הלינץ' ברמאללה
| חלק מהאינתיפאדה השנייה | |
|---|---|
| |
| עבד אל-עזיז סאלחה, אחד ממבצעי הלינץ', מניף את ידיו המגואלות בדם | |
| תאריך |
12 באוקטובר 2000  |
| מקום |
רמאללה |
| קואורדינטות | 31°54′18″N 35°12′16″E / 31.904980555556°N 35.204369444444°E |
| סוג |
לינץ', מהומה |
| הרוגים |
2 |
| מבצע | המון פלסטיני |
 | |
  | |
הלינץ' ברמאללה התרחש ב-12 באוקטובר 2000 (י"ג בתשרי ה'תשס"א), בתחילת האינתיפאדה השנייה, ובמהלכו תקף המון פלסטיני שני חיילי מילואים של צה"ל, יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ, רצח אותם והשחית את גופותיהם. תיעוד האירוע הוצג בטלוויזיה האיטלקית[1] למרות ניסיונות השתקה והעלמת ראיות מצד הרשות הפלסטינית.[2] הלינץ' גרם לזעזוע עמוק בציבור הישראלי ולדרישה להקשחת המדיניות נגד טרור פלסטיני.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1 באוקטובר 2000, ביום הרביעי שלאחר פרוץ האינתיפדה השנייה, גויס מחזור מילואים על בסיס תעסוקה שגרתית של נהגי ג'יפים לחטיבה המרחבית (חטמ"ר) בנימין. ביניהם גויסו החיילים רב-סמל יוסי אברהמי (38) מפתח תקווה ורב-טוראי ואדים נורז'יץ (33) מאור עקיבא. השניים קיבלו תפקיד של ליווי אוטובוסים להגנה מהתקפות פלסטיניות ונצטוו להגיע למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר. ב־11 באוקטובר החיילים נשלחו לחופשה בת יום אחד על ידי סגן השליש של החטיבה ללא קבלת תדריך לדרך ההגעה בחזרה אל החטיבה בצומת איו"ש.
למחרת היום, בוקר חמישי, 12 באוקטובר, חזרו אברהמי ונורז'יץ ברכבו הפרטי של נורז'יץ לבסיס. במהלך נסיעתם בכביש 443 שגו החיילים בדרכם, ובמקום להמשיך למחסום חיזמא ולעקוף את רמאללה, המשיכו לכיוון העיר כאשר בדרכם חצו מחסום צה"לי בביתוניא.
הלינץ'
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעודם נכנסים לרמאללה, זוהו אברהמי ונורז'יץ כישראלים על ידי עוברים ושבים פלסטינים, על פי לוחית הרישוי הצהובה. מיד כשזוהו ככאלו, החלו הפלסטינים ליידות על הרכב אבנים ולחסום את דרכם.
בלב העיר העוינת החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. שוטרים פלסטינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אל-בירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם.[3] הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם באכזריות ומעשי אלימות מצד ההמון הפלסטיני, בעודו משולהב על ידי השוטרים הפלסטינים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם. כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה ההמון הפלסטיני ניסה לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה, ואז ייתנו להם אותם על מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, ופלסטינים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם של החיילים,[3] ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה והכו אותם באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.
בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים. בתוך 15 דקות, הגיעה לישראל הידיעה על אנשים שנלכדו ברמאללה, אך צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלסטיניים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ־8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר את עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 בערך ההמון הפלסטיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו עד אשר נפוצה השמועה שצה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז נלקחו הגופות בג'יפ של הרשות הפלסטית ונזרקו ב-DCO רמאללה (משרד התיאום והקישור) בצד הפלסטיני, בעקבות זאת לוחמי גדוד דוכיפת השתלטו על המתחם ולקחו את הגופות.[4][2][5][6][7]
אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עבד אל-עזיז סאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במצב של מוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. בשעה 11:00 בבוקר, כשהתקשרה אשתו של אברהמי לטלפון של בעלה על מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך שמעה לראשונה על מותו של בעלה.[8]
התמונות והשפעתן בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברוטליות של הרצח זעזעה את הציבור הישראלי והגבירה את חוסר האמון הישראלי ביושב ראש הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת. הלינץ' השפיע במיוחד על האמונה של חלק מהשמאל הישראלי בתהליך השלום. הסופר עמוס עוז לדוגמה, צוטט שאמר "ללא ספק, אני מאשים את ההנהגה הפלסטינית [...]".[9][10] תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. בסטיקר שדרש את הקשחת המדיניות הישראלית כלפי מחבלים הופיעה תמונתו של צאלחה מנופף בידיו עם כיתוב מתחת האומר: "הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום?". צילומי וידאו נוספים שצולמו מבניין המשטרה מלמעלה מראים את ההמון מסתער על נורז'יץ לאחר השלכתו מהחלון, דורך עליו ומכה אותו במסגרת עץ.
