מיכאל בן ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל בן ארי
Michael Ben Ari 2.jpg
בן ארי, 2011
תאריך לידה 12 באוקטובר 1963 (בן 50)
כנסות 18
סיעה האיחוד הלאומי (מטעם ארץ ישראל שלנו), עוצמה לישראל (מטעם חזית יהודית לאומית)

מיכאל בן ארי (נולד ב-12 באוקטובר 1963, כ"ד בתשרי ה'תשכ"ד) היה חבר הכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ארי גדל בשכונת כפר שלם שבדרום תל אביב. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, בישיבת ההסדר ימית ובישיבת מרכז הרב. נמנה עם הגרעין המאזרח של היאחזות הנח"ל גדיד (לימים נווה דקלים). ממקימי ישיבת הרעיון היהודי.

את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת בר-אילן. בעל תואר ראשון בחינוך, תואר שני בתלמוד‏‏‏[1] ותואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל‏‏‏[2]. הוא מרבה לעסוק במחקריו בהר הבית ובבית המקדש. כותב ספר על המרד הגדול מהזווית של הקנאים. הקים את מכון ההסברה 'מורשת הר הבית' להנחלת תולדות הר הבית והמקדש ואת המדרשה לידע המקדש.

היה רב בית הספר הממלכתי דתי ע"ש ברוך דובדבני בבית הכרם בירושלים. מאוחר יותר שימש מורה לתנ"ך בישיבת "דרכי נועם" בפתח תקווה, בישיבת בני עקיבא גבעת שמואל ובתיכון הדתי "במעלה" בפתח תקווה. לימד בשלוחת מכללת מורשת יעקב ברמת גן.

בעקבות פציעתו בשירות מילואים שוחרר מצה"ל.

בן ארי מתגורר בקרני שומרון. הוא נשוי לדגנית לבית זמורה ואב לשמונה ילדים. אחיו, הרצל בן ארי, היה בעבר ראש מועצת קרני שומרון.

בשנת 2013 החל בן ארי להעביר קורס בנושא תולדות הר הבית באוניברסיטת אריאל[3] ובמכללת אורות ישראל.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ארי התחבר לתנועת כ"ך עוד בעת לימודיו התיכוניים. בבחירות לכנסת העשירית היה מנהל מטה הבחירות של המפלגה בתל אביב‏‏‏[4]. הוא היה מועמד מטעם מפלגת חרות בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) ומועמד מטעם מפלגת חזית יהודית לאומית בבחירות לכנסת השבע עשרה (2006), אך הרשימות לא עברו את אחוז החסימה. עם הקמת האיחוד הלאומי סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום הרביעי ברשימה כנציג מפלגת ארץ ישראל שלנו, מפלגה שצירפה אליה את חזית יהודית לאומית זמן קצר קודם לכן, ונבחר לכנסת ה-18.

בשל חברותו בעבר בתנועת כ"ך, שהוכרזה כארגון טרור בארצות הברית, סירבו בשנת 2012 שלטונות ההגירה בארצות הברית להעניק לבן ארי ויזה לארצות הברית. יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, מחה על ההחלטה "לפסול נציג נבחר של מדינת ישראל" וביטל בתגובה נסיעה של משלחת חברות כנסת לארצות הברית‏[5].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ארי מגדיר עצמו כ"תלמידו וממשיך דרכו של הרב כהנא"‏[6] ותומך בטרנספר של רבים מבין ערביי ישראל ובסרוב פקודה במקרה של פינוי התנחלויות‏[6]. את סירובו לגנות את הצתת המסגד בכפר יאסוף בדצמבר 2009, נימק באומרו: "את הגינויים שלי סיימתי כאשר בתי הכנסת נשרפו בגוש קטיף"‏[7] ויצא כנגד דברי הגינוי של נשיא המדינה שמעון פרס באמרו ש"הנשיא פרס צריך לזכור שאינו נשיאם של הערבים".

