שמורת תל דן

שמורת תל דן
DanRiver1.JPG
נתונים ומידות
שטח 481 דונם
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום עמק החולה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°14′50″N 35°39′12″E / 33.247266°N 35.653274°E / 33.247266; 35.653274
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שבילי השמורה
אזור המים השוקטים הקרוי "גן העדן"

שְׁמוּרַת תֵּל דָּן היא שמורת טבע בצפון עמק החולה, הכוללת את מקורות נחל דן וחלקו העילי, ואת תל דן. שטחה 481 דונם. תל דן, התל הגדול בתחום שמורת דן נקרא בערבית תל אל-קאדי (تل القاضي, כלומר "תל השופט").

המעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיינות דן שבתחום השמורה מספקים לנחל דן כ-250 מיליון מ"ק בשנה, מחצית ממי נהר הירדן. הנביעה העיקרית שלו היא עין דן אשר נמצאת באזור המערבי של תל דן, והוא נחשב למעיין הגדול ביותר בישראל. בהמשך מצטרפים עוד מעיינות קטנים (מעיינות התל ועין לשם) אשר יוצרים זרמים בפלגים שקטים בין העצים בשמורה. מקור כל המים בשמורה הוא ממעיינות בלבד, הנובעים בטמפרטורה קבועה של 14.5 מעלות צלזיוס. איכות המים מעולה והם מכילים רק 10 מ"ג כלור לליטר.

היסטוריה של פיתוח השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה החלה להתפתח לפני מלחמת ששת הימים, אך מיקומה, במפגש גבולות עם לבנון וסוריה (רמת הגולן), היה נידח ומסוכן. כבר ב-1966 החלו משקי הסביבה לדרוש את תפיסת מי הדן והזרמתם לצורך שימוש חקלאי. המאבק הציבורי נמשך שלוש שנים, במהלכן זכתה השמורה לפופולריות גואה, עקב תפיסת רמת הגולן על ידי ישראל וזרימת המטיילים לאזור ו"גילויו". רק ב-1969, לאחר התערבותם של אברהם יפה ועזריה אלון, הוסכם שמי הדן יתפסו לחקלאות ולהזרמה בצינורות רק לאחר צאתם משטח השמורה[1].

החי והצומח בשמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה מהווה מפגש אקולוגי של עולמות חי וצומח רבים מבית הגידול המדברי, דרכו הגיעו במסדרון השבר הסורי-אפריקני נציגים כקוצן מצוי, מבית הגידול הים תיכוני כמו יערון גדול, מבית הגידול של מרכז אירופה כמו הדו-חיים סלמנדרה כתומה, ועד נציגים מהאקלים הסיבירי כמריון מצוי ואשמר קוצני (Paliurus spina-christi). השמורה היא בית הגידול הדרומי ביותר של שרכית הביצה.

לאורך הנחל צומח יער של עצי מילה סורית, דולב מזרחי, צפצפה, ער אציל, אלה אטלנטית, אשחר רחב-עלים ושיזף מצוי ושיחים של שיזף השיח ועוד. על העצים גדלים מטפסים רבים. השילוב של הצמיחה המרהיבה, המנגינה והצליל של המים הזורמים בין העצים, נותן לאזור יופי ייחודי ופסטורלי. בצד מסלולי הטיול נמצאות משוכות פטל קדוש וצמחי גדות אחרים כמו פרע ריחני (Hypericum hircinum) הנדיר, שנית גדולה, גדותן הביצות (Eupatorium cannabinum), גומא ארוך (Cyperus longus), דבקת הירדן (Galium elongatum C.Presl), חנק מחודד (Cynanchum acutum) וערברבה שעירה (Epilobium hirsutum).

בנחלים מצויים חסרי חוליות כגון שחריר הנחלים, שטצד סורי, ומודד-מים שכיח (Hydrometra stagnorum, המכונה "פשפש ישו"), וכן דגים כחפף ישראלי, עגלסת הירדן ובינון הירדן (Nemacheilus insignis).

בין העופות אפשר לשמוע את השירה האופיינית לצטיה חלודית (Cettia cetti) ועל ה"איים" בנחל מקנן לעיתים נחליאלי לבן. במאה ה-21 התרבו מאוד העורבנים בשמורה[2].

ביקור בשמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח השמורה ישנם מספר מסלולי הליכה קצרים. חלק מן המסלול נגיש לנכים. המסלול הארוך משלב בין ביקור בשמורה לביקור באתר הארכאולוגי.

בשל עושר בעלי החיים, רגישותו האקולוגית של האתר ונדירותו, אסורה הכניסה למים בכל שטח השמורה, למעט בריכת שכשוך ייעודית.

שרידי אלה אטלנטית בת 2,000 שנים

ב-12 ביולי 2008 התחוללה בשמורה שרפה, ככל הנראה כתוצאה מהצתה, שכילתה צמחייה בשטח של 50 דונמים. עבודות השיקום הסתיימו בסוף חודש ספטמבר 2008. במהלך השרפה נשרף עץ אלה אטלנטית בת 2000 שנים. שרידיה נמצאים כיום באתר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמורת תל דן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]