חוף דור-הבונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוף הרחצה המוכרז של דור במפרץ הדרומי מבט צפונה. ברקע ניתן להבחין באיי חוף דור

חוף דור הבונים היא רצועת חוף באורך של 4.5 ק"מ המשתרעת ממושב הבונים בצפון ועד לאזור מושב דור ומכאן שמה. רצועת החוף כוללת את חוף הבונים ואת חוף דור המוכר לציבור גם בשמו הישן, חוף טנטורה.

חוף דור-הבונים נחשב לחוף המפורץ ביותר לאורכו של הים התיכון בתחומי מדינת ישראל. ריבוי המפרצונים נגרם עקב תהליך בליית רכס הכורכר המערבי של מישור חוף הכרמל על ידי גלי הים והרוחות, אשר מפוררות בתהליך מתמשך את הסלע ויוצרות את המפרצונים וטבלאות הגידוד הרבות, בהן ניתן להבחין לכל אורכו של מישור חוף הכרמל ובפרט בחוף זה.

שמורת חוף דור-הבונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף דור-הבונים מבט דרומה
מפרץ הצדפים - התחנה הראשונה במסלול ההליכה
המערה הכחולה
המערה הכחולה
מעיין מים מתוקים בחוף ימה של דור

בימינו נכלל רובו של החוף בתחום אחריותה של רשות הטבע והגנים, אשר הכשירה מסלול הליכה החוצה את השמורה לאורכה. תחילת המסלול היא בחוף הבונים בסמוך למפרץ הצדפים, שהוא בעצם טבלת גידוד שיצרה מפרץ טבעי ובו מגוון רב של רכיכות. השביל מוביל לעבר המערה הכחולה, שהיא אחת המערות הגדולות שנוצרו על ידי הגלים בתהליך מתמשך של כרסום סלע הכורכר. השם של המערה ניתן לה הודות לגוונים הכחולים הנראים בה. משם ממשיך השביל דרך שלושת המפרצים של חוף דור, ודרך המפרץ המכונה חוף צביה, ומסתיים במפרץ הדרומי המשמש בימינו כחוף רחצה מוכרז, לא הרחק משמורת הטבע איי חוף דור.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איי חוף דור

בחלקה הדרומי של השמורה נמצא תל דור, עיר פיניקית שאת שרידיה ניתן לראות על גבעת כורכר בין המפרץ המרכזי והדרומי. במרחק מה מתל דור, דרומית למפרץ הצפוני, נחשפו מספר בורות אגירה מטויחים. לפי דעת רוב החוקרים, בורות אלו שימשו במשך ההיסטוריה, החל מהתיישבות הפיניקים ועד לתקופה הביזנטית, לצורכי עיבוד צבע הארגמן, אותו הפיקו בכמויות מסחריות ממיני חילזון הארגמן המצוי בחופי הכרמל.

חוף דור-הבונים משמש בית גידול למגוון רחב של בעלי חיים הן בים והן על פני החוף:

בשמורה מגוון רב של פרחים: נרקיס מצוי, כלנית מצויה ונורית אסיה, נורית המלל, מרגנית השדה, אלקנת הצבעים, צבעוני השרון, לוטם מרווני, חרצית עטורה, סחלב פרפרני, שפתן מצוי ועוד. הפריחה מרוכזת בשני אזורים: בכניסה לשמורה ובחלקה המזרחי, ובחלקה הדרומי המסולע שם נמצאים הנרקיסים והצבעונים. ריבוי הצומח בחוף זה נדיר לחופי ישראל והוא כתוצאה מתערובת אדמת החול והכורכר המיוחדת באזור חוף זה.

בחוף דור (מדרום לתל דור) מצוי מעיין מיוחד במינו של מים מתוקים הנובעים מהים. המעיין נמצא במרחק מה מן החוף. מעל המעיין נבנה מבנה קדום, המונע את ערבוב מימיו עם מי הים[1].

מלבד המפרץ הדרומי אין בתחום השמורה חופים מוכרזים נוספים, אולם מרביתם פתוחים לקהל.

שטח הים מול שמורת החוף הוכרז אף הוא כשמורת טבע, שמורת ים דור-הבונים, בשטח 5,192 דונם. זוהי השמורה הימית הגדולה בישראל.

צפונית לשמורת הטבע, בין מושב הבונים ועתלית ממוקם מועדון הצניחה החופשית פרדייב.

מתקנים קדומים להפקת מלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי השמורה התגלו 21 מתקנים קדומים ליצור מלח, רובם חצובים בסלע הכורכר שלאורך החוף ועל טבלאות הגידוד. בין המתקנים זוהו בארות מי ים שנחצבו מקצה מצוק הכורכר אל מתחת לפני הים, תעלות הזנה שנחצבו על גבי טבלאות הגידוד והובילו מי ים אל הבארות, ותעלות הסעה אשר שינעו את מי הים אל אגני האידוי שבעורף החוף[2]. תעלת הזנה מרשימה נמצאת על קו החוף, בקרבת הסירה הטרופה, מצפון למפגש השבילים אדום-ירוק.

המאבק על הזזת אסדת הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2017 החל מאבק של תושבי חוף הכרמל, אליהם הצטרפו אזרחים נוספים, כנגד הקמת אסדת לווייתן כ-10 ק"מ מול חוף דור[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980, עמוד 294
  2. ^ אהוד גלילי ושרה ארנסון, תעשיית המלח הקדומה והחדשה בחופי ישראל, עמודים 54-40
  3. ^ "המאבק על האסדה: האם המפגינים יצליחו להרחיק את לווייתן מהחוף". כלכליסט.