לצד גינויים חריפים בתקשורת הישראלית ופרסום נרחב של תמונות שצילם הצוות האיטלקי, העיתונאי גדעון לוי ניסה להסביר בריאיון לקול ישראל את ההקשר הפוליטי והקונצפטואלי של המעשה. הסברו עורר מחלוקת ציבורית והעיתונאי נחום ברנע פרסם על כך מאמר ביקורת בעין השביעית בשם "מבחן הלינץ". הוא כתב כי אירועי אוקטובר 2000, היו ללוי "שעה של מבחן משולש: איזה עיתונאי אתה? איזה בן-אדם אתה? איזה ישראלי אתה...? לוי קפץ בקושי מתחת לרף".[11]
ניסיונות התיעוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]צוות טלוויזיה איטלקי תיעד את הלינץ' ושידר את התמונות אף על פי שקיבל איומים על חייו מצד הפלסטינים.[1]
הצלם הבריטי מארק סיגר ניסה אף הוא לצלם את המאורע אך ההמון תקף אותו פיזית והרס את מצלמתו. אחרי האירוע, הוא אמר "הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלסטינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי".[12]
צוות של חדשות ABC ניסה לצלם גם הוא את הרצח, אבל ההמון הפלסטיני מנע ממנו לצלם. המפיק נאסר עטא אמר שכאשר ניסו לצלם "צעירים באו אלינו ועצרו אותנו בסכינים ובמכות".[13]
הסיקור התקשורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמועה על הסרט הגיעה לכל רשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם, והרשת האיטלקית תכננה למכור אותו להן. אלא שבשלב הזה בא לחץ מממשלת ישראל, שדרשה לא לשדר דבר לפני שהידיעה תימסר למשפחות. כמו כן ביקשה ישראל לקבל לידה את הקלטת כדי שתוכל לחקור את האירוע. מאוחר יותר באותו היום, ישראל דרשה לשדר את הקלטת, כדי שישמש כסרט הסברה, אלא שאז האיטלקים התעכבו מלשדר. זאת על פי נחום ברנע, משני טעמים: החשש של אנשי הרשת האיטלקית בארץ מנקמה, וכן התמיכה הגורפת באיטליה בנרטיב הפלסטיני.[11] בירחון קומנטרי אף נטען כי ראש המחלקה הישראלית של הערוץ האיטלקי שצילם את האירוע נאלצה לפרוש בשל איומים על חייה.[דרוש מקור]
באוקטובר 2000, שגריר איטליה באו"ם אמר כי "ייתכן שישראל שיגרה את שני החיילים למרכז רמאללה מתוך ידיעה שיבוצע בהם לינץ' וכך תשופר תדמיתה התקשורתית". בתגובה שגריר ישראל ברומא שיגר מחאה חריפה למשרד החוץ האיטלקי.[14]
שערוריית הטלוויזיה האיטלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריקרדו כריסטיאנו, סגן ראש הלשכה בירושלים של ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של איטליה RAI, פרסם מכתב[15] ב"אל-חיאת אל-ג'דידה", העיתון היומי הרשמי של הרשות הפלסטינית. במכתב (תחת הכותרת "הבהרה מיוחדת על ידי נציג הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית בארץ RAI"), כריסטיאנו מכחיש כי ל-RAI הייתה כל מעורבות עם הצילומים של האירוע והפניית אצבע מאשימה אל רשת הטלוויזיה המתחרה בצילום הלינץ'. הוא כתב, "אנו ב-RAI מדגישים לכולכם כי האירועים לא קרו ככה, כי אנחנו תמיד מכבדים ונמשיך לכבד את הכללים העיתונאיים שהוכתבו מאת הרשות הפלסטינית לעבודתנו בפלסטין [...] זוהי לא דרכנו לעשות דברים". מהדברים השתמע כי הכללים הם דרישות הרשות הפלסטינית להסתיר צילומים הפוגעים בתדמית הפלסטינית. הכתב האיטלקי גם בירך את הרשות הפלסטינית, וציין כי זה מחובתם של העיתונאים להסביר את עצמם כלפי הרשות.[2]
