בית אל (אבן קדושה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ביתאל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המטאוריט הקוני השחור, במקדש אלאגבאלוס בעיר חומס
"האבן השחורה" Lapis Niger שבפורום רומאנום ברומא
אבני פולחן באי סרדיניה שבאיטליה
תחרית אבן של שיירה הנושאת בית אל מהעיר תדמור
עולי רגל מנסים לנשק את האבן השחורה שבמכה

בית אל (נכתב גם ביתאל; ביוונית: βαίτυλος; תעתיק מדויק: ביתילוס, בלטינית: Baetulus וגם Baetylus), שמשמעותו בשפות שמיות "ביתו של האל", הוא אבן או מערך של אבנים מקודשות הקשורות באלוהות. בית אל מופיע בכתבים החל מהתקופה האשורית ועד התקופה הביזנטית[1].

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולחן בית אל מזוהה עם אבנים מקודשות שהיו לעיתים מונחות בניצב, במקרים רבים מטאוריט, שהיו מוקדשות לאלים או שהיו מאמינים שהם בעלות כוחות מאגים או מאמינים כי לאבן עצמה יש כוחות על-טבעיים[1].

ההקיסר הרומי אלאגבאלוס שרת בילדותו ככהן לאל השמש אלאגבאלוס (אנ'), שייצוגו היה מטאוריט קוני שחור, במקדש בעיר אמסה (כיום חומס) שבפרובינקיה סוריה. פולחן זה כלל קורבנות, ריקודים, וסירוס צעירים. ביוונית אל השמש הוא הליוס, ולכן הליוגאבלוס הוא וריאנט של השם אלאגבאלוס. הקיסר כונה על שם האל שלו, אבל כינוי זה מעולם לא היה רשמי[2].

בפורום רומאנום ברומא היה אתר פולחן בשם "האבן השחורה" Lapis Niger.

באי סרדיניה שבאיטליה קימים כמה אתרי בית אל בהם אבנים המונחות בניצב[2].

האבן השחורה הנמצאת בפינה המזרחית של מבנה הכעבה הממוקם במרכז המסגד הגדול שבמכה היא אבן פולחן מהתקופה שקדמה לאסלאם[3].

במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית המונח מתייחס במיוחד לאבן שבלע קרונוס, אשר קללה רבצה עליו, אשר נאמרה על ידי הוריו, גאיה ואורנוס, וניבא כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם, ויתפוס את מקומו כשליט האלים. בשל כך, נהג קרונוס לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אשתו, ריה, סלדה מכך, וכאשר נולד בנו השישי, זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו. אבן זו נשמרה בקפידה בדלפי, ונמשחה בשמן מדי יום[1].

במיתולוגיה הפיניקית אחד מבניו של אורנוס נקרא ביתילוס[4].

בשנת 204 לפני הספירה הובאה לרומא אבן שחורה המסמלת את האלה האם קיבליה (Cybele), שלפי המיתולוגיה של עמי המזרח הקרוב, נולדה מאבן זו[2].

בכתבים עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם בית אל מופיע לראשונה בהקשר של שמות אלים החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, בין השאר:

האל בית אל נזכר בחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל I מלך צור, בשנת 677 לפנה"ס, הוטחו קללות שונות על ראשו של מלך צור אם יפר את הברית, ביניהן: "ביתאל וענת-ביתאל יובילו אותך לפני ארי טורף אדם"[דרוש מקור].

השם בית אל מוזכר, ללא פירוט, גם במכתבי יב. בנוסף מוזכרים הביטויים "אשםביתאל" (שם-בית-אל) ו-"חרמביתאל" (חרם-בית-אל) ושמות אנשים הכוללים את הביטוי, כמו ביתאלנתן, ביתאלעקב, ביתאלדן וביתאלתקם[5].

בתרגום היווני של כתבי הפיניקים מוזכר אל בשם ביתילוס, אחיו של דגון ואל. בהמשך, מתואר כי אל השמים יצר אבני "בתיליה". נראה שמדובר בצורת הרבים לשם בית אל, והכוונה לאבנים מקודשות.

