חטיבה 188

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חטיבה 45)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חטיבה 188
Hativa188.PNG
סמל היחידה, המשמש גם כתג היחידה שלה.
ברק בעיניים
פרטים
כינוי עוצבת ברק
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
סוג חטיבת שריון סדירה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 4 ביוני 1969
מלחמות מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע עופרת יצוקה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
ציוד עיקרי טנק מרכבה סימן 3 ב"ז
פיקוד
יחידת אם Logo-ugda-36.png  עוצבת געש
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקד נוכחי ניר רוזנברג
מפקדים מפקדי החטיבה

חטיבה 188, המכונה גם "עוצבת ברק", היא חטיבת שריון סדירה תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון של צה"ל. החטיבה משתמשת בטנקי מרכבה סימן 3 בז, החל מאוגוסט 2019 היא נמצאת בתהליך הסבה למרכבה סימן 4מ.

החטיבה צמחה מתוך מפקדת ההגנה במרחב חיפה והמפרץ. תג החטיבה מסמל את המרחב ואת סמל מפקדת "ההגנה" בחיפה, להבדיל מחטיבת כרמלי שצמחה גם היא מאותו מרחב אך הפכה לחטיבת חי"ש עצמאית בפברואר 1948. לאחר מלחמת סיני הפכה החטיבה לחטיבה הממוכנת 45. החטיבה לחמה בקרב עמק דותן וברמת הגולן במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הפכה החטיבה לחטיבת שריון וצוידה בטנקי שוט קל אשר שימשו אותה עד שנת 1992, עת הוחלפו בטנקי מרכבה סימן 3. במלחמת יום הכיפורים הייתה החטיבה פרוסה ברמת הגולן ונשאה בעול הבלימה של הכוחות הסוריים ברמת הגולן, עם מעבר כוחות הצבא למתקפה היתה החטיבה הראשונה לתמרן לעבר המובלעת הסורית והאחרונה ליסוג ממנה.

מבנה החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה השתמשה בטנקי שוט משנת 1969 עד 1992, אז עברה הסבה לטנק מדגם מרכבה סימן 3 ובכך הייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהשתמשה בטנקי שוט, כאשר גדוד סופה היה הגדוד האחרון בחטיבה שנפרד מטנק השוט. החל מאוגוסט 2019 נמצאת החטיבה בתהליך הסבה לטנק מרכבה סימן 4 שצפוי להמשך מספר חודשים, בכך היא למעשה החטיבה הסדירה השלישית העוברת לסימן 4 (אחרי חטיבה 401 וחטיבה 7).

לחטיבה שלושה גדודי טנקים סדירים וגדוד הנדסה סדיר הנמצא ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה:

  • גדוד 53 ("גדוד סופה")
  • גדוד 71 ("גדוד רשף")
  • גדוד 74 ("גדוד סער")
  • גדוד 605 ("גדוד המח"ץ") של חיל ההנדסה

בנוסף, ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה מספר יחידות נוספות:

1.פלס״ר - פלוגת סיור (במילואים) האחראית לפעילות האיסוף ופטרול המשוריין.

2.פלחי"ק 358 ("החץ מברק") - פלוגת הקשר והמחשוב האחראית לקשר במפקדת החטיבה ובגדודים.

3.יחס״ם - יחידת סיוע מנהלתי (במילואים) בפיקוד סגן-אלוף. במסגרתה פועלות: יחידת פינוי רכובה, יחידת ניוד, פלוגת רפואה קדמית ויחידת שליטה בתנועות.

גדוד 53 (סופה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד סופה
טנק מרכבה סימן 3 ב"ז של גדוד סופה, במהלך אימון החטיבה ברמת הגולן

גדוד 53 (סופה) התחיל את דרכו בתור 'גדוד 63' שהיה גדוד שריון (צנטוריונים) בחטיבה 14. גדוד 63 הגיע אל החטיבה כתגבור מבית הספר לשריון ערב מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה הגדוד היווה מרכיב חשוב בקרבות קרב אום-כתף וצומת אבו עגילה בגיזרה המרכזית של חצי האי סיני, כחלק מאוגדת שרון ומאמץ ההבקעה בציר המרכזי.

לאחר מלחמת ששת הימים, באוגוסט 1967, הועבר הגדוד לחטיבה 7 כאשר זו נפרדה מגדוד הפטון 79. חטיבה 7 בפיקודו של גורודיש הורכבה בשלב זה מגדוד 82 בפיקודו של אברהם רותם וגדוד 63 בפיקודו של יצחק בן-שהם (שניהם גדודי צנטוריונים), כאשר החטיבה הועברה לגיזרת רמת הגולן שם נותרה למשך השנתיים הקרובות. עם ההרכבה מחדש של גדודי החטיבה והמעבר לרמת הגולן, שונה שמו של גדוד 63 לשמו החדש 'גדוד 53'.

לקראת סוף שנת 1969 חטיבה 45, תחת פיקודו של משה בר כוכבא, הועברה לרמת הגולן כדי להחליף את חטיבה 7. החטיבה הורכבה מגדוד 74 שלא מכבר הפך לגדוד שריון (צנטוריונים) וגדוד המילואים 39 שהורכב מחדש, ועם קבלת הגיזרה החדשה והסימול החדש בתור חטיבת שריון, שונה שמה גם כן לחטיבה 188. גדוד 53 בפיקודו של יהודה בכר הושאר מאחור בחילוף החטיבות ברמת הגולן והפך עתה לגדוד שריון נוסף בחטיבת 188, גדוד שהיה בשלב זה גדוד צנטוריונים ותיק ומנוסה בגיזרת רמת הגולן.

במהלך שבע השנים שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים, ניהלו שני הגדודים ימי קרב רבים והפכו לכח השריון המגן על רמת הגולן. גדוד 53 ישב בבסיס גדודי בבתי הכפר הנטוש בעליקה, המקום שלצידו, בסביבות יוני 1973 הועברה מפקדת החטיבה כולה (מבסיסה הקודם במחנה פילון). לאחר שהגדוד היה תחת פיקודו של יהודה בכר (בתקופה שאחרי ששת הימים), הפיקוד על הגדוד הועבר לדן ורדי ובמאי 1972 הועבר פיקוד הגדוד ליוסי בן-חנן. בן-חנן כיהן בתור מג"ד עד ל-15 באוגוסט 1973 כאשר קיבל את הפיקוד רס"ן עודד ארז, מי שעתיד לפקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים, רק כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד.

