אחמד סוקרנו
אחמד סוקרנו (6 ביוני 1901, סורביה אינדונזיה - 21 ביוני 1970, ג'קרטה), מדינאי אינדונזי ואסיר פוליטי, נשיאה הראשון של רפובליקת אינדונזיה משנת 1945 ועד להדחתו בשנת 1967. סוקרנו היה ממייסדי המפלגה הלאומית האינדונזית, הכריז על עצמאותה של אינדונזיה מהשלטון ההולנדי, והיה מראשי המאבק בהולנדים בניסיונם לחזור ולהשתלט על המדינה בשנים 1949 - 1945.
אף שאת תקופת נשיאותו של סוקרנו ליוו אקורדים צורמים, ובסופה הוא הודח על ידי הגנרל סוהארטו, דמותו נחרתה בתודעה הלאומית של העם האינדונזי כאב המייסד של הרפובליקה[1].
[עריכה] ביוגרפיה
סוקרנו נולד ב-6 ביוני 1901 בסורביה בירתה של ג'אווה המזרחית, לאב אריסטוקרט, מורה בבית ספר יסודי. שם אמו היה אידה ניומאן ראי בת האי באלי. שמו הראשון היה כוסנו סוסורדיהארג'ו. בגיל 5 ניצל ממחלה קשה ואביו שנה את שמו לסוקרנו.[2]
בשנת 1912 לאחר שסיים את לימודיו היסודיים בבית ספר מקומי, נשלח ללמוד בתיכון הולנדי במוג'וקרטו. בהמשך בעת שחזר לסורביה להשלמת לימודיו פגש את חאג' עמר ש'עיד (קרי במאלאית "האג'י עומאר סעיד") ובתעתיק מהכתיב הלטיני ה. ו. ס. צ'וקרואמינוטו, מי שייסד את "סריכאת אסלאם" - קואופרטיב סוחרי הבד והבטיק של ג'אווה, שהיה גם הבעלים של האכסניה, בה התגורר בעת לימודיו וגם אביה של סיתי אותארי אשתו הראשונה של סוקרנו. היא הייתה בת 16 כשנישאה לו והוא היה כמעט בן 20.
סוקרנו למד הנדסה ותמיד הקדים לשמו הקצור IR קצור של "אינסיניור" שיבוש של המלה ההולנדית שמשמעה מהנדס. הוא עסק בפוליטיקה לפחות מאז שנת 1926 כשהיה בן 25. באותה שנה פרץ מרד קומוניסטי באינדונזיה. ההולנדים הניחו לו לפעול כי סברו שיפעל נגד הקומוניסטים. בשנת 1927 דכאו ההולנדים את המרד. ב-4 ביולי 1927 נוסדה "פרתאי נסיונאל אינדונזיה" "המפלגה הלאומית האינדונזית" וסוקרנו הצטרף אליה.
סוקרנו דיבר 10 שפות. 4 מהן מקומיות: מאלאית, ג'אוואנית שפת אביו, באלינזית שפת אימו וסונדנזית. 6 שפות זרות הוא למד עם הזמן: ערבית, הולנדית השפה בה התחנך, אנגלית, צרפתית, גרמנית ויפנית.
בחייו הפרטיים היה סוקרנו רודף נשים ידוע:[3][4] הוא היה נשוי לתשע נשים, אחת מהן הייתה יפאנית. חלקן היו נשואות לו באותו זמן כיוון שכמוסלמי הותר לו לשאת 4 נשים חוקיות. ידוע כי היו לו לפחות שמונה ילדים. על פי עדות מבקר באינדונזיה "הוא לא ידע כמה ילדים היו לו".
העימות בין הולנד ליפן הקיסרית על השליטה באינדונזיה במלחמת העולם השנייה, הביא להיחלשות שתי המעצמות ולהתחזקות התנועות שתבעו עצמאות, בהובלת סוקרנו. לאחר כניעת היפנים, הכריז סוקרנו ב-17 באוגוסט 1945 על עצמאותה של אינדונזיה[5].
סוקרנו הגן על הרעיון של מדינה חילונית שתהיה מבוססת על פאנצ'אסילא (ביטוי המורכב משתי מילים בסנסקריט שמשמעותן "חמישה עקרונות". עקרונות אלה מהווים את הבסיס הפילוסופי של אינדונזיה) בעוד שמספר קבוצות מוסלמיות העדיפו מדינה אסלאמית או חוקה שתכלול תנאי מקדים שמוסלמים יהיו כפופים לחוקי השריעה.
