עבדאללה סומך
עבדאללה (עובדיה) אברהם יוסף סומך (תקע"ג, 1813 - יח באלול תרמ"ט, 13 בספטמבר 1889), רב, פוסק ואיש חינוך. השפיע רבות על העולם התרבותי-דתי בעיראק של המאה ה-19.
רבי עבדאללה סומך נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".
באמצע שנות העשרים לחייו החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה לקח עשרה אברכים והחל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של הרב סומך, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". הרב סומך עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.
קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה.
תוכן עניינים |
פטירתו ואירועי קבורתו [עריכה]
בי"ח באלול תרמ"ט (ליל מוצאי שבת) נפטר הרב עבדאללה סומך. באותה התקופה השתוללה מגפה בבגדד, ולכן הממשלה הוציאה צו אשר אוסר קבורת מת בתוך העיר. תלמידיו של הרב עבדאללה סומך לא הסכימו לקבור אותו מחוץ לעיר והם החליטו לקבור אותו בסמוך לקברו של יהושע כהן גדול הקבור בצד שני של העיר.
קבורתו של הרב בתוך העיר נודעה לפאשה, אשר החליט להוציא את הרב מקברו. הקהילה היהודית ערערה אצל השולטן בקושטא, ולאחר שלושה חודשים החליטה הממשלה בקושטא להדיח את הפאשה על היחס העוין לקהילה היהודית והחליטה להוציא את הרב מקברו ולקבור אותו בבית הקברות היהודי.
כל שרי הממשלה הגיעו לחלוק כבוד לרב בעת שהוציאו אותו מקברו. תלמידיו של הרב ביקשו ממנו מחילה על הוצאת גופתו, וכאשר פתחו את קברו ראו כל השרים שהרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. אחד מהרופאים ניסה לתלוש שערה מזקנו ולא נתלשה. אלפי יהודי בגדד השתתפו בהלוויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד. הרב יוסף חיים הספידו וגילה כי הרב היה ניצוץ של אחז מלך יהודה ולפי שאחז סגר את בתי המדרש, הרב פתח אותם על מנת לתקן את עוון אחז, וכן הוא אמר שהוציאו את הרב מקברו כמו שעשה חזקיהו לאביו שגרר אותו על מטה של חבלים.
מתלמידיו [עריכה]
- הרב יוסף חיים (הבן איש חי) (גיסו)
- הרב יעקב חיים סופר
- הרב אליהו מני
- הרב שמעון אגסי
- הרב יהודה פתיה
- הרב שלום דנגור
מחיבוריו [עריכה]
- "זבחי צדק"[1] על שולחן ערוך יורה דעה. שני חלקים נדפסו בבגדאד בשנת תרנ"ט. החלק השלישי הכולל הלכות ריבית ונידה נמצא בידי חכם צדקה בן חכם משה חוצין, והיתר בידי חכם עזרא בן חכם מרדכי דוד, ונדפס לראשונה בירושלים תשכ"ט.
- "עץ השדה" - שיטה על מסכת ביצה.
- חזון למועד- על חוכמת העיבור. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, תשמ"ו.
- שו"ת - על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות. יצא לאור על ידי מכון ירושלים בשנת תשמ"א.
- חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.
- "קובץ חכמים" - פירוש על "הגדה של פסח""[2], סיימו בניסן תקפ"ח (1828), נדפס לראשונה בבני ברק, תשל"א.
מגדולי תלמידיו שסמך [עריכה]
- חכם אליהו מני (רב) בן רבי סלימאן מני. חכם אליהו מני היה בעלה של סמרה, אחותו של חכם עבדאללה סומך.
- הרב אברהם משה הלל, נפטר בגיל 100, והיה ראב"ד ו-חכם באשי בבגדד.
- הרב יוסף חיים. הבן איש חי
- הרב ששון סמוחה, שהיה דיין וחכם באשי בבגדד.
- הרב אלישע דנגור, שהיה חכם באשי בבגדד.
- הרב יצחק אברהם שלמה, חיבר חמישה ספרים, והיה חכם באשי בבגדד.
- הרב עזרא דנגור- ייסד בית-דפוס בבגדאד והיה חכם באשי בעיר.
- הרב נסים חי- היה מומחה בשחיטה, וחכם עבדאללה סומך בעצמו היה מתייעץ עמו בהלכות שחיטה.
- הרב נסים עיני - עלה בשנת תרי"ז לא"י ולמד בישיבות כנסת יחזקאל ו- חסד אל ונחשב לאחד מגדולי הרבנים המקבולים.
לקריאה נוספת [עריכה]
- אברהם בן-יעקב, תולדות הרב עבדאללה סומך, ירושלים, ה'תש"ט.
- מאה שנים לפטירת חכם עבדאללה סומך (באנגלית) - מאתר the scribe.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ הספר זבחי צדק באתר הספרים העבריים
- ^ הספר קובץ חכמים - על הגדה של פסח, באתר הספרים העבריים