בן ארי פעיל בהתנגדות לשהות המסתננים מאפריקה בישראל ודורש להשיבם לארצותיהם. הוא טוען לצביעות ביחס של אנשי השמאל ותושבי צפון תל אביב למסתננים ולטענתו הם תומכים במסתננים רק מכיוון שאלה אינם מסתובבים בשכונותיהם. כדי להמחיש זאת, הביא קבוצה של מסתננים לבריכת גורדון בתל אביב בליווי צלמים‏[8], ויצא בקריאה לתושבי צפון תל אביב לשכן סודני בביתם‏[9]. לדבריו הוא מודע למצב הקשה שיצרה נוכחות המסתננים בדרום תל אביב גם בעקבות מיקום לשכתו בשכונת התקווה. ב-23 במאי 2012 נאם בהפגנה שנערכה בדרום תל אביב נגד מסתננים מאפריקה, ואמר: "שלוש שנים נשים לא יכולות ללכת לשוק מבלי שיגנבו להם את התיק, ילדות לא יכולות לשחק, גברים צעירים לא יכולים למצוא עבודה...סודנים לסודן!"‏[10]. כשנשאל לגבי פגיעה ברכוש של מסתננים לאחר ההפגנה אמר שהוא מאוד מוטרד מהאלימות, שהיא תוצר של המציאות הקשה בשכונה שאותה כינה "חבית אבק שריפה"‏[11].

פעילות פרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם בן ארי מספר הצעות חוק שלא אושרו, ובהן:

  • הצעה להגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון ל-18. הוא נימק זאת בכך שהגדלת מספר השופטים תאפשר את גיוון ההרכב ותשיב את אמון הציבור בבית המשפט.‏‏‏[12]
  • הצעה המכונה "חוק ההגנה על העם היהודי" קובעת שיש לשחרר חטופים רק באמצעות פעולה צבאית. הצעת החוק כוללת סעיף המטיל עונש מוות על מחבלים רוצחים, כדי למנוע חטיפת יהודים במטרה לשחררם מהכלא‏[13]. ב-2010 נמנה עם יוזמי שלילת זכויות היתר מחברת הכנסת חנין זועבי בגין השתתפותה במשט לעזה (המרמרה).

לקראת סוף כהונת הכנסת פרש בן ארי ממפלגת ארץ ישראל שלנו יחד עם ברוך מרזל כשהם מקימים מחדש את מפלגת חזית יהודית לאומית. יחד עם אריה אלדד (מפלגת התקווה) פרש בן ארי מהאיחוד הלאומי ומתנועת ארץ ישראל שלנו, והשניים הקימו את סיעת עוצמה לישראל, אשר הוכרה ב-19 בנובמבר 2012 והתמודדה בבחירות לכנסת התשע עשרה, אך לא עברה את אחוז החסימה. בן ארי הוצב במקום השני ברשימה.

לאחר סיום כהונתו בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2013 הודיע בן ארי על הקמת תנועה חוץ-פרלמנטרית בשם "הקרן להצלת עם ישראל" (בקצרה: הקרן לישראל).

בתחילת 2014 מילא תפקיד מרכזי בהבאתה של פרשת אדם ורטה לדיון ציבורי, ובלט בתמיכתו בתלמידה ספיר סבח, שיצאה נגד ורטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏נושא התזה: "קדושת הר הבית - תמורות בראי חכמי ההלכה", תשנ"ט, בהנחיית דניאל שפרבר וזאב ספראי
  2. ^ ‏נושא הדוקטורט: "תחומי הקדושה בהר הבית", תשס"ז, ‏בהנחיית זאב ספראי ודניאל שפרבר
  3. ^ כתבה באתר הארץ
  4. ^ ‏כתבה במוסף "דיוקן" של מקור ראשון, 13 במרץ 2009‏
  5. ^ יהונתן ליס, בן ארי לא קיבל ויזה לארה"ב בגלל "חברות בארגון טרור", באתר הארץ, 23 בפברואר 2012
  6. ^ 6.0 6.1 קובי נחשוני, מספר 4 באיחוד הלאומי: כולם מבינים שכהנא צדק, באתר ynet‏, 2 בפברואר 2009
  7. ^ רועי שרון, ח"כ בן ארי סירב לגנות את הצתת המסגד הפלסטיני, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2009
  8. ^ עמיחי אתאלי, מה עשו העובדים הזרים בבריכת גורדון?, באתר nrg‏, 13 ביוני 2011
  9. ^ יהושע בריינר, ח"כ בן ארי לתושבי רמת אביב: "אמצו פליט סודני", באתר וואלה!, 21 ביולי 2011
  10. ^ אריק בנדר, פנייה ליועמ"ש: לחקור את רגב, דנון ובן ארי, באתר nrg‏, 24 במאי 2012
  11. ^ יהונתן ליס ויניב קובוביץ', בן ארי: מוטרד מהאלימות, אך הם נושאים מחלות נגיפיות מסוכנות, באתר הארץ, 24 במאי 2012
  12. ^ הצעת חוק: מספר השופטים בבית המשפט העליון יוגדל ל-18, באתר הארץ, 23 ביוני 2009
  13. ^ הצעה: שחרור חטופים, רק בפעולות צבאיות, וואלה! חדשות, 21 באפריל 2009‏