ואדי מכוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נַחַל מַכּוּךְ הוא הצפוני בנחלי מדבר יהודה. הנחל יורד מהר בעל חצור, ונשפך לבקעת הירדן מצפון ליריחו.

תוואי הנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הנחל עד בקעת הירדן, כ-25 ק"מ. שטח אגן ההיקוות כ-80 קמ"ר - כמעט כולם בתחומי מדבר יהודה. רוב אורכו של הנחל הוא רדוד, ויורד בשיפוע מתון. במקום בו חוצה הנחל את המתלול העיקרי של מדרגת הכפיפה העליונה במדבר יהודה, ממזרח לכביש אלון, חתור הנחל בקניון עמוק, כ-3 ק"מ אורכו, שבו מפלים קטנים וגבים המתמלאים מים בשיטפונות. ואדי מכוך הוא שמורת טבע. צומחים בו צמחים נדירים כמו אירוס שחום וצבעוני ההרים, ומקננים בו דורסי יום רבים. בחלקו התחתון של הנחל, בבקעת הירדן, נמצא בגדתו המזרחית בית הכנסת נערן.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 ערכה משלחת ארכאולוגים של רשות העתיקות סקר ארכאולוגי בואדי, בעיקר במטרה למצוא קטעים נוספים של המגילות הגנוזות . בסריקה של מערה קטנה במצוק הדרומי של הואדי הם מצאו מטבע בודד מתקופת החשמונאים ופיסות בד זעירות. בעקבות הגילוי באה לאתר משלחת גדולה של ארכאולוגים לחפירה מסודרת. הארכאולוגים חשפו ערימת בדים מונחת על גבי מחצלת, ובה שלד אדם שהונח בתנוחת עובר. בזכות האקלים היבש במדבר יהודה, הקבר נשמר במצב טוב. השלד התגלה כשהוא לבוש בחצאית מעטפת, ולמותניו חגורה ארוכה ומהודרת. על רגליו היו סנדלי עור ולצדו מקל הליכה. בנוסף, נמצאה בקבר קשת מפוארת. לצד הגופה הונחה סכין עשויה צור באורך 30 סנטימטרים, סמל סטטוס באותה תקופה. הגופה נעטפה בתכריך יוצא דופן - אריג פשתן, שאורכו שבעה מטרים ורוחבו שניים, שנותר כמעט בשלמותו. בדיקת החפצים העלתה שהשלד הוא כבן 6,000 שנה, מסופה של התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. להערכת החוקרים, זה היה גבר אציל, גבוה מאוד לתקופתו, כ-170 סנטימטרים. הוא מת בסוף העשור הרביעי לחייו, גיל מופלג באותם ימים. בדיקת הגולגולת הראתה. מקום הקבורה ועושר החפצים שנמצאו לצד השלד מוכיחים שמדובר בשליט האזור, אולי אף בכוהן. האציל חי כנראה ביריחו או ביישוב סמוך[1].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאת ליאור קודנר, מטבע שהתגלה במקרה הוביל לחשיפת שלד בן 6,000 שנה, באתר הארץ, 10 במרץ 2003