אחמד ג'מאל פאשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אחמד ג'מאל" מפנה לכאן. לערך העוסק בפסנתרן ג'אז, ראו אחמד ג'מאל (פסנתרן).
Ahmed Djemal - Project Gutenberg eText 10338.png
ג'מאל סוקר את הכוחות האוסטריים הנכנסים לירושלים במלחמת העולם הראשונה

אחמד ג'מאל פאשה (6 במאי 187221 ביולי 1922) (בטורקית: Ahmed Cemal Paşa) היה איש צבא ומדינאי טורקי, מתכנן רצח העם הארמני, שליט מחוז (וילאייט) סוריה (שכלל את ארץ ישראל המערבית, לבנון, עבר הירדן וחג'אז) מטעם האימפריה העות'מאנית בזמן מלחמת העולם הראשונה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחמד ג'מאל נולד בעיר מיטילנה שבאי לסבוס, לאב שהיה רופא צבאי. הוא למד באקדמיה צבאית.

לאחר שהוצב בשנת 1898 בארמייה השלישית שבסלוניקי הצטרף לתנועת הטורקים הצעירים, תנועה של קציני צבא, אנשי מינהל ומשכילים שהתארגנה במחצית השנייה של המאה ה 19 לפעול נגד שלטונו של הסולטאן עבדול חמיד השני. בשנת 1908 מרדו הטורקים הצעירים בסולטאן והחלה שורה של הפיכות והפיכות-נגד שזעזעו את הממלכה ואף גרמו לקרע ולפילוג בתנועת הטורקים הצעירים. בשנים אלו שימש אחמד ג'מאל בשורה של תפקידי מטה ופיקוד, במטרה לדכא כל מרידה בשלטון החדש.

בשנת 1913 תפסה את השלטון בהפיכת חצר קבוצה של שלושה שליטים - שכונתה הטריאומווירט. אחמד ג'מאל נמנה עם השלישייה השלטת, ובין תפקידיו מונה למפקד הארמייה הראשונה המוצבת באיסטנבול ולמושל העיר; עם עלייתו לשלטון החל לדכא את התנועות הליברליות. הטריאומווירט שלט באימפריה עד התמוטטותה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה מונה ג'מאל למושל צבאי של מחוז סוריה, אשר כלל גם את ארץ ישראל, ירדן, לבנון וחיג'אז. א.פ. ויול, בספרו "מסעי מלחמה בארץ ישראל" כותב על תפקודו בכהונה זאת במילים: "היה שאפתן, אמביציוזי ובלתי מרוסן. כשרונו הצבאי לא היה רב, אך כאיש מנהלה גילה יכולת ומרץ". הצבא תחת פיקודו סבל ממחסור בקצינים מקצועיים, ממערך לוגיסטי לקוי, והחמור ביותר - ממורל נמוך וממגפת עריקות. בתוקף תפקידו הצבאי ניהל ג'מאל פשה מספר התקפות צבאיות כושלות כנגד הצבא הבריטי באזור תעלת סואץ; בחלק מן ההתקפות הצליחו חייליו לצלוח את התעלה, אבל נאלצו להיכנע לכוחות הבריטיים מחוסר תחמושת וציוד.

בראשית שלטונו הצהיר ג'מאל כי הוא מתנגד רק ל"ציונים", ואינו שונא יהודים, והמשיך במדיניות רדיפת הציונים שהייתה נקוטה עוד קודם לכן, מבלי להתאנות לכלל היישוב היהודי. אל היהודים הוא פנה כאל כלל תושבי האזור "לגלות נאמנות לשלטון במאבקו למען ניצחון האור על החושך וניצחון האנושיות האשלאמית"‏[1]. ג'מאל העריך את הכוחות המקצועיים וההשכלה של היהודים, כרופאים, מהנדסים ואגרונומים. הוא הסתייע בשירותיו של האגרונום אהרון אהרנסון (לאחר מכן איש ניל"י) במאבק נגד מכת הארבה. בענייני אספקת מזון הוא נועץ בד"ר ארתור רופין ובמומחים יהודים אחרים. את ארגון הנטיעות בנגב הטיל על צעירים מראשון לציון. מהנדס יהודי בשם נחום וילבושביץ' (אף הוא היה איש ניל"י בהמשך) נתמנה להיות מהנדס ראשי במטהו.

אולם בשנת 1915, לכשהגיעו הידיעות על הקמת גדוד נהגי הפרדות ועל השתתפותו בקרב גליפולי, ולאחר מכן על דבר הקמת הגדודים העבריים על ידי זאב ז'בוטינסקי, שינה ג'מאל את יחסו ליהודים והחל לדכאם ולרודפם. תוך כדי כך, ובמשך יתר תקופת מלחמת העולם הראשונה, דיכא ג'מאל באכזריות כל פעילות לאומית, יהודית כערבית, בתחום שלטונו. יחסו ליישוב הפך לעוין ביותר, והוא הטיל על היישוב גזירות קשות כגון גיוס כפוי לצבא הטורקי, חובת התעתמנות (קבלת האזרחות העות'מאנית), ביטול הקפיטולציות (זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ), הוצאות להורג של מרגלים ועריקים, פינוי מקומות ישוב יהודיים עם התקרבות החזית (לרבות גירוש תל אביב), וגירושים מן הארץ, לרבות גירושם מן הארץ ב-1915 של דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי.

במידת מה, השלטון העות'מאני התייחס ליהודים טוב יותר מאשר לערבים, בזכות קציני המטה הגרמנים שביקשו למנוע אווירה אנטי-גרמנית (גרמניה הייתה בעלת בריתה של האימפריה העות'מאנית) בקרב יהודי אירופה.

גם יתר הקבוצות הלאומיות תחת שלטונו סבלו קשות: הגיוסים ההמוניים לצבא והחרמות המזון המיטו רעב כבד בסוריה ובלבנון, ואינטלקטואלים ולאומנים ערבים ניתלו בדמשק. שבויי מלחמה בדווים מן המרד הגדול במדבר נטבחו ללא רחמים.

פשע המלחמה החמור ביותר שביצע אחמד ג'מאל היה השמדת האוכלוסייה הארמנית בסוריה במסגרת רצח העם הארמני. בתוקף תפקידו כמושל צבאי הורה ג'מאל לגרש ולהשמיד קהילות ארמניות שלמות בתחום שליטתו. באמצע 1915 רוכזו הארמנים במחנות הסגר בהם גוועו ברעב החלשים, בעוד החזקים נלקחו לעבודה בתנאים תת-אנושיים בפרויקטים מגלומניים, כגון מסילת הברזל לבגדד דרך האזורים ההרריים של כורדיסטן. תחת אחריותו של ג'מאל היו גם מעשי הטבח ההמוניים ברקקה, בראס אל אין ובדיר אל זור.

אחרי שביתת הנשק בשנת 1918 נמלט ג'מאל לברלין, ומשם לשווייץ ולרוסיה. בעזרת הבולשביקים הוא הגיע לאפגניסטן מתוך כוונה להמשיך במלחמה נגד הבריטים. במקביל, הוא נידון למוות שלא בפניו על ידי בית דין צבאי באיסטנבול.

ג'מאל נרצח בשנת 1922 על ידי שני מתנקשים ארמנים בטביליסי, בירת גאורגיה. באותה שנה התפרסם ספרו "זכרונותיו של מדינאי טורקי 1913–1919".

הוא נקבר בעיר ארזורום שבטורקיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]