לשכת העיתונות הממשלתית בישראל השעתה את כרטיס העיתונאי של כריסטיאנו מכיוון שלדבריהם ישראל מקדמת כתבים זרים וחופש עיתונות ועל כן מבקשת כי הכתבים יכבדו את כללי האתיקה העיתונאית. מכתבו הרומז כי הוא לעולם לא יצלם אירועים שאינם נאמנים ליצירת תדמית חיובית לרשות הפלסטינית, נוגדים לאתיקה הזו.[2][16]
כתוצאה מהמכתב של כריסטיאנו, ערוץ "מדיה-סט" (Mediaset) נחשף כזה אשר צילם את התמונות. מדיה-סט נאלץ להחזיר את הצוות שלו חזרה לאיטליה מחשש מתקיפות נקמה של הפלסטינים. סילביו ברלוסקוני שלמשפחתו שליטה במדיה-סט, אמר "המכתב הזה מצביע על גישה אנטישמית ביסודות השמאל האיטלקי". העיתון קוריירה דלה סרה הצהיר כי יום פרסום המכתב הוא יום מביש לעיתונות האיטלקית.[1]
הצנזורה הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]משרד החוץ האשים את תחנות השידור הפלסטיניות שעשו כל מאמץ להסתיר את התמונות המחרידות שנראו ברחבי העולם. משרד החוץ הוסיף גם ש"על פי עדויות של עיתונאים שנכחו במקום, המשטרה הפלסטינית ניסתה למנוע מעיתונאים זרים מלהיכנס לאזור במטרה למנוע את התיעוד של הרצח".[2] נוסף לכך, רענן גיסין מציין כי השוטרים הפלסטינים החרימו שתי קלטות, של AP ושל ABC, שהצלמים שלהם היו בתוך המשטרה וצילמו את היריות והטבח בצילומי תקריב.[17]
נוסף על כך, ע"פ בכירים ברשות, משרד התקשורת וההסברה הפלסטינים הפעילו איומים ואמצעי לחץ אחרים כדי למנוע את השידורים של הלינץ' ברשתות זרות.[18]
תגובת ממשלת ישראל ללינץ'
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשעתיים לאחר הלינץ', הודיעה ממשלת ישראל בראשותו של אהוד ברק לפלסטינים על כוונתה לפוצץ את בניין המשטרה שבו בוצע הלינץ' והורתה להתרחק ממנו. לאחר האזהרה הפציצו מסוקי צה"ל את הבניין הריק ומבנים ריקים נוספים של הרשות הפלסטינית.[19] הטילים שנורו היו קטנים ומדויקים, ולפני כל תקיפה ביצעו הטייסים ירי אזהרה לעבר שטח פתוח בקרבתה.[19]
מעצר מבצעי הלינץ' הראשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת ממשלת אריאל שרון החלה ישראל במצוד אחרי מבצעי הלינץ' הראשיים. קרוב ל-20 פלסטינים נעצרו והורשעו, ובהם:[7]
- עבד אל-עזיז סאלחה, מהכפר דיר ג'ריר, נעצר בשנת 2001 בגיל 20.[20] הוא הודה שהיה אחד מההמון שפרץ לתחנת המשטרה, וכן שחנק את אחד החיילים בעוד אחרים הכו בו. כשהוא ראה שידיו מגואלות בדם החיילים, הוא הלך לחלון והציג בגאווה את ידיו להמון שמתחתיו וכך גם צולם בסרטון ששודר באמצעי תקשורת שונים.[21][22] בשנת 2004 הורשע על ידי בית המשפט ברצח רב"ט ואדים נורז'יץ ונגזר עליו מאסר עולם[23][24] אך הוא שוחרר לחופשי באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט.[25] סאלחה נהרג בתקיפה מהאוויר בידי כוחות צה"ל ברצועת עזה ב-2 באוקטובר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל.[26]