במלחמת יום הכיפורים היה הגדוד אחד מבין שני הגדודים של החטיבה אשר בלמו יחד עם כוחות חטיבה 7 את ההתקפה הסורית לאורך רמת הגולן. פלוגה ג' של הגדוד נפרסה באזור הג'וחדר (דרום-מזרחית לתל פארס) ובאזור תל עכשה (דרומית לתל חזקה), פלוגה א' ישבה באזור הצפוני של רכס בשנית ובאזור הבוסטר, פלוגה ב' נפרסה באזור שיקרא לימים עמק הבכא. מפקד הגדוד, עודד ארז ישב באזור הג'וחדר וכוחות המפקדה של הגדוד ישבו בעיקר בחושנייה, זאת משום שלמרות הפריסה לאורך כל הרמה, הגיזרה של הגדוד הייתה בדרום רמת הגולן. הלחימה בגיזרה הדרומית הייתה קשה במיוחד והובילה לחללים רבים, זאת משום ההצלחה הסורית בשבירת קו ההגנה הישראלי. לאחר המלחמה הוקמה אנדרטה גדודית לזכר 31 חללי הגדוד והיא ממוקמת בג'וחדר.

במהלך מבצע ליטני, התקדם הגדוד בציר המערבי בתקיפה בלבנון. בצומת מנצורה ניהל הגדוד קרב אש לכיוון צור ומחנה המחבלים בראשדיה.

במלחמת לבנון הראשונה, נכנס הגדוד יחד עם החטיבה בגיזרה המרכזית של ציר ההתקדמות, כאשר המטרה הסופית הייתה הגעה לעיר צור. פלוגה א' של הגדוד נלחמה יחד עם גדוד של חטיבת גולני בטיהור מאחזי מחבלים. ביום הלחימה השלישי, הגיעה הפלוגה למבואות בירות בחלדה, שם התנהל קרב קשה בו נפלו שבעה מלוחמי הפלוגה. לאחר הפסקת האש הראשונה של המלחמה, כאשר היא נכנסה לשלב השני, הועבר הגדוד לגיזרה המזרחית ושם ניהל יום קרב אל מול כוחות סוריים.

בשנת 2003 קיבלה פלוגה ג' ('גולן') צל"ש אלוף (אלוף פיקוד הצפון) על הפעילות המבצעית בין השנים 2002 - 2003 בגזרת נצרים, רצועת עזה.[1] בתקופה זאת פגעו כוחות הפלוגה בעשרות מחבלים, אך גם איבדה שישה מלוחמיה. מפקד הפלוגה, סרן יניב מכלוף קיבל בתקופה זאת באופן אישי צל"ש מפקד אוגדה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה הגדוד הועבר משירות ברצועת עזה והשתתף בלחימה בגזרה המזרחית של דרום לבנון. גדוד סופה השתתף בלחימה במהלך המבצעים השונים בגזרה המזרחית בהם קרבות סביב בינת ג'בייל, מבצעי 'שינוי כיוון' ו-'קורי פלדה' ובהם מבצע שינוי כיוון 11 והקרב על הסלוקי. במהלך הלחימה איבד הגדוד מספר חיילים, בהם צוות טנק שלם שנפל בסמוך לבינת ג'בייל. בנוסף לכך, היו גם פעולות גבורה רבות, ביניהם חילוץ כוח צנחנים שנעשה על ידי טנק מפקד פלוגה א' ('אלון') חנוך דאובה שקיבל על כך את עיטור העוז.

במבצע ׳צוק איתן׳ פעל הגדוד תחת פיקוד החטיבה בגזרת ג׳וחר א-דיק, הגדוד ספג אירוע פגיעת פצמ״ר 120 מ״מ בנגמ״ש סיור, באירוע נפלו 5 מלוחמי הגדוד מהפלוגה המסייעת ׳אלון׳.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]שם הערות תקופת כהונה
נתן ניר מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים (עדיין בשם גדוד 63 שהגיע מביסל"ש) 1967-1968
יצחק בן-שהם בהמשך היה מח"ט 188. נפל במלחמת יום הכיפורים 1968-1969
יהודה בכר בהמשך היה סמח"ט 7, סמח"ט 600, מח"ט 292[3] 1969-1970
דן ורדי 1971-1972
יוסי בן-חנן לימים קצין שריון ראשי, ואלוף. 1972-1973
עודד ארז מג"ד 53 ביום כיפור, עד לפציעתו. לימים סמח"ט 14. נהרג בתאונה בצאלים ב 1976 1973-1973
יוסי בן-חנן ריכז מחדש את הגדוד ופיקד עליו במלחמת יום כיפור, לאחר פציעתו של עודד ארז. 1973-1973
עוזי קרן[4] שימש בתפקיד למשך חודש לאחר הפסקת האש 1973
משה ורבין 1973-
חיים מורנו (מור) מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה (1982) 1982
שמואל יכין לימים ר׳ מפא״ת 1982-
דן ביטון אחרי דן ביטון היה ירון גילן 1989-1990. לפני גיא צור היה רני ירום 1990 - 1992
גיא צור לימים מפקד זרוע היבשה בין השנים 2011-2014
ארז לזובר
זאב שרוני לימים סגן דובר צה״ל 1997-1998
אילן לביא לימים רמ״ט פיקוד הצפון 1998 - 2000
שמואל אולנסקי מפקד הגדוד במבצע חומת מגן, לימים מפקד חטיבה 188 ולאחר מכן קצין שריון ראשי
דותן רזילי
משה כץ מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה
אמיר חמוד לימים מח״ט 679
גל שוחמי לימים מח״ט 188 בין השנים 2016-2018 2008 - 2010
מתן שפי מכהן כסגן מפקד מל״י 500
דביר אדרי מכהן כמח״ט 14
אלעד שוורץ מכהן כמח״ט 10
אלעד צורי בעל עיטור צל״ש מפקד פיקוד הצפון
מאיר בידרמן 2017 - 2018
טל אלקובי יולי 2018 -

גדוד 74 (סער)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד סער

גדוד 74 (סער) הוקם בשנת 1969, בשיאה של מלחמת ההתשה מתוך גדוד 53 (גדוד סופה) כגדוד השני בחטיבה.

