ילקוט יוסף שבת סימן שכו סעיף ג.
  9. ^ משנה ברורה בהלכות ברכת כוהנים.
  10. ^ שולחן ערוך הרב.
  11. ^ תלמוד בבלי מסכת שבת דף מ עמוד א.
  12. ^ הגהות ר' עקיבא אייגר על אורח חיים סימן שכו, וכן על אורח חיים סימן שז.
  13. ^ פניני הלכה שבת פרק יד סעיף ח.
  14. ^ תלמוד בבלי ביצה דף יז עמוד ב
  15. ^ רמ"א יו"ד סימן קצז סעיף ב; ש"ך יו"ד סימן קצז סעיף ג
  16. ^ ט"ז יו"ד סימן קצז סעיף ד
  17. ^ פניני הלכה טהרת המשפחה פרק ה סעיף יא.
  18. ^ משנה ברורה סימן שכו סעיף קטן כד
  19. ^ משנה ברורה סימן שכו סעיף ז ע"פ חיי אדם.
  20. ^ פירוש הקרבן נתנאל על הרא"ש.
  21. ^ שבט הלוי חלק ה סימן מד; ארחות שבת; מנוחת אהבה; בדי השולחן.
  22. ^ פניני הלכה שבת פרק יד סעיף ט.