- מוחמד חווארה, פעיל תנזים, נעצר בשנת 2001. הוא הודה בפריצה לתחנת המשטרה ובדקירת אחד החיילים.[21]
- מוחמד נווארה, פעיל תנזים בן 18, תושב כפר מזרעה קבליה. נעצר ביוני 2001 והואשם בכניסה לתחנת המשטרה, ובדקירה ובהתעללות בחיילים.[20]
- זיאד חמודה, פעיל תנזים פתח בן 27, שהצית את נורז'יץ, נעצר בשנת 2002. הוא תכנן והשתתף בפיגועי טרור פלסטיני נוספים, כגון הטמנת מטען חבלה בפאב בירושלים, שליחת מחבלים מתאבדים, ועוד.[21]
- מחמוד עיסא ג'אבר, בן 29 מהכפר דיר קדיס, נעצר ב־16 ביולי 2001. הוא הודה כי השתתף בהתעללות הרצחנית בשני החיילים, ודרך על ראשו של אחד מהם. בחקירתו זיהה את עצמו בתמונת עיתון, עומד ליד הגופה.[27]
- נאסר אבו חמייד – ישב מספר פעמים בכלא הישראלי במהלך האינתיפאדה הראשונה. ב-1990 נשפט ל-5 מאסרי עולם בגין רצח חמישה משת"פים, אך שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו. אבו חמייד תועד כאשר הוא מתעלל בגופות שני החיילים בלינץ' ברמאללה. נעצר בקלנדיה באפריל 2002 ונשפט ל-7 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר לאחר שהודה והורשע ברציחת 7 אזרחים ישראלים ובעבירות נוספות.[28][29][30] ב-5 בדצמבר 2022 מת ממחלת הסרטן בבית החולים אסף הרופא.[31]
- מוחמד אבו עידא, חבר לשעבר במשטרה הפלסטינית ברמאללה, נעצר על ידי השב"כ בשנת 2005. במהלך חקירתו, הוא הודה שהוביל את שני החיילים לתחנת המשטרה ברמאללה ושמאוחר יותר הוא הצטרף לפורעים.[32]
- איימן דאוד מוחמד זבן, מחבל בתנזים, נעצר בשכם ב-26 בספטמבר 2007. הוא הואשם ברצח ותכנון פעולות טרור נגד ישראל. בעת לכידתו הביע תמיהה על כך שעדיין מחפשים אותו. צה"ל דיווח לתקשורת לאחר מעצרו כי הוא היה המבוקש האחרון שהשתתף בלינץ' ונותר חופשי.[33][34]
- עבד א־רחים חאמד נעצר בשנת 2003 בכפר סילוואד. הוא היה אחד ממבצעי הלינץ' העיקריים וכן היה מעורב בשורה ארוכה של פיגועים בישראל. הוא ארגן יציאת מחבלים לפיגועים והיה מעורב בפיגוע בציר 60.[35]
- ח'ליל שוואמרה, שוטר פלסטיני, היה מיוזמי הלינץ'. הוא הוביל את החיילים למשטרת רמאללה, פתח להמון הרוצחים את דלתות התחנה והשתתף בפועל ברצח.[36]
- ראאד מחמוד ג'מאל שייח', שוטר פלסטיני, נעצר חודשים לאחר הרצח. בחקירתו הודה כי ביקש מההמון לחכות מחוץ לתחנה בשביל שיוכלו לרצוח את החיילים ברחוב ולא בתחנה. הוא הודה שהכה בצינור ברזל את ראשו של נורז'יץ, וכי שטף את ידיו מהדם בניסיון להסתיר את השתתפותו ברצח. נגזרו עליו שני מאסרי עולם.[37][3]
- ויסאם עלי מוחמד ראדי, שוטר פלסטיני, זוכה מסעיף של גרימת מוות בכוונה לאחר שהשופט קיבל את אחת משלל הגרסאות של החשוד, שלפיה הוא הלם ממושכות בראש החייל רק לאחר שסבר שכבר נפח את נשמתו. אף על פי שבגרסאות אחרות הוא הודה ברצח. לעומת זאת, הוא הורשע באשמה כללית וקלה יחסית של "פגיעה בביטחון האזור".[38] באוגוסט 2012 בית הדין הצבאי לערעורים הרשיע אותו ברצח חייל המילואים יוסי אברהמי.