במהלך מלחמת ההתשה הוצב הגדוד, יחד עם גדוד סופה, ברמת הגולן על מנת לשמור על הביטחון השוטף של תושבי הרמה בעקבות הסתננויות של מחבלים מכיוון סוריה וימי הקרב שיזמה סוריה בין השנים 1969 - 1972. כמו כן השתתף הגדוד בתקופה ההיא במספר פעולות תגמול שכללו פשיטות משוריינות לשטחי סוריה ולבנון, שהמפורסם בהם היה מבצע קיתון 10, מבצע שנערך ב-26 ביוני 1970 בתגובה להפגזה המתמדת על יישובי רמת הגולן ותקריות האש היזומות מצד צבא סוריה אשר הסתיים בקריסת מערך הקו הראשון הסורי.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשבת ה-6 באוקטובר 1973 התפרס גדוד סער יחד עם גדוד סופה, שעלה לתגבר את גזרת רמת הגולן כשבוע ימים לפני, לכל אורך הקו הסגול. שתי פלוגות הגדוד, פלוגה ו' (בפיקודו של אבי רוניס) ופלוגה ז' (בפיקוד אורי עקביה) התמקמו בדרום הרמה והועברו להיות תחת פיקודו של מג"ד סופה, סא"ל עודד ארז. פלוגה שלישית של הגדוד, פלוגה ח' התמקמה בצפון הרמה ונותרה תחת פיקודו של מג"ד סער, סא"ל יאיר נפשי שקיבל תחת פיקודו שתי פלוגות מגדוד סופה. במהלך המלחמה השתתף גדוד 74 בקרבות בלימה קשים תוך כדי ספיגת אבדות רבות בדרום ובצפון הרמה, בניסיון לבלום את ניסיונות הפריצה הסוריים. ב-11 באוקטובר במסגרת התקפת הנגד של צה"ל לכיבוש המובלעת בשטח הסורי, התארגנו כוחות מגדוד סער, סופה ורשף (הגדוד השלישי של חטיבת ברק שהוקם ערב המלחמה וצורף לגדוד 77 של חטיבה 7 בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני) וכבשו את תל א-שמס, דרום - מזרחית למזרעת בית-ג'אן.

ב-14 במרץ 1978, במהלך מבצע ליטני, שנועד לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, התקדם גדוד סער עד לנהר הליטני וכבש את הכפרים תל עברש, תל צחור ואבל א-סאקי הממוקם צפונית לאל ח'יאם.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת גולני ולחם עימה תחילה בגיזרה המרכזית ומאוחר יותר בגזרה המערבית של דרום לבנון, כשהוא מתקדם לאורך ציר החוף הלבנוני. במסגרת הלחימה השתתף הגדוד בקרבות קשים בתוך מחנה הפליטים עין אל חילווה הממוקם מספר ק"מ דרומית לעיר צידון, כאשר פלוגה ו' של הגדוד שפרצה אל תוך המחנה מחופה על ידי טנקי פלוגה ז' של הגדוד נתקלה בהתנגדות קשה בסמטאות הצרות של מחנה הפליטים. ב-8 ביוני 1982 קיבל הגדוד פקודה להתקדם צפונה לאורך כביש צידון - ביירות לעבר דמור, כחלק מהמאמץ של חטיבת ברק. אולם לכשנכנסו לדמור כוחות החטיבה, גילוה נטושה. כפר סיל, השוכן מס' ק"מ צפונית לדמור היווה צומת דרכים אסטרטגית במלחמה: הכפר אשר חולש על ציר החוף הלבנוני המוביל לעבר שדה התעופה הבינלאומי של ביירות ופרבריה הדרומיים שיכן כוחות גדולים של שריון, נ"ט, חי"ר וכוחות קומנדו סוריים. על כן עלתה החשיבות בכיבושו. גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה כמו כן גם עם גדוד 202 של הצנחנים וכוחות גולני השתתפו בכיבוש הכפר. לאחר שעות רבות של לחימה הצליחה החטיבה להשמיד כליל את הכלים הסוריים ולהשתלט בהצלחה על הכפר. עם גמר הכיבוש התארגן הגדוד באזור דמור עד לחודש אוגוסט 1982, בו החל צה"ל במאמץ להדק את המצור על ביירות, אשר נועד לגרום לבריחת המחבלים מהעיר. בין הימים 2- 3 באוגוסט תקף הגדוד את שדה התעופה של ביירות, יחד עם חיילי גדוד 12 של גולני. ההשתלטות על שדה התעופה אפשרה את כניסתם של הכוחות לשכונות הדרומיות בעיר. עם תום המלחמה המשיך גדוד סער לעסוק בפעילות הביטחון השוטף באזור רצועת הביטחון, עד לנסיגה ממנו בחודש ב-24 במאי 2000.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נטל הגדוד חלק פעיל בלחימה באיו"ש ואוגדת עזה והמשיך לעסוק במשימות הביטחון השוטף באזורים הללו ולאורך הקו הכחול. במהלך תוכנית ההתנתקות היווה גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה וכוחות הנדסה חלק מהמעגל השלישי בפינוי, אשר תפקידו היה לאבטח את יישובי גוש קטיף ולמנוע כל ניסיון לבצע פח"ע כנגד הכוחות המפנים.

בחודש יולי 2006 הוקפץ הגדוד לרצועת עזה כחלק מההכנות למבצע גשמי קיץ בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. הגדוד השתתף במספר מבצעים באזור בית להיא ובשכונת אל-עטטרה שבצפון הרצועה, ציר כיסופים במרכז הרצועה ובנמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת דרומית לרפיח בדרום הרצועה.

ב-30 ביולי, בעקבות ההחלטה להרחיב את פעילות צה"ל בדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה, הועלה גדוד 74 צפונה לגזרה המערבית בדרום לבנון, סמוך ליישובים זרעית ושתולה. במהלכה של מלחמת לבנון השנייה הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות לכיבוש הכפרים שיחין ורג'אמין. במסגרת המאמץ המלחמתי של חטיבת אלכסנדרוני התקדם הגדוד עד לכפר ראס ביאדה על ציר החוף שבין ראש הנקרה לצור. לאחר חתימת ההסכם להפסקת האש, הועבר הגדוד לגזרה המזרחית בדרום לבנון ונותר שם עד לשלב יציאת כוחות צה"ל במקביל לכניסת צבא לבנון לאזור. לאחר מכן נותר הגדוד לעסוק בפעילות הביטחון השוטף לאורך הקו הכחול ורצועת עזה כשהוא נוטל תפקיד מרכזי במבצעים כגון מבצע חורף חם ומבצע עופרת יצוקה.

