הפיגוע בקו 405

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפיגוע בקו 405 הוא פיגוע שאירע ב-6 ביולי 1989, ג' בתמוז ה'תשמ"ט, ובו נרצחו 16 נוסעי אוטובוס "אגד" בקו 405, באמצעות דרדורו לתהום בידי מחבל בסמוך לקריית יערים.

פרטי האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביולי 1989 יצא אוטובוס "אגד" בקו 405 מתל אביב לירושלים. אחד מהנוסעים היה המחבל עבד אל האדי ע'נאיים (عبد الهادي غنايم ) בן 25, איש הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, תושב מחנה הפליטים נוסייראת שברצועת עזה. ליד נווה אילן התנפל המחבל על הנהג, משך בחוזקה את ההגה ימינה והפנה את האוטובוס לעבר התהום. כאשר הנהג הצליח לייצב את האוטובוס על פי התהום, העלה המחבל את שתי רגליו על חזית האוטובוס והצליח לדרדר אותו אל התהום. האוטובוס נפל, לאורך דרך של כמאה מטר, אל שלש מדרגות הסלע, בעומק של כמה עשרות מטרים. הנהג עף ממקום מושבו במדרגת הסלע הראשונה, האוטובוס התהפך על צדו והחל לבעור. חלק מנוסעיו נשרפו חיים בעודם באוטובוס.

עד להגעת צוות מגן דוד אדום, עסקו תלמידי ישיבה מטלז סטון הסמוכה בחילוץ פצועים. כוחות החילוץ התקשו בפעילותם בשל תנאי השטח, נאלצו לשאת חלק מהפצועים עשרות מטרים במעלה המדרון אל הכביש, ונעזרו במסוקי חיל האוויר, שבמבצע מורכב העלו פצועים מהוואדי ופינו אותם לבתי החולים. ‏[1] בחילוץ השתתפו גם תושבים ערבים מעין ראפה ועין נקובה.

16 מנוסעי האוטובוס נרצחו בפיגוע ו-27 נפצעו, חלקם סובל מנכות לכל חייהם. המחבל, עבד אל-האני גנאים, שלא נהרג בפיגוע, זוהה על ידי הפצועים, נתפס ונידון ל-16 מאסרי עולם. כמה חודשים לאחר הרצח, בטלוויזיה הישראלית שודר סרט בו נראה המחבל כשהוא צוחק עם חבריו, סועד וקורא בספרים, במה שנראה כחוסר חרטה, וכתנאי מאסר נוחים מדי. ובעקבות השידור התעוררה סערה ציבורית. המחבל שוחרר באוקטובר 2011, כחלק מעסקת שליט.

בעקבות האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למניעת פיגוע נוסף מסוג זה באותו מקום, נבנתה גדר כפולה בשולי הכביש. בחלק מהאוטובוסים הבינעירוניים הותקן מעקה מתכת להפרדה בין הנהג והנוסעים ולמניעת הפרעות. לאנשי כוחות הביטחון יצאה הנחייה לשבת בשתי השורות הראשונות באוטובוסים, כדי לסייע לנהג במקרים חריגים.

קבוצת מתנדבים, תושבי טלז סטון הסמוכה ותלמידי ישיבה שם, שהתקבצה על מנת לעזור לחלץ את שרידי קורבנות הפיגוע, הייתה למעשה ראשיתו של ארגון המתנדבים שנקרא לימים זק"א.

כחודשיים לאחר ההתקפה, במוצאי שבת אור לי באלול ה'תשמ"ט, לאחר שרצח שומר באתר בנייה בתל אביב, תקף מחבל ערבי נוסף את נהג קו 405 בסכין, בנסיעה מתל אביב לירושלים. הנהג נפצע, אך הצליח לעצור את האוטובוס, ונוסעים שחשו לעזרתו הצליחו להשתלט על המחבל.