- חאתם ח'ליל מרארי (מע'ארי) הורשע בגרימת מותו של אחד החיילים, ולאחר שריצה 15 שנות מאסר שונה כתב האישום נגדו לירייה לעבר אדם והחזקת נשק ללא היתר, והוא שוחרר מהכלא.[39]
- לאחר 12 שנים, ביוני 2012, עצר השב"כ את מרואן אבראהים תופיק מעדי (בן 51), ויאסר אבראהים מוחמד ח'טאב (בן 40), במסגרת מעצר מבוקשים במהלך חשיפת תשתית רחבה של טרור חמאס בגיזרת רמאללה וכפרי בנימין. השניים הודו במעורבות פעילה בלינץ' והוגשו נגדם כתבי אישום בגין "גרימת מוות בכוונה" לבית המשפט הצבאי ביהודה.[40]
התפארות פלסטינית בלינץ'
[עריכת קוד מקור | עריכה]"חגיגות" הלינץ' ברמאללה נערכו מספר פעמים על ידי פלסטינים כשהם מהללים את הרוצחים. בשנת 2002 נחשפה תמונה של ילדה פלסטינית במסיבת הסיום של גן הילדים שבו למדה, מצטלמת כשידיה מורמות, וכפות ידיה מרוחות בצבע אדום, כחיקוי לתמונה המפורסמת.[41] בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית ציינו בשנת 2009 את יום השנה השני להשתלטות חמאס על רצועת עזה. בשידורי פת"ח לגלגו על חמאס והציגו אותם כמי שאינם מבצעים די פיגועים בישראל, והתפארו בכך שפת"ח היה זה ש"עצר שני חיילים ברמאללה" לעומת חמאס ש"רק חטף" את גלעד שליט.[42]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלינץ' ברמאללה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- אורלי וילנאי וגיא מרוז, אורלי וגיא חוזרים עם תשובה:הלינץ' ברמאללה , באתר nana10, 23 מאי 2013
- עוזי ברוך, "היינו באמוק לראות דם", באתר ערוץ 7, 24 בדצמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Carroll, Rory (2000-10-20). "TV row over mob footage 'betrayal'". The Guardian. London. נבדק ב-2009-07-05.
- ^ 1 2 3 4 5 "Coverage of Oct 12 Lynch in Ramallah by Italian TV Station RAI". משרד החוץ. 2000-10-17. נבדק ב-2009-07-02.
- ^ 1 2 3 גיל מלצר, וידויה של מפלצת, 14.10.2005, המוסף לשבת של ידיעות אחרונות
- ^ Philps, Alan (2000-10-13). "A day of rage, revenge and bloodshed". The Daily Telegraph. London. נבדק ב-2009-07-02.
- ^ "Lynch mob's brutal attack". BBC News. 2000-10-13. נבדק ב-2006-09-03.
- ^ Whitaker, Raymond (2000-10-14). "A strange voice said: I just killed your husband". The Independent. London. נבדק ב-2009-10-16.
- ^ 1 2 Hillel Fendel (הלל פנדל), Last Ramallah Lynch-Mobster Acquitted, 17 באוקטובר 2010, באתר israelnationalnews.com
- ^ אלון חכמון ואבי מוססקו, "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות", באתר ynet, 13 באוקטובר 2000
- ^ Greenberg, Joel (2000-10-13). "WHOSE HOLY LAND?: THE ISRAELIS; As Dreams of Peace Take Flight, Many Angry Fingers Point Toward Arafat". New York Times. נבדק ב-2009-10-16.
- ^ Silver, Eric (2000-10-13). "Left-wing have their faith in peace blown away". The Independent. London. נבדק ב-2009-10-16.
- ^ 1 2 נחום ברנע, מבחן הלינץ', באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2000
- ^ "I'll have nightmares for the rest of my life". The Daily Telegraph. 2000-10-15. נבדק ב-2009-07-03.