במבצע ׳צוק איתן׳ פעל הגדוד תחת חטיבה 188 בגזרת ג׳וחר א-דיק והיה שותף לאיתור מנהרה התקפית שנחפרה לכיוון קיבוץ בארי.


מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
צבי רם מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים
מפקד ראשון של הגדוד אורי ברז
בנצי כרמלי
אהרון טל (סטולר)
יאיר נפשי יוני 1972– מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, מעוטר עיטור העוז
חיים ברק 1973–
עוזי קרן - 1978 מפקד הגדוד במבצע ליטני
שלום חוטר
עמירם לוין מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה, לימים אלוף פיקוד צפון
שי אביטל 1986– לימים מפקד מפקדת העומק
יעקב ברק 1993-1995 לימים מפקד זרוע היבשה בין השנים 2016-2019
משה שטרית 1995-1997
עפר צפריר 1997-2000 לימים קצין שריון ראשי
סער צור 2002–2004 מכהן בתפקיד מפקד אוגדה 162
אורן סידיז״ל פברואר 2006 - מרץ 2007 נפטר ממחלה במהלך שירותו הצבאי
ניר בן דוד 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבה 188
רלי מרגלית מאי 2009–2011 לימים מפקד חטיבת קרייתי 4
מולי כהן 2011 - 2012 לימים מפקד חטיבה 205
מורן עומר 2012–2013 לימים מפקד חטיבה 460, כיום בתפקיד רמ״ח המבצעים באמ״ץ
רועי סבירסקי 2013–יולי 2015 לימים מפקד חטיבה 8
אריה ברגר יולי 2015–2017 מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים סגן מפקד חטיבה 188
אלעד צורי 2017 - 2019 מעוטר צל״ש מפקד פיקוד הצפון
איתי זעפרני 2019 -

גדוד 71 (רשף)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד רשף

גדוד 71 (רשף) הוקם ערב מלחמת יום הכיפורים ב-5 באוקטובר 1973. הגדוד הורכב מפלוגה של חיילים מבה"ד 1 ושתי פלוגות שאויישו על ידי מדריכים מבית הספר לשריון ומדריכים מבסיס צאלים.

לקראת המלחמה נערך הגדוד עם שתי פלוגות באזור צומת ווסט (האמיר) ופלוגה על ציר הנפט. עם תחילת קרבות הבלימה ברמה, לחם הגדוד במסגרת חטיבה 7 בגזרה הצפונית והשתתף בקרב עמק הבכא ובקרבות באזור הר חרמונית, בהם נפל סגן מפקד הגדוד ומפקד הגדוד משולם רטס ב-9 באוקטובר. בימים שלאחר מכן הפסיק הגדוד להתקיים במסגרת גדודית ופלוגותיו נלחמו תחת פיקוד חטיבה 7. עם המשך הלחימה גם המסגרות הפלוגתיות קרסו וטנקי הגדוד המשיכו להלחם יחד עם גדוד 77 של חטיבה 7. כאשר הלחימה ברמת הגולן נכנסה לשלב מתקפת הנגד והלחימה במובלעת הסורית, השתתף הגדוד בקרבות בתוך סוריה, זאת בעיקר על ידי חיילים ומפקדים שחזרו משהות בחוץ לארץ ושובצו לתפקידים בגדוד. בסיום המלחמה הפך לגדוד סדיר בחטיבה 188 שספגה אף היא מכה קשה במלחמה וגם היא הוקמה מחדש תוך כדי הלחימה.

פקודה להקמת גדוד 71 במסגרת חטיבה 188 ניתנה ב 8.11.1973. גדוד 71 הוקם על ידי סגן יצחק וימר במחנה ירדן, הוראת ההקמה ניתנה על ידי סגן אלוף עמוס כץ שקיבל את הפיקוד על חטיבה 188 לאחר פציעתו ביום האחרון של מלחמת יום כיפור של מפקד החטיבה סגן אלוף דני ורדי.הגדוד התבסס בהקמתו על פלוגת החרמ"ש שעברה מגדוד 74, 5 טנקים שעברו מגדוד 74 ו 13 טנקים שעברו מגדוד 53. הגדוד עבר בהמשך לפיקודו של רב-סרן רן גוטליב.

בשנים הבאות נלחם הגדוד במסגרת מבצע ליטני ובקיץ 1981 השתתפו כוחות הגדוד בעשרה ימי קרב שכללו ירי תותחים לתוך לבנון. במלחמת לבנון הראשונה לחם הגדוד בגזרה המרכזית בלבנון ולאחר מכן עבר לגזרה המערבית ונלחם כחלק מהמאמץ הצה"לי לאורך כביש החוף הלבנוני, בין היתר בקרבות בפאתי העיר צידון, דמור וכפר סיל. בהמשך המלחמה הועבר הגדוד לבקעת הלבנון, שם השתתף בין היתר בקרבות מול כוחות סורים בהם הושמדו כ-30 טנקים סורים. במהלך המלחמה נפלו שישה מחיילי הגדוד.

בחודשים האחרונים של צה"ל בלבנון לקראת הנסיגה, עסקו כוחות הגדוד בחיפוי שלבי הנסיגה, בין היתר הייתה לגדוד פלוגה שלטנקים שלה היו אמצעים מיוחדים ללחימה בלבנון. פלוגה זו; 'נחשול' קיבלה לאחר הנסיגה בשנת 2000 צל"ש אלוף מאלוף פיקוד הצפון על תרומתה ללחימה במסגרת חודשי צה"ל האחרונים בלבנון והנסיגה עצמה.

במשך השנים ביצע הגדוד מספר תקופות של פעילות מבצעית בגזרות השונות. בבוקר ה-26 ביוני 2006 במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה, הותקף אחד מטנקי הגדוד באזור מעבר כרם שלום, במהלך התקיפה נהרגו שני אנשי הצוות סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר, נהג הטנק נפצע והתותחן רב"ט גלעד שליט נחטף בידי החוליה ונלקח מעבר לגדר המערכת לתוך רצועת עזה. שליט הוחזק בידי ארגוני טרור שונים במשך מעל חמש שנים ושוחרר לבסוף במה שמוכר כעסקת שליט.

