נמל חדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל חדרה
WikiAir Flight IL-13-02 1057.JPG
מראה אווירי של תחנת הכוח והנמל
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום חדרה עריכת הנתון בוויקינתונים
גוף מים הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°28′14″N 34°53′18″E / 32.47055556°N 34.88833333°E / 32.47055556; 34.88833333
פרטים
מזחים 1
עומק הערוץ 27
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנמל וסביבתו
מזח הפחם

נמל חדרה הוא נמל שירות ימי של תחנת הכוח "אורות רבין". הנמל מורכב משני חלקים. הראשון הוא מזח בים הפתוח, אליו נקשרות אוניות המשא, ופורקות את הפחם לטובת התחנה בעזרת עגורנים (במזח שלושה עגורנים). משם נשלח הפחם אל התחנה בעזרת גשר ימי בו מותקן מסוע. אורך מזח העגינה הוא כ-300 מטר ומאפשר קשירת אוניית תפזורת אחת מצדו הצפוני.

אל מזח העגינה מוביל גשר באורך כ-2,100 מטר המאפשר תנועת רכב עליו בצידו הדרומי מסוע המוביל את הפחם הנפרק מהאנייה אל מיכלי האחסון בחוף. עומק המים באזור הפריקה נע בין 22 ל-27 מטר, והוא מסוגל לטפל באוניות במעמס של עד 170,000 טון.
החלק השני הוא מעגן המוגן בשובר הגלים המשמש לעגינת ספינות עזר וגוררות. הנמל מנוהל על ידי רשות הספנות והנמלים.
המעגן משמש כבריכת השקטה וממנו נשאבים מי הקירור לתחנה. שפיכת מי הקירור נעשית מחוץ לשובר הגלים מדרום לנמל.

תכנון והקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות החרם הערבי הוחלט בשנת 1974 להסב את תחנת החשמל בחדרה לתחנה פחמית וב-1977 החל להיבנות שובר גלים לבריכת הקירור במקום.[1] בתחילה תוכנן לפרוק את הפחם בנמל חיפה ולהסיע את המטען לחדרה בעזרת הרכבת, אלא שבסוף הוחלט לבנות מזח פריקה בחוף הים הצמוד לתחנה. המתכננים חברת 'ליבנסה' מהולנד תכננו מעגנים דומים במקומות רבים. לפי חישוב של ימי הסערה הצפויים בחורף לעומת כמות הפחם הנדרשת וימי העגינה לפריקתה הביא אותם למסקנה שניתן להציב את מזח העגינה בים פתוח[א], ללא שובר גלים.

הבנייה החלה בשנת 1980 והמזח נחנך בשנת 1983. במהלך הבנייה ב-10 בדצמבר 1980 ארעה סערה כאשר דוברות העבודה ועליהן עשרות פועלים של החברה האיטלקית TRINACRIA. הדוברות נסחפו אל החוף והפועלים חולצו בסיוע מסוק.

אוניית הצובר NYUTA של חברת "שרותי טנקרים", הייתה הראשונה שהגיעה מאפריקה ופתחה את קו הפחם לישראל.[2]

תפעול שוטף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים קרה שלא ניתן היה לבצע תמרון קשירת אנייה עקב ים סוער. השיקולים לבניית המזח בחוף הים בצמוד לתחנה הוכיחו עצמם כטובים. כתוצאה מהנסיון שנצבר נבנה מזח דומה בתחנת רוטנברג באשקלון. עם השלמת המזח בשנת 2000 נפסקה פריקת הפחם שנעשתה בנמל אשדוד.

סיפוח שנמנע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 ביקשה עיריית חדרה לספח לשטחה את שטח הנמל, שנמצא במעמד שטח גלילי.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כ-10 סערות בממוצע בחורף, באורך יומיים כל סערה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערעור אזרחי מס' 757/82, חברת החשמל לישראל בע"מ נגד שפיר דוידוביץ
  2. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל הוצאת אפי מלצר בע"מ 2005, עמ' 383.
  3. ^ סערה בנמל חדרה: תיירות וארנונה, או רק פחם וחשמל?