יער ברעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 33°2′25.15″N 35°25′20.78″E / 33.0403194°N 35.4224389°E / 33.0403194; 35.4224389

תצפית על יער ברעם ממגדל ברעם על פסגת הר שפרה. בצד שמאל של התמונה ניתן לראות את עמודי הנצחה לקהילת יהודי איטליה

יער ברעם הוא יער אלונים טבעי משולב עם יער מעורב נטוע המשתרע על פני שטח של כ-10,000 דונם בגליל העליון. היער תחום בצורה גסה בין היישובים הבאים: ברעם, יראון, ואביבים בצפון, כרם בן זמרה במזרח, ג'ש (גוש חלב), וצבעון בדרום ודוב"ב במערב.

חלקותיו הוותיקות של יער ברעם הנטוע נשתלו בשנת 1950, אולם עיקר השטח ניטע בין השנים 1955-1965 בעצי אורן ירושלים ואורן קפריסאי. במהלך חורף 1992 נפגעו חלקים נרחבים מהיערות הנטועים על ידי השלג הכבד שירד בגליל העליון, דבר שהוביל לתמותת אורנים גדולה. שנה מאוחר יותר החלה הקרן הקימת לישראל במיזם נטיעות רחב היקף באזור שכלל סוגי עצים מעורבים, דוגמת אורנים, ברושים ומעט ארזים.
בתחומי היער זורמים הנחלים צבעון, גוש חלב, ברעם, יראון, אביב ודישון. בתחומיו מתנשאים גם שני הרים בולטים: הר שפרה והר פועה[1][2].

שמורת יער ברעם (שמורת אלוני ברעם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמורת אלוני ברעם היא שמורת טבע ויער טבעי המשתרעת על פני שטח של כ-1,000 דונם, המהווה חלק מיער ברעם. השמורה תחומה בין היישובים ברעם, ג'ש, צבעון ודוב"ב וממוקמת סמוך לכביש הצפון, וכ-2 ק"מ צפונית לצומת חירם[3][4].

כל שטח השמורה נכלל בעברו בבעלותה של הכנסייה המארונית ולאורך השנים הגנו תושבי בירעם וג'ש על עצי השמורה בכלל ועל האלונים שבה בפרט מפני כריתה, דבר שתרם רבות לשמירתו ולשגשוגו לאורך השנים. ניתן לטייל בשמורה במסלול מעגלי היורד לכיוון דרום-מזרח עד למפגש עם ערוץ נחל דישון, משם ממשיך דרומה לאורך ערוץ נחל דישון, פונה דרום-מערבה לאורך ערוץ נחל צבעון ולבסוף צפונה ומזרחה דרך יער ברעם לנקודת ההתחלה. בתחומי השמורה עובר קטע משביל ישראל[3][4][5].

פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח השמורה ניתן להבחין בשתי צורות תכסית שונות: יער אלונים סבוך ובתה ים-תיכונית המתאפיינת בעיקר בשיחי סירה קוצנית ואזוב מצוי. הסיבה לשוני הזה נעוצה בנוכחותו של שבר גאולוגי, שעובר באזור השמורה מצפון-מערב לדרום-מזרח. שבר זה גרם להעתקת סלעי קירטון מאזור צפון-מזרח של השמורה לאזור סלעי הגיר והדולומיט, שהתבלו עם השנים ויצרו קרקע מסוג טרה רוסה. סלעי הקרטון אטומים לחלחול מי גשמים ולכן על קרקע מסוג זה צומחים שיחים ובני שיח שמסתפקים במעט מים, ואילו קרקע מסוג טרה רוסה ואבן גיר חדירים לחלחול של מי הגשמים ומאפשרים צמיחה של פלורה עשירה וסבוכה[3].

עצי אלון מצוי עתיקים מהווים כ-90% מכלל הפלורה בשמורה, דבר אשר הקנה לשמורת הטבע את שמה. פרט לאלון מצוי גדלים בתחומי השמורה מינים רבים נוספים של עצים, דוגמת אלון התולע, ער אציל, אלה ארצישראלית, עוזרר קוצני, שזיף הדב, אדר סורי, אגס סורי, לבנה רפואי, ומטפסים רבים דוגמת קיסוסית קוצנית, אספרג החורש וטמוס מצוי. בתקופת החורף, תודות לכמות משקעים רבה ולתנאי לחות הולמים, מתאפשרת, ברחבי השמורה, צמיחה של כ-80 מינים שונים של פטריות בסיסה ומיני טחב רבים. כמות מינים כה רבה העניקה לשמורה את התואר "המקום בעל המגוון הרב ביותר של פטריות בסיסה בישראל". כמו כן קיים בתחומי השמורה ריכוז גבוה של פרחי בר מוגנים וביניהם: יקינתון מזרחי, אירוס הדור, רקפת מצויה, גרניון הלבנון, סתוונית בכירה ומיני חלמוניות[1][3][4][6].

מבחינת תהליך הסוקצסיה, שוררת בין המדענים מחלוקת באשר להגדרת שמורת אלוני ברעם כיער אמיתי, או כחורשה שהתפתחה היטב בעקבות מאמצי השמירה של התושבים המקומיים והכנסייה המארונית[5].

הפאונה של יער ברעם בכלל ושמורת אלוני ברעם בפרט מורכבת ממינים רבים של בעלי חיים, ביניהם ניתן למנות את הבאים: צבי ארצישראלי, חזיר בר, דרבן מצוי, יערון גדול, נמנמן העצים, נשר מקראי, גדרון, שחרור, דו-חיים ומינים רבים של פרוקי-רגליים[1][3].

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר אתרים בעלי עניין אותם ניתן למצוא ברחבי יער ברעם ושמורת אלוני ברעם:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]