רבים מנפגעי הפיגוע רואיינו בהרחבה לגבי תחושותיהם לפני עסקת שליט. עם שחרור המחבל הרוצח בעסקה זו, הוא רואיין לטלוויזיה בישראל, וסיפר בעברית שתכנן את ההתקפה במשך זמן רב. בנו שנולד יום לפני הרצח, סיפר שהוא ומשפחתו גאים במעשי אביו, שהוגדרו כ"פעולה".‏[2]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גַלְעֵד מחלקי אוטובוס חרוכים הוקם בסמוך לכביש, בידי משתתפי החילוץ, אך הוסר עקב התנגדות לו מטעמים שונים, בהם גם סיבות בטיחותיות. לאחר מאבק ציבורי, הוקמה אנדרטה בסמוך למקום הפיגוע לזכר קורבנות הפיגוע, טרם קבלת האישורים לכך, אך לאחר לחץ ציבורי ותקשורתי האתר אושר בדיעבד, ובשלבים שונים הוכשרה ירידה לאתר, אך הכניסה והיציאה מדרך זו נותרה קשה ואף מסוכנת, משום שמעולם לא סודרה באופן רשמי. בסמוך לאנדרטה ניטעו שישה עשר עצים לזכר הנרצחים. בשנים הראשונות התקיימו במקום עצרות ממלכתיות ביום הזיכרון הלועזי, בהשתתפות ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס ונשיא המדינה חיים הרצוג.‏[3]

הקמת הגלעד ואחריו האנדרטה היו מנקודות הציון במאבק על הנצחת נפגעי פעולות איבה, בדומה להנצחת חללי מערכות ישראל.‏[4] עם השנים הוקם גם אתר במרשתת להנצחת הנפגעים, הנרצחים והפצועים.‏[5]

בי"ג בטבת ה'תשע"ג נגנבה האנדרטה ממקומה בידי גנבי מתכות, לאחר פגיעות חוזרות ונשנות ונסיונות גנֵבה קודמים.‏[6] חודשיים לאחר הגניבה התפרסם שתושב אבו גוש הסמוכה חשוד בהשתתפות בשוד והעברת האנדרטה לרמאללה, לפירוק.‏[7] גניבת האנדרטה, כמו גם גניבת משוריינים שנותרו מהשיירות לירושלים הייתה חלק מגל גניבת המתכות בשנים אלו, אך גם הצטרפה לגל הגניבות, ההצתות והפגיעות ברכוש על רקע לאומני.‏[8]

שבוע לאחר הגנבה, ביום כ"א בטבת ה'תשע"ג הודיעו יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, שלמה מור-יוסף כי המוסד יממן את הקמת האנדרטה מחדש. מסיבות תקציביות ושיקולי אבטחה הוחלט להקים את האנדרטה מאבן.‏[9]

בצעד הנצחה אישי הקליטה הזמרת רוחמה רז שיר בשם "כחכות רחל", שכתבה רחל שפירא לזכר מרים, אחותה של רז, שנהרגה בפיגוע.‏[10]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסדרת הטלוויזיה "גיבורים" וכן בספרי הקומיקס המלווים את הסדרה, קיימת דמות בשם חנה גיטלמן, אשר איבדה את אמה וסבתה בפיגוע, והפכה עצמה ל"גיבורת על".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אור יעקב, ‏אנפה, רות סוף, באתר חיל האוויר הישראלי
  2. ^ ראיון עם אשת המחבל ובנו בערוץ עשר ששודר יום לפני שחרור המחבל (י"ט בתשרי). לאחר שחרורו, המחבל רואיין בידי כתבי ערוץ 10, ודבריו שולבו בתוכנית תיעודית ששודרה במסגרת חדשות 10 שבוע לאחר שחרורו מהכלא, אור ל כ"ו בתשרי ה'תשע"ב. בתוכנית זו, האם דליה כהן, המרואיינת על רקע האנדרטה ובתוכה, מספרת על מות בתה הגדולה והצלת הקטנה, שבת המצווה שלה נחגג תוך כדי השבעה על אחותה.
  3. ^ http://www.kav405.com/asp/index.asp (האירוע:עצרות זיכרון - אתר עמותת אסון אוטובוס 405)
  4. ^ 'אבל מבעד לזכוכית' פרק 11. ספרו של ד"ר נפתלי מוזס, עוסק בהתפתחות הנצחת נפגעי פעולות האיבה, על פי עבודה לקראת תואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן של ד"ר נעם אבן.
  5. ^ אתר ההנצחה לחללי קו 405
  6. ^ ישי קרוב, ‏נגנבה האנדרטה לזכר נרצחי קו 405, באתר ערוץ 7, 26 בדצמבר 2012
  7. ^ נועם (דבול) דביר, חשד: גנב לרמאללה את האנדרטה לחללי קו 405, באתר ynet‏, 9 באפריל 2013)
  8. ^ טורקיה:גנבי מתכת פרקו וגנבו גשר שלם - על גל גנבות המתכת כולל אנדרטת חללי קו-405. (באתר מאקו)
  9. ^ עזרא חזקי, ‏"האנדרטה לזכר חללי קו 405 תוקם מחדש", באתר ערוץ 7
  10. ^ מילות השיר "כחכות רחל", באתר שירונט