האיגרת אל העברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאולוס (שאול התרסי) - מחבר האיגרת על פי המסורת הנוצרית. ציור מעשה ידי רמברנדט.
במהדורת תנ"ך המלך ג'יימס משנת 1611 נכתב בפסוק האחרון של האיגרת "נכתב אל העברים, באיטליה, על ידי טימותיוס".

האיגרת אל העברים היא אחת מהאיגרות המהוות חלק מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות.

מחבר האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהות מחבר האיגרת אינה ידועה, ובניגוד לאיגרות פאולוס, שם המחבר אינו מצוין בפסוק הראשון של האיגרת. המסורת הנוצרית משייכת את כתיבת האיגרת לשליח פאולוס (שאול התרסי), וזאת מאחר שעל פי רמזים המצויים באיגרת, כותבה היה גבר (עברים י"א 32), חבר של טימותיוס - תלמידו של פאולוס (עברים י"ג 23), והיה ממוקם באיטליה (עברים י"ג 24).

יחד עם זאת סגנון האיגרת ואוצר המילה שלה שונה מיתר איגרות פאולוס. אוסביוס סבור כי האיגרת נכתבה במקורה בעברית והייתה ממוענת לקהל יהודי דובר עברית. לפי אוסביוס, האיגרת תורגמה ליוונית על ידי לוקאס - ומביא כראיה את העובדה שלוקאס רשם את נאומו של פאולוס באנטיוכיה (מעשי השליחים י"ג 13 - 52) הדומה לאיגרת אל העברים.

כבר בעת העתיקה הועלו ספקות בדבר היות פאולוס מחבר האיגרת - הן מכוח העובדה ששמו של פאולוס לא מצוין בראשיתה, והן בשל השוני בין הדוקטרינות התאולוגיות המצוייות באיגרת ליתר איגרות פאולוס. גם מבחינת אוצר מילים וביטויים שונה איגרת זו מיתר איגרות פאולוס - עובדה שמציין כבר קלמנטוס מאלכסנדריה בשנת 210.

במהלך המאה הרביעית החליטה הכנסייה הקתולית לראות באיגרת זו את האיגרת ה-14 של פאולוס. הירונימוס ואוגוסטינוס קבעו כי פאולוס הוא כותב האיגרת והפעילו השפעתם בכנסייה כדי להביא לאישור קביעה זו - שנותרה על כנה עד הרפורמציה. יצוין כי בכמה גרסאות שהודפסו של תנ"ך המלך ג'יימס משויכת האיגרת לטימותיוס.

כיום כמעט כל החוקרים המודרניים מסכימים כי פאולוס לא כתב את האיגרת. אוריגנס מאלכסנדריה הציע כבר בשנת 240 לערך את לוקאס או את קלמנס הראשון ככותבי האיגרת. טרטוליאנוס הציע את בר-נבא ככותב האיגרת (לו משויכת גם איגרת בר-נבא הדומה לאיגרת אל העברים).

מרטין לותר הציע את אפולוס מאלכסנדריה, אשר נודע בהשכלתו (מעשי השליחים י"ח 24) ככותב האיגרת.

חוקרים מודרניים ובהם אדולף פון הרנאק סברו כי ייתכן שפריסילה הייתה כותבת האיגרת - אולם אחרים טוענים כי האיגרת נכתבה על ידי גבר (בהתבסס על פסוק י"א 32).

קהל היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהל היעד של איגרת זו היה ציבור מסוים במצב מאד מסוים - המדובר ככל הנראה בקהל יעד של יהודים מאחר שברור כי קהל היעד הכיר את תרגום השבעים של התנ"ך (כשם שכותב האיגרת הכיר תרגום זה והתייחס אליו). פירוט החטאים בפרק י"ג מעיד על כך שמדובר על תושביה של עיר, ולא תושבים של אזור כפרי; ע"פ האמור בפרק י 32 - 34, מדובר באנשים שסבלו רדיפות בשל דתם בעבר וכי הם צפויים לעבור רדיפות בעתיד (פרק י 25), ולכן, מחשש הרדיפות המאזינים מוכנים "לחזור לאמונתם הקודמת". מעובדות אלה עולה כי מדובר ביהודים שהתנצרו, והיו צפויים לעבור רדיפות על ידי השלטונות הרומיים או על ידי בעלי סמכות יהודים אשר ניסו להשיבם אל היהדות.

לאור האמור בפרק י"ג לפיו "איטליה מברכת את הקורא" ניתן להסיק כי הקוראים או כותב האיגרת נמצאו באיטליה.

לאור מאפיינים אלה סבורים מרבית החוקרים המסורתיים כי קהל היעד היה יהודים שהתנצרו. חוקרים מודרניים סבורים כי מדובר למעשה בוויכוח פנים כנסייתי בין דעות שגרסו שלפני שגוי מתנצר היה עליו קודם להמיר דתו ליהדות ורק אז לקבל את תורתו של ישו, לבין אלה שגרסו שאין צורך "לעבור דרך היהדות" ובין אלה גישת האנטינומיאניזם - הגורסת שהנוצרים החדשים צריכים לשלול לחלוטין את האמונה היהודית.

האיגרת גורסת שהמתנצרים לא צריכים לקבל על עצמם את חוקי היהדות.

תאריך כתיבת האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שזהות כותב האיגרת לא ידועה, מרבית החוקרים מסכימים בדבר מועד כתיבתה - שנת 95 לספירה לערך, זמן קצר לאחר שאיגרות פאולוס נפוצו בקרב הקהילות הנוצריות.

הרולד אטרידג' סבור שלא ניתן לקבוע תאריך מדויק, והוא מתארך את האיגרת לבין 60 - 100 לספירה.

מטרת כתיבת האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החוקרים כיום סבורים כי האיגרת נכתבה על מנת למנוע עזיבה של הנוצרים החדשים את הדת שקיבלו על עצמם, בין אם מדובר בחזרה לפגניזם או בהתיהדות מלאה (בין אם מדובר בגויים שהתנצרו ובין אם מדובר בחזרה ליהדות).

מבנה האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגרת חורגת מהסטנדרטים של האיגרות מהתקופה ההלניסטית, הן בשל אופייה הספרותי והן בשל העדר המבנה הסטנדרטי (העדר פסקת פתיחה בה מצוין שם המחבר). החוקרים סבורים כי האיגרת הייתה במקורה דרשה שנישאה בעל פה והועלתה על הכתב על ידי אחד משומעיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]