בין היתר, כתגובה לחטיפת שליט, יצא צה"ל למבצע רחב ברצועת עזה מבצע גשמי קיץ. כוחות הגדוד השתתפו במבצע יחד עם שאר גדודי החטיבה, אך כאשר התחילה מלחמת לבנון השנייה הועברו שני הגדודים האחרים של החטיבה צפונה ונכנסו ללבנון, בעוד שגדוד 71 נשאר בעזה למשך שארית המבצע. לגדוד היה תפקיד מרכזי במהלך מבצע עופרת יצוקה, במהלכו נהרג חייל מפלוגה ל' ('להב') על ידי ירי צלפים ב-8/1/2009.

בשנת 2014 השתתף הגדוד במבצע ׳צוק איתן׳ שם הוביל את כוחות חטיבת גולני בהתקפה על סג׳עיה שבצפון הרצועה. על הגדוד פיקד אל״מ ניר רוזנברג. במהלך ההתקפה אל תוך השכונה נפצע מפקד מחלקת טנקים והטען-קשר פינה אותו אל תוך הטנק והכווין כוחות פינוי לאחר מכן נטל החייל סמל יהודה וישליצקי את הפיקוד על הטנק והובילו אל חזית הכוחות הלוחמים. על מעשהו זה עוטר בצל״ש רמטכ״ל.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
משולם רטס ז״ל 1973 נהרג במלחמת יום הכיפורים, מעוטר עיטור העוז
עמוס כץ 1973 פיקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים לימים מונה למח״ט 188 ופיקד על שיקומה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
יונתן נתניהו 1974 - 1975 בהמשך מפקד סיירת מטכ"ל. נפל במבצע אנטבה, בו פיקד על הכוח שפרץ לטרמינל הנוסעים.
דורון ביבר
יאיר יחדיו ז״ל 1976 מצא את מותו במהלך השירות הצבאי
איל בן ראובן 1980-1982 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה, לימים פיקד על אוגדה 162, ולאחר מכן מפקד המכללות הצבאיות, שימש כסגן מפקד פיקוד הצפון במלחמת לבנון השניה וכחבר כנסת ויו״ר ועדת חוץ וביטחון
אביגדור קליין 1982-1984 לימים שימש כקצין שריון ראשי
מאיר גחטן לימים שימש כמפקד חטיבה 188 ולאחר מכן כקצין שריון ראשי
דורון מיינרט
פנחס פיני עבוז״ל מרץ 1994–מרץ 1995 נהרג בעת מילוי תפקידו כמפקד הגדוד
שלמה כהן
עמיחי אברהמס 1999-2001 לימים שימש כמפקד חטיבה 8
צפריר אורפז 2001-2003 לימים שימש כמפקד חטיבה 8
יואב טילן 2004-2006 לימים שימש כמפקד חטיבה 205
עומרי בורברג 2007-2008
חגי עמר 2008-2010 מפקד הגדוד במבצע ׳עופרת יצוקה׳, לימים מפקד חטיבה 10 ומפקד המא״ט
רפי וולפסון 2010-2012 לימים שימש מח״ט 679, מכהן כסגן מפקד אוגדה 36
ניר רוזנברג 2012 - 2014 מפקד הגדוד במבצע ׳צוק איתן׳, מכהן כמח״ט 188
ברק צ'רני 2014 - 2016
אור וולוז'ינסקי 2016 - 2018
מיקי שרביט אוגוסט 2018 -

גדוד 605 (המח"ץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד המח"ץ

גדוד המח"ץ (605) (ראשי תיבות של "הבקעה, מיקוש, חבלה, צליחה") הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית הכפוף מבצעית לחטיבה 188. הגדוד מפעיל פלוגות פלסים שלהן נגמ"שי הנדסה כבדים מדגמי פומ"ה ופלוגת הצמ"ה "חתולי הפרא" המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, אמצעי גישור וכלי צמ"ה ממוגנים אחרים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפרוץ את הדרך לכוחות השריון והחי"ר, לפלס דרך תעלות ושדות מוקשים, לנקות זירות מטענים, לחלץ כלים פגועים ולהכשיר עמדות ירי וסוללות מגן לטנקים ולרק"מ.

הגדוד הוקם אחרי מלחמת יום הכיפורים על בסיס גדוד צליחה במילואים שהוקם ב-1967 ונקרא גם הוא "גדוד 605". הגדוד הכשיר את גדודי הצליחה במילואים 630 ו-634 והשתתף בפעולת כראמה. הגדוד לקח חלק במבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ. ב-1977 הוצב תחת פיקוד הצפון וב-1978 הפך לגדוד הנדסה משוריין. הגדוד לקח חלק במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה. בשנת 2002 זכה הגדוד בצל"ש הרמטכ"ל גדודי על לחימתו בטרור במהלך אירועי גאות ושפל (בהם פגע הגדוד בעשרות מחבלים וסייע במאמצי ההתבצרות והמיגון ביהודה ושומרון, ולחימתו במבצע חומת מגן. בתחילת המאה ה-21 הוכפף מפיקוד הצפון לחטיבה 188. ב-2006 השתתף הגדוד תחת פיקודו של אושרי לוגסי במלחמת לבנון השנייה ועסק בפריצת צירים, חילוץ כוחות פגועים ואף לחם ככוח חיל רגלים בשטח פתוח ובכיבוש כפרים בדרום לבנון בהם התבצר חזבאללה. הגדוד פרץ תוך לילה אחד ציר הכרחי באורך 16 ק"מ לכפר ע'נדוריה והשתתף בקרב בוואדי סלוקי בו נפגעו טנקים רבים מטילי נ"ט. הגדוד פרץ צירי עומק והשתתף בחילוץ הנפגעים והכלים שניזוקו, ובמהלך הלחימה נהרגו 2 לוחמי צמ"ה של הגדוד מטיל נ"ט שפגע בדחפור בו נסעו. הגדוד השתתף ונלחם במבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן ברצועת עזה נגד ארגון הטרור חמאס, בהם פעל כחלק מצוות קרב משולב חטיבתי (צק"ח).