- ^ "Barak Calls for Emergency Government". ABC News. 12 אוק' 2000. נבדק ב-2009-07-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שגריר איטליה באו"ם: הלינץ' ברמאללה - מזימה ישראלית תקשורתית, באתר וואלה, 20 באוקטובר 2000
- ^ Coverage of Oct 12 Lynch in Ramallah by Italian TV Station RAI, משרד החוץ, 17.10.2000
- ^ נחום ברנע, מבחן הלינץ', באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2000
- ^ ורד כהנא, תמונה טובה שווה לאלף מילים באתר משרד החינוך
- ^ ערוץ 7, הרשות איימה על הרשתות הזרות לבל תשדרנה את ריקודי השמחה של הפלסטינים, 13.09.2001, אתר "ערוץ 7"
- ^ 1 2 ליעד ברקת, ענת וושלר ונועם קרן, "הטילים שוגרו לעבר החלונות שמהם נזרקו גופות החיילים", 1 בנובמבר 2000, אתר חיל-האוויר
- ^ 1 2 יואב יצחק, נלכד החשוד שצולם כשידיו מגואלות בדם חיילי צה"ל - שנרצחו בלינץ' ברמאללה, 25 ביוני 2001, באתר 'חדשות מחלקה ראשונה'
- ^ 1 2 3 "Arrest of Fatah Tanzim Terrorists from Ramallah". משרד החוץ. 2002-04-22. נבדק ב-2010-09-01.
- ^
Alan Philps, Lynch mob suspects held by Israelis, The Telegraph, 26 June 2001
- ^ "Man jailed over Ramallah lynching". BBC News. 2004-11-22. נבדק ב-2010-09-01.
- ^ "Palestinian man gets life sentence for killing Israeli soldier". ABC News. 2004-11-23. נבדק ב-2010-09-01.
- ^ אביאל מגנזי, מבצע הלינץ' ברמאללה ישוחרר: "ברק שיקר", באתר ynet, 16 באוקטובר 2011
- ^ רועי קייס, מבצע הלינץ' ברמאללה ששוחרר בעסקת שליט חוסל בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 באוקטובר 2024
- ^ חדשות נענע, נעצר עוד אחד ממבצעי הלינץ' ברמאללה, 16 ביולי 2001, באתר נענע10
- ^ עלי ואקד, רמאללה, אני, מבוקש בכיר, באתר ynet, 16 בספטמבר 2001
- ^ תחקיר אלמגור 80% מהמחבלים חזרו לפעילות טרור אתר ארגון אלמגור
- ^ נדב שרגאי יש מחיר לחופש 21.10.2011, אתר ישראל היום
- ^ רצח ישראלים והיה ממייסדי גדודי חללי אל-אקצא: מחבל מת בבי"ח ישראלי - הפלשתינים זועמים, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ אפרת וויס, חשוד בלינץ' ברמאללה נעצר, 3 באוגוסט 2005, באתר ynet
- ^ אפרת וייס, נעצר המבוקש האחרון מהלינץ' ברמאללה, באתר ynet, 26 בספטמבר 2007
- ^ דיווחים שוטפים, כוח צה"ל עצר מבוקש פעיל ארגון הטרור תנזים, 26 בספטמבר 2007, באתר דובר צה"ל
- ^ גיל איל, נעצר אחד ממבצעי הלינץ' ברמאללה; היה מעורב בשורה של פיגועים נוספים, 9 במאי 2003, באתר חדשות מחלקה ראשונה
- ^ נעצר אחד מיוזמי הלינץ' ברמאללה, באתר וואלה, 24 באפריל 2001
- ^ פליקס פריש, 2 שופטים דרשו עונש מוות למשתתף בלינץ' ברמאללה, באתר ynet, 7 בספטמבר 2003
- ^ אלי אושרוב, השתתף בלינץ' ברמאללה וזוכה מסעיף של "גרימת מוות בכוונה", באתר nrg, 15 באוקטובר 2010, באתר nrg
- ^ מאור צור, אחד ממבצעי הלינץ' ברמאללה שוחרר מן הכלא, באתר nana10, 29 במרץ 2017
- ^ לילך שובל, נעצרו עוד שני מעורבים בלינץ' ברמאללה, ישראל היום, 10 באוגוסט 2012
- ^ עיתון מעריב, 23 ביוני 2002
- ^ Itamar Marcus and Barbara Crook, Fatah boasts about lynch murder, 25.06.2009, palestinian media watch
| פיגועי טרור נגד ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21 | ||
|---|---|---|
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים | < • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • > | |
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל | הפיגוע בדלפק אל על בנמל התעופה של לוס אנג'לס (4 ביולי 2002) • הפיגועים במומבסה (28 בנובמבר 2002) • הפיגוע בשגרירות ישראל בטשקנט (30 ביולי 2004) • מתקפת הטרור בסיני (7 באוקטובר 2004) • הפיגוע בשגרירות ישראל במאוריטניה (1 בפברואר 2008) • מתקפת הטרור במומבאי (26 בנובמבר 2008) | |