כבר ב-1950 החליף סוקרנו את המשטר הפדרטיבי ברפובליקה ריכוזית, ובשנים הבאות גברו נטיותיו הרודניות. במדיניות החוץ התקרב סוקרנו לסין וברית המועצות, יזם מלחמה שנייה נגד הולנד שבה ניצחה אינדונזיה, בשנת 1962, ו"עימות" כושל ביותר שנועד למנוע את הקמת מלזיה בשנים 1962 - 1966 בו הובסה אינדונזיה על ידי כמה ממדינות חבר העמים הבריטי. כלפי פנים ניסה להשליט את התרבות הג'אווית על המיעוטים שביקשו אוטונומיה. בין השנים 1959 עד 1965 החיל סוקרנו על המדינה משטר אוטוריטרי שכונה "דמוקרטיה מודרכת". כמו כן, הוא שינה את מדיניות החוץ של אינדונזיה כך שהיא הפכה למדינה בלתי מזדהה. כאשר האו"ם קיבל את מלזיה כחברה לא קבועה במועצת הבטחון, למרות התנגדות חריפה של אינדונזיה, ביטל סוקרנו בראשית 1965 את חברותה של אינדונזיה באו"ם, והחל להפעיל בגלוי יחידות צבאיות שחצו ב-28 ביוני את הגבול המלזי והתעמתו עם המגינים המקומיים. פריצתה של מלחמה אזורית כוללת נעצרה רק בעקבות פריצת מלחמת האזרחים באינדונזיה. מקורו בפיצול בתוך הצבא האינדונזי בין מחנה השמאל, אשר הזדהה עם המפלגה הקומוניסטית של אינדונזיה (PKI) בה תמך סוקרנו, לבין מחנה הימין שנתמך מבחוץ על ידי ארצות הברית, שהחלה לראות בהתקרבות סוקרנו לקומוניסטים איום לאינטרסים שלה באזור. לאחר נסיון הפיכה קומוניסטי ב-30 בספטמבר 1965 , השתלט הצבא, בפיקוד הגנרל סוהארטו, על המדינה כשהוא מדכא באכזריות את המרד הקומוניסטי.
על אף נסיונותיו של סוקרנו לחזק מחדש את מעמדו הפוליטי, הוא נאלץ ב-11 במרץ 1966 להעביר סמכויות פוליטיות וצבאיות חשובות לסוהארטו, שבאותו זמן כבר היה בתפקידו הרשמי מפקד כוחות היבשה של אינדונזיה. המערב נטה לתמוך בהחלפתו של סוקרנו על ידי סוהארטו. ב-11 במרץ 1967 הודיע סוהארטו על הדחתו של סוקרנו, ואסיפת המחוקקים העממית הזמנית (MPRS) אישרה את מינוי סוהארטו לנשיא בפועל. האחרון נותר בתפקידו עד להתפטרותו בשנת 1998.
סוקרנו הפך לנתון במעצר בית בבית הנופש שלו בבוגור, עד מותו בשנת 1970 בגיל 69. סוקרנו זכה לשתי לוויות : האחת בג'קארטה שנועדה להיות ממלכתית ובה נכחו 500,000 בני אדם ואחת בבליתאר, מקום קבורתו לצד אמו. ההלוויה הייתה אמורה להיות פרטית אבל נכחו בה 200,000 בני אדם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עודד ערן, מדיניות החוץ של ברית המועצות מלנין עד גורבצ'וב, כרך ב', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 61 (גוגל ספרים)
- ^ השם אחמד סוקרנו נשמע רק בפי זרים. כך לפחות טוענת הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית. לפיה השם הוצמד לו כאשר ביקר לראשונה בארצות הברית שם לא היו מודעים לעובדה שבני האי ג'אווה מזדהים בשם אחד. השם אחמד מחמד סוקרנו מופיע בראשי תיבות AM בקטלוג מטבעות "יאומאן" בתאור מטבעות המחוזות ריאאו ואיריאן המערבית שכולם נשאו את דיוקנו ותארו, אבל שמו שהופיע על המטבעות היה סוקרנו בלבד.
- ^ האנציקלופדיה בריטניקה טענה שהוא שכב עם נשים רבות בנות לאומים שונים
- ^ אחד הספורים שנזכרו במקור אחר, היה שסוקרנו בקר בשנת 1965 במצרים כאורחו של גמאל עבד אלנאצר. סוקרנו שוכן בארמון לבדו ולפי דברי נאצר בתקשורת המצרית שאל את מארחו, "מדוע אין אשה בארמון"? והשיב בשאלה בראיון : "מה הוא חושב, שאני סוחר נשים?"
- ^ הכרזת העצמאות של אינדונזיה : סרטון 17 באוגוסט 1945 - המכריז אחמד סוקרנו