בארכאולוגיה של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הפולחן בתל גזר, בו עשר אבנים עומדות

בתל גזר נמצא אתר פולחן במרכז התל, המכונה "הבמה הגזרית", מתקופת הברונזה התיכונה, בו עשר אבנים עומדות שהגדולות שביניהם שוקלות כמה טונות ומגיעות לגובה של מעל לשלוש מטר. כל האבנים מוחלקות מצד אחד ומחוספסות מהצד השני ומסודרות כך שצידם המוחלק פונה אל שקיעת השמש ביום הקצר בשנה. ישנם רווחים לאחר האבן השנייה והאבן השביעית, וכמו כן האבן השביעית שונה מכל השאר בכך שהיא עשויה מאבן קשה יותר שהובאה מאזור ירושלים[6].

בשנת 2013, נתגלה על ידי הארכאולוג אדם זרטל "הגלגל בבנימין", אתר פולחן שאותו סובבת שורת אבנים כפולה, המורכבת מאבנים עומדות. האבנים גדולות יחסית והן לא נחצבו אלא, נאספו מאבני המקום בתקופת הברזל בארץ ישראל[7].

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר המקרא אלכסנדר רופא מזכיר עדויות מן העת העתיקה ולפיהן השם "בית אל" ניתן לאבנים אשר האמינו בכוח חיים הטמון בהן[8]. בעקבות חלום יעקב, יעקב מסיק שה' נוכח במקום בו ישן, ומשתמש באבן שהניח למרגלותיו כמצבה: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ"[9]. יציקת שמן מחוללת התמרה: הכהן הגדול והמלך היו מוסמכים לתפקידם במשיחה בשמן. אין זו סתם אבן המשמשת ככרית אלא מקום שאלוהים נוכח בו. יעקב אומר זאת במפורש: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"[10]. מצבת האבן אינה רק חפץ פולחני בתוך המקדש העתידי, שהוא כולו בית אלוהים, אלא היא עצמה משמשת כבית אלוהים[11]. לפי רופא, המקרה של בית אל הוא דוגמה לתופעה תאולוגית חשובה שהתרחשה בתקופת המקרא, בה אלים שנתפסו בקרב עמים אחרים כבעלי כוח עצמאי אומצו גם על ידי "עם ישראל", אך המהלך של "ריכוז הפולחן" ויצירת דת מונותיאיסטית לא איפשרה לאלים לשמור על עצמאותם והם נעשו בהדרגה לכפופים ל"יהוה" אלוהי ישראל או אף מזוהים עמו. אסטרטגיה נוספת להכלת האל "בית אל" בתאולוגיה המקראית, שאינה סותרת את האסטרטגיות האחרות, היא הפיכת "בית אל" משמו של האל עצמו לשם המקום שהאל שוכן בו[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד קאסוטו, "אֵל בֵּית-אֵל", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, א, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"י, טורים 285–287
  • Wolfgang Röllig, "Bethel", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 173-175
  • Sergio Ribichini, "Baetyl", ibid, pp. 157-159

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית אל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2
    ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Baetylus מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Henri Lammens, « Le culte des bétyles et les processions religieuses chez les Arabes préislamites, sur ifao.egnet.net, Bulletin de l'Institut français d'archéologie orientale, 1920 (ISSN 0255-0962), p. 39–101
  3. ^ Ibn, Ishaq. "Pagans worshiped the Kaaba and the black stone" - Ibn Ishaq, The life of Muhammad. "Arabs worship Stones" - Clement of Alexandria. 
  4. ^ כרמית מזרחי, אוסביוס איש קיסריה – פרפרטיו אבנגליקה, באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת", 30 בינואר 2019
  5. ^ אריאל סרי־לוי, בית אל - שם של מקום וגם שם של אל, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2016
  6. ^ רון פלד ודני הרמן, תל גזר: כתב עברי עתיק, אבני פולחן ושאר ירקות, באתר ynet, 20 באוקטובר 2011
  7. ^ מוסף סוכות, ‏חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2013
  8. ^ 8.0 8.1 אלכסנדר רופא, "מלאכים במקרא - האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות", הוצאת כרמל, יולי 2012
  9. ^ בראשית, כח, יח
  10. ^ בראשית, כח, כב
  11. ^ Benjamin D. Sommer, "The Bodies of God and the World of Ancient Israel" – Cambridge University Press; January, 2011