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אבי זהר 1967 - 1970 מפקד הגדוד הראשון
יגאל וולק 1970–1971
מרדכי הוד 1971–1972
משה לשם 1972–1974 מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים
דביר (דויטש) דוד 1974–1975
יעקב שבתאי 1975–1977
חיים קול 1977
אריה שדה 1977–1978
גדעון גולני 1978–1979
איזי ענבר 1979–1980
מיכה גילדור 1980–1981
איתן לידור 1981–1983 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה, לימים קהנ"ר
אלי טולדנו 1983–1984 לימים קהנ"ר
אבי דוד 1984–1985
קובי שמעון 1985–1987
גיורא סגל 1987–1989
שוקי שרון 1989–1991
מוקי גרוסברג 1991–1993
אלי פרץ 1993–1994
אפי כהן 1994–1996
משה שלי 1996–1998 לימים קהנ"ר
מוטי אלמוז 1998–2000 לימים אלוף, דובר צה"ל וראש אגף כוח אדם
יוסי מורלי 2000–2002 לימים קהנ"ר
אמיר אביבי 2002–2004
אושרי לוגסי 2004–2006 מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה, לימים קהנ"ר
דייוויד סלומון 2006–2009
זכי יפת 2009–2011
יואב טורחנסקי 2011–2013
רועי נהרי 2013–2015
יובל משה 2015–2017
אדיר ריינס 2017-2019
עומרי טלר 2019- מכהן

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק M51 שרמן מהסוג ששירת בחטיבה במהלך מלחמת ששת הימים.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 188 צמחה מתוך ארגון "ההגנה" של מרחב חיפה והמפרץ, דבר המשתקף בתג החטיבה עד ימינו, שהוא סימלה המקורי של "ההגנה" בחיפה. צמיחת החטיבה הייתה בנפרד מזו של חטיבת החי"ש "כרמלי", שנולדה גם היא במרחב חיפה. תג חטיבה 188 הוא סמל מרחב "ההגנה" בחיפה, בעוד תג החטיבה של "כרמלי" משקף את ראשית הולדתה בפברואר 1948 בלחימתה בעיר חיפה עצמה.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה לוכדו יחידות "ההגנה" במרחב חיפה והמפרץ לחטיבה 18. במבצע קדש ישבה העוצבה על גבול ירדן ולא נטלה חלק פעיל בלחימה. אולם מבצע קדש הוכיח כי חיל השריון הוא החיל המוביל ביבשה וכוח ההבקעה העיקרי. התוצאה הישירה לאחר המלחמה הייתה כי הצבא זקוק ליחידות שריון נוספות וחטיבה 18 הוסבה לחטיבה הממוכנת 45.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, לחמה חטיבה 45 באזור צפון השומרון. החטיבה, בפיקוד סא"ל משה בר כוכבא, כללה 2 גדודי חרמ"ש - גדוד 25 בפיקוד סא"ל לוי מן וגדוד 74 בפיקוד סא"ל צבי רם, גדוד טנקי שרמן - גדוד 39 בפיקוד סא"ל אדולף אברמוביץ' (הגדוד כלל 34 טנקים מדגם M-50, ו-31 טנקים מדגם M-51), פלוגת סיור (סיירת) חטיבתית בפיקוד רס"ן אביתר יעקב, פלוגת הנדסה בפיקוד סרן אהרן טנא, יחידות חטיבתיות וגדוד מרגמות כבדות.

ב-5 ביוני לפנות ערב, נכנסה החטיבה למבואות עמק דותן כדי למנוע פריצה של כוחות שריון ירדנים הנעים לעבר ג'נין ושכם. החטיבה הצליחה חלקית לחסום את האזור ההררי מדרום לעמק והמשיכה בניסיון לכיבוש העיר ג'נין. מולה התייצבה חטיבת השריון 40 הירדנית והצליחה להפתיע את חטיבה 45 מכיוון שכם, דבר שאילץ את חטיבה 45 להקים מערך הגנה נחפז. בבוקר 6 ביוני איגפה חטיבת השריון 37 את החטיבה הירדנית, שיחררה את חטיבה 45 מהכיתור והמשיכה לפיצוץ הגשרים בעמק יריחו. על פעולתו בקרב עמק דותן הוענק לגד רפן, אחד מקציני חטיבה 45, עיטור הגבורה.

עם תום הלחימה בשומרון הופנתה החטיבה לגזרת רמת הגולן, ובצהרי ה-8 ביוני החלה בתנועה לכיוון צומת גולני. ב-10 ביוני הוכנסה החטיבה ללחימה כדי לסייע בטיהור רמת הגולן עד מועד כניסת הפסקת האש. לפנות בוקר כבשה החטיבה ללא התנגדות את תל חמרה. בהמשך היום נעה החטיבה יחד עם גדוד מחטיבה 1 אל עבר מסעדה. הצבא הסורי כבר נסוג בשלב זה והכוחות לא נתקלו בהתנגדות. עד הערב נערכה החטיבה באזור הכפר.

לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לפרק את החטיבה, אולם לבסוף הפכה החטיבה לחטיבה משורינת המצוידת בטנקי שוט קל. באפריל 1969 הועלתה החטיבה ממחנה מנסורה למחנה פילון ומספרה שונה ל-188. לחטיבה היו שני גדודים סדירים: גדוד 53 (שהועבר מחטיבה 7), גדוד 74 וגדוד 39 (מילואים). בשנת 1969, עם מעבר חטיבה 7 לתעלה, קיבלה החטיבה את גזרת רמת הגולן, ובשנים הבאות לקחה חלק במבצעים רבים (קלחת 2, קלחת 4, קיתון 10) ובימי קרב רבים מול השריון הסורי.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנקי שוט נלחמים בכוחות הסורים בצפון רמת הגולן.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם, חטיבת השריון העיקרית שנשאה בעול הבלימה ביום הראשון של המלחמה ברמת הגולן. שני גדודי שריון של חטיבה 188, גדוד 74 בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי וגדוד 53 בפיקודו של סא"ל עודד ארז (בסה"כ 77 טנקים) היוו את כל כוחות השריון של צה"ל בקו הקדמי של רמת הגולן. גדוד 39 - הגדוד השלישי (המקורי) שלה - היה גדוד מילואים שגויס לאחר תחילת הקרבות ונלחם במסגרת חטיבה 4 (חטיבה 7 התרכזה בקו השני, כעתודה פיקודית, ונשלחה בתחילת הלחימה לגזרה הצפונית).

לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד עם כוחות שריון סוריים גדולים פי עשרה ויותר, ונשחקו בצורה קשה ביותר. 24 שעות מתחילת הלחימה נותרה החטיבה ללא הפיקוד הבכיר שלה לאחר שמפקד החטיבה יצחק בן-שהם, סגנו דוד ישראלי, וקצין האג"ם בני קצין נהרגו במהלך הקרב על נפח. לסורים נפגעו בקרבות אלה מאות טנקים, כך שבלחימתם הנחושה תרמו לוחמי חטיבה 188 תרומה מכרעת לבלימת הצבא הסורי.

אחד מסיפורי הגבורה הנודעים של מלחמה זו הוא סיפורו של "כוח צביקה", כוח שמנה שלושה טנקים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, ופעל לבלימת התקדמות הסורים לעבר צומת נפח. שניים מהטנקים של הכוח נפגעו, והטנק בפיקודו של צביקה המשיך להילחם לבדו במשך שעות ארוכות. על לחימתו קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה.

במהלך הלחימה מונה יוסי בן-חנן כמפקדה החדש של החטיבה לאחר שחזר מחו"ל. כשנפצע בן-חנן בניסיון כיבוש תל א-שמס מונה דן ורדי לפקד על החטיבה. לאחר פציעתו של ורדי במלחמה במובלעת הסורית, מונה עמוס כץ לפקד על החטיבה.

בסה"כ נהרגו במלחמה 79 מחיילי החטיבה. על פועלם בקרבות ברמת הגולן קיבלו יצחק בן-שהם, יוסי בן-חנן, שמואל אסקרוב (סמג"ד 53) ואחרים את עיטור העוז.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מרכבה סימן 3 ב"ז של החטיבה במהלך אימון ברמת הגולן, 2012.
צילום מתוך יום כשירויות ברמת הגולן של חטיבת ברק

החטיבה בפיקוד אל"ם מאיר דגן (לימים ראש המוסד) כללה 3 גדודי טנקי שוט קל: גדוד 53 בפיקוד סא"ל חיים מורנו (מור), גדוד 74 בפיקוד סא"ל עמירם לוין, וגדוד 71 בפיקוד רס"ן איל בן ראובן. החטיבה יחד עם חטיבת גולני התקדמה מכיוון אצבע הגליל, חצתה את הליטני בגשר עקייה ללא כל התנגדות, והמשיכה להתקדם צפונה לכיוון רמת נבטיה. ב-8 ביוני יומיים לאחר פרוץ הלחימה הגיעו גדודי החטיבה לאזור צידון, שם לחמו יחד עם כוחות חטיבת גולני וצנחנים לכיתור וכיבוש העיר. מאוחר יותר הופסקה הלחימה, מתוך הבנה שלוחמה בשטח בנוי אינה מניבה את התוצאות שנתבקשו והלחימה מסוכנת מידי.

כוחות של גדוד 74 לחמו במחנה הפליטים עין-חילוה, אחד ממחנות הפליטים הגדולים בדרום לבנון, תוך קרב קשה ועיקש בשטח בנוי.

ב-8 ביוני בערב התקדמו כוחות החטיבה צפונה לכיוון הכפרים הדרומיים לביירות, כדי לסייע לכוחות שנחתו מהים. למחרת קיבלה החטיבה פקודה לכיבוש כפר סיל, כפר החולש על כביש החוף הלבנוני המשמש עורק לעיר ביירות. בשל מיקומו וחשיבותו היה הכפר מבוצר ומוגן על ידי כוחות שריון וחי"ר סורי. הקרב היה קשה במיוחד והסתיים לבסוף רק בליל 10 ביוני. בקרב נהרגו 9 מלוחמי החטיבה. בסך הכל נפלו במלחמת לבנון הראשונה 25 לוחמי החטיבה.

לאחר שהפסקת האש הראשונה (שהושגה אחרי שבוע הלחימה הראשון) נכנסה לתוקפה התארגנו כוחות החטיבה בכפרים סיל, דומא ודמור למשך כחודש. ב-12 ביולי עברו גדוד 53 וגדוד 71 לגזרה המזרחית וניהלו לחימה מול הסורים. בתחילת חודש אוגוסט, חזרה החטיבה והתארגנה במאמץ להפעיל לחץ על העיר ביירות. החטיבה לחמה בצפון מערב ביירות תחת אוגדה 91, וכבשה את מרכז העיר תוך 48 שעות, תוך שהיא פוגעת במחבלים רבים ומשתלטת על מפקדותיהם.

שנות ה-90 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עברה החטיבה הסבה מטנקי שוט קל (השבחה ישראלית לצנטוריון הבריטי) לטנקי מרכבה סימן 3 רמ"ח. ב-1995 שודרגו טנקי החטיבה למרכבה סימן 3 ב"ז בהם הוא הותקנה מערכת בקרת ירי "ברק זוהר" מתוצרת אלביט מערכות הישראלית, ששיפרה את ביצועי הטנק באופן ניכר.

האינתיפאדה השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באינתיפאדה השנייה לקחה החטיבה חלק בפעילות הצבאית למניעת הטרור. גדוד המח"ץ (גדוד 605 של חיל ההנדסה הקרבית) שסופח לחטיבה זכה בצל"ש הרמטכ"ל על לחימתו במבצע חומת מגן. במבצע חורף חם נזקפו לחטיבה הצלחות שונות.[5]

במלחמת לבנון השנייה לחמו, גדוד 53 בגזרה המזרחית וגדוד 74 בגזרה המערבית. הגדוד השלישי של החטיבה, גדוד 71, נשאר בדרום הארץ והשתתף במבצע גשמי קיץ וכן גדוד חה״ן 605 שלחם ת״פ אוגדה 91 במרכז גזרת הלחימה בלבנון.

מבצעי ״עופרת יצוקה״ ו״צוק איתן״

החטיבה השתתפה במבצע ׳עופרת יצוקה׳ וגדודיה פעלו לכל רוחב גזרת עזה והובילו את הכוחות המתמרנים כאשר גדוד ׳סער׳ 74 לחם ת״פ חטיבת הצנחנים בצפון הרצועה באל-עטטרה, גדוד ׳רשף׳ 71 וגדוד ההנדסה 605 ת״פ חטיבת גולני בחארת׳ א-תופח, וגדוד ׳סופה׳ 53 ת״פ החטיבה בגזרת רפיח. במהלך המבצע נהרג סמל עמית רובינזון ז״ל מפגיעת כדור צלף עת ששהה בתא טען וסרק את השטח הקרוב לטנק, סמוך לבריכת המים בשכונת סג׳עייה. החטיבה נלחמה גם ב[[מבצע צוק איתן][6] וגם שם פעלה בראש הכוחות המתמרנים כאשר גדוד ׳רשף׳ 71 פועל ת״פ חטיבת גולני בסג׳עייה, גדודים ׳סער׳ 74 ו׳סופה׳ 53 ת״פ החטיבה במרחב ג׳וחר א-דיק, שם חשפה החטיבה מנהרת טרור התקפית שנחפרה לכיוון קיבוץ בארי, וגדוד ההנדסה 605 ת״פ חטיבה 7. במהלך המבצע שבעה חיילים מהחטיבה נהרגו : שניים נהרגו על ידי מחבלים שחדרו לתוך שטח ישראל דרך מנהרה וירו טיל נ"ט אל רכבי חבורת הפיקוד של המח״ט[7] ו-5 חיילים נוספים נהרגו בשטח ישראל כתוצאה מפגיעת פצמ"ר[8] 120 מ״מ פגיעה ישירה בנגמ״ש סיור. בסיום המבצע עוטר סמל יהודה וישלצקי מגדוד ׳רשף׳ 71 בצל״ש רמטכ״ל לאחר שטיפל ופינה את מפקדו הפצוע, החביר כוחות רפואה אל הטנק, ואף נטל את הפיקוד על הטנק, כאשר אין מפקד בטנק, וחבר בחשכת הליל, כאשר זהו לו קרב ראשון בחייו, אל חזית הכוחות הלוחמים עם יתר אנשי הצוות שנותרו. על הטנק פיקד לבדו עוד כשש שעות עד שהובא מפקד מחליף אל הטנק.

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחטיבה 338 נופלים במערכות ישראל.

בתאריך 7.10.2019 ציינה החטיבה 50 שנים להיווסדה בעצרת חטיבתית רבת משתתפים במסגרתה התקיימה עצרת משפחות שכולות, מפגש רעים וחברים לנשק ועצרת לציון 50 שנות פעילות.

חלקו המרכזי של אתר ההנצחה, סמוך לעליקה.
הכניסה לאתר מורשת חטיבת ברק במחנה עליקה.
אנדרטת גדוד 71 בצומת בשן, רמה"ג.

• אנדרטת גדוד הנדסה 605 במחנה ׳חומה׳.


מרוץ 188

בשנתיים האחרונות מתקיים מרוץ חטיבה במסגרתו רצים כל חיילי החטיבה 188 ק״מ. מתווה המסלול מתחיל במפרץ חיפה ומציין את הסמל של החטיבה, המשכו בנחל תבור דרכו נעו כוחות גדוד 39 במילואים שהיה שייך לחטיבה במלחמת יום כיפורים, ממשיך במעלה גמלא לכיוון תל-סאקי שם נלחם גדוד 53, עובר באנדרטת הגדוד בגבעת אורחה וממשיך לאנדרטת גדוד 71 בצומת בשן, משם ממשיך מסלול הריצה עד לציר-הנפט ומסתיים באנדרטאות המח״ט בן-שוהם והסמח״ט ישראלי שנהרגו סמוך למחנה נפח על אם דרך ציר הנפט.




אימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר גבעתיים מאמצת את חטיבה 188.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד החטיבה הערות
דן לנר 1950 - 1964 מפקדה כחטיבת מילואים 45
משה בר כוכבא אפריל 1964 - מרץ 1971 לימים אלוף פיקוד הדרום
אברהם ברעם מרץ 1971 - יוני 1972
אהרן פלד יוני 1972 - יוני 1973
יצחק בן-שהם יוני 1973 - אוקטובר 1973 נהרג במלחמת יום הכיפורים
יוסי בן-חנן אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 נפצע במלחמת יום הכיפורים
דן ורדי אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 נפצע במלחמת יום הכיפורים
עמוס כץ אוקטובר 1973 - יוני 1975 לימים קצין שריון ראשי
עמרם מצנע יוני 1975 - יולי 1976 לימים אלוף פיקוד המרכז
יאיר נפשי יולי 1976 - אוקטובר 1977
יום-טוב תמיר אוקטובר 1977 - דצמבר 1978
יהודה (יודק'ה) פלד דצמבר 1978 - ספטמבר 1980
יוסי מלמד ספטמבר 1980 - מרץ 1982
מאיר דגן מרץ 1982 - נובמבר 1982 לימים ראש המוסד
עמירם לוין נובמבר 1982 - אוגוסט 1984 לימים אלוף פיקוד הצפון
מיכאל ברקו אוגוסט 1984 - ינואר 1986
שמואל בן שחר ינואר 1986 - יוני 1987  
בני לידור יוני 1987 - פברואר 1989  
יוסי רווה פברואר 1989 - מרץ 1991  
איל בן ראובן מרץ 1991 - אוקטובר 1992 לימים מפקד המכללות הצבאיות וסגן מפקד פיקוד הצפון
מאיר גחטן אוקטובר 1992 - מאי 1994 לימים קצין שריון ראשי
חנן ברנשטיין מאי 1994 - אוגוסט 1995  
מתי לשם אוגוסט 1995 - יוני 1997  
אריה טסלר יוני 1997 - מאי 1999  
אריאל פלג מאי 1999 - מאי 2001  
בועז כהן מאי 2001 - יולי 2003  
אגאי יחזקאל יולי 2003 - ספטמבר 2005 לימים קצין שריון ראשי
משה שטרית ספטמבר 2005 - יוני 2007  
עפר צפריר יוני 2007 - יולי 2009 לימים קצין שריון ראשי
אילן לביא יולי 2009 - יולי 2011 לימים ראש מטה פיקוד הצפון
שמוליק אולנסקי יולי 2011 - יוני 2013 לימים קצין שריון ראשי
תומר יפרח יוני 2013 - אוגוסט 2015
ניר בן דוד אוגוסט 2015 - 23 ביולי 2017
גל שוחמי 23 ביולי 2017 - 20 באוגוסט 2019 מפקד אוגדת ׳המפץ׳ 319
ניר רוזנברג 20 באוגוסט 